מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משלי יהודה: האריה והעכבר

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

משלי יהודה: הָאַרְיֵה וְהָעַכְבָּר / יהודה ליב גורדון


הַסְכֶּן-נָא וּשְׁלָם עִם כָּל עֲמִיתֶיךָ

כַּגְּדוֹל מִמְּךָ כַּקָּטֹן מִמֶּךָּ;

אַל תַּחֲרשׁ עַל אָדָם רָעָה,

שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה.


מֵחֹרֵי עָפָר מִתַּחַת לָאָרֶץ

יָצָא הָעַכְבָּר, וַיִּקָר מִקְרֵהוּ

לַעֲבוֹר בֵּין פַּרְסוֹת אַרְיֵה מָלֵא זָעַם,

עֵת נָהַם כָּרָעַם

עֲלֵי טַרְפֵּהוּ.

אֲבוֹי לָךְ, הָעַכְבָר! שֹׁד לָךְ וָקָרֶץ!

אוּלָם גַּם בַּחֲרוֹת אַפֵּהוּ

לֹא שָׁכַח הָאַרְיֵה חַנּוֹת שָׁכֹחַ

כִּי נָאוֶה לַמֶּלֶךְ אֹרֶךְ-אַפַּיִם;

וַיָּשֶׂם נֶפֶשׁ הָעַכְבָּר בַּחַיִּים

וַיַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ.

לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וַיְהִי הָעֶרֶב,

וַיֵּצֵא הָאֲרִי לִטְרוֹף טֶרָף

וַיִפֹּל בַּשְּׂבָכָה.

שָׁוְא הֵרִים הָאֻמְלָל נַהַם וּצְוָחָה,

שָׁוְא הִרְעִישׁ הַיַּעַר, הִרְעִים הֵרִיעַ,

וּבְחֹרֵיהֶן עֵינָיו כַּפְּלָדֹת בָּעָרוּ —

פַּרְסֹתָיו וּזְנָבוֹ מֵרֶשֶׁת אֻסָּרוּ,

לֹא יוּכַל הִשָּׂגֵב, נַפְשׁוֹ הוֹשִׁיעַ.

וַיִּשְׁמַע הָעַכְבָּר וַתְּפַעֲמֵהוּ

רוּחוֹ לָצֵאת אֶל הָאֲרִי לַיֵּשַׁע,

לְיֵשַׁע הָאֲרִי אִישׁ חַסְדַּהוּ,

אֲשֶׁר נָשָׂא לוֹ פֶשַׁע

וּלְשָׁלָל נָתָן לוֹ חַיֵּיהוּ.

וַיָּבֹא בַּלָּאט וַיִּקְרַב לָגֶשֶׁת,

וַיָּבֹא וַיֹּאכַל כַּדֵּי הָרֶשֶׁת

וּבְשִׁנָּיו קִצֵּץ עֲבוֹת הַמִּכְמֹרֶת,

וַיִּמַסּוּ אֲסוּרָיו כִּפְתִיל הַנְּעֹרֶת,

וַיּוֹצֵא אֶת הָאֲרִי לַחֹפֶשׁ

וַיְשַׁלֵּם נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.


בְּאֹרֶךְ-אַפַּיִם אַחֲרִית וְתֹחֶלֶת

וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

מעניין לעניין באותו עניין

מאת אהרן דוד גורדון (מאמרים ומסות)

[א]

אחרי כתבי מה שכתבתי בין יתר הדברים במאמרי ‘מתוך קריאה’ על חיינו הצמאים לשירה, נזדמנה לידי מודעה על דבר הוצאת ‘ספרייה חקלאית’, אשר בין יתר מחלקותיה נמצאת גם מחלקה: סיפורי כפר. הדבר עוררני במקצת. זה היה בעיני מעין מעניין לעניין באותו עניין. חשוב היה בעיני לראות,כיצד מתייחסים סופרינו, מתוך השקפתם הם, לצורך החיוני הזה. מיהרתי לעיין בפרטים. והנה לפני רשימה של שלושה-עשר סיפורים – ולא אחד מחיי הכפר שלנו, מחיי מושבותינו וחוותינו אנו! ואני עומד ותוהה ואיני יודע, אם לשאול: מה זאת? או אולי גם שאלה זו שלא מן הענין?

כשאתה מתבונן בספרותנו החדשה בארץ-ישראל מן הצד, מצד החיים ותביעתם האילמת, הרי היא עושה עליך רושם, כאילו היא לא ספרות ארץ-ישראל, כי אם ספרות בשביל ארץ-ישראל. קודם כל, אל כל אשר אתה פונה – תרגומים. על זה יש, כמובן, התנצלות מן המוכן: כך הדבר נוהג בקרב כל העמים האירופיים (למשל, ברוסיה, בגרמניה וכו') בראשית צמיחת ספרותם. זה, כמובן, בשבילנו די. יותר ממה שיש ליישב, ממה שיש עליו התנצלות, אין אנחנו מבקשים. הלאה מזה אין אנחנו נוהגים ללכת. אבל הרי גם הדברים המקוריים רובם ככולם לא מחיי ארץ-ישראל הם, – וזה הרי, יאמרו מה שיאמרו, קצת למעלה מהתנצלות! יותר מזה: אפילו הדברים מחיי הארץ – מרגיש אתה איזו מקריות: הסופר כותב מחיי ארץ-ישראל, משום שהוא בא לארץ-ישראל, ולו הביאוֹ המקרה לאמריקה, היה כותב מחיי היהודים באמריקה, ולא היה ערך יצירתו האמריקאית נופל מערך יצירתו הארץ-ישראלית אף במשהו. אין כאן אותו הקשר החי שבין ארץ לאומית ובין סופריה, למשל, שבין רוסיה ובין סופריה הרוסים, ואפילו אותו הקשר שבין רוסיה ובין הסופרים העברים ברוסיה אינך מוצא דוגמתו כאן. ולא עוד אלא שאינך רואה בסופרינו – בתור סופרים – שאיפה להיקלט, להכות שורש בארץ, אינך רואה אותם מבקשים להתחדש בתוך החיים המתהווים, להתחדש – כמעט הייתי אומר: להתהוות – עד כדי להתחיל הכל מחדש, מן האלף-בית, אינך רואה אותם מבקשים פה את עצמם, את חייהם, את עולמם. ושוב אותה התהייה: היש מקום לשאול על כך או לא?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.