רקע
מיכה יוסף לבנזון
אֲהוּבָה עֲזוּבָה
mנחלת הכלל [?]
tשירה

קוֹדֵר מַר הָיִיתִי אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב,

אַתְּ לֹא שַׂמְתְּ לִבֵּךְ אֶל רוּחִי כִּי סָרָה;

וּגְאוֹן מִלַּיִךְ נָגַע לֵב וָקֶרֶב,

הֲזוּ אַהֲבָתֵךְ, הוֹ יָפָה וּבָרָה!

הֲתִשִּׁי לַיְלָה לִי אַהֲבָה נִשְׁבַּעַת

אָז בִּיפִי עֵינֵךְ לִי פִּתְּחוּ שָׁמַיִם;

בִּשְׂשׂוֹן-עֲדָנִים אָלוֹתַי שָׁמַעַתְּ,

מִדַּבְּרוֹת פִּי אָז שָׁאַפְתְּ רוּחַ-חַיִּים!

זִכְרִי נֶשֶׁף עֶרֶב בַּיַּעַר שָׁמָּה

עֵת חַכְלִילַת-עַיִן שֶׁמֶשׁ יָרָדָה;

מִנֹּגַהּ נֶגְדָהּ אָז לֶחֱיֵךְ אָדָמָה

וּבִנְשִׁיקוֹת פִּי מֵעִמִּי נִפְקָדָה…

זִכְרִי הַלַּיְלָה הָלַכְנוּ לָשׂוּחַ –

כַּחֲלִילִים אָז הָמוּ צִפֳּרִים שָּרִים;

וּלְאָזְנֵי כָל פֶּרַח לָאַט הָרוּחַ

וּבְסוֹד זִקְנֵי-עָם הִתְלַחֲשׁוּ הַיְּעָרִים!

גַּם גַּלֵּי הַנָּהָר בַּלָּאט נָהָקוּ,

אִישׁ אֶל אָחִיו מִבְּלִי אֹמֶר דִּבֵּרוּ;

הֶאָח! אָז יָדַיִךְ אוֹתִי חָבָקוּ:

“עֹז אַהֲבָתֵנוּ יֶהְגּוּ וִיסַפֵּרוּ!”

כֵּן דִּבַּרְתְּ אֵלַי – וּבְנֶפֶשׁ הוֹמִיָּה…

וּבְרִבְבוֹת עֵינָיו אָז הִשְׁקִיף רָקִיעַ!

אָז הֶגֶה פִּיךְ הִקְשִׁיבָה אַךְ דּוּמִיָּה –

וּבְשַׁחַק עֵד-נֶאֱמָן סַהַר הוֹפִיעַ!

הָהּ! זִכְרִי, יָפָתִי, אֶת לֵיל הָאָבִיב

עַל סִירַת דּוּגָה צָלַחְנוּ הַמַּיִם;

שִׂפְתֵי הַנָּהָר נָצוּ נָעוּ סָבִיב

וַיָּעוּפוּ אָז אֶרֶץ אַף שָׁמַיִם!

פִּתְאֹם מִמְּלוֹא פִיהוּ הֵילִיל הַסַּעַר

וּפֶתַע כַּיָּשֵׁן הֵקִיץ הָרַעַם;

וַיַּרְעֵם בַּשְּׁחָקִים וַיְחוֹלֵל יַעַר

וַחֲצָצִים הִלְּכוּ – וּבְשֶׁצֶף וָזַעַם!

וּמִטְרוֹת גֶּשֶׁם אֶת לֶחֱיֵךְ נָשָׁקוּ,

דַּלַּת רֹאשֵׁךְ כַּפָּז מַיִם שָׁטָפוּ –

בֵּין סַעַר וָנֶפֶץ הָמוּ שָׁרָקוּ

עֵינַיִךְ, יָפָה, כַּשַּׁחַר נִשְׁקָפוּ!

וּבֵין פַּחֲדֵי-אֶמֶשׁ, בַּלְהוֹת אֵימָתָה

צַוָּארִי חִבַּקְתְּ אַף רוּחֵךְ סָעָרָה –

לִבִּי יַךְ אֶל לִבֵּךְ כִּשְׁאוֹן סוּפָתָה

הוֹי! אָז נִשְׁמַת פִּיךְ עַל לֶחֱיִי בָּעָרָה!

אָז מַרְעִיד עָמַדְתִּי, בִּלְבָבִי פַּחַד –

עֵינַיִם יוֹנִים בַּדִּמְעָה רָחָצוּ!..

“לוּ נֶצַח” אָמַרְתְּ “הָיִינוּ כֹה יַחַד!”…

נַפְשִׁי אָז יָצְאָה – וּדְמֵי עוֹרְקַי רָצוּ – –

זִכְרִי… מַה תִּזְכְּרִי? אִם אוֹתִי שָׁכַחַתְּ!

זִכְרִי אַךְ אֵלֶּה – הוֹי לִבִּי יִנּוֹעַ –!

כִּי אֶל אֶבְלִי אַתְּ צָחַקְתְּ אַף שָׂמַחַתְּ

הוֹי מַכְאוֹב זֶה מִי עוֹד יֵדַע יָדֹעַ! –

וּגְאוֹנִי הֵקִיץ אַף רוּחִי הִתְעַבְּרָה,

לֹא עוֹד, הָהּ עַלְמָה, בִּמְשׁוֹרֵר תִּרְהָבִי…

נַתֵּק מוֹסְרוֹתַיִךְ חֵילִי אֲגַבְּרָה

וּלְנַפְשִׁי אֲצַוֶּה: “אַל עוֹד תֶּאֱהָבִי!”

אַךְ אוֹיָה! – עַל נַפְשִׁי אַךְ אַתְּ מוֹלֶכֶת

“אַל-אָהוֹב!” אֵיךְ אֲצַו נֶפֶשׁ וָרוּחַ?

הַאֶפְקוֹד עַל דָּמַי: “עִמְדוּ מִלֶּכֶת!” –

וּלְלִבִּי: “אַל תַּכֶּה! הֶרֶף לָנוּחַ!” –

אֵיךְ מֵרוּחַ הוֹמָה, מִלֵּב קוֹדִחַ

אַהֲבָתִי הָעַזָּה אֶקְרַע קָרֹעַ?

– קִרְעוּ עָלֶה מִלֵּב שׁוֹשָׁן פּוֹרֵחַ,

פָּנָיו יֶחֱוָרוּ – אַף יִגְוַע גָּוֹעַ –.

אַךְ גֵּאוּת נַעֲרָה לֹא אֶשָּׂא אֶסְבֹּלָה!

אֶעֶזְבֵךְ נֶצַח! – לוּ אָשׁוֹב לָאֲדָמָה! –

לוּ אַף כַּצִּיץ מִבְּלִי שֶׁמֶשׁ אֶבֹּלָה

וּכְגֵו נִדְכָּא כִּי יִפָּרֵד מִנְּשָׁמָה! –

המלצות קוראים
תגיות