[לא אנכי חלמתי החלום] / דוד פרישמן

*

לֹא אָנֹכִי חָלַמְתִּי הַחֲלוֹם –

אֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי הַפִּתְרוֹן;

אֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי, דָּרַשְׁתִּי;

“מַה-הֹוֶה”, “מַה-תַּכְלִית”, “מַה-יִּתְרוֹן”.

לֹא אָנֹכִי חָלַמְתִּי הַחֲלוֹם –

הָיָה לוֹ אַחֵר וַחֲלָמוֹ;

חָלַם לוֹ עוֹלָם כֹּה נִפְלָא,

וְסוֹד בּוֹ הִשְׁקִיעַ – וּסְתָמוֹ.

חָלַם לוֹ שֶׁמֶשׁ וָלַיְלָה,

חָלַם לוֹ חַיִּים וָמָוֶת,

וְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ וְאָדָם

וְלֵב לוֹ – וּבוֹ גֵּיא צַלְמָוֶת.

וְאוֹתִי גַּם אוֹתִי רַק חָלַם –

מִין חַרְטֹם בֵּין חַכְמֵי חַרְטֻמִּים;

וַיַּחֲלֹם מִין לֵב לִי בַּקֶּרֶב,

וּבַלֵּב לִי מִין אוּרִים וְתֻמִּים.

וַאְנִי פֹּה כָּל-יָמַי רַק אֶדְרֹשׁ,

רַק אֶשְׁאַל אֶת-תֻּמַּי וְאֶת אוּרָי:

מַה פֵּשֶׁר חֲלוֹמוֹ שֶׁל זֶה שָׁם?

וְחַיַּי מָה הֵמָּה וְיִסּוּרָי?