מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הגזלן

מאת: יוסף לואידור

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הגזלן / יוסף לואידור

מעשיה

היה היה גזלן גדול אחד. ימים רבים ארב בדרך וביער לאנשים עוברי-אורח וחמס את כל אשר להם. היה האיש יליד כפר אחד בקצה המדינה. מאס לעבוד את אדמתו כאביו וכאבי אביו ובחר בחיים שאין בהם עמל ועול ויהי חפשי כציפור ביערות, בדרכים הרחבות. ראה ערים רבות וכפרים במספר גדול והזיל מכיסו כסף לתענוגות ככל אשר חמד לבו – תענוגות של פוחזים וריקים. אמנם גם מרים וקשים היו חייו כל הימים. לן בשדות, ביערות. לא היו לו רעים כלכל בני אדם, כי ירא שמא יגלו רעיו את צפונותיו, כאשר בא אל אחת הערים ירא פן ייתפס על ידי השוטרים, ויחרד מקול עלה נדף. אבל אהוב אהב הגזלן את חייו שאין בהם לא עול שמים ולא עול בני-אדם. ורק לפעמים הכיר את מצבו ונעצב מאד אל לבו. אז ניחם על מעשיו הרעים ונפשו כלתה אל בני אדם אשר בערים הגדולות ובכפרים השקטים. בימים ההם התחפש בבגדים נאים ובא אל אחת הערים והתהלך בין המון בני-אדם, ואנשים האירו לו פנים ולא ידעו מי ומה הוא המתהלך ביניהם. היה בא ביום חג לבית-תפלה וינעם לו לעמוד בין האנשים הצפופים והנלחצים סביב לו והוא דחוק בינותם וייחשב כאחד המתפללים.

ואולם כאשר גברו בו הרהורי תשובה וגמר לעזוב את מעשיו הרעים, שבה מיד ונעורה בו רוח ההוללות לפעמו וישב אל היערות לגזול ולרמוס כחיה רעה ולהיות גם נרדף כחיית היער.

פעם בא אל כפר אחד, לגזול מעשיר גדול את הונו. בינתים שכב במארב בגורן ויאמר להתנפל על העשיר בחצות לילה כאשר ייצא האיש לדרכו.

ויהי הוא שוכב על ערימת-חיטים רכת אלומות ואורב לטרפו, ויזכר את כפר אבותיו, את ימי עלומיו, את חייו הטובים בבית-אבא ואמא, את שעשועיו בגורן ואת ימי העבודה העליזים בגדלו – ובזכרו את ימי ילדותו וילט את פניו בכפות ידיו ובשיבלים, ולבו המה בקרבו: הוי, ערימת חיטים רכה וטובת ריח! מה נעימה מנוחתי עליך וסוֹבּיני בגבעוליך, רככי את שבליך תחתי.

והגזלן נלחץ אל בין האלומות וגבעולי הקש, כאשר התעטף לפנים יפה-יפה בשמיכתו הרכה בבית אבא. ויוסיף ויהגה בהמון לבו: כה טוב לי וכה נעים לי בשכבי פה. מה לי כסף ומה לי שוד – אשכב פה עד אור הבקר, ואריח את ריח השיבלים הטוב ואתרפק על האלומות.

וידע האיש פתאום מה גלמוד הנהו וכי אין אומלל ודל ממנו בארץ. אף כי כיסו מלא מאשר גזל מאנשים. ובאותה שעה ראה בדמיונו את שדמות כפר מולדתו, שדות רטובים, חרושים תלמים תלמים רעננים, ואיכרים עובדים ומזמרים מטוב-לב.

פתאום קם וילך באפלת הליל בצעדים מהירים אל הכפר הקרוב, כי נפשו כלתה לדבר, אשר יזכירהו את מקום המולדת. ויתהלך חרש בין בתי הכפר, נכנס אל החצר של אותו עשיר, שאמר לגזול את כספו, בא אל הרפת, החליק לעגל רך בראשו, העביר בידו על חלקת צוארה של אחת הפרות והריח בריח הזבל החם. וישכב על החציר היבש ולבו הומה בו ולא ידע מה.

בינתים יצא לו העשיר מביתו ונסע לדרכו בשלום.

אז יאמר הגזלן אל לבו: אשובה נא אל כפר אבי, אשק את עפר השדה. אעבוד את אדמתי בזיעת אפי ולא אהיה נודד כציפור אשר אין לה קן.

והגזלן גמר אומר לשוב, כמעט ייאור היום, אל כפר אבותיו. כל הלילה עשה כה וכה, התהלך ושר ומעולם לא היה מאושר כהיותו בלילה ההוא.

יוסף לואידור
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף לואידור
רקע
יוסף לואידור

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף לואידור

  1. יואש (פרוזה)
  2. יותם בן-שפט (פרוזה)
  3. רגעי חיים ומות (פרוזה)
  4. ימי הקציר (פרוזה)

לכל יצירות יוסף לואידור בסוגה פרוזה

לכל יצירות יוסף לואידור

יצירה בהפתעה
רקע

שלילת הגלות

מאת אחד העם (מאמרים ומסות)

חוב ישן אני בא לפרוע כאן, אם כי לא פרעון שלם.

זה כשתים עשׂרה שנה הולך ונמשך הוכּוח הספרותי בין “הציוניים”, המבקשים פתרון שאלתנו הלאומית מחוץ לגבול הגלות, ובין “הלאומיים”, המבקשים את הפתרון בתוך גבולה של הגלות. ובוכּוּח הזה השתתפתי גם אני עוד בראשיתו, כשהתחיל מר דוּבּנאָוו לפרסם את “מכתביו” הידועים על דבר היהדות, שבהם הציע ראשונה את התורה של “אַבטוֹנוֹמיא לאומית בגולה” 1. אז העירותי על איזו מן הטענות שיש לטעון נגד התורה הזאת 2. וכשהוציא מר דוּבּנאוו לפני שנתיים את “מכתביו” בספר מיוחד, העתיק חלק גדול מדברי והשיב עליהם 3.תשובתו אמנם לא הניחה את דעתי, אבל לא עלתה בידי אז, מסבּות שונות, לשוב אל הענין הזה. עתה הנה בא בעל “המכתבים” עצמו ועורר שוב מחלוקת ישנה זו. 4 והנני משתמש במקרה שבא לידי לפרוע חובי, אלא שאין בדעתי לנַתּח כאן תורה זו לפרטיה ולדון על כל פרט ופרט – נתּוח שהיה דבר בעתּו לפני שנתים, כשרבּו המאמינים, שה“אַבטוֹנוֹמיא” שלנו “לא בשמים היא”, אך לא עכשו, כשהכל מכירים כבר, שאינה אלא “הלכתא למשיחא” – ולא באתי אלא לברר יותר את המושׂגים ולציין ביֶתר דיוק את הגבולים שבין הדעות המתגרות זו בזו, ואולי נמצא אז, שבאמת אין ההבדל ביניהן גדול כל-כך, כמו שיֵראה בהשקפה ראשונה.

אחד מראשי המושׂגים שנולדו מתוך הוכּוּח הזה, הוא – “שלילת הגלות”. וכבר היה הדבר ל“מושׂכּל ראשון” בין “הלאומיים”, שמי שאינו מודה בתורת האַבטוֹנוֹמיא, הרי הוא מ“משוֹללי הגלות”. אבל מושׂג זה עדיין צריך ביאור. אנו יכולים להתיחס בשלילה לאיזה דבר בשני פנים: אם בשלילה סוּבּיֶיקטיבית אוֹ בשלילה אוֹבּיֶיקטיבית. אם אנו אומרים: דבר פלוני אינו נראה לנו ואין אנו רוצים בו – הרי זו שלילה סוּבּיֶיקטיבית, שאינה נוגעת בעצמותו של הדבר, אלא רק בפעולתו על רגשותינו ורצוננו. ואם אנו אומרים: דבר פלוני אין מציאותו אפשרית, – הרי זו שלילה אוֹבּיֶיקטיבית, שבאה מתוך ההסתכלות בטבע הדברים מצד עצמם, בלי יחס לחפץ לבנו אנו.


  1. ftn2  ↩

  2. ftn3  ↩

  3. ftn4  ↩

  4. ftn5  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.