מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יום אזכרה ציון ויהמה לבי

מאת: שלום בן יוסף שבזי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יום אזכרה ציון ויהמה לבי / שלום שבזי

יוֹם אֶזְכְּרָה צִיּוֹן

וַיֶּהֱמֶה לִבִּי,

שֵׂיכֶל חֲמוּד רַעְיוֹן

שׁוֹאֵן 1בְּתוֹ קִרְבִּי.

וּנְאֻם דְּבַר חֶזְיוֹן

יָעִיר צְפוּן חוּבִּי.

אֶקְרָא לְאֵל עֶלְיוֹן,

צוּרִי רְאֵה עָלְבִּי.

שַׁוְעִי אֱהָב,

חָלְשִׁי רְהָב,

יָהְבִּי יְהָב,

הָמִיר זְהָב

חֶטְאִי בְּעֶשֶׁת שֵׁן.

לֵב צָר בְּקַע,

רוֹמֵי שְׁקַע,

שׁוּרָה נְקַע,

עָלַי פְּקַע,

שָׁלוֹם כְּמוֹ פִּישׁוֹן.

מַלְכִּי רְצֵה,

דָּל חַלְּצוֹ,

קוּם אַמְּצוֹ,

אַל יִלְחֲצוֹ,

דִּישָׁן וְא דִּישׁוֹן.

צִיּוֹן עֲדִי תּוֹקְפַּ,

צַפִּי לְבוֹא צוֹפַ.

שׁוֹכֵן שְׁמֵי מַעְלָה,

רַחֵם לְעַם דַּלִּים.

לָהֶם תְּנָה חֶמְלָה,

חוּן דַּ וְאַל תַּכְלִים.

לַדָּל אֲשֶׁר גָּלָה

הַטְחֵן וְאַל תַּעְלִים.

הָדָר כְּלֵי כַּלָּה,

מֵילַת לְבוּשׁ יַגְלִים.

שׁוּרָה, שְׁעֵה

קוֹל יוֹדְעֵי,

דָּת שׁוֹמְעֵי,

עַל שׁוֹפְעֵי

דִּרְשָׁה וְקַבָּלָה.

לִבְנֵי בְּרִית

שִׂים אַחֲרִית

טוֹבָה, וְרִת

יוֹן מִטְרִית,

טוֹרֵף אֲשֶׁר שָׁלָה.

מִימִינְ

חֵן תִּמְשְׁכָה

לַאֲהוּבְ,

וּתְסוֹכְכָה

עַל דָּל אֲשֶׁר חָלָה.

אוֹיֵב אֲשֶׁר שָׁפַ

רוֹגְזוֹ, לְפִיו תֶּהְפַּ.

בִּזְכוּת גְּבִיר פּוּקַּד

לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶי,

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקַד,

וַאבִי שְׁבָטֶי.

תִּסְלַח לְחֵטְא נִשְׂקַד 2

לִבְנֵי בְּרִיתֶי.

עַל דַּלְתְּ 3אֶשְׁקַד,

מַמְתִּין חֲסָדֶי.

שַׁלַּח פְּדוּת,

הָשֵׁב שְׁבוּת,

חִישׁ קוֹמְמוּת

יֶלֶד לְרוּת,

יִנּוֹן מְשִׁיחֵנוּ.

לוֹ תִּמְשְׁחָה,

אָז יִצְלְחָה,

בָּ יִבְטְחָה

יוֹם נִשְׂמְחָה

תּוֹ מַאֲוַיֵּינוּ.

מִצָּרְפַת

בַּשֵּׂר יְפַת

עַיִן שְׁנַת

גּוֹלַת צְפַת,

צוֹפִים פְּדוּתֵינוּ.

סַפִּיר וְטוֹב נוֹפַ,

הֵיך סָר וְנִשְׁתַּפַּ.

זָכְרָה זְכוּת שִׁבְעִים

וּזְכוּת יְלוּד עַמְרָם,

וָאחִיו, שְׁהוּא נָעִים,

כֹּהֵן לְ, אֵל רָם.

וּזְכוֹר לְאַרְבָּעִים

יוֹם קִיבְּלוּ כִּתְרָם.

חִישׁ וּשְׁלְחָה רוֹעִים,

אַתָּה מְנַת סִבְרָם.

שִׁפְעַת רְבִיב

תִּרְפָּא עֲצִיב,

מַעְיָן נְגִיב

תַנְהִיר סְבִיב

צִיּוֹן וְהָאוּלָם.

לִקְרַאת נְדוּד

יָשׁוּב חֲמוּד,

קֵץ הַחֲלוּד

אוֹיְבַי שְׁדוּד,

הָסֵר לְכָל צִלָּם.

מִזִּיוְ

צוּר סַכְּכָה

יוֹנָתְ,

רַעְיָתְ,

צוֹפֶה לְכָל נֶעְלָם.

נֶפֶשׁ חֳלִי הִרְפַּ,

חִזְקִי בְּסַרְעַפַּ.

יִרְצֶה צְבִי הַחֵן,

יָשִׁיב לְבַת גַּלִּים.

אָז יִמְצְאוּ פִּתְחוֹן

מַלְאָ וְגַלְגַּלִּים.

וִיעוֹרְרוּ בִּטְחוֹן,

שֶׁפַע בְּיָם גַּלִּים.

אַחֲרוֹן שְׁהוּא בּוֹחֵן,

יוֹקֶר וְגַלְגַּלִּים.

מֵימָין קְבוּץ,

יָהּ לַחֲלוּץ,

בִּנְ אֱמוּץ,

יִלְבַּשׁ לְבוּץ,

יַעֲלֶה לְתוֹ אַרְמוֹן.

שִׁמְעָה נְהִי

רָחֵל שְׁהִיא

בּוֹכָה וְהִיא

תֹּאמַר יְהִי

רָצוֹן וְנִזְדַּמֵּן.

תִּקְוָה בְּרַב

שֶׁיֶּעֱרַב

צַר יֶהֱרַב

חָפֵץ קְרַב,

אָשׁוּב לְאִישׁ קַדְמוֹן.

שִׂיחָה לְדוֹד תִּשְׁפַּ,

כמנפץ וּבִמְנַצְפַּ 4

שִׁירִי חֲתַמְתִּיו זֶה

בִּשְׁבָח לְצוּר קוֹנִי.

נוֹרָא וְא יִבְזֶה

דַּלּוּת עֳנִי עָנִי.

עָלַי בְּחֵן יַזֶּה,

וִיסַלְּקָה אוֹנִי.

שׁוֹמַן אֲדוֹם יַרְזֶה,

וַאנִי יְחַיֵּינִי.

קָדוֹשׁ דְּרוֹשׁ

גּוֹלֶה וּבוֹשׁ,

חֶסֶד טְמוֹשׁ 5

גּוּפוֹ בְּרֹאשׁ

גּוֹלִים תְּצַו חֶסֶד.

טַרְטֵישׁ 6

סְמוּק,

שָׂרוֹ חֲמוּק,

גִּזְעוֹ פְּסוּק,

מַלְכּוֹ נְתוּק,

וּלְקָדְשְׁ יַסַּד.

נַהֵל חֲמוּס,

עָוֹן עֲמוּס,

וֶרֶד רְמוּס,

מִבֵּין קְמוּס,

הַצֵּל וְא יִפְסַד.

חִיוָּור אֲזַי נֶהְפַּ,

מֵי שׁוֹשְׁנִים בַּפַּ.


  1. פירוש: רַוְג (שָׁאוֹן).  ↩

  2. עפ“י איכה א' י”ד: נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי.  ↩

  3. מחוק: פִּתְ[חֲ].  ↩

  4. האותיות בעלות צורה סופית, עפ“י שבת ק”ד ע"א.  ↩

  5. שַׁקֵּעַ (מארמית).  ↩

  6. פירוש: אַכְ'רִב (הַחֲרֵב) [שורש רטש?].  ↩

שלום בן יוסף שבזי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שלום בן יוסף שבזי
יצירה בהפתעה
רקע

הצטדקות הנאשם

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

ואחריו דבּר המליץ בלאט ובשׂפה רפה, ואיש לא היטה לו אוזן קשבת. הוא ביקש רחמים בעד הרוצח, חסד וחנינה שאל …

והנאספים החלו לדבּר איש אל רעהו בלחש, להגיד מראש את גזר-הדין. ראש בית-הדין מוחט את חוטמו בקול רם, ושני חבריו הדיינים, מימינו ומשׂמאלו, נתנו בעיניהם אותות להמֵליץ, כאומרים: “כלה נבואתך וצא!”

מן החדר השני, מבעד לפתח הפתוח, נראה משרת השופטים אשר נתן להם אותות, כי הארוחה נכונה, ובראותו כי כל סימניו אינם נראים, קדרו פניו.

אך המליץ כילה את דבריו גם הוא. הדיינים אשר משׂמאל ומימין ראש בית-הדין התנשׂאו מעם כיסאותיהם, והראש הסב פניו אל הנאשם וַישאלהו:

– ואתה במה תצטדק?

בכל זמן החקירה היה הנאשם כאילם, לא חפץ לענות על כל שאלות חוקר-הדין, ועל כן חשבו הדיינים, כי גם הפעם לא יפתח פיהו.

אולם שגו, ונאנסו לשבת על כסאותיהם.

הנאשם החל להצטדק.

– אדוני השופטים, אני לא הרגתי את בתי היחידה!

הדיינים והנאספים השתוממו למשמע אזנם, כי כל העדים העידו להרשיעו, ולא היה גם שמץ ספק, כי ידיו שפכו את הדם.

– אדוני השופטים, לי היו שתי בנות – החל עוד הפעם הנאשם את דבריו.

– אבל – שיסע אותו האב-בית-דין – הלא כל העדים העידו להיפך, כי היתה לך אך בת יחידה.

–אמת, אדונַי השופטים, כי לי נולדה אך בת אחת, ואני לא ידעתי כי יש לי עוד בת אחרת ….

מאין באה השנית לא אוכל לדעת. כל ימי שבתי בכלא, זה שנה תמימה, לא אוכל לישון, ולשוא אחקור ואדרוש, מאין באה הבת השניה! ובכל זאת אמת היא, כי פתאום נגלתה לי בת שניה …

ודומות היו שתי בנותי כתאומות, אך לא רוח אחת חִייתה אותן …

האחת, הראשונה, היתה טובה כמלאך אלהים; והשניה, הה! השניה היתה מלאך משחית. נשמת הראשונה נפּחה מאת אלהי הנשמות, ונשמת השניה – מאת שׂר התופת!

הראשונה היתה יונה תמה, והשניה – פרס.

ואני אך את השניה הרגתי!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.