מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[לשוני כבדה]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[לשוני כבדה] / יהודה הלוי

לְשׁוֹנִי כָבְדָה אָז יוֹם שְׁלַחְתִּיו

וְלֹא יָכְלָה לְדַבֵּר לוֹ נְכוֹחוֹת

עֲדֵי שָׂח מַה לְּךָ נֶאְלָם וְאֶתְמוֹל

לְשׁוֹנְךָ דִבְּרָה עִמִּי בְצָחוֹת

עֲנִיתִיו הַכְּאֵב בָּלַל שְׂפָתָי

וְנִתְעָרְבוּ דְבָרַי בַּאֲנָחוֹת.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

בטרם

מאת אורי ניסן גנסין (פרוזה)

אפרת, אוריאל אפרת, בחור גבוה במקצת וחוַרוַר, שבירחים האחרונים היתה משום־מה שׂפתוֹ התחתונה נשוּכה תמיד משהו, קיבל בבוקר אחד באביב טלפוֹנית את הבשוֹרה, שימים אחדים לפני זה חיכה אליה בקדחת כל־כך מרוּבה ואחר־כך חדל פתאום לחכות אליה, משום שחשב בלב ומצא, שבאמת – אחת היא לו. הבשורה יצאה לאמור:

– הֶ־הֶ!

אוריאל שהיה אָז יושב וחושש לשוב אל חדרוֹ שלוֹ, גזירה שמא ישכב במיטה, שכח פתאום, שאחת היא לו. משל, כאילו לא חזר ממחשבתו, נטרד ומיהר אל השפופרת. מה? מי שם? אתה זה, פָּזֵר?

וזה היה פּזר, חברוֹ חיים פּזר, זה גופו, שהבטיח לו באותם הימים, שיבשׂרנו לאַלתר, אם יצלח וישיג לו להוצאות דרכו. השד משחת! אבל תשובה שכזו מה פירושה? אותו שוטה, מה הוא צוהל שם כסוס?

– אידיוט, למה אתה צוהל שם, כסיח זה שליד השוקת? דבּר דברים ברורים!

הגברת שלו, מטרוניתא אסטניסית זאת, שבדירתה הוא יושב, היתה אותה שעה מוּטלת בנַדנדה שבפינת החדר. היא נאנחה פתאום חרדות, משל נשבר פתאום הכיסא שמתחתה ואחר־כך התחילה קובלת:

– פוּ, אוריאל. מה הדברים הללו?

הלָז, שכבר היה קוֹדח במקצת, הפנה אליה בתחילה את פּניו דומם. הביטו נא בזו. פו, אוריאל, וכי במה משלה הוא פוגם? ושוב – אוריאל. הוא תיאטרליות שכזו שנוּאה לו. יש לו, כמדוּמה, שֵם ביהודית פשוטה: אוריאל. אבל אחר־כך כבש את גרוּיו וקרא – כביכול, מצדיק את דינו של חברו כלפּי זו:

– לא יהא אדם אידיוט!

בינתיים צהלה השפופרת שוב:

– ה־ה!

ואוריאל גנח כבושות. חוצפּה שכזו! שמא הוא חושב שם, פּטרייה כמוּשה זו שבמשקפיים, ששׂיח לוֹ ושׂיג את אחת התינוקות הלכלוכיות, שאחרי שמלתה הוא נסרח?

הוא התחיל מחפּש בקדחת אחרי כינוּי אחר, יותר חזק, אבל אגב רתחה אֵחר במקצת וקרא:

– אידיוט… הרי אתה שומע, גולם? הנה תראה… הרי אני נוטל את אמתחתי ובא אל הנמל ואָז…

מה שיהיה אָז לא היה אָמנם יכול להגיד בברור; אבל זה, כנראה, נבהל מאיומו ולא נתנהו לגמור. השפופרת נחפזה ונהמה:

– טוֹב. גם אני אהיה שם בקרוב. האנייה מפליגה בשתיים. מה? בשתיים היא מפליגה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.