מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מ"שתי אחיות"

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מ“שְׁתֵּי אֲחָיוֹת” / יוסף חיים ברנר

שלד הסיפור הזה, עד כמה שאפשר לציינו במלים אחדות, זהו:

אדם אחד, בעל-נפש והוא מספר הסיפור כמדבר בעדו, נפגש באכסניה בוינה עם אדם תמוה, לבוש שחורים, שכבר נסע אתו פעם בצותא בעגלה, מבלי להכירו. שני האנשים התקרבו והתרועעו. שניהם שהו בוינה לרגלי עסקים בלתי-מוצלחים – ועל ידידותם, כמו על הליכותיהם, שרויה איזו עצבת עדינה. פעם ביום-ערפל הלכו לקונצרט, מבלי דעת מראש את תכניתו. המנגנות היו שתי אחיות, שהפליאו באמונתן. הבכירה היתה רצינית מאד, והצעירה – עוד ילדה כמעט; הבכירה ניגנה רוב כשרון, והצעירה – בבטחה ותום-ילדים. לבוש-השחורים היה, כהלום-רעם ובכה מרוב התרגשות. הוא גם קרא על עצמו: "הוי, אב אומלל!. והיתה בזה רמיזה רבה, אבל חברו המספר לא הרהיב בנפשו לנגוע באיזו שאלה בסוד שבדבר, אם יש סוד. בינתים חלה האיש, והמספר עשה בשבילו כל מה שידיד צריך ומוכשר לעשות. אחר כך נסע האיש התמוה והחולה – וסודו עמו. הוא נפרד מעל ידידו המספר ברוב רגש והבטיח לכתוב לו מאיטליה, כי שם ביתו. אבל עבר זמן רב, והמספר לא קיבל שום ידיעה מידידו זה. בינתים עברו על האיש, מסַפּר-הדברים, הרבה הרפתקאות, שהשפיעו על תכונתו, לעשותה יפה ביותר. ועל דרך-חייו – להתמכר לחקלאות, וכאשר הונח לו מכל דאגותיו החיצוניות מסביב, נסע לאיטליה, ושם, אחרי עמל רב, מצא את האיש, אשר כבר נסע ממקומו. האציל המספר חיפש את האיש החולה בכוונה להיטיב לו ולקחתו לאחוזתו. אבל הוא מצא אותו בריא ומאושר בקרב משפחתו, בפינה רחוקה מן הישוב, שהיתה עוד לפני שנים אחדות שוממה, והמשפחה הזאת, שירדה מנכסיה, התישבה בה והפכה אותה לעדן. ופה אנחנו מתוודעים למשפחה אצילית, שכולה מנהגי-חיים יפים, הליכות טהורות; שכל חייה – עבודת-אדמה, ספרות, ציור ומוסיקה. ביחוד מצטיינת בישובו של עולם ובבנין-החיים האחות הבכירה, אותה שניגנה בקונצרט ברוב כשרון; הצעירה, אותה הילדה התמימה מלפנים, גדולה עכשיו בעולם הצלילים המקסימים. לב המספר האציל הוגה בה, אבל זו נטתה בסתר לבה אחרי שכן בעל-אחוזה אחר, איש חרוץ וטוב-לב. האיש הזה בא ומבקש את ידה של הבכירה, הטובה בעיניו. אבל הבכירה, בדעתה, כי אחותה שואפת אליו, אל השכן הטוב, אינה מקבלת את הצעתו, לבלתי הכאיב את לב אחותה. לבסוף, אמנם, מצאה המנגנת הצעירה את אשרה בבית אהובה השכן, ועל הבכירה, מריה, הוגה המספר כך:

“למריה לא הגדתי כלום. איך יכולתי להגיד לה זאת? הנערה הזאת רגליה עמדו הכן על הארץ, אולם רוחה היה נישא לשמי-מעלה. את תמונתה חקקתי בלבי. אולם מה לה ולי? היא טובה וחביבה עלי, אולם למרות רצונה שמור בלבה זכר איש אחר”.

על זה מעיד שטיפטר, מחבר-הסיפור, ב“חתימה”:

“מעולם עוד לא היו שני אנשים אשר יתאימו אחד אל השני כמו הוא ומריה. ועל כן לא יעמוד בדיבורו. הוא יאָלץ לשוב ולבוא אל הבית העומד בערבה. מריה תהיה לו לאשה. הם יחיו יחדיו, עדת ילדים פורחים תעטרם, והם יאושרו באושר קיים ונכון יפה. – זה נכון כנכון-היום, כאשר יעלה השמש במזרח וישקע במערב, וכאשר יוסיף עוד לעלות ולשקוע הרבה ימים ושנים”.

***

שטיפטר, הוא סופר אוסטרי. הטוֹן של סיפורו כולו אצילי, כולו בן מרום-אנשי-הרוח. הוא מתהלך מסביב ליצורי-דמיונו כמו על בהונות-רגליו. איזה אוויר של קדושה וטהרה מרחף על הכל. גם כשהוא מוסר לנו את היחוסים האידיליים שבין פועלי האחוזה הקטנה ובין בעליהם, יחוסים שאינם תמיד כן בחיי יום-יום. אין אנו מרגישים בזה כל נטיה מן האמת, מפני שרוח הסיפור כולו מכניס אותנו לעולם אחר, לעולם שכולו אנושיות עליונה.

[“מולדת”, תרע"ט; החתימה: ח. ב. צלאל]

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. בחורף (פרוזה)
  4. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

עִתּוֹנוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם משֶׁה לוּנְץ וְקובְצָיו

מאת יוסף יואל ריבלין (מאמרים ומסות)

בשעה זו שמדעי היהדות החל בתנ"ך וחקירת הארץ והשפה, וכלה בביבליגרפיה פולקלור והסטוריה, הולכים ומוצאים תקונם בשבועונים בירחונים ורבעונים וקובצים מקובצים שונים, ראוי לסקור את פעולותו של אברהם משה לונץ, אשר בקובציו וכתבי העת שלו נוצרה לראשונה הבמה, לכל אלה יחד, עוד לפני ארבעים שנה בערך. ואם אמנם כיום ערוכים הקובצים השונים בידי מלומדים בעלי מקצוע, מומחים, וכן הם גם סופריהם, הנה מקופלים כל המקצועות האלה, כארץ-ישראל למראשותיו של יעקב בזמנו, בתוך קובציו ומאספיו של אברהם משה לונץ. ואף גם הספרות העברית היפה מצאה לה, (אחרי קובצי יעבץ ), את תקונה הראשון בארץ-ישראל, בקובצי אברהם משה לונץ הירושלמי.

כי באמנם בצדק יכול הוא, שהגיע לארץ עוד בשחר ילדותו כבן שלש עשרה מקובנו לירושלים1 להחשב כירושלמי אמתי2.

עיקר פעולתו של רבי אברהם משה לונץ, בתור עתונאי, במלוא המשמעת של אמנות זו, היו כתבי-העת המדעיים שלו: שלשה עשר כרכי השנתון שלו “ירושלים” ועשרים ואחת שנות “לוח ארץ ישראל” שלו. פה מונח כל נקודת הכובד של "עתונותו " של לונץ.

ובהיות שבמאמרי זה אני מִתְכַוֵּן לרשום את מפעלי עתונותו וקובציו עפ"י סדר כרונולוגי, של עבודתו מימי נעוריו ועד סוף ימיו, כי על כן ארשה לי, להתחיל מן מאמריו הבודדים, בעתונים ובירחונים שונים, ואגיע מן הקל אל הכבד.

את ראשית פעולתו הספרותית החל לונץ כעתונאי לוחם את מלחמת “ההשכלה”. כתלמידו של רבי משה כהנוב הרב מחסלאביץ ראש ישיבת “עץ חיים”, היה עוד מראשית ילדותו קרוב להשכלה. רבו נמנה על ישוב הפרושים בירושלם שבראשו עמדו אז הרב רבי שמואל סלנט, רבי יוסף ריבלין ורבי יואל משה סלומון. ואולם הוא נטה להשכלה בגלוי, וגם סבל יסורים עליה, בשעה שישוב הפרושים הרשמי, נאלץ בעקב הקנאים מסיעתו של הרב מבריסק, שהגיע לארץ בתרל"ז, לותר בהרבה על שאיפותיהם להשכלה, ולתקונים בחנוך3. מפורסם הוא הרב הזה בשאיפותיו לתקון ירושלם4 וביחסו לתחית השפה העברית, שהיה מדבר בה עם תלמידיו5.


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

  3. ftn3  ↩

  4. ftn4  ↩

  5. ftn5  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.