“שמות” י“ד, ט”ו; “מיכה” ב' י'.

חַדָּה עֵינְךָ, עַזָּה הַבֶּרֶךְ,

גַּם מַקֶּלְךָ עַמִּי בַּיָּד…

וְלָמָּה תַעֲמֹד בַּדֶּרֶךְ

וְרֹאשְׁךָ, רֹאשׁ-הַשֵּׂיבָה, מוּרָד?

אֵינְךָ גַלְמוּד: רְאֵה בָנֶיךָ

אֵלֶיךָ שָׁבוּ בֶּהָמוֹן.

קַבֵּל אוֹתָם, וְלִקְרַאת חֲזוֹן

דּוֹרוֹת יָבוֹאוּ, קוּם וָלֵכָה,

עַל פְּנֵי צוּקוֹת וְסֵבֶל-עַד

קָדִימָה צְעָד!

לְהֵד-שִׁירָה קְדוּמָה – קָדִימָה!

מֵחֵיק-עָתִיד קוֹרְאִים דּוֹרוֹת.

קוּם לִתְחִיָּה! קוֹלוֹת יַרְעִימוּ,

הִמְנוֹן תָּשַׁרְנָה סְעָרוֹת.

וּלְרַעֲמֵי-עָב יְכַס רָקִיעַ,

לְקוֹל קָדוֹשׁ, אַדִּיר יָרִיעַ,

עַל פְּנֵי צוּקוֹת וְסֵבֶל-עַד

חֲזַק, עַם שָׂב, וְאַל תֵּחַת,

קָדִימָה צְעָד!