מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַחֲמוֹר וְהַכֶּלֶב

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

תּוֹרָה מוֹרָשָׁה צִוָּה משֶׁה לָנוּ

לֵאמֹר: „אִישׁ אָחִיו אֱהָבוּ, עֲזֹרוּ! ”

גַּם כָּל חַכְמֵי לֵב כָּמֹהוּ יִגְזֹרוּ;

אוּלָם שִׁיתוּ לֵב לַדּוֹר זֶה וַחֲקֹרוּ

וּרְאוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים תִּמְצְאוּ בָנוּ,

שֶׁבְּכָל לֵב הַמִּצְוָה הַזֹּאת יִנְצֹרוּ?

הֵן כִּי יָמוּךְ אִישׁ, אִישׁ לֹא יְרַחְמֶנּוּ,

יֵרָדַף עָם וּשְׁכֵנָיו אוֹתוֹ לֹא יָחֹנּוּ;

עַד גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדַי לָמְדוּ מִמֶּנּוּ

לַעֲבֹר חֹק זֶה, לִשְׂנוֹא אַחִים כָּמֹנוּ.

חֲמוֹר אֶחָד אָחַז מַעֲשֵׂה אָדָם!

וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ הוּא וּבְעָלָיו

וַיִּשָּׂא אֶת סַל הַצֵּידָה עָלָיו.

גַּם כֶּלֶב הֶחָצֵר הוֹלֵךְ עַל יָדָם,

שָׁכַב הָאִישׁ בָּעֵמֶק וַיֵרָדַם,

וּבְעוֹד הוּא חֹזֶה מַה-יַּעֲשׂוּ שְׁנֵימֹו

וַיְלַחֵךְ הַחֲמוֹר אֶת הַיֶּרֶק,

וְהַכֶּלֶב עָמַד עַל הַפֶּרֶק

לִרְאוֹת פֶּן יִפֹּל הַנֹּפֵל עָלֵימוֹ.

בֵּין כֹּה וָכֹה רָעַב גֹּם הוּא לַלֶּחֶם

וַיִּגַּשׁ אֶל הַחֲמוֹר רֵעוֹ וַיֹּאמֶר:

כֹּף נָא, אָחִי, זֹאת קוֹמָתְךָ כַּתֹּמֶר,

אֶקְחָה מִן הַסַּל אֲשֶׁר לָךְ עַל שֶׁכֶם

אֲרוּחָתִי אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם.

אֵין קוֹל, אֵין עוֹנֶה! כִּי יָרֵא בֶּן-הָאָתוֹן

פֶּן מִדֵּי לַעֲנוֹתוֹ יִפְתַּח אֶת פִּיהוּ

יִהְיֶה לוֹ רֶגַע קָטֹן נִקְיוֹן שִׁנָּיִם.

וַיּוֹסֶף הַכֶּלֶב חַלּוֹת פְּנֵי אָחִיהוּ,

וַיַּעֲנֵהוּ הַחֲמוֹר בַּחֲמַת זָעַם:

חַכֵּה עַד יִיקַץ הָאָדוֹן אָז נָתֹן

יִתֵּן אֲרוּחָתְךָ לָךְ כְּפַעַם בְּפַעַם.

עוֹדָם נִדְבָּרִים וּמִקֶּרֶב

הַיַּעַר יָצָא זְאֵב עֶרֶב

רָעֵב וּמְשַׁחֵר לַטָּרֶף:

„חוּשׁ נָא – קָרָא הַחֲמוֹר – חוּשָׁה אַל תֶּרֶף

בּוֹא, אָחִי, עָזְרֵנִי

פֶּן לַטֶּבַח יַכְרִיעֵנִי ”.

אַךְ כַּלְבֵּנוּ יָנוּחַ

אַרְצָה סָרוּחַ,

מִמְּקֹמוֹ לֹא יִזַּח שַׁאֲנָן בָּטוּחַ.

„חַכֵּה נָא – יַעֲנֵהוּ, שָׁלֵו, קַר רוּחַ –

עַד יִיקַץ הָאָדוֹן הוּא יַצִּילֶךָ;

בֵּין כֹּה וָכֹה הָרֵם פַּרְסוֹת רַגְלֶיךָ

וּנְתֹץ שִׁנֵּי הַזְּאֵב אִם יִגַּשׁ אֵלֶיךָ ”.

בֵּין כֹּה וָכֹה בָּא הַזְּאֵב וַיְחַנְּקֵהוּ.

עַל כֵּן אָמַרְתִּי: עִזְרוּ אִישׁ רֵעֵהוּ!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

על אות הזמן

מאת רחל המשוררת (מאמרים ומסות)


ברור לי: אות הזמן באמנות השירה היא פשטות הביטוי. בטוי פשוט, לאמר: בטוי פרפוריה הראשונים של האמוציה הלירית, בטוי מידי, בטרם הספיקה לכסות על עריָתה במחלצות משי ועדיי זהב; בטוי הנקי מספרותיוּת, הנוגע ללב באמִתו האנושית, המשובב נפש ברעננותו; אשר יש בכוחות להחרת בזכרון, ללוותנו בחיי יום-יום ולרון מתוכנו לפתע.


האין פשטות הבטוי הזו, או למצער החתירה אליה, מציינת את רוב היצירות השיריות בני-זמננו, את הרוסים (בלוק, אכמטובה, יסנין), את הצרפתים (ז’אם, פוללפור, שארל ויללדראק). עד כי בעיטה בחרוז וב“בית” הקדושים עד כדי יראה מריתמוס מוסיקלי שגור?


כשדפדפתי בספר שיריו של בס (“אדם”, הוצאת “הדים”) חשבתי: "אל אלהים! איכה הצליח להתחמק מאות הזמן? תלישות מקרקע בזמן תגונה כתלישות מקרקע המקום. לא נוח לנו ברחבי הנצח, פינה נבקש לנו להתגדר בה.


יש לו לבס סונטות מרודדות, מראות-נוף מצוירים ביד בטוחה; עשירת צבעים הפאליטרה שלו, רק “צבע הזמן” חסרה היא.


ולטמקין (“נטפים”, הוצאת “כתובים”) שבילו הוא, דמותו עולה מבין דפי ספרו, דמות איש של צדי הדרך, של תוגת בין-השמשות, של רחמי אח. אף צליל אחד מזויף לא יצרום את האוזן, ואולם גם הוא, אם כי פחות מאשר בס, מתנכר לאות הזמן.


ואז אתה נוטל את “לאבא-אמא” (שלונסקי, “לאבא-אמא”, הוצאת “כתובים”) ואתה קורא, וחוזר וקורא, ונכון “לסלוח” לו לשלונסקי את תעתועיו, בגלל כשרונו להיות כל כך בן לתקופתו.


דומה עלי, כי אין פה מקום לקושיה: פשטות הביטוי ומבול דמויות והשאָלות – הא כיצד? כי כן יכולות ההשאָלות (ולא רק בלהטי הלשון של חרטומי-ארצנו הדברים אמורים) יכולות ההשאלות להיות תוצאה בלתי אמצעית של ראית-עולם שירית, לאמור: העין ערוכה כך ולא אחרת, והאמוציה מגיחה מרחם בלבושה זה. דוגמת ילדים “בני-מזל”, הנולדים בכתונת.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.