מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הספד על חיים ארלוזורוב

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מה נאמר ומה נדבר. בעוד הדם צועק – מה כוח הפֶּה? לא עליתי על במה זו להספיד את המנוח ולסיים כל שבחיו. זאת ייטיבו לעשות ממני חבריו הקרובים אליו לעבודה ולייסורים, שידעו והכירו את דרך חייו המופסקת באמצע באופן נורא כל כך, אלה שידעוהו במלוא כוחו וקומתו. הַכָּרתי את ארלוזורוב לא הייתה שלמה. פגישותיי אִתו ארעיות היו, שיחותינו – חטופות, בנות שעה קלה. קראתי את דבריו והשתוממתי לראות, איך איש בימי הבחרות ידע להבליע את עצמו במעמקי חיינו ותנועתנו.

יותר הכרתיו בקונגרס האחרון. הרצאתו הייתה המזהירה ביותר והמרכזית, הצמידה כל אוזן, כבשה את כל הקונגרס. בייחוד הגיע לגובה, ועִמו הקונגרס, בתשובתו הניצחת למשיגיו. ראיתיו אז בכל תפארתו וקומתו. זכורני הרגע שגמר את תשובתו ויצא למסדרון. הייתי, במקרה, הראשון שנתקל בו. פניו זרחו באור רוח הקודש ממש. אינני סנטימנטלי ביותר, אך לא התאפקתי ונפלתי על צווארו. גם מתוך הכרה מועטת זאת ראיתי בו גינוני מנהיג אמתי. היה בו קסם גדול.

לא פיללתי כי כה יקצרו ימי האיש הנהדר הזה, כי אחר זמן מה נראהו נלקח מאתנו באופן טראגי כל כך. ידעה היד המרשעת, פגעה בבבת העין. נדמה כי בעין הבהירה היחידה בתנועתנו. איש צלול-דעה ורחב-לב. יקר היה לי בייחוד הרוח המוסרי שפעם בכל דבריו. גם בתשובתו הניצחת היה יחד עם העוז והאומץ גם רוח של אמת ושל רצון להכיר את האמת. אינני זוכר שהשתמש במילה מעליבה. היטיב ברל כצנלסון להגדיר, כי מעולם לא נפגע ולא פגע. ידע למחוץ בלי כאב עלבון. והנה נפל חלל. אבדה שאינה חוזרת.

לא במהרה נתנחם. אף לא לשם תנחומים נקרא הנשף הזה. ולפיכך יכולתי להסתלק מדברי, כי לא לשם כך עליתי. חשבתי לדבר ברוח דברי כצנלסון האחרונים. הוא הקדימני ואמר בצורה טובה יותר ומשוכללה יותר. אני מביע לו תודה רבה בשם רבים. דברים קדושים אמר. אל תתפסו אותם כדברים שמן השפה ולחוץ. נורא מן המוות יהיה, אם לא נבין את הסכנה האופפת אותנו, אם לא נדע, חלילה, את “התאריך הנורא” – וגם בזה היטיב כצנלסון להגדיר – אולי תאריך חדש. שמונה ימים אנו מסומרים אל אסון זה כצלוב אל צלובו. ולא לעצם האסון, אלא לתעלומה האופפת אותו, שהיא הרת סכנות קשות. ואוי לנו, אם לא נזהר! היא נוטלת מאתנו את חופש הדיבור והתנועה. נדנוד כלשהו לא כשורה יכול לאבד אותנו. אנו מוצגים על פי חרב, וברגע מסוכן זה שבהיסטוריה שלנו, אין לנו על מי להישען אלא על הכוח המוסרי שלנו ועל האומץ להבליג.

המבצרים האחרונים בגולה הולכים ונהרסים. אני קורא, על כן, יחד עם מנהיגיכם: לגרש מקרבכם כל שטן. לבער את הרע ולעקרו מן השורש. נזרקו לתוכנו מילים טמאות שלא ידענו אותן, מילים עבריות אמנם, אך לקוחות מאוצר המילים שלהם. “אגרוף”, “בריון” – אל יהא להם מקום בתוכנו, יהא מחננו קדוש. “אש ודם” וכל יתר הפראזות שאין מאחוריהן אלא נביבות, שום ממשות, אל יהא זכר למו. יש לנו רק ממשות אחת – העבודה. אלפי עיניים – כמספר העיניים אשר למלאך המוות – נגזור על מלאך החיים שלנו. אל נצמיד את עינינו לנקודה אחת. נתלוש את עינינו, בכל מאמצי כוחנו, בשארית התבונה שבקרבנו, מן הסיוט הזה ונסב אותו לאלפי נקודות אחרות. שמענו כי עוד יריות מוכנות לעומת כל צריף ולעומת כל מושב. נסב את עינינו שמה.

לא נקדש את שם המת בקדושת שמשון אשר המית במותו. יחיה הוא במותו רבים משהמית שמשון בחייו. לא שמשון מדומה אלא שמשון האמיתי. חיים שמו והוא מצווה עלינו את החיים. נסב את פנינו מן הקושמר, נשוב לעבודת היום. נשמור את דמותו ונוציא ממנו לקח. אַל דיבור בלתי זהיר, אַל תנועה בלתי זהירה! אין לנו עתה אלא חופש ההרהורים, הרהורי תשובה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

פעולות נשיאי ישראל בזמן החרבן ואחריו

מאת משה ליב לילינבלום (עיון)

אף על פי שהורגלו הסופרים לחשוב את התנאים לדור סמוך להזוגות, וטעמם עמם, כי ר' יוחנן בן זכאי היה תלמיד להלל, וכפי דברי המשנה באבות – גם לשמאי, וגם תלמידי בית שמאי ובית הלל הראשונים נחשבים בין התנאים; מכל מקום רואה אני שיש הפסק קטן בין זמן הזוגות לזמן התנאים, היינו מזמן מות הלל עד קרוב לזמן שאחר החרבן, שאז החלו התנאים, היינו תלמידיו של ר' יוחנן בן זכאי, להראות פעולתם על ההמון. התנאים האלו הרבו מחלוקת בישראל, יסדו בתי דינים ובתי ועד שונים, שעל ידי זה תש כחה של הסנהדרין, חדשו את הפלפולים והדרשות כדי להמציא סמך לדעותיהם, ובפעולותיהם אלה בראו חדשה בישראל. לפיכך אני חושב את התקופה הקטנה שעברה ממות הלל עד מות רבן יוחנן בן זכאי לתקופה בפני עצמה, שעם היותה באיזה צד קרובה לתקופת התנאים על ידי מחלוקת בית שמאי ובית הלל, הנה היא יותר דומה ברוחה ובכחה לתקופת הזוגות, מפני שכח הסנהדרין עוד היה בתקפו, וממנה יצאה תורה לכל ישראל, ועוד לא נעשתה התורה לאלפי תורות על ידי אוהבי מחלוקת ובעלי הלהפך.

בנו1 של הלל, שמעון, לא האריך ימים בנשיאותו ואחרי מותו באה המשרה לבנו גמליאל הראשון, הנקרא בתלמוד בשם “רבן גמליאל הזקן”. אם היה הוא, רבן גמליאל, הראשון שנקרא בשם “רבן”, או אביו קבל תחלה את התואר הזה, לא נודע לנו. שמעון בן הלל נזכר רק פעם אחת בתלמוד (שבת ט"ו) בלא תאר, אך משם אין שום ראיה, כי גם בנו, רבן גמליאל הזקן, ובן בנו, רבן שמעון הנהרג, נזכרים שם עמו בלא תארים. – אף על פי שה' גרעטץ משער, כי בימיו, במלוך אגריפס הראשון על יהודה, שב להסנהדרין כבודה הראשון, מכל מקום עמד בראש הסנהדרין אך נשיא, ולאב בית דין לא מצאנו זכר.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.