מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

במרצע

מאת: דוד פרישמן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּמַּרְצֵעַ / דוד פרישמן

בשנה השנית לצאת בני-ישראל ממצרים, בחֹדש התשיעי בשנה ההיא, היה הדבר.

…מסביב היה המדבר הנורא – חול צהֹב ועמֹק, אשר אם תשקע בו רגל לא תשוב עוד לעלות. והחול לוהט וקודח ויוקד שכן עליו כקיטור תכלת מלמעלה. ואם יש אשר על אחד הסלעים הבודדים יעלה שיח קטן או עשב נאלח או צֶמח פרא, לא יהיה הצמח ירוק למראה, כי-אם צָהֹב לבן, וצָמַח רגע קטן וְעָרג וְשָׁאף רגע קטן, ואחרי-כן ימולל ויאמל ויגוע. ואולם לרגעים יֵעוֹר רוח זלעפות חזק וגדול, וְנִהַג הרוח הזה עמודי-חול חדשים וכִסּו העמודים את עין הארץ, ובִן רגע יחלוף והיה הכל כשהיה. והדממה גדולה וכבדה עד למחנק ועד להתעלף. ורק לרגעים יש אשר תשָׁמע יללת שחל רָעֵב ואחריו ישאג כפיר בודד ואחריו ינהק אֹחַ בקול פחדים אָרֹךְ ומְמֻשׁך ופתאום יצרח גם העיט מן ההרים. ובִן רגע תשוב הדממה להיות כבראשונה והיה הכל כשהיה. והמדבר גֹוֵעַ בלהט הצהרים והכל מסביב עָיֵף ויָגע וְגֹוֵעַ.

ובמדבר הגדול והנורא נִכּרים עקבי אדם. בנתיבות דרוכים רק מעט תועות ארחות שבטים נוסעים, אשר עלו ממצרים, והשבטים צמֵאי-חֹפש ומבַקּשי-עתיד. והם נוסעים לרשת ארץ.

ולרגלי ההרים התלולים ובינות לצורים פורשי-צל נטוים אהלים אהלים, לעשרות, למאות, ויתר העם, אשר אין לו אהלים, נטוש על פני הערבה הגדולה בחוָחים ובמערות ובנקיקי-סלעים וחונים על פני השדה. רק לרגעים יש אשר ישאו את עיניהם אל אֹהל מועד התקוע בראש ההר הגדול, אשר ענן יכַסה אותו.

ופתאום ישָּׁמע קול חצוצרה ושנַים תֻּפּים. והמחַצר יִמְשֹׁך והמתופפים יאריכו אחריו.

והעם אשר מסביב נעור כלו, איש אזנו וקשתו עליו, כל המחנה הגדול אשר בשדה: רק אין זה כי-אם שבט פרא נורא פתאום הולך וְקָרֵב, שבט ישמעאלים או שבט מדינים או שבט כושיים, אשר יאמר להתנפל עליו.

ואולם שגה העם: לא היה שבט פרא, כי-אם נקרא העם להִקָּהֵל ולבוא עד לפני אחד האהלים לראות במראה זר אשר יָרְאֶה לו.

והמראה מראה זר מאד באמת. איש מבית לוי ממשפחת הקהתי, אֶלְצָפָן בן עֻזִיאֵל שמו, זה לו שש שנים והוא אז רק עָבַר את ים-סוף, אז קנה לו עבד עברי, את יָרְקְעָם בן רַחַם, והוא אמר להוציאו עתה לחפשי חנם, כי הגיעה שנתו השביעית, ואולם העבד איננו חפץ לצאת לחפשי והוא מחזיק בקרנות האהל אשר לאדוניו ואזל כח איש להמיש אותו משם.

והמחַצר תוקע בחצוצרה והמתופפים מכים בתֻפּים והעם נקהל מסביב.

וגם הכהן הנה בא.

ואלצפן בן עֻזיאל עומד פתח האהל והוא מדַבּר על לב העבד, ואולם העבד הכביד את לבו והוא אך באחת: לא אצא חפשי.

אז יגש אליו גם הכהן והוא מדַבּר על לבו ומנסה להורות אותו מה-זה חֹפש ומה עבדות, וכי נולד אדם להיות חפשי ולא להיות עבד לאדון, ולוּ גם יהיה האדון כמלאך-אלהים נדיב וטוב-לב, ואולם העבד אך באחת: לא אצא חפשי.

וגם מן הקהל יגש האחד או השני ודִבּר על לבו, והוא אך באחת: לא אצא חפשי.

ואלצפן בן עֻזיאל ינסה אליו דברים עוד הפעם:

„ירקעם! היש עם לבך להגיד לי מדוע אין אתה חפץ לצאת לחפשי? ”

„אהבתי את אדוני! ”– יענה העבד במתק שפתים ובחנֻפּה רבה.

„ואולם אני הן לא אהבתיך! הן נבזה היית באהלי וגם רֹק לא חשׂכו ממך וגם מהלומות לא חסרת וגם את כלבי וצאני שִׁסּוּ בך לא אחת ושתים וגם השפָלה בשפחותי לא מנעה את נפשה מהתנשא עליך. כל היום רֻדַּפתָּ על צואר ואתה תאמר פתאום: אהבתי את אדוני. הידעת את אשר תדבר? ”

„אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בָּנָי! ”

„אבל הלא שקר אתה דובר. הלא זה רק ניב-שפתים ריק, אשר הרגלת על לשונך. כלנו ידענו היטב, כי את אשתך תעבת ואת בניך זנחת כל הימים, וכי כל הדברים האלה אינם בלתי-אם תואנה ריקה, אשר אתה מתאַנה. האם לא טוב לך שבעתים לוּ תשים קץ לכל המלים הריקות האלה ותצא לחפשי? ”

„אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בני, לא אצא חפשי! ”

„טוב. הנה לך עוד אחת: לא בגפך תצא, כי-אם אתן לך גם את אשתך ואת בניך עמך. התצא? ”

„לא, לא אצא. אהבתי את אדוני, הוי, מָה אהבתי את אדוני! לא אוכל לראות חיים בלעדי אדוני. לא אצא חפשי. למה לי חֹפש? לא, לא אצא חפשי! ”

והעבד ייליל כמו כלב.

ופתאום ירים הכהן את קולו:

„הדברים האלה הם הדברים האחרונים. לא אתן לדַבּר דבר עוד. הנה אנחנו נִגָּשִׁים לעשות את המשפט כחֹק! ”

והכהן עוטה את מעילו הלבן ואת חֵשׁב האפוד.

וקהל נדחק ונדחף מסביב, למען אשר יראה את המראה, ומי אשר קָטְנָה קומתו, יתיצב על בהונות רגליו.

„הַגִּישו את המרצע ”! – מְפַקֵּד הכהן בקול גדול.

והמרצע מֻגָּשׁ.

„הַעבירו אותו באש בראשונה, עד כי ילהט כלו! ”– מוסיף הכהן לפַקּד.

והמרצע נתון באש, עד כי יאדים, ואחרי-כן יביאו אותו אל הכהן.

„הַעמידו שנים עדים! ”– מצַוה הכהן עוד הפעם.

ושני אנשים יִבָּדלו מתוך הקהל ומתיצבים על-יד אלצפן בן עֻזיאל.

והכהן נושא עיניו השמימה ופורש את כפיו ואחרי-כן יאמר:

„אלצפן בן עזיאל! הנה לך העבד הנבזה ירקעם בן רחם, אשר קנית אותו בְעָבְרְךָ את ים-סוף זה לך שש שנים. שש שנים עֲבָדְךָ ובשביעית אמרת להוציא אותו לחפשי חנם, ואולם מֵאֵן ירקעם בן רחם, העבד הנבזה, לצאת לחפשי, עֵד כל הקהל הזה ועדים גם השנים אשר יבואו על הֶחָתום, ואתה נקית מאלהים ומישראל. קח לך אפוא את המרצע הזה ואת עבדך הנבזה קח, את ירקעם בן רחם, והגשת אותו אל המזוזה אשר בדלת פתח אהלך ורצעת את אזנו הימנית אל המזוזה, והיה רצוע אל המזוזה שלשת ימים ושלשת לילות, וכל איש וכל אשה אשר יעברו על פניו יָרֹק יירקו בפניו, וביום הרביעי בבקר תסיר אותו, וַעֲבָדְךָ לעולם. ”

ואל הסופר הנִצב עִמו אמר: „ואתה כתוב וחתום את כל הדברים האלה במגלת ספר וְהָעֵד את העדים השנים והיו הדברים לזכרון לדִרְאון עולם! ”– ואל אלצפן אמר: „הֵא לך המרצע! ”

ואלצפן בן עזיאל מבית לוי ממשפחת הקהתי נגש ויקח את המרצע מיד הכהן ואל העבד פנה, אל ירקעם בן רחם, וַיַּגֵּשׁ אותו אל מזוזת הדלת אשר בפתח אהלו ויתן את המרצע הלוהט באזנו הימנית וירצעהו אל מזוזת הדלת ויהי הראשון אשר יָרַק בפניו – ואחרי-כן ירקו בפניו כל אנשי העדה.

והעבד פשק את שפתיו ויהי כמצחק בִּנְגֹעַ הָרֹק אל פניו…

דוד פרישמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פרישמן
רקע
דוד פרישמן

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פרישמן

  1. כה אמר סרתוסטרא (פרוזה)
  2. הַצֵּל (פרוזה)
  3. דניאל דרונדה (פרוזה)
  4. בגדי המלך החדשים (פרוזה)
  5. הזמיר (פרוזה)

לכל יצירות דוד פרישמן בסוגה פרוזה

לכל יצירות דוד פרישמן

יצירה בהפתעה
רקע

[ערך רגע פגיעת ישראל ביון בדברי ימות עולם. יון עם המזמה וישראל עם התושיה. חכמת יון ותורת ישראל. מעמד תרבות הרוח הישראלית בראשית שלטון היונים, תפוצת התורה בכל העם. זריזות הסופרים ואמונתם. פרסום תורת חיי עולם הבא. אסור דרכי אמורי. יתרון טהרת דעות המון בני ישראל מדעות בני יון. מעוט הדבור ורבוי המעשה בקהל הסופרים. קדוש חיי העולם הזה. קדוש הבית והמשפחה. זִכוך רגש העונג. ברכות ההנאה וההודאה. ברכות הראיה והתבונה וברכות המצות. עִלוי השבתות והמועדים וְיִפּוּיָם. ענג שבת ושמחת יום טוב. כונת קצת תקנות עזרא לרומם את השבת. קדוש היום וברכת הבדלה. קריאת התורה בשבתות וימים טובים. תפלה במטבע שטבעו לה חכמים. קריאת שמע וברכותיה. ערך תפלת ישראל ומתכונתה אל הנבואה. שם ההויה כתבו וכנויו. יתר שמות הקדש. עבודת בית הכנסת ועבודת בית המקדש. ק“ש תפלה וקה”ת במקדש. התפארת בעבודת הכהנים והלוים. המשמעת ומשמרת יחס כהונה ולויה. בית דין של כהונה ופרחי כהונה. הרובים והצוערים. תורת מלאכת שיר הלוים. שומרי המשמר במקדש. הדרת הקדש בעבודת התמיד והמוסף. קרבן הפסח ועבודת יום הכפורים. לשכת הגזית ולשכת חשאים. קבלת קרבנות מבני העמים ודרכי שלום. המשפט והחנוך עקרים בתרבות הישראלית. תוקף הרוח וכחה בישראל. משפט אנשי צבא מבני ישראל עם פקודי יון בבבל לפני אלכסנדר. לב שרי ישראל שב מעט מעט מאחרי הכותים. מות אנדרומך ביד הכותים. נקמת אלכסנדר בהם וחגיגתו לישראל, אלכסנדר קורע שלש נפות מן הכותים ונותן לישראל. משפט גויי הארצות עם אבותינו לפני אלכסנדר. ישראל זוכים בדין. אחוזות יוניות בארץ.]


ובפגוע הכהן הגדול לישראל במלך האדיר לבני יון, פגע עולם מלא בעולם מלא. כי בעצם הדור ההוא, נחתם חזון שני עמי המופת האלה חותם צר, אשר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. לא גוש בגוש התנגשו יחד, אשר על פי כובד גלמם יִמד כחם, כי אם גוף בגוף נפגשו, אשר הרוח הגוססת בם והנושאת אותם היא כל גבורתם וכל עצמתם. על כן גדול מאד מאד ערך הרגע הקטן הזה באלפי שנות ימות עולם, רגע הִוָעד אל מקום אחד המזמה והתושיה, רגע הראות עין בעין שני גוים המובהקים1 בכל גויי תבל במלאת ימי מִלוּאֵיהֶם להיות שניהם, איש לפי דרכו למורים ולאומנים לכל משפחות האדמה.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.