מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[ציון הלא תשאלי]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ,

דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?

מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם

רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ,

וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל–

חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ!

לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם

שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ.

לִבִּי לְבֵית-אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה

וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ,

שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ, וְהַיּוֹצְרֵךְ

פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ,

וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ, וְאֵין

שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ.

אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר

רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ.

אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי, וְאֵיךְ

יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ?

מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר

נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ!

מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד,

אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ!

אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ-

נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת-עֲפָרָיִךְ,

אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁ-

תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ!

אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-

עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ,

הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר, אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי

אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ.

חַיֵּי נְשָׁמוֹת – אֲוִיר אַרְצֵךְ, וּמִמָּר דְרוֹר

אַבְקַת עֲפָרֵךְ, וְנֹפֶת צוּף – נְהָרָיִךְ!

יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי

חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ,

בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז, וּבִמְקוֹם כְּרוּ-

בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ!

אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן,

חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת-נְזִירָיִךְ–

אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה,

כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת-כְּפִירָיִךְ?

אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד

אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?

כּוֹס הַיְגוֹנִים, לְאַט! הַרְפִּי מְעַט, כִּי כְבָר

מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ.

עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה – אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ, וְאֶזְ-

כֹּר אָהֳלִיבָה – וְאֶמְצֶה אֶת-שְׁמָרָיִךְ!

צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי, אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי

מֵאָז, וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ–

הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים

עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ.

מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים

אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ,

עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ, אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ

מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ,

הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים

לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ.

שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם, וְאִם

הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ?

אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִי-

אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ?

יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל-מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל.

חָסְנֵךְ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ.

אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ, וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ

יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ!

אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת

אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ,

לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-

חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ!

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

בקוּר בפרדס

מאת מרדכי בן הלל הכהן (זכרונות ויומנים)

מאתמול נדברנו על סדר-היום. אנו יוצאים בבוקר ואת ארוחת-הצהרים נאכל בתוך הפרדס על הארץ תחת השמים, זכר לטיולי קיץ בארץ מולדתנו בגולה. מן הפרדס נלך ברגל אל המושבה הקרובה, שם נשתה תה, ואחר נשוב הפרדסה, ומשם בעגלה הביתה.

נסענו מעט נרגזים על המשגיח, אשר לא שמר את דברו לשלוח את הסוסים במוקדם. אולם כאשר התרחקנו מעט מן העיר וריח הפרדסים והשדות בא אל אפינו – חדלנו להתרגז; וכאשר עברנו את “מקוה ישראל”, ובמרחק נראו רוכסי הרי יהודה וכמו עשן קל ודק מכסה את ראשיהם – היה כבר לבנו טוב עלינו.

לפני שתים-עשרה באנו הפרדסה. עוד טרם הספיק השומר לפתוח את השער לקראת הסוסים, והילדים כבר קפצו מעל העגלה ויתפרצו דרך המבוא הקטן ויתפזרו לכל עברי הפרדס בין העצים הרכים. הקטן מצא חמור קשור אל הסוכה וימהר לעלות עליו; הגדול ממנו מהר אל הברכה להתרחץ בה ולשוט על פני מימיה; והבכור בן החמש-עשרה שם פניו אל בית-הבאר, במקום המכונה והמשאבה, להתחקות כ“מבין” על עבודת הבאר ומכשיריה. וגם אנחנו לא נשארנו בעגלה, ירדנו ללכת ברגל במסילת הפרדס, הנטועה ברושים לכל ארכה משני צדדיה. חן מיוחד, חסד אלוהים חופף על הפרדס. יש להם לעצים האלה מה לגלות באזניך. גשה-נא אליהם – ובלבך תבוא תקוה…

מצאנו את העבודה בפרדס בכל תקפה. עודרים במעדר סביב העצים שהורכבו אך אשתקד, מגלים את שרשיהם, והמשגיח כורת במזמרות את השרשים העליונים, הצפוים תמיד לכל פצע ותקלה מצד המעדר והמחרשה, ומניח את השרשים התחתונים כי יתעמקו באדמה ויכו גזע למטה. ויש עצים, שאך השרשים העליונים שלהם טובים ובריאים, ואולם שרשיהם העמוקים חולים; וכאשר יסירו במזמרה את השרשים העליונים – מי יודע אם השרשים התחתונים יכילו כוח לכלכל את העץ ולגדלהו. והמשגיח עוקר את העצים האלה כליל.

– שונא אני לטפל בעצים חולים – אומר המשגיח.

– אבל הלא שתי שנים כבר גדלו, וגם הן הרכבנו אותם – העירותי אני.

– ובכן? – ענה המשגיח – אני אומר לך כלל גדול: טוב לטעת עצים חדשים, מאשר להתעסק כל השנים ברפוי העצים החולים. האם תבינו או לא? אני אומר לך כלל גדול: השלך הלאה ולא יהיה לך עסק עם סחורה פסולה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.