מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אָכֵן גַּם זֶה מוּסַר אֱלֹהִים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אָכֵן גַּם זֶה מוּסַר אֱלֹהִים וְתוֹכֵחָה רַבָּה –

אֲשֶׁר תִּתְכַּחֲשׁוּ לִלְבַבְכֶם;

וּזְרַעְתֶּם עַל-כָּל-מַיִם אֶת-דִּמְעַתְכֶם הַקְּדוֹשָׁה

וְעַל כָּל-קַו אוֹר רְמִיָּה תַּחְרְזוּהָ;

וּשְׁפַכְתֶּם אֶת-רוּחֲכֶם עֲלֵי כָל-שֵׁישׁ נֵכָר

וּבְחֵיק אֶבֶן זָרָה אֶת-נַפְשְׁכֶם תְּשַׁקֵּעוּ;

וּבְעוֹד בְּשַׂרְכֶם מְטַפְטֵף דָּם בֵּין שִׁנֵּי זוֹלְלֵיכֶם –

תַּאֲכִילוּם גַּם-אָכוֹל אֶת-נִשְׁמַתְכֶם.

וּבְנִיתֶם אַתֶּם לִמְנַדֵּיכֶם אֶת-פִּיתֹם וְאֶת-רַעַמְסֵס

וְהָיוּ יַלְדֵיכֶם לָכֶם לַלְּבֵנִים;

וּבְשַׁוַּע אֲלֵיכֶם נַפְשָׁם מִן-הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים –

בִּמְבוֹא אָזְנְכֶם שַׁוְעָתָם תִּגְוָע.

וַאֲשֶׁר יִגְדַּל מִבְּנֵיכֶם נֶשֶׁר וְעָשָׂה כָנָף –

מִקִּנּוֹ תְשַׁלְּחוּהוּ לָנֶצַח;

וְגַם כִּי-יַמְרִיא, צְמֵא שֶׁמֶשׁ וְאַדִּיר, בַּמָּרוֹם –

לֹא-אֲלֵיכֶם הַמְּאוֹרוֹת יוֹרִיד;

וְכִי-יְבַקַּע עָב בִּכְנָפָיו וּפִלֵּשׁ נָתִיב לַקֶּרֶן –

לֹא-עֲלֵיכֶם הַקֶּרֶן תִּצְנָח;

הַרְחֵק מִכֶּם עַל-רֹאשׁ צוּרִים יַצְרִיחַ

וְהֵד קוֹלוֹ לֹא-יַגִּיעַ עָדֵיכֶם.

כָּכָה תִּשְׁכְּלוּ אֶת-חֲמוּדֵיכֶם אֶחָד אֶחָד

וְנִשְׁאַרְתֶּם עֲרִירִים.

וְנֶאֱסַף הוֹד מִמְּעוֹנְכֶם, וְאָהָלְכֶם יְרֻשָּׁשׁ,

וְהָיָה לִזְוָעָה וּלְשִׁמָּמוֹן;

אֲשֶׁר לֹא-יִדְרֹךְ עַל-סִפּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים,

וּשְׂשׂוֹן יֶשַׁע לֹא-יִדְפֹּק עַל חַלּוֹנוֹ.

וּבָאתֶם אֶל-הַחֻרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא תוּכָלוּ,

וּבִקַּשְׁתֶּם דִּמְעַת נִחוּמִים – וָאָיִן:

צָמַק הַלֵּב, וַיְהִי כְּאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים סְחוּטִים

מֻשְׁלָךְ בְּפִנַּת יֶקֶב,

אֲשֶׁר לֹא-יִמָּצֶה מִמֶּנּוּ רָסִיס לְהַחֲיוֹת לֵב

וּלְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה.

וּמִשַּׁשְׁתֶּם תַּנּוּר הַחֻרְבָּה – וְהִנֵּה קָרוֹת אֲבָנָיו,

וּבְאֶפְרוֹ הַצּוֹנֵן הֶחָתוּל יִבְכֶּה.

וִישַׁבְתֶּם אֲבֵלִים וַעֲגוּמִים: מִחוּץ סַגְרִיר עוֹלָם

וּבַלֵּב עָפָר וָאֵפֶר,

וְעֵינֵיכֶם לִזְבוּבֵי הַמָּוֶת אֲשֶׁר בְּחַלּוֹנֵיכֶם

וְלָעַכְבִישִׁים בַּזָּוִיּוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת,

וְיִלְלָה עֲלֵיכֶם הַדַּלּוּת בַּאֲרֻבַּת הֶעָשָׁן,

וְכָתְלֵי הַחֻרְבָּה בַּקָּרָה יִרְעָדוּ –


תמוז, תרס"ה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

אחר הכובשים -- היורשים

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

פורסם ב“דבר”, 22.3.1957


השירה העברית בספרד ובפרובאנס. מבחר שירים וסיפורים מחוֹרזים, ערוכים מבוֹארים… בידי חיים שירמן, כרך שני: מיוסף קמחי עד סעדיה אבו-דנאן (בערך 1150 – 1492 לסה"נ).

הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים: דביר. תל-אביב, 1956.


“ואחרי הדור ההוא נסתמו מקורי השירים בלשון-העברים, ושולח במשמניה רזון, גם נביאיה לא מצאו חזון… ומאחר אשר נאסף שלמה היושב על כסאו, ויגווע ומת אברהם נשיאו, ויהוּדה שר-צבאו ומשה נביאו, נסתם חזון השיר ומוצאו, ונסתלק הכבוד ההוּא וּמוראו, ולא יסף עוד מלאך ד' להראוֹה; כי קם אחריהם מי יחבר בשיריהם, או יעשה כמעשיהם. והנה אנחנו אלה פה היום מלקטים שכחת שבּלהים, וּמזנבים נחשליהם, ויום ולילה נרוץ במעגליהם וניגע ולא נגע אליהם… והראשונים אכלו הסוֹלת, ועזבו לנו הפסוֹלת!”

זה סעיף מקוּצר מקינת יהוּדה אלחריזי בספר “תחכמוני” על ירידת השירה העברית בזמנו. “שלמה היושב על כסאו” הריהו, כמוּבן, שלמה אבן גבירול, שגוּב-הכתר של עידן היסטורי קודם, אשר נפלאי-משורריו, החל משמוּאל “נגיד-הנגידים” – “פה אל פה נבוּאה דיברה בם, בחזיון-שיר, במראה לא בחידות”; “אברהם נשיאו”, זה אברהם אבן-עזרא; “יהוּדה שר צבאו” – יהוּדה הלוי; “משה נביאו” – משה אבן-עזרא. בקינה זו פּתח אלחריזי אחרי אשר פקד במלים נאדרות במליצתן וגאות בצידקת-הערכתן, את השלתשלוּת השירה העברית ה“ספרית” – לידתה, העפלתה, ותועפות-פסגותיה. והנה, לקתה מסורת-השיר הזאת, גלשה אל מישוֹרי-עמקים, אשר עדיין נועם בהם; אך אוי! גם אל בורות נשברים אל חידוש-סרק ופחזוּת וריקוּת. אין אלחריזי מסתפּק בקינה ונהי; הריהו מונה “תנאים”, אלוּ עצות ואזהרות, מה השירה דורשת מנאמניה-עושיה.

זוג-הכרכים

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.