מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הקהל דורש

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מוֹדעות ארוכות וגדולות הודבקו בכל חוצות העיירה. אותיות מרובות-גונים: ישרות, מפותלות, שחורות, אדומות – צעקו קול אחד: דוֹסטוֹיֶבסקי על הבמה! “החטא ועונשו” על הבמה!! ראַסקוֹלניקוֹב על הבמה!!!

– “התלך?” – הוא שואל את מרעיו.

– שאלה היא? “החטא וענשו”!

– דבר פּיקאנטי? הא?

– שאלה היא: “החטא וענשו”.

– וסיפור המעשה?

– האומנם לא תדע?

– אֶ-אָה… קראתי לפני רבות בשנים…

– גיבור-הרומאן הורג זקנה…

– אח, כן, כן… הורג..

בשעה השביעית לפנות ערב כבר היה אצלה.

– לכי ונלכה אל התיאטרון… כרגע!

– כרגע?

היא היתה שרויה בצער: בחנות-הספרים ונתנו לה לא את התחלת הרומאן: “ארבעים משחקי-בקוביה וכלה אחת”, כי אם את חלקו השלישי; ולפיכך כשישבה בצהריים לקרוא לא ידעה, מי היא מַתּילדה, ועל מה היא, האומללה, שותה סף-רעל!

– נו, הכּוֹני כרגע!

– כרגע? התפעלות זו…

– איככה! מה את מדברת! כלום יודעת את, מה מציגים היום?

– מה? “שני יתומים”? “המכשפה”?

– לא… “החטא וענשו”…

– אח, דרוש ללכת… ומה יוצג שם?

– האומנם לא תדעי? הורגים זקנה אחת…

– הורגים?

הכנת תלבשתה לא ארכה אף חצי שעה.

ואף על פי כן איחרו!.. הכרטיסים כמעט שאפסו… הגאלריה כבר הייתה מלאה עד אפס מקום… איש ניצב על כתף-רעהו… נדחקו, התגוששו, גידפו, הזיעו…

לבסוף מצאה היא מקום לשבת עליו, והוא ניצב צפוף על ידה.

המסך הורם. היושבים הנדחקים עמדו…

– אח, אנכי איני רואה דבר… סכים בעדי…

– לעת-עתה אין מה לראות: שיכורים בבית-מרזח…

– והם יהרגו?.. אח, אילו שמעתי דבר, למצער…

– לעת-עתה אין מה לשמוע… התייצבי גם את… רואה את אותו הדלפון?..

– היושב אל השולחן? השותק? והמטורף?..

– זה לא מטורף… זה שיכור…

– נו, יהא שיכור… אבל מדוע אין קולו נשמע?

– באמת… צריך לפקד עליו… כסף הלא לקחו… ישחקו כהוגן…

– הוי, אני שבה הביתה!..

– בבקשה ממך… הימלכי… דמי הכרטיסים הרי לא יושבו… ומה מלאכותיך בבית?..

– אַי, נשובה-נא!.. ההבל, הלחץ… ואילו, לכל הפחות…

– באמת, צדקת… שערוריה היא מצדם… דבר לא נשמע…

“אי, אלה אשר שם על הבמה, בקול יותר רם!.. הקהל דורש… הרימו את קולכם!.. מה שם ‘טהרה, טהרה’… בקול יותר חזק, במטותא! הקהל דורש!”

תביעה זו, אמנם, לא נתמלאה. קול-הלחשים המשונה של השיכור-המטורף לא נשתנה. נחרת השברים הרועדת לא פסקה מהמשיך באזני הדלפון היושב-השותק:

– “אפס מבין אתה, כלום מבין אתה, אדוני המכובד, כלום אפשר לך להבין, טהרה זו מה פירושה?” – Что значит сия чистота…

התביעה לא נתמלאה, ו“הקהל דורש” יצא בכל זאת רק כעבור ארבע שעות שרוי-זיעה ויגיע-כוח!

– נוּ, מה תאמרי לכל הקומדיה?

– בוודאי! “החטא וענשו”…

– רואה את? מה אמרתי לך מקודם? הראית, איך התנפל על הספסל? איך עבד בכל כליו?..

– בוודאי… והקרדום… והצעקה בשעה שהיכוה על ראשה… ורק…

– מה? אינך שבעת רצון?

– לא… איך אפשר? בוודאי… ורק שמקודם אמרתי…

נו, בכל אופן… מה הפסדנו? מעות גדולות: שלושים פרוטות… באיזה מקום לא תלכנה לאיבוד שלושים פרוטות?

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. בחורף (פרוזה)
  4. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה פרוזה

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

מתוך וידוי

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

הוא היה עני מדוכא ומטופל בבנים ובנות, הבנים הם ברובם קטנים, שהוא חייב לשלם בשבילם שכר-לימוד, והבנות הן כמעט כולן בוגרות, והוא חייב להלבישן ונכשל על ידן באיסור “עיגון בנות.” הצד השווה שבכולם, שהם בשר-ודם, יש להם פיות וטוחנות בפה, וחייבים לאכול פת חרבה פעמיים ביום.

וכשאינו מוציא הצטרכות ביתו, הוא מקבל את הדבר פעמים על חשבון מירוק עוונות ופעמים על חשבון יסורים של אהבה, ועובד את קונו מעוני.

תיתי לו, שמעולם לא הפריעו אותו קטנויות אלו מלמלא את שיעוריו ב“חק,” במסכת שקיבל על עצמו בחברת ש"ס, ומעיון תפילה.

הוא אינו יודע כלל, ש“העולם” קוראים לו שלא בפניו “תכשיט,” “עבד השם יתברך ובעל מדרגה.”

וגם ה“עולם” אינו יודע, עד כמה הוא מצטער בעניו, ושחנותו הקטנה, שזוגתו עוסקת בה, אינה מפרנסת אותו.

אין ה“עולם” יכול לדעת זאת, מפני שיש לו קרוב מצד אמו, והלז, עשיר גדול ונדיב-לב מאין כמוהו.

ונדיב זה אמנם לא התעלם מקרובו-תלמיד-חכם וירא-שמים והיה שולח לו קצבה בסתר, עשרה זהובים לשבוע. אבל כשנפלה המחלוקת הגדולה בין האחים שליט“א בנידון מעות ארץ-ישראל ופרנסת אלמנת זצ”ל, עמד אותו עשיר בקלויז והתריס והטיח דברים בעזות מסוגלת לעשירים, ואמר דברים, שחייבים השומעים לקרוע עליהם.

אז קם ה“תכשיט,” והדיר בלבו הנאה מקרובו.

אשתו, רבקה, היא אשה כשרה, אשת תלמיד-חכם, יודעת היא את חומר ענין נדרים. רמז לה שאסור לה לקחת מן החוטא ומחטיא הלז מפני שמודר הנאה הוא. יודעת היא, שהיא מצווה לעשות רצון בעלה, ובפרט בעניין כזה!

רבקה, לא לבד שהיא אשה כשרה, אלא גם אשה יפת-תואר.

אבל זה אינו לעניינא.

באמת לאמיתה הוא נהנה ממה שהיא יפה, מפני שעל-פי הגמרא זהו אחד מן הדברים, שמרחיבין דעתו של אדם. אבל לפעמים שמגיע לו צער הרבה מן הדבר.

ביחוד היה מצטער על זה לפני עשר שנים, כשהיה אוכל מזונות על שולחן חותנו המזגני. רבים מן הבאים לשתות היו מדקדקים שלא לשתות אלא מידה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.