מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עלבונים

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֶלְבּוֹנִים / אלתר לוין

אֵרֲדָה לִי מִגַּבְנוּנֵי הֶהָרִים זֶה יָם הַנִּקְפָּא וְנִגְלָד,

אֶעֱבוֹר שְׁטִיחַ הַשְּׁפֵלָה, זוֹ מִטָּה הַרְבוּדָה לַצֶּמַח

אֶגְלוֹשׁ מִמִּשְׁעוֹל הַתְּלָלִים, פִּירָמִּידוֹת הַזָּהָב לַחַרְסָה

ובָאתִי לְתִיכוֹן הַיָּם הַנּוֹשֵׁק אֶת חֻפֵּי כְנָעַן

יָם, יָם! שָׁלוֹם לְךָ מִלֵּב, שָׁלוֹם לְגֶשֶׁר הַבְּדֹלַח

עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְאוֹנָהּ שׁוֹקַעַת, יוֹרֶדֶת לְקִבְרָהּ!..

שָׁלוֹם לְרַפְסוֹדוֹת הַשֶּׁלֶג, הַכְּפוֹר שֶׁיָּרַד מִשָּׁמַי,

טָבַע בְּבֶטֶן הַמְּצֻלָּה, שׁוּב צָץ וְעָלָה בַגַּלִּים!

יָם, יָם! אָהַבְתּי אוֹתָכָה, לְיָפָה בַת מֶלֶךְ נִדְמֵיתָ

לָהּ סוֹלְחִים אַכְזָרִיּוּת לְבָבָהּ בְּעַד מַפַּל הַחֶסֶד מֵעֵינָהּ!

אוֹ כְּכֶלֶב, אֲהַבְתִּיךָ הַיָּם, נֶאֱמַן הַבְּרִית וְהַשְּׁבוּעָה,

יוֹמָם וְלַיְלָה יְלַקֵּק שׁוּלֵי אֲדוֹנָיו הַפָּרָשׁ –

כָּכָה תַחֲלִיק, זֶה דוֹרוֹת, בִּלְשׁוֹנְךָ פַּאֲתֵי אַרְצִי…

יָם! אִם יֶשְׁנוֹ הַפֻּלְחָן לִי קָדוֹשׁ וְיָקָר עַל כֹּל

זֶהוּ הַפֻּלְחָן לִשְׁנֵיכֶם: הָרִים וְיָמִּים – וְיָם!..

יְגוֹנְךָ וְצַעַרְךָ יָדַעְתִּי, הַכַּעַס הֶעָצוּר בַּשָׂפָה,

יָדַעְתִּי הַסַּעַר בִּלְבָבְךָ מִתַּחַת לָרֳאִי הַפָּנִים

נִכְבַּשׁ וְרָתוּם לַמְּצֻלָּה עָלָיו שְׂחוֹק חָנֵף מְכַסֶּה.

אֵינֶנּי מַאֲמִין לְךָ יָם, אַתָּה הַמְּפָתֶּה הַגָּדוֹל!

בֶּן אָדָם אָל תַּאֲמֵן בַּיָּם! כְּצָבוּע יֵלֵךְ מַעֲדַנּוֹת,

לְךָ יִשְׂחַק בְּנָגְהוֹ וּבְשַׂמְנוֹ וְנָקֵל לוֹ לִבְלוֹעַ אוֹתָכָה!..

כֹּל זֶה יָדַעְתִּי וְעִם כֹּל זֶה כַּמָּה אָהַבְתִּי אוֹתָכָה!

כַּמָּה אָהַבְתִּי הַיָּם, שִׁפְלַת הַזְּכוּכִית, הַבְּדֹלַח!

יָקְרוּ לִי הָרִים גַבְנוּנִים, מַשּׁוֹרִים מְנַסְּרִים בֶּעָנָן,

אָהַבְתִּי לֹא רַק גָבוֹהַּ, אֶת אֲשֶׁר מִתְרוֹמֵם לַמָּרוֹם –

אֶת אֲשֶׁר עָמֹק וּמְצֻלְתִּי כַיָּם, כָּמוֹךָ, אָהַבְתִּי!..


אַתָּה הַתִּיכוֹן הַגֵּאֶה בֶּן גְדוֹלֵי הַיַּחַס הִנֶּךָ,

יָדַעְתָּ, יָדַעְתָּ נִמּוּסִים, אַתָּה לֹא תָעִיז הִתְקַצֵּף;

יִשְׁתּוֹבֵב אֻקְיּנוּס הַיָּם, מִמִּי זֶה יִתְבַּיֵּשׁ אֻקְיָנוּס?

מֵאֶרֶץ חדָשָׁה, אֶפְרוֹחִית, צוֹצָלָה מֵעֵבֶר לַיָּם?

אַתָּה הַתִּיכוֹן הָאָצִיל לֹא תֵדַע הַמְּשׁוּבָה הַגְּדוֹלָה,

אֶפְרָתִים, נְשׂוּאֵי הַפָּנִים, אַרְצוֹת הָעוֹלָם הָעַתִּיק

עוֹמְדִים עָלֶיךָ בְּכָבוֹד, מְרִימִים הָאֶצְבַּע לְאַפָּם,

גוֹזְרִים עָלֶיךָ: חֲדַל! חֲדַל נָא, הַיָּם, אַל תִּשְׁתּוֹבֵב!..

תֵּרֵד בְּסֻלַּם הַמִּזְרָח, תַּעֲלֶה וִתְשְׁלַח גַּלֶּיךָ,

כִּי יֵשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ לָדַעַת אִם נֶחֱרַב אֲשֶׁר הִצַּגְתָּ,

אִם עַמִּים גְּבוּל נָצָרוּ הָקְבַע בֵּינָם וּבֵינֶיךָ…

בְּסֻלַּם הַמִּזְרָח לְךָ תַּעֲלֶה, תִדְרֹשׁ לִשְׁלוֹם הָעַמִּים,

תִּקְרָא בְשֵׁמוֹת וּתְכַנֶּה תָאֳרֵי הָאָבוֹת וְזִכְרָם.

תְּבָקֵּשׁ הַיָּד הַחַמָּה הוֹשִׁיטוּ קַדְמוֹנִים בְּאַהבָה

לְאוֹת אַחֲוָה וְשָׁלוֹם בָּיַּמִים אֲשֶׁר עָבָרוּ!

שָׁלַחְתָּ גַּלֶּיך בְּגִיל, כִּי צָלַל הַצְּלִיל לְאַחִים,

שָׁלַחְתָּ גַּל צוֹהֵל מוּל חֹף לְמַעַן יַכֶּה לוֹ דֶכִי,

דֶּכִי חָבִיב וּמְדֻבָּר, לְמַעַן יְעוֹרֵר נִשְׁכָּחוֹת…

אָנוּדָה לְךָ יָם! לַשָּׁוְא תְעוֹרֵר הָאַהֲבָה,

אֵין מִי יַעֲנֶה שְׁלוֹמְךָ, אֵין מִי יוֹשִׁיט לְךָ יָד!

לֹא בָגְדוּ בָנִים גַם אֶרֶץ לֹא בָגָדָה–

אֵלִי, הוּא אֵלְךָ שֶׁבָּגַּד, הַבְּגִידָה לוֹ וּלְאַחְוָתוֹ!

הוּא אֲשֶׁר הִכְזִיב עַם קְדוּמִים, הוּא אֲשֶׁר הֶעְתִּיק גּוֹי,

שָׂם גְבוּלוֹתָיו לָאַל וַיִּפְתַּח שְׁעָרָיו לַלּוֹעֵז;

הוּא אֲשֶׁר שָׁדַד רִבְצוֹ, הֶחֱרִיב הַקֵּן לַנְּשָׁרִים,

שִׁרֵשׁ הַנֵּצֶר הַיָּחִיד לְשִׁבְטֵי הַגֶּזָע הָרִאשׁוֹן

וְעַל אַף הַשָּׁמַיִם הַזְּעומִים, קִבְּלוּ נֶגְדוֹ בְרַעְמָם,

שָׂם אֶת עַמִּי בְחֹצֶן הִשְׁלִיכָהוּ רָחוֹק, רָחוֹק!..

כָּכָה דַרְכֵי אֵלְךָ, אֵל זוֹעֵם, אֵל לַנְּקָמוֹת,

כָּכָה סִכְסֵךְ חֵיל עַמִּים, סִכְסֵךְ מֵיצַר גְּבוּלָם,

בִּמְחִי כַף שִׂכֵּל יָדוֹ, הֶחֱלִיף מַהֵר הַקְּלָפִים

אֵל בָּנוּ שָׂחַק וְלָעַג, הֶחֱלִיף עַם וְאֶרֶץ

הִשְׁלִיךְ אֵל בָּאַדִּיר, הִפִּיל הָאֶרֶז הָעַתִּיק,

שִׁבֵּר עֱזוּז בֶּן הָאֶלֶף, שִׁחֵת מַטָּעָיו מֵאָרֶץ!

יָם! אַל תְּעוֹרֵר נִשְׁכָּחוֹת, יָם! אַל תְּכַנֶּה בַשֵּׁמוֹת,

אַל תִּפְרֹשׁ לִשְׁלוֹם עַמִּי, אֹהָלָיו, גְּבוּלוֹתָיו מִקֶּדֶם;

אַיֵּה מוֹרֶשֶׁת הֶעָתִיד אֵלְךָ לָנוּ צִוָּה?

אַיֵּה בָנִים זוֹמְרִים, בּוֹצְרִים כֶּרֶם אָבוֹת?

אַיֵּה נָא הַשְּׁבוּעָה נִשְׁבַּע אֵלְךָ לָנוּ:

“מִנְּהַר מִצְרַיִם לִנְהַר פְּרָת לָכֶם גְבוּלְכֶם יֶהִי?..”

לָכֵן קְבָל נָא אַתָּה, קְבָל נֶגֶד אֵלְךָ זֶה,

תְּבַע עֶלְבּוֹנְךָ, עֶלְבּוֹנִי תְּבַע וּדְרוֹשׁ בִּזְרוֹעַ,

צֵא נָא אַתָּה נֶגְדוֹ, צְעַק נָא חָמָס, יָם!

אֶת שִׁמְשׁוֹ הַגְּדוֹלָה קְרַע, אֶת בִּתּוֹ יְחִידָתוֹ

וּלְאוֹת מְחָאָה נִצְחִית בְּפָנָיו הַטְבִּיעֶנָּה!..

חֲרָק לוֹ שֵׁן, מִשְׁבָּרִים מוּלוֹ שַׁלַּח,

הַרְאֵה חֲזִיז הָאֶגְרוֹף לְמַעַן יָשִׁיב אֵל,

אֵל הָרוֹחֵץ בְּדַם בְּנֵי אָדָם, בּמֵיטַב מִיץ חֶלְבֵּיהֶם,

לְמַעַן יָקִים גְּבוּלִים אֲשֶׁר גָּבְלוּ אֲבוֹתָי,

יָשִׁיב אֲשֶׁר לָקַח, אֲשֶׁר חָמַס יָשִׁיב:

אֶרֶץ, אֶרֶץ, אֶרֶץ אֵלְךָ לָנוּ יָשִׁיב!..

קְבָל וְצֵא, הַיָּם, הָלְאָה בֹשֶׁת פָּנִים,

צֵא וְקוֹב, הִשְׁתּוֹבֵב, הֱיֵה הַסַּעַר בִּרְעָמָיו,

הֱיֵה אֻקְיָנוֹס גָדוֹל, הֱיֵה נָא שִׁבְעָה יָמִּים!

צֵא בַמַּעְגָּל לְךָ, בְּסוּפַת זַעַף נֶעְצָר

נְשׂוּי דוֹרוֹת רְחוֹקִים עַתָּה לוֹ יִתְפָּרֵץ;

גַּלֶּיךָ קְרָא וְיַעֲלוּ, פְּקֹד נָא עַל דֻּלְפָּנִים,

צַוֵּה עַל לִוְיָתָן וְעַל חוֹל הַיָּם נָא פְקֹד

יֵצְאוּ כֻלָּם בְּמָחוֹל, מְחוֹלוֹת פֶּרֶא לָאַכְזָר,

צַפְצֵף רוּמָה נֶגְדוֹ כִי אָבַד, כִּבְיָכוֹל,

מַלְכוּת שַׁ"י עוֹלָמָיו, אָבַד גְבוּלֵי אָרֶץ!..

קְבֹל! וְאִם עָב יַעֲלֶה וְאִם גַּם יָלִיט פָּנָיו

בְּפַרְשֵׁז עָנָן סוֹכֵךְ, בְּשִׁבְעַת דֹק רְקִיעִים!

יָם! הַפֵּל הַקֶּסֶם, תֵּצֶאנָה בְנוֹת הַגַּלִּים,

זְנָבָן זְנַב תַּנִּינִים יְקַשְׁקֵשׁ לוֹ וִיפַרְפֵּר,

יְחוֹלֵל הָרִים וּגְבָעוֹת עַל לִבְּךָ מַרְאֵה חִלָּזוֹן,

יַחְדוֹר כְּאִזְמָל בַּמְּצֻלָּה, עוֹלֶה וְיוֹרֵד בֶּחָרוֹן,

חָרֹר בְּמִכְרוֹת הָעֶשֶׁת, מְפוֹצֵץ הַגִּיר והַפְּלָדָה!

יִפְרֹץ צְחוֹק הָאַשָּׁפִי מִפִּיּוֹת בְּנוֹת הַגַּלִּים

עַל עָוֶל וְעַל מִרְמָה לָאֵל בִּבְנֵי הָאָדָם!– –

-———-

וְאַתָּה אֶת חֲמָתְךָ, יָם, שְׁפָֹך נָא עַל בְּנֵי אָדָם

וְשָׁפַכְתַּ גַּם עֲלֵיהֶם וּבָלַעְתָּ מַרְכְּבוֹתָם

הִרְכִּיבוּ עַל גַּבֶּךָ חוֹסֵי הַמִּפְרָשׂים!

נֶגֶד יוֹרְדֵי אֳנִי רוֹכְבֵי רֹם גַּלֶּיךָ

אֲשֶׁר יוֹם וְלַיִל שָׁטִּים הֵם עָלֶיךָ

כִּמְבַקְּשֵׁי צִיר הַצְּפוֹנִי לָתוּר לָמוֹ אֶרֶץ–

קְבָל נָא נֶגֶד אֵלֶּה, מְרֻבֵּי גְבוּל וְאֶרֶץ,

עֲלוּבֵי גְבוּל הַיָּחִיד, עֲלוּבֵי גְבוּל אֲדָמָה,

הַדּוֹרשִׁים גְמוּל עֶלְבּוֹנִים מֵאֵלְךָ וְגַלֶּיךָ –

נֶגֶד אֵלֶּה קְבָל, כִּי לִנְצֹר לֹא יָדָעוּ

גְּבוּלֵי אֶרֶץ רַבָּה גָּבְלוּ אָבוֹת גְּדוֹלִים!..

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. תלג'יה (שירה)
  3. הדקל (שירה)
  4. חֶרְמוֹנִים (שירה)
  5. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

ד"ר מ' גאסטר

מאת משה גליקסון (מאמרים ומסות)


אחרון לראשונים

א

אפשר שסימן טוב הוא לד“ר גאסטר, שלא נספד כהלכה – לנו ודאי אין זה סימן טוב. אף בימים האלה, שאין למצוא להם תואר והגדרה ממצה בלשון בני אדם פשוטה, אי-אפשר לנו להתעלם מאבדה לאומית גדולה כזו, אי-אפשר לנו לפוטרה באנחה קלה או כבדה ו”לעבור לסדר-היום". ראוי הוא ר' משה גאסטר, שנספר את פרשת חייו לדור יבוא ונתן שם ושארית לאישיותו המפוארת ולפעולתו המזהירה.

אדם גדול היה ר' משה גאסטר, גדול בתורה ובחכמה, בלהט אהבה ואמונה, ברגש לאומי-דתי עמוק ומעצב אופי, באהבה עזה לעמו ולקדשיו, בטמפרמנט סוער ובוער באש המפעל והיצירה הרוחנית; אישיות מזהירה היה, מוכתר בכשרונות מצוינים רבים ושונים, נואם מקסים ומלהיב, בעל לשון ציורית-נמלצה, תקיף בדעתו ועשוי לבלי חת, איש מלחמה, שאינו יודע הסוסים ומשוא-פנים, אדם חריף וממולח, אישיות סוגסטיבית, השופעת כח דינאמי ומרץ רוחני, היוצאים מגדר הרגיל, אדם העומד במרומי ההשכלה והמדע של זמננו, ועם זה הוא כולו “סטיכיה” עממית-יהודית. ואף-על-פי-כן “הכזיב” מבחינת-מה. בשום מקצוע, לא בתורה ובמדע, לא בעסקנות לאומית וציונית, לא במנהיגות רוחנית לעדתו לא הגיע למדת השלמות, לא עלה למרומי המעלה, שהיה ראוי לה. אישיות מזהירה היה ועם זה אישיות פרובלמתית, וניתנה אולי רשות לומר: אישיות טרגית. איש חי, רב פעלים ומרץ היה ועם זה מלא נגודים וסתירות ונדנודים ועכבות, ודומה שאף יסורים שבקרעים פנימיים ושביצרים מבלבלים לא חסך הגורל ממנו.

קו זה של נגודים ולקוי ההרמוניה של האישיות נמשך ועובר בכל חייו ופעולתו, משחר נעוריו ועד תקופת-חייו האחרונה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.