לוגו
היצרן והסוחר
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

היצרן והסוחר / זאב ז’בוטינסקי


נאום בתערוכת האביב של התעשיה העברית תל-אביב, אביב תרפ"ט


אין צורך להרבות מלים ולחזור על מה שכבר הוגד פה על-ידי הנואמים אשר קידמוני, - מה שהוגד, באופן בולט עוד יותר, על-ידי כל אחד ממוצגי תוצרתכם בביתן המרכזי של התערוכה. רק הערה אחת אעיר בהקדמתי זו: נזכירה נא לטובה את מסדרי התערוכה הזאת, את פלוגת העסקנים הצעירים המתרכּזים מסביב ל“מסחר ותעשיה”. האנשים האלה היו בין הראשונים בארץ אשר האמינו בעתידו של בית-החרושת; בזמן שכמעט כל אדם, החושב עצמו ל“רציני”, עוד לעג לתקוה כי תוכל להתפתח תעשיה בארצנו ה“חקלאית-הטהורה”, כתבו הם את השם “תעשיה” על דגלם. עתה ראויה היא לכך קבוצת העסקנים הצעירים הללו, שתאמרו לה, אתם היצרנים: “זכרתי לך חסד נעוריך”…

גם בשבילנו, מנהלי חברת התערוכות והירידים בארץ-ישראל, החג הזה הוא חגנו אנו. גם מייסדי החברה הזאת היו בין המאמינים הראשונים: לשם אמונה זו סידרו את המגרש הזה ובנו את הבניינים האלה. חברתנו שמחה על שזכו מגרשיה כי יקום עליהם המפעל הכביר הזה, תערוכת תרפ"ט.

אסכימה-נא לדבריו של אחד הנואמים הקודמים: אך ורק בעזרת הממשלה, או ביתר דיוק – הודות לתיקונים שנעשו השנים האחרונות בשיטת המכס, עלה בידי המרץ העברי ליצור את התעשיה החדשה. יתר על כן: בין המוצגים שראינו בתערוכה הזאת ישנו אחד, חביב נאד ויקר-מציאות עד למאד, והמוצג הזה הוא – רצונה הטוב של ממשלתנו. במובן הזה רשות לכם, בעלי התעשיה להתפאר כפליים: לא רק נצחון כלכלי חשוב נצחתם, כי אם נצחון מדיני: הנצחון המדיני היחידי, שזכתה לו הציונות במשך השנים העלובות האלה, הריהו נצחונה של התעשיה העברית, אשר הספיקה, במידה ידועה, לסגל את שיטת המכסים לצרכי תוצרת הארץ.

ואולם דבר אחד על תשכחו: לא בנקל נקנה הנצחון הזה, כי בא בתור תוצאה של לחץ אזרחי בלתי-פוסק, של דרישות ותביעות בלי-הרף, של העקשנות העברית שאיננה מקבלת “לאו” כתשובה.,לאו, איננו תשובה. וגם היה לא יהיה. אם רוצים אתם להתקדם – ואין תקוות התקדמות לתעשיה צעירה, אם לא תוכל להשען על עזרה ממשלתי בכל צעד חדש שתצעד – אם רוצים אתם להתקדם גם הלאה, אל-תשכחו את תורת הלחץ האזרחי, את תורת הדרישה הבלתי-פוסקת. הנה שמענו כי גם האפריקה הדרומית מחוצה דרישה נמרצת של בעלי התעשיה למען יעשו השלטונות את חובתם. והלא בארץ ההיא גם בעלי התעשיה גם המושלים הם בני אותו עם ואותו גזע, ולא עוד אלא שבעלי התעשיה הם שם גם הבוחרים, שברצונם הטוב תלוי קיום הממשלה. לא כן אצלנו. ואם גם בארץ ההיא נחוצה התאמצות מתמידה, קל וחומר אצלנו, “לא יגעתי ומצאתי – אל תאמין”.

התערוכה עשתה רושם כביר על כל תושבי הארץ, וראינו במגרשיה ובביתניה גם את שכנינו הלא-יהודים כשהם מתבוננים, מסתכלים – וגם קונים. ואולם יחד עם זה – גם לומדים. שתי מסקנות צפויות לנו מהחזיון הזה. מצד אחד אפשר לחזות מראש כי אחרי התערוכה הזאת יתרכב במידה ידועה השוק הפנימי למכירת תוצרתנו. אולם – גם לנבואה אחרת יש יסוד: בעתיד הקרוב, לכשילדו הלומדים, יעמוד להם לעזר “יתרון” חברתי וכלכלי אחד, שאינו לנו ולא יהיה, וגם איננו רוצים שיהיה לנו: עבודה זולה. אם הרחיבה תערוכה זו את השוק הפנימי, הרי נזרעו על-ידה זרעים אשר צאצאיהם יתחרו בנו בשוק הפנימי הזה התחרות כבדה בעתיד. ועל כן: אל-נא נשכח כי בסיסיה הנכונים של תוצרת הישוב הם בתפוצות הגולה; כי שם, בקרב המוני עמנו, המתחיל להביט אל ארץ ישראל כעל מטרוֹפּוֹלין, שם יש לנו יתרון שאיננו למתחרים בנו – הרגש!

אמנם יודע גם אני, כי לא תמכר בחוץ לארץ אלא סחורה טובה, ובמחיר השווה לכל נפש. ואולם – אל תגזימו בכיווּן ה“מדעיות” המזוייפת, ואל תשפילו את חוקי הכלכלה , את חוקי ומקח-וּממכר, עד למדרגה של האריתמטיקה לתינוקות. יש אומרים: “הקונה יקנה את הסחורה הטובה ביותר ובמחיר הזול ביותר, ואין כאן שום השפעה ורגש”. אל תגזימו. אינני מומחה לחכמת המחירה; אינני סוחר, כי-אם קונה אחד ממיליוני הקונים שעל-פני הארץ- אבל את הפסיכוֹלוֹגיה של הקונה אני יודע, וביחס ל“חכמת הקניה” גם אני מומחה – אני ואתה וכולנו. אל-נא יספרו לנו, כי הגורם האידיאוֹלוֹגי,בפרט הגורם המנטימנטאַלי, אין לו השפעה בעולם המקח-והממכר. למה “מבזבז” העולם המסחרי בימינו סכומים כה עצומים לפרסום ותעמולה? למה הוא מפאר הודעותיו בתפארת של שיור וצבע ואורות-סנוורים של חשמל? כי לא על האריתמטיקה בלבד נשען הסוחר בן דורנו, כי אם גם על הפסיכוֹלוֹגיה – ואולי ביחוד ובפרט על הפסיכוֹלוֹגיה.

כמובן, דרושה סחורה טובה (והנה הכל מודים, כי צעדי ענק צעד היצרן העברי בכיוון השבחת תוצרתו, והלוך ילך בדרכו זו גם להבא); כמובן יש להוזיל את הוצאות-היצירה ע"י שכלול ארגונכם ושכלול מכשיריכם (וגם בדרך זו התקדמתם במידה מרובה, ועוד תתקדמו); היוזם והפועל עשו את שלהם ועוד יעשו. – עתה הגיע תורו של הסוחר.

עתה הגיעה לציונות תורו של המעמד אשר זלזלנו בו, והוא מעמד חשוב וחזק בישראל: הסוחר העברי. יש סוחרים גדולים וש זעירים, אבל כולם יחד הרי הם מחנה כביר ורב-השפעה על חיי השוק העולמי, ביחוד על שוק הקונים העברים שבגולה. כי למרות החוק הידוע, שהקונה הוא הוא מלך השוק, אל נא נשכח כי מלבד ה“מלך” יש גם שרים ופקידים, וקשה להגיד הימינו אנו, מי ומי המושל האמיתי – הוד מלכותו או אלפי פקידיו. “חוקי” המשק דומים ל“חוקי” הטבע; רצונו של האדם המארגן משפיע על דיני הטבע. – בזמן אחד ובמקום אחד תפגשנה שתי אניות-מפרש על פני הים; האחת מתקדמת מזרחה והשניה מערבה, אף כי הרוח אחת היא, ובכיון אחד ולא בשנים תנשב. אולם רב-החובל מסדר את מפרשיו באופן כזה, שישעבד לרצונו את הרוח – את “חוקי הטבע”. וכן, במידה ידועה, על-פי רוב גם במידה מרובה,משפיע הסוחר על טעמו של הקהל הקונה; ביחוד – אם הסוחר והקונה שניהם עלולים להכּנע להשפעתו של אידיאל לאומי משותף.

עד עתה זלזלנו בסוחר, ולא הכּרנו כמעט בערכו בתור אחד מבוני הארץ. טעות גסה טעינו, והנה בא הזמן לתקן את הטעות. מחנה הסוחרים העברים, המפוזר בכל פינות הגולה, הוא הוא בעל-בריתנו הטבעי, ובידו נתון גורלה של תוצרת הישוב. אסור לנו לעצום עין מראוֹת את חשיבותו העיקרית של התפקיד הזה. קצת יותר מדי נסתחפנו אחרי המליצה המצלצלת של “אוּמשיכטוּנג”1, של יצירת עם שכולו איכּרים ופועלים ואין אף סוחר אחד בקרבו; למדנו בעל-פּה סיסמאות זולות כגון זו- שהסוחר איננו אלא “מתווך מיותר”, כעין מחיצה בין היצרן והצרכן, מחיצה שאין בה כל צורך חברתי וכלכלי. מליצות הן, מליצות זולות וחסרות בסיס מעשי. לא לחינם נשתרשו ברוב השפות הביטויים האלה:“מסחר ותעשיה” – " Trade and Industry " – בסדר זה דוקא. במובן ההיסטורי, וגם על-פי ההגיון הכלכלי, המסחר קודם: המסחר הוא תנאי שבלעדיו אין מקום להתפתחות התוצרת. משפחה בודדת לא תייצר את צרכיה המעטים. אך מאז למד בן-אדם להזקק לשירוּת חברו, - שכנו בראשונה ותושבי מקומות רחוקים לאחר-כך, - רק מן הרגע ההוא התחיל לצוד או לזרוע יותר ממה שנחוץ לו לבדו, כי-אם גם מה שיכשיר לזולתו, - רק מהרגע ההוא התחיל ל“ייצר” במובן החברתי, התחיל לשכלל את מכשירי עבודתו,התחיל לבנות מודבים משותפים, להתארגן ולהתפתח, המסחר הוא יסוד כל קידמה כלכלי, כל התפתחות ציבורית ומדינית וחברתית. ועד עתה עוד לא נמצא אוֹרגאַן אחר, שישא את התפקיד הענקי הזה – תפקיד שערכן החיי החברה חשוב כערכו של מחזור הדם בחיי הגוף – מלבד אותו הסוחר אידיבידוּאַלי, אשר נחפזנו להכריז עליו כעל דבר מיותר, עוד יש לו כהונה במשק העולמי; ובשבילנו, בשביל הציונות, הוא הוא הגורם אשר עתה צריכים אנו לקרוא לו לעזרתנו, כי בלעדיו לא נבנה את המדינה.

היוזם והפועל שבארץ עשו את שלהם; הם יצרו את הסחורה הטובה במחיר נוֹרמאַלי. עתה יעשה-נא הסוחר העברי את שלו ויסייע לכיבוש השווקים על-ידי תוצרת הישוב. ומקרבכם, אנשי התעשיה, צריך לצאת הקול-הקורא הראשון כלפי המעמד החסון הזה – אבל מאסו בוני ארצנו עד עתה. עליכם להזכיר את הסוחר אחיכם כי יש ויש לו תפקיד חלוצי, ודוקא בחנותו, דוקא בין לקוחותיו – שדה עבודתו הציונית. אחרי ארגון בעלי התעשיה שבארץ יבוא-נא ארגונם של עסקני המסחר העברי לשם הפצתה של תוצרת הישוב.


  1. שדוד מעמדות.  ↩