מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חיץ

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חַיִץ / רחל המשוררת

זְכוּרַתְנִי, עוֹדִי תִינֹקֶת,

לִוַּנִי עֶצֶב נִסְתָּר;

בְּבֶגֶד-אֶבְלִי הָיִיתִי

שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת מִשְּׁאָר.

עָבְרוּ יָמִים וְאֵינֶנִּי

תִּינֹקֶת בֵּין תִּינוֹקוֹת,

אֲבָל לֹא נָגוֹז הָעֶצֶב,

וְטֶרֶם הוּסַר הָאוֹת.

עֲדַיִן חוֹצֵץ הַחַיִץ

בֵּינִי לַשְּׁאָר. אַךְ עַתָּה,

עַתָּה שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת

נַפְשִׁי בִּשְׁחוֹר יַתְמוּתָהּ.

תרפ"ז

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

עברים אנחנו!

מאת אליעזר בן יהודה (מאמרים ומסות)

עֹני עם בני ישראל במצרים היה גדול מאד; נוגשיו הכבידו עליו עלם ויעבידוהו בפרך; שרי מסים שמו עליו לענותו בסבלותיהם, וישקיעוהו בחמשים שערי טֻמאתיהם וישכיחוהו את חירותו, – וישכיחוהו כי בני חורים ולא עבדים באו מצרימה, – שכח העם הזה כל אלה ויט שכמו לסבול.

אך דברים שלשה לא שכח העם גם בימי חייו המרים האלה: את שפתו דבר, שמותיו שלא שִנה ולבושים כלבושי אבותיו לבש. נחלת אבותיו זאת היתה שמורה אתו, ולכן לא חדל מהיות “עם בני ישראל”, אף כי טֻמאת מצרים דבקה בו ותטמאהו, ועל כן מהרה ישועתו לבא ויצא מעבדות לחירות!

כי שמע אלהים את נאקת בני ישראל מפני נוגשיו וידע את מכאוביו הרבים והעצומים, ויחוש אלהים להצילם ולגאלם, ויֵּרא אל משה בלבת אש ויקרא אליו מתוך הסנה לאמר: “לכה ואשלחה אל פרעה והוצאת את עמי בני ישראל ממצרים”.

לו השכיל משה כמונו היום, כי אז ענה לאלהים הדובר אליו כדברים האלה:

“הקצר קצרה ידך, אהיה, מהושיע את עמך במצרים, ארץ מולדתם? הטה את לב פרעה לטוב והקל עֻלו מעל עמך, ונתן לו זכיות שוות את יתר אחיו המצריים, ואנכי אקרא באזניהם קול גדול לבנות להם בתי ספר, ללמוד את שפת ארצם, להסיר מעליהם את בגדיהם אשר יבדילו בינם ובין אחיהם המצריים, והיה כל עמך, אהיה, משכילים!”

אהה! בימים ההם לא זרחה שמש ההשכלה (אחת אמרתי" נשכיל אנכי!) על אופק השמים, וכל משכיל טרם יהיה בארץ. גם אדון הנביאים לא היה משכיל, ולכן אחרת ענה אל שולחו: “והן לא יאמינו לי” – קרא איש האלהים בלב נשבר “והן לא יאמינו לי ולא ישמעון לקולי!”

אל העם הזה, אל עם בני ישראל, שולחים גם אנחנו.

מי שולחנו?

אהבת הלאם.

“לכו ואשלחכם אל עמכם” – תלחש באזנינו בלבת אשה, – “דברו על לבו, עוצו עצה, דברו השכם ודבר, והושעתם את עמכם, וחייתם את העצמות היבשות, ונפחתם בהן רוח חיים, וחיו”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.