רקע
שמואל ליב גורדון
עַל קֶבֶר נַעֲרָה
mנחלת הכלל [?]
tשירה

עַל יָדִי נִצֶּבֶת וּבְעֵינֵי הַיּוֹנִים

אֶל עֵיַני מַבֶּטֶת הָרְטֻבּוֹת מִדִּמְעָה;

וּדְמָמָה מִסָּבִיב, אַךְ בֵּין הָאַלּוֹנִים

יַשְמִיעַ הַזָּמִיר שִֹירָתוֹ הַנְּעִימָה.

וּרְסִיסִים מַזְהִירִים עַל בָּבוֹת עֵינֶיהָ,

וּלְנֹגַהּ יָרֵחַ כִּפְנִינִים יָהֵלּוּ;

אֶתְעַנֵּג דּוּמִיָּה, אֶתְבּוֹנֵן עָלֶיהָ,

וּכְרֶגַע הַפְּנִינִים עַל יָדַי יִפֹּלוּ.

יָפוּחַ הָרוּחַ – וּקְוֻצַּת תַּלְתַּלִּים

הַשְּחוֹרָה כָעוֹרֵב עַל מִצְחָהּ נוֹפֶלֶת;

מֶבָּטָהּ הַנִּפְלָא בִּלְבָבִי יַךְ גַּלִּים

וּבְנִבְכֵי יַם-עֹנֶג בִּי נַפְשִׁי צֹוֹלֶלֶת.

וּבְקַוֵּי אוֹר נֹעַם הַלְּבָנָה הַּזַּכָּה

מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם שְׂפָתֶיהָ נוֹשֶׁקֶת;

וּבְיָדָה הַלְּבָנָה, הַחַמָּה, הָרַכָּה

יָדִי הָרוֹעֶדֶת בַּעֲלִיצוּת חוֹבֶקֶת.

חוֹבֶקֶת – וּלְבָבִי יִפָּעֶם בַּכֹּחַ,

נִשְׁמָתִי תּשְׁתַּפֵּךְ בִּנְשִׁיקוֹת לֶהָבוֹת;

וּבְאוֹר שִׁבְעָתַיִם יָהֵל הַיָּרֵחַ,

אוֹר אַהֲבָה וָנֹעַם, אוֹר עֶרֶב לֹא עָבוֹת.

וַעֲדוּיָה תִפְאֶרֶת אֶרְאֶנָּה נִצֶּבֶת,

כִּיּנוֹרוֹת וּנְבָלִים שָֹם מָרָה נֶאֱנָחוּ.

הַאֵלֶּה פָנֶיהָ, זֶה סֵמֶל עַצֶּבֶת?

וּסְבִיבָה אַכְזָרִים יִצְהָלוּ, יִשְמָחוּ.

וּלְנֶגְדָּהּ אַבִּיטָה וּבְקִרְבִּי קִפָּאוֹן,

וּבְעֵינַי אֵין דֶּמַע וּלְבָבִי כָאָבֶן;

וּסְבִיבָה הֲמוֹנִים שָֹם יַרְבּוּ הַשָּׁאוֹן,

אַךְ נַפְשָֹהּ מִי יֵדַע וּלְבָבָהּ מִי יָבֶן?

וּמְהוּמָה מִסָּבִיב – וּלְאָזְנִי חֹוֹדֶרֶת

אֲנָחָה חֲרִישִׁית וּלְבָבִי פֹלָחַת.

מִי זֹאת הָאֲנָחָה? הַהֵד פַּךְ הַחֶרֶס

שֶׁנֻּפַּץ, אִם נֶפֶשׁ אֲמוּלָה נֶאֱנָחַת?.

וּלְנֶגְדִּי מַבֶּטֶת וּבְחֶמְלַת עַצֶּבֶת

הַלְּבָנָה הַכֵּהָה מֵחֲרַכֵּי עֲנָנִים;

פָּנֶיהָ יָפִיקוּ תוֹחֶלֶת נִכְזֶבֶת,

לֵבָב מָלֵא אַהֲבָה וּפְצָעִים נֶאֱמָנִים.

לֹא עוֹד אַנְחוֹת נֹעַם, לֹא שִׁירֵי יְדִידוּת

יַשְׁמִיעַ כִּנּוֹרִי, מֵיתָרָיו הָרַכִּים

יָהִימוּ בְעֶצֶב, יָחוּשׁוּ עֲתִידוֹת,

עֲתִידוֹת הַחַיִּים בִּישִׁימוֹן מַחֲשַׁכִּים –

זִיו חַכְלִיל הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹר נֹעַם יָרֵחַ,

הוֹד זֹהַר כּוֹכָבִים, צְלִיל גִּילַת הַנְּחָלִים,

מִגְּבִיעֵי שׁוֹשַׁנִּים הָאֹדֶם, הָרֵיחַ,

הֲמוֹן כְּנַף הָרְנָנִים, סוֹד שִׂיחַ שִׁבֳּלִים–

אַיֵכֶם, מַחֲמַדַּי: הָהּ, אֵיפֹה נֶעְלָמוּ?

מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיַקְדֵּר הוֹד זָהֳרָם,

וַיַּאֲבֵל צִפֳּרִים שֶׁכָּכָה נֶאְלָמוּ,

וַיַּאֲבֵל הַתֵּבֵל, פְּרָחֶיהָ וַהֲדָרָם?

אוֹ מִי יָרַד מַטָּה לִתְהוֹמוֹת הַשַּׁחַת

וַיִפְתַּח דְּלָתַיִם, וַיּוֹצֵא הָאֹפֶל,

לְהָעִיר כָּל זֹהַר וּלְמָרֵר כָּל נַחַת

וּלְחַלֵּל כָּל קֹדֶשׁ בָּרֹם וּבַשֵּׁפֶל?

מֵעוֹדָךְ היָיִת כָּכָה, תֵּבִל אֲבֵלָה!

עֵינֶיהָ הַקֶּסֶם עָלַיִךְ שָׁפָכוּ,

הִצְהִילוּ מִסָּבִיב;אַףְ פִּתְאֹם נָבֵלָה,

וּנְעִימוֹת הֲדָרֵךְ לִזְוָעָה נֶהְפָּכוּ.

מִתְּלָאוֹת הַחַיִּים, מִמְּרוֹרוֹת הָאַהֲבָה

פֹּה עָמֹק בַּקֶבֶר שַאֲנַנָּה תִשְׁכָּבִי;

וַאֲנִי מֵת-חַי, קִרְבִּי שְׂדֵה קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה,

תּוֹלָעִים יָרֻמּוּ בְּנַפְשִי וּבִלְבָבִי.


תרנ"ד

המלצות קוראים
תגיות