מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בֵּין בְּרוֹשִׁים אֲצִילִים

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

נָשְׁקוּ צַפְרִירֵי הַבֹּקֶר, חֲלוּצֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּפַזְּזִים,

צַמְרוֹת אִלָּנוֹת זַאֲטוּטִים, גְאֵיוֹנִים וְרָמֵי הַמַּעֲלָה;

לִטְּפוּ אֵדִים חֶלְבּוֹנִים קַרְנֵי הַלַּפִּיד הַבּוֹעֵר,

הַנִּגְלֶה לְיַרְכְּתֵי מִזְרָח, הַפּוֹרֵץ מֵרֻכְסֵי יְהוּדָה,

מַשְׁלִיךְ מִכְמָרוֹת, מִכְמָרוֹת, רִבֲבוֹת לִגְיוֹנֵי זְמָרַגְדִּים

אַשֶׁר גְּדִילֵיהֶן רֻקָּמוּ בְּמַטְוֵה הַזָּהָב הַשָּׁחוּט;

נִגְלֶה הַלַּפִּיד הַגָּדוֹל וַיְּפוֹצֵץ קָדְקֳדֵי הֶהָרִים,

הִתְפּוֹצֵץ גַּם הוּא וַיֵּהָפֵךְ לַזֶּרֶם הַנּוֹזֵל, הַכַּבִּיר–

וַיִּשְׁפֹּך אֶת מֵימָיו עַל כֹּל, שָׁפַךְ נְהָרוֹת, נְהָרוֹת:

עַל נְטִישׁוֹת הַגֶּפֶן הָרַכּוֹת וְעָפְאֵי אֱקֳלִפְּטוּס הָרְחָבִים,

סַנְסִנֵּי הַשָּׁקֵד הַשִּׁלְגִי וִירַקְרַק הַתְּאֵנָה הֶהָרָה,

יְעָרוֹת זֶהָבִיּוֹת מַבְהִיקוֹת, מִתַּחַת לְרָאשֵׁיהֶן חֲבוּיוֹת

עַשְׁתּוֹת זָהָב וְאוֹפִיר, עַשְׁתּוֹת זָהָב וְאוֹפִיר!

עַל זַלְזַל הַזַּיִת הַוָּתִיק, הַבֵּן הַנֶּאֱמָן לְאַרְצִי,

יַרְקוֹנִי וְרַעֲנַן-הַפֹּארָה, מַצָּעוֹ לֹא יָדַע שַׁלָּכֶת–

גַּם עַל זָקֵן בַּשָּׁנִים, שֻׁבְּחָנִי נִשְׁתַּפְּכוּ נְהָרוֹת, נְהָרוֹת,

עַד אֲשֶׁר הָאִלָּנוֹת כְּאֶחָד טַעַם הָרַחֲצָה טָעָמוּ.

נִשְׁאַר רַק אֶחָד וְיָחִיד מֵעוֹלָם לֹא מָחַל עַל חֶלְקוֹ

בֵּין טוֹבְלֵי הַשַּׁחֲרִית הַצְּנוּעִים נֶהֱנֵי קֳדָשֵׁי גָבוֹהַּ;

הִנֵּה הוּא זוֹקֵף קוֹמָתוֹ, הַבְּרוֹש הָרֹאשׁ לָאֶפְרָתִים,

תּוֹבֵעַ חֶלְקוֹ בִּזְרוֹעוֹ, מְיַשֵּׁר דָּלִיָּה וּפוֹשְׁטָהּ,

מוֹשִׁיט כַּפָּיו לַמָּרוֹם מוּל מֵימֵי הַזָּהָב הַמְּפַכִּים…

קַנֵּא הִתְקַנֵּא הַבְּרוֹשׁ בְּאוֹתוֹ אַלּוּף הָאִלָּנוֹת,

בַּתֹּמֶר מְגַדֵּל הַבְּלוֹרִית, מִתְנַשֵּׂא בְשִׂיא הַצַּמֶּרֶת,

שֶׁיָּפֶה עָלְתָה לוֹ לֵהָנוֹת מִנִּדְבַת הַחַמָּה בַּבְּקָרִים,

לֵהָנוֹת פִּי רַבִּים וְרַבִּים מִנִּדְבַת הָאִמָּא בַּקֶּדֶם!

יַחַד עִם עֲצֵי הַתּוּתִים, מְסַדְּרֵי שׁוּרוֹת הַכָּבוֹד

בְּכֹתָרוֹת עֲגֻלּוֹת וִירֻקּוֹת, גַּם עֲצֵי הַמַּחַט, אֲרָנִים

וַאֲבוֹת פִּלְפֵּל אֲדַמְדָּם וְקִיקָיוֹן הַפּוֹרֵשׂ עֲנָפָיו

עִם לִבְנָה עֲדִינָה וְדַקָּה-לִטְבֹּל בַּשֶּׁמֶש יָצָאוּ.

עִם טְבִילַת הַיְּקוּם הַמִּתְעוֹדֵד וְעוֹלַם הַצֶּמַח הָרוֹחֵץ,

טָבַל הָאֶרֶז פִּי שִׁבְעָה בַּמִּקְוָה הַטְּהוֹרָה, הַכְּשֵׁרָה,

בַּמַּיִם הַיּוֹרְדִים מִמָּרוֹם, יוֹצְאֵי גַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן.

מִטַהֵר בַּקֶּרֶן וַאֲוִיר, מְכַוֵּן כִּפָּתוֹ לַחַרְסָה,

כְּכֹהֵן בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן לָבַשׁ לוֹ בִּגְדֵי הַזָּהָב.

טָבַל וְיָצָא וַיֵּט לְמִזְרַח הַשְּׁדֵרָה וּבְרוֹשִׁים

לַהֲגוֹת לַחֲשֵׁי שַׁחֲרִית יַחְדָּיו בְּצִבּוּר אִלָּנוֹת…


יָרְדָה הַשְּׁכִינָה מִמָּרוֹם וַתִּשְׁכָּן-לָהּ כָּבוֹד בַּשְּׁדֵרָה,

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ יָרַד וַיְּטַיֵּל בֵּין בְּרוֹשִׁים,

טְבוּלֵי נְגֹהוֹת הַבְּקָרִים וּסְפוּגֵי יְצִירָה מִתְחַדְּשָׁה.

הַכֹּל חֲגִיגִי וּמַרְנִין! יָרֹק וְרַעֲנָן וּמְבֻשָּׂם,

צוֹהֵל, חַי וּמַשְׂבִּיעַ וְקוֹרֵא לְחַיִּים, לַטֶּבֶע,

לַטֶבַע הַנָּקִי וְשָׁלֵו, לִרְקִיעִים מַבִּיטִים בְּנָגְהָם,

מִסְתַּכְּלִים בְּכַחַל הֶהָרִים; לְשֶׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת חִצֶּיהָ

הַנּוֹפְלִים בַּשָׂדֶה וְכָרִים בְּטֶרֶם לוֹ יִמַּס הַטָּל;

הַכֹּל כֹּה מוֹשֵׁךְ וּמַזְמִין! הָאֲוִיר כֹּה דַק-דַּק וְשָׁקוּף,

הַמֶּרְחָב כֹּה בָהִיר וְחָפְשִׁי וְהַמַּצָּע הוּא סָפוּג וְרָטֹב!

אֵלִי! כֹּה עָרְגָה לָהּ נַפְשִׁי לַחֲלוֹמוֹת אֹהָלִים וְנָאוֹת,

לַחֲתִימַת הַדֶּשֶׁא וּמִרְעֶה וּמַגָּל וְעֵדֶר וְחָלִיל!

לְכֹל אֲשֶׁר בָּרִיא וְרַעֲנָן, מְקוֹרִי וְיוֹצֵר בִּדְמָמָה,

נוֹבֵעַ מִנִּבְכֵי הַיְּצִירָה וְלֹא מִפִּי אָדָם וָסֵפֶר!..

מָה רַעֲנָן הַיֶּרֶק לְעֵינִי, הַדּוֹלְקָה אַחֲרֵי גִבְעוֹלִים

וּלְבָבִי מַה יִרְחַב, מַה יִרְחַב בְּדָפְקוֹ בְּצֶאֱלֵי עֲנָפִים,

כַּאֲשֶׁר שְׁלוּחוֹת אֶצְבָּעוֹת וְרֹאשִׁי יָנוּחַ בַּקָּמָה,

יִצְנְפוּ בְזִמְזוּם פַּרְפָּרִים וְנוֹפְלִים הָאוֹרוֹת מִשְּׁחָקִים!..

אַשְׁרֵי הָאַנְקוֹר וּסְיָחָה! יְהֵא חֶלְקִי כַּנָּקָה וּצְבִיָּה,

כְּזֶרֶם מִנַחַל הַקִּישׁוֹן, כַּחֲרָיָה מִצַּמְרוֹת הַדֶּקֶל,

כְּגֶפֶן אַדֶּרֶת בְּמֵידְבָא, כַּזֶּרֶד בְּקִרְיַת הַתְּמָרִים,

כְּגַד הַהֲדָס הָרָוֶה, כְּאָמִיר בְּרָאשֵׁי זַלְזַלִּים!..

אוֹ אֶהְיֶה כְעַמּוּד הֶעָנָן, כְּכָנָף מִתְנַשֵּׂא לַנֶּשֶר,

כְּזַרְבּוֹבִית הָאוֹר הַנּוֹצֵצָה אוֹ אֵגֶל מְחֻסְפָּס לַטָּל,

אוֹ נֵטֶף הַמַּלְקוֹשׁ בָּאָבִיב הַנּוֹפֵל כְּקֶלַע וּמְבַשֵּׁל– – –

עָשִׁיר הוּא צֶמַח אַדְמָתי מְרֻבֶּה מִשְׁפָּחוֹת וּגְזָעִים,

הַכָּנָף מְרֻבֶּה וּגְוָנִי וְרַב הוּא הַחַי בַיְּשִׁימוֹן–

וַעֲשִׁירָה שְׁדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים בִּפְרָחִים מַאֲלִיפִים וְרֵיחָם,

בַּפִּזְמוֹן הָרְנָנָה לַטֶּבַע וּמִזְמוֹר עֲלִיזוּת לַחֹרְשָׁה"

הוּא הוּא הַהֵד לְסִמְפֹּנְיָא! הוּא הוּא הַנֶּגֶן לַשָּׂדֶה!

שָׁמְעָה הַנְּמָלָה הַזְעִירָא וַתַּפֵּל גַרְעִינָהּ מִפִּיהָ,

רֹאשָׁהּ הִטְּתָה לְמַעְלָה וַתְּהִי מַאֲזֶנֶת לַפִּזְמוֹן;

גַּם עָזְבָה חֲפַרְפֶּרֶת מַחְבּוֹאָהּ, הִפְסִיק הַיֶּלֶק קְפִיצוֹתָיו

וַתִּתְחַלְחַל הַלְטָאָה וַתִּבְרַח כִּי קָלְטָה שֶׁמֶץ הַפִּזְמוֹן.

הַדְּבוֹרָה הַפְּזִיזָה סוֹאֶנֶת, נֶאֶלְמָה, נֶחְבְּאָה בַּשּׁוֹשָׁן

כִּי נָפְלָה עָלֶיהָ הֲמִיתוֹ וְצַהֲלַת הַפִּזְמוֹן לַבֹּקֶר.

מֵרִיעַ הַמִּזְמוֹר וְהוֹלֵךְ! וּדְבוֹרָה תָּכִין אֶת דִּבְשָׁה

הַדְּבָשׁ הַפִּרְחִי הַמְּסֻלָּא, הַדְּבָש לִדְבוֹרַת הַמִּזְרָח

לָהּ מַקּוֹר צַר וּמְהֻדָּק הַיּוֹדֵעַ לְנַשֵּׁק עֲדִינוֹת,

יוֹדֵעַ לְנַצֵּל הַכּוֹסוֹת לַפְּרָחִים הַיּוֹתֵר רַכְרַכּוֹת;

גַּם מַחֲנֵה זַרְזִירִים לְבָנִים, הַמְּדַדִּים בִּתְנוּעוֹת הַחוּגָה,

פָּסְקוּ תְּעוּפַת הַמַּעְגָּל, נָמוֹגוּ לְשִׁירַת הַבְּרוֹשִים;

גַם כַּלּוֹת הַשָּׂדֶה הַיָּפוֹת, עֲלִיזוֹת הַפָּנִים וָרוּחַ,

אֱמוּנוֹת עֲלֵי פִנּוּק וְתֹלָע, רֵחָנִיוֹת וּלְבוּשֵׁי מִכְלוֹל–

זָקְפוּ גִזְרָתָן גַּם הֵנָּה לְהַקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב-קָשֶׁב.

הֵישִׁירוּ קֹומָתָן שִׁבֳּלִים; עָמְדָה הַקָּמָה וַתַּאֲזֵן,

דַּלּוּ עֵינֶיהָ לַמָּרוֹם, שִׂיחַ וָתִיקִים שׁוֹפֶכֶת,

מְנִיעָה הַפֵּאוֹת בִּרְעָדָה, תַּעַשׂ לַפִּזְמוֹן כַּוָּנִים…

פָּרְצוּ גִדְרָן הַקְּצִיעוֹת, בֵּינוֹת אֶשְׁנַבִּים נִשְׁקָפוּ,

אָזְנֵי הַזָּהָב הוֹשִׁיטוּ לְמַעַן הִתְגַּנֵּב אֲלֵיהֶן

דְּבַר פִּזְמוֹן הַפֶּלִי וּצְלִילֵי הַבְּרוֹשִׁים אֲצִילִים…


מִלְבַד הַשְּׁכִינָה שֶׁיָרְדָה וּמְטַיְּלָה אִתָּנוּ בַּשְּׁדֵרָה,

(כִּי אֵין שְׁדֵרוֹת בַּמָּרוֹם וְאֵין בְּרוֹשִׁים אֲצִילִים וְחֹרְשוֹת)

מִלְבַד הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָה הַיּוֹדְעָה לֶאֱהוֹב אִלָּנוֹת,

לֶהַחֲלִיק לֶחֱיֵי הָעֵשֶׂב, לְהִתְחַמֵּם לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

לִשְׁמוֹעַ לְפִטְפּוּט הַכָּנָף וּמִצְהֲלוֹת כָּל-יַלְדֵי הַטֶּבַע–

מִלְבַד הַשְּׁכִיָנה שֶׁיָרְדָה, יָרְדוּ גַם אִתָּהּ נְפִילִים,

נְפִילִים שֶׁאֵינָם מִסְתַּפְּקִים בְּיֶרֶק וְאִלָּן בִּלְבַד

וּמְבַקְּשִׁים פֵיוֹת עֲדִינוֹת, גִּזְרַת הַבְּרוֹשִׁים גִּזְרָתָן.

הוּא הוּא הַכֹּחַ לַפִּזְמוֹן הַמּוֹשֵׁךְ שִׁבֳּלִים וְקָמָה,

הַמּוֹשֵׁךְ מְהֵרָה נְפִילִים לְקִסְמֵי הַפֵיוֹת עֲדִינוֹת!

הִנֵה נִפְתַּח הַמַּהֲלָךְ! הִזְמִינוּ הַבְּרוֹשִׁים לַמְּחוֹלוֹת,

מְחוֹל תַּעֲנוּגִים וְנַחַת לְפֵיוֹת וּנְפִילִים עַלִּיזִים!

הַכֹּל טוֹבֵעַ בְּתַעֲנוּג! גַּם אוֹתָהּ הַּגֶפֶן הֶחָרְפִית,

זֶה עַתָּה פָּרְשָׂה הַשְׁלוּחוֹת כִּשְׁפוֹדִין וַחֲרָבוֹת בָּאָרֶץ

וַאֲשֶׁר רַק עָלִים בּוֹדֵדִים מְכַסִּים עֶרְוָתָהּ בָּרַבִּים–

גַּם אוֹתָהּ הַגֶּפֶן, שִׁכּוֹרָה, אֲחוֹת הַמָּחוֹל, פִּזְמוֹנִים,

הִתְעוֹרְרָה לְחַיִּים שׁוֹבָבִים, לְמַרְאֵה הַזּוּגוֹת הַיּוֹצְאִים!..

רַק אַחַת הַשְּׁכִינָה מְטַיְּלָה, צוֹעֶדֶת שַׁאֲנַנָּה בַּשְּׁדֵרָה,

חֲזוֹן הַבֹּקֶר עַל מִצְחָהּ, טֹהַר הַמְּנוּחָה עַל עֵינָהּ.

זָר לָהּ, כַּנִּרְאֶה, הָרַעַשׁ, הַצִּלְצוּל, כָּל הֶגֶה הַיַתִּיר:

כִּי טֶבַע וְאַהֲבָה וְדִמְיוֹן מִתְרַקְּמִים בְּשַׁלְוָה עֲמֻקָּה;

רַק אַחַת הַשְּׁכִינָה מִצְטָעֲרָה, מִסְתַּכְּלָה וְאֵין לָהּ לְרָצוֹן

כָּל אוֹתוֹ הָרִקּוּד, שֶׁל גֶּפֶן, נְפִילִים וּפֵיוֹת גַּם יָחַד.

“הַאֻמְנָם יֵשׁ קִלְקוּל בַּנְפִילִים? הֲקָשֶׁה לִכְבּוֹש אֶת יִצְרָם?”

כָּכָה חָשְׁבָה הַשְּׁכִינָה וַתַּעֲזֹב הַשְּׁדֵרָה וּבְרוֹשִׁים

וַתַּעַל חִישׁ מַהֵר לַמָּרוֹם, אַחֲרֶיהָ הַשַּׁעַר סָגָרָה…

זֶהוּ, כַּנִּרְאֶה, הַטַּעַם, מַּדּוּעַ בִּשְׁעַת שִׁירָתֵנוּ

הַשְּׁכִינָה אֵינֶנָּה אִתָּנוּ; טוֹב לָנוּ אֲשֶׁר בַּעֲלוֹתָהּ

זִנְּקָה הַדְּלָתוֹת אַחֲרֶיהָ: לְפָחוֹת נִשְׁאֲרוּ אִתָּנוּ,

בִּשְׁדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים הַחַרְסִית, הַנְפִילִים שֶׁאֵינָם מִסְתַּפְּקִים…

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. הדקל (שירה)
  3. תלג'יה (שירה)
  4. חרמונים (שירה)
  5. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

אף זה ליל סדר

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

סירוֹטאַ (האם חייב אני להוסיף לכם: החזן ברחוב טלוֹמאַצקעֶ?) סיים את התפילה; הוא חזר במיוחד מניו-יורק.

בחשאי מתקנאים בו:

– סכום-כסף נאה הרויח שם! הלוַאי עלינו ועל עסקנינו לפני החגים!

ימים רעים היו הימים שלפני החג: חרם, עדיין מלחמה, וגם – מזג-אויר רע.

– אילו היתה לי גרגרתו שלו! – נאנח אחד מוחרם מרחוב מאַרשאַלקוֹבסקא…

ניו-יורק נעשׂית מגניט לא רק לגבי סופרים…

סירוֹטאַ סיים את תפילתו.

הקהל המקומי מתחמק ויוצא בחשאי. יודעים הם מה לומר, אך לא כיצד לומר: הצורה הפולנית של איחולים לכבוד יום-טוב, ובפרט “”ויעֶלקאַנוֹץ"1 – עדיין לא נמצאה.

ה“ליטואַקים” מנגדם יוצאים מבית-התפילה ברעש:

חגים ומועדים לשׂמחה! חגים ומועדים לשׂמחה!

הקהל המקומי רוטן לא-מרוצה:

– כמה הומים ומהמים.. – ו’דוֹמוּ בּוֹזשים2 - לא סימן של דרך-ארץ…

ועולה עוד בדעתו של אחד ליטאי להכריז בקול:

– לשנה הבאה בירושלים!

בזה כבר הגדיש את הסאה. וממלמלים בפולנית כבר בקול רם יותר; כבר מחוץ לבית-הכנסת המפואר, על-גבי המדרגות:

– הכל תפשו… תחילה את הנאַלעֶבקים… ועכשיו את בית-הכנסת הגדול… ואת השׂדרה הראשית – מתאונן אחר – בבית-הקברות…

הוא הלך לקבר-אבות וראה:

– “ליטואַק ליד ליטוַאק”…

                                 *  *  *

הזוג האחרון:

אחד מקומי – צילינדר, עניבה צחורה, כפפות, מגולח למשעי, אך פניו לא חגיגיות ביותר, – כבר הוא עומד למטה בסוף המדרגות וממתין לו לשני, אף הוא מקומי (אף הוא בצילינדר, עניבה צחורה, כפפות זקן מסורק נאה-נאה וגם הוא פניו לא חגיגיות כלל), שעדיין הוא צולע ויורד על קבו.

– אתה הולך הביתה? – שואל זה השני, שעה שכבר הגיע אל המדרגה האחרונה; ומאחר שלא נשמעה שאלתו, הוא חוזר ושואל בקול רם יותר:

– אתה הולך הביתה, מוֹריץ?

הנשאל מתעורר כמתוך הרהורים של עצבות

– ואתה, איגנַאץ?

הם מתעכבים רגע אחד:


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.