כִּי זָקֵן הָאַרְיֵה פַּטִּישׁ הַיָּעַר

וַיָּנָס כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ נָשָׁתָּה,

וַיְבֹאוּהוּ חֲבָלִים אֵיד וָצָעַר,

כִּי כָּל עֲשֻׁקָּיו קָשְׁרוּ עָלָיו עָתָּה

וּבְחָלְשׁוֹ לָקְחוּ הֵם לָמוֹ קַרְנָיִם

לָמֹד חֲמָתוֹ אֶל חֵיקוֹ כִּפְלָיִם:

הַסּוּס יִמְרֹט לֶחֱיוֹ בִּשְׁמִיר צִפֹּרֶן,

הַשּׁוֹר נַגָּח הוּא יָרִים עָלָיו קָרֶן,

וּבְשֵׁן חַדָּה וּלְמוּדָה לִטְרֹף טֶרֶף

יִרְעֶה הַזְּאֵב קָדְקֳדוֹ וִיקַרְקַר עֹרֶף;

וּמְחֹלָל וּמְדֻכָּא כִּדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ

יֵילִיל הָאֻמְלָל דּוּמָם, יֶהְגֶּה חָרֵשׁ.

וַיַּרְא גַּם הַחֲמוֹר נִגַּשׁ הַמְּעָרָתָה:

רַב לִי – קָרָא הָאֹבֵד בַּצָּרָתָה –

אָמוּתָהּ הַפָּעַם אֵרְדָה לִשְׁאוֹלָה,

וּבִידֵי הַחֲמוֹר רַק אַל נָא אֶפֹּלָה.