מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
טשרניחובסקי, וש/"ש. (). הלילה השנים עשר. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-05-23. http://bybe.benyehuda.org/read/5528
MLA:
טשרניחובסקי, ויליאם שייקספיר / שאול. "הלילה השנים עשר". פרויקט בן-יהודה. . 2018-05-23. <http://bybe.benyehuda.org/read/5528>
ASA:
טשרניחובסקי, ויליאם שייקספיר / שאול. . "הלילה השנים עשר". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-05-23. (http://bybe.benyehuda.org/read/5528)

הלילה השנים עשר

מאת: ויליאם שייקספיר , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מאנגלית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: אנגלית

הַלַּיְלָה הַשְּׁנֵים עָשָׂר, או: כִּרְצוֹנְכֶם / וויליאם שייקספיר, תרגם שאול טשרניחובסקי

הערות המלבה"ד

1. מילים ושורות החסרות בטקסט סומנו כך: – – – –

2. בסיומה של המערכה השלישית חסר קטע – לא נמצא בכתב-היד.

3. השירים – “השיר הכללי”, “שיר מריה” ו“שיר ויאולה” – המובאים בסוף המחזה, ניתוספו בידי המתרגם בנוסח המחזה שהתקין לשם הצגה בתיאטרון “הבימה”.

הנפשות

אוֹרְסִינוֹ דוּכס אִילִירְיָה

סֶבַּסְטְיַאן אציל צעיר

אַנְטוֹנִיוֹ רב-חובל, ידידו של סבסטיאן

קברניט ידידה של ויאולה

וַלֶנְטִין אציל מרואי-פני הדוכס

קוּרִיוֹ אציל מרואי-פני הדוכס

סֵיר טוֹבִּיאַשׁ בֶּלְטְשׁ דודה של אוליביה

סֵיר אַנְדְּרֵיאַשׂ אֶגִיטְשִׁיק

מַלְבוֹלִיוֹ סוכן-החצר של אוליביה

פַבִּיאַן בשירותהּ של אוליביה

הַלֵּיצָן בשירותהּ של אוליביה

אוֹלִיבְיָה רוזנת

וִיאוֹלָה אחותו של סבסטיאן

מַרִיָה משרתת של אוליביה

לוֹרְדִים, כֹּמֶר, מַלָּחִים, קְצִינִים, מְנַגְּנִים וְרוֹאֵי-פָנִים.

המקום – עיר באִילִיריה והחוף הסמוך לה.

מערכה רִאשוֹנָה

מחזה א

חדר בארמון הדוכס

[נכנסים אוֹרְסינו, רואי-פניו וקוּריו. קול נגינה]

הדוכס

אִם הַזִּמְרָה – מָזוֹן לָאַהֲבָה,

נָא נַגְּנוּ לִי, תְּנוּ לִי בְשֶׁפַע, עַד

שֶׁתֶּחֱלֶה הַתַּאֲוָה וְתָמוּת.

שׁוּב, שׁוּב אוֹתוֹ נִגּוּן. הָלַךְ וָמֵת…

הָהּ, כִּי בְאָזְנַי נָגַע כְּרוּחַ נֶגֶב

מָתוֹק חוֹלֵף עַל עֲרוּגַת-סִגְלוֹת,

גּוֹנֵב רֵיחוֹת וּמַחֲזִירָם. דַּי! רַב לִי!

אֵינֶנָּה עֲרֵבָה כִּהְיוֹתָהּ קֹדֶם.

הָהּ, מָה עֵרָה אַתְּ, אַהֲבָה, רַעֲנַנָּה!

כּוֹלֶלֶת אֶת הַכֹּל בְּגָדְלֵךְ תּוֹכֵכִי,

כַּיָּם הַזֶּה – דָּבָר בּוֹ לֹא יִפֹּל

בִּלְתִּי אִם בְּרֶגַע זֶה אָבַד מְחִירוֹ,

וִיהִי אֲשֶׁר יִהְיֶה גָדוֹל כַּבִּיר.

כָּל כָּךְ מְלֵאָה הִיא דִמְיוֹנוֹת, שֶׁיֵּשׁ

לוֹמַר: אֵינָהּ אֶלָּא דִמְיוֹן בִּלְבַד.

קוריו

הַאֲדוֹנִי יֵצֵא לָצוּד?

הדוכס

אֶת מִי?

קוריו

אֶת הַצְּבִיָּה.

הדוכס

כֵּן, אֶת הָעֲדִינָה בִּצְבִיּוֹתָי.

הוֹי, בּוֹ בַיּוֹם רָאִיתִי אֶת אוֹלִיבְיָה,

אָמַרְתִּי: הָאֲוִיר נִטְהַר בְּהֶבְלָהּ.

וּבְרֶגַע זֶה אֲנִי לִצְבִי הָפַכְתִּי,

תַּאֲווֹתַי כָּאַכְזָרִים כַּכְּלָבִים

מֵאָז דּוֹלְקוֹת אוֹתִי.

[נכנס ולנטין]

מַה הִיא אוֹמָרֶת?

ולנטין

יִסְלַח לִי, אֲדוֹנִי, לֹא רְאִיתִיהָ.

אַךְ אֲמָתָהּ הִיא לִי הֵשִׁיבָה כָּךְ:

שְׁמֵי-עָל גַּם הֵם לֹא יִרְאוּ אֶת פָּנֶיהָ

בִּבְלִי צָעִיף שָׁנִים עוֹד שֶׁבַע;

אַךְ כִּנְזִירָה בִּפְנֵי הַלּוֹט תֵּלֵךְ

יוֹם יוֹם סְבִיב חַדְרָהּ, תַּרְטִיב הִיא פַעַם

בְּמִיץ מַכְאִיב-עֵינַיִם, כְּדֵי לִשְׁמֹר

עַל אַהֲבָה מֵתָה אֶל אָח, וִיהִי

מִשְׁמֶרֶת לָהּ תָּמִיד רַעֲנַנָּה.

הדוכס

הוֹי, הִיא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ לֵב כָּךְ רַק לִגְמֹל

הָאַהֲבָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אָח,

[1] אֵיךְ תֹּאהַב בִּגְבֹר חֲצַץ הַפָּז

עַל כָּל שְׁאָר הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּהּ מִכְּבָר,

בִּהְיוֹת מֹחָהּ, לִבָּהּ, כְּבֵדָהּ, כָּל אֵל

כִּסְאוֹת-מַלְכוּת וִיקַר-מַעֲלוֹתֶיהָ,

מָעוֹן וּזְבוּל אַךְ לָאֶחָד – לַמֶּלֶךְ!

צְאוּ וּרְעוּ בַעֲרוּגוֹת מְתוּקוֹת, –

נָעַם חֲלוֹם אַהֲבָה בְּצֵל סֻכּוֹת.

[יוצאים]

מחזה ב

על חוף הים

[נכנסים ויאוֹלָה, קברניט ומלחים]

ויאולה

מַה שָּׁם הַנּוֹף, רֵעַי?

הקברניט

אִילִירְיָה שְׁמָהּ.

ויאולה

אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה בְאִילִירְיָה זוֹ?

אָחִי – מְנוּחָתוֹ בְּעֵדֶן הוּא.

וְאוּלַי לֹא טָבַע? דַּעְתְּךָ, מַלָּח?

הקברניט

הֲלֹא בְדֵי-עָמָל נִמְלַטְתְּ גַּם אָתְּ.

ויאולה

אֲהָהּ לִי, אָח מִסְכֵּן! אוּלַי נִמְלַט?

הקברניט

אָכֵן, גְּבִרְתִּי; וּכְדֵי לְנַחֲמֵךְ עוֹד

גַּם אַבְטִיחֵךְ: בִּטְבֹעַ סְפִינָתֵנוּ,

וְאַתְּ וּמְתֵי-הַמְעַט הַזֶּה נָסַעְנוּ

בְּתוֹךְ הַסִּירָה, רָאִיתִי אֶת אָחִיךְ

קוֹשֵׁר עַצְמוֹ בַּסַּכָּנָה בְחָכְמָה

אֶל תֹּרֶן עָז, נִשָּׂא עַל פְּנֵי הַמָּיִם –

תִּקְוָה, גְּבוּרָה הוֹרוּ לוֹ תַחְבּוּלָה –

וּכְאַרִיוֹן בִּשְׁעָתוֹ עַל גַּב הַדּוֹלְפִין

כָּרַת בְּרִית-יְדִידוּת עִם הַגַּלִּים,

כָּל עוֹד יָכְלוּ עֵינַי לִרְאוֹת אוֹתוֹ.

ויאולה

הֲרֵי לְךָ בְּעַד הַבְּשׂוֹרָה. סִימָן

לְתִקְוָתִי – מַה שֶּׁנַּפְשִׁי הִצַּלְתִּי,

גַּם דְּבָרֶיךָ מְאַשְּׁרִים לִי זֹאת.

הַאִם מַכִּיר אַתָּה הָאָרֶץ?

הקברניט

גְּבִרְתִּי,

יָפֶה מְאֹד. גַּם אֵין שָׁלֹש שָׁעוֹת

עַד הַמָּקוֹם נוֹלַדְתִּי בוֹ וְגֻדַּלְתִּי.

ויאולה

מִי כָּאן מוֹלֵךְ?

הקברניט

דֻּכָּס עָדִין, גַּם שְׁמוֹ וְגַם טִיבוֹ.

ויאולה

וּשְׁמוֹ מַה הוּא?

הקברניט

אוֹרְסִינוֹ.

ויאולה

אוֹרְסִינוֹ! גַּם מִפִּי אָבִי שָׁמָעְתִּי.

אֲזַי הָיָה רַוָּק.

הקברניט

עוֹדֶנּוּ, אוֹ הָיָה בִּזְמַן קָרוֹב;

כִּי חֹדֶשׁ רַק אֶחָד אֲשֶׁר נָסַעְתִּי

וְאָז עָבְרָה רִנָּה – הֲלֹא יָדַעַתְּ

אֵיךְ מְרַנְּנִים קְטַנִּים אַחַר גָּדוֹל –

שֶׁהוּא חוֹזֵר אַחֲרֵי אוֹלִיבְיָה.

ויאולה

מִי הִיא?

הקברניט

עַלְמָה צְנוּעָה, בִּתּוֹ שֶׁל גְּרַף, שֶׁמֵּת

לִפְנֵי שָׁנָה, וְהָיְתָה עוֹמֶדֶת תַּחַת

חָסוּת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ – הֲלֹא אָחִיהָ,

וּמֵת גַּם הוּא לִפְנֵי זְמַן-מָה. אוֹמְרִים,

מֵאַהֲבָה לָאָח נָדְרָה מִפְּנֵי

גְּבָרִים וְחֶבְרָתָם.

ויאולה

לוּ לָהּ שֵׁרַתִּי,

וְלוּ נִשְׁאַר סוֹדִי אִתִּי כָּמוּס

לָדַעַת מִי אָנִי, עַד שֶׁגִּלִּיתִיו

אֲנִי בְעַצְמִי בִּשְׁעַת הַכֹּשֶר.

הקברניט

אַךְ יִקְשֶׁה

מְאֹד הַדָּבָר, כִּי הִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת

שׁוּם אִישׁ. אַף לֹא אֶת הַדֻּכָּס.

ויאולה

אַתָּה יָפֶה נוֹהֵג, הוֹי אֲדוֹנִי.

וְאִם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הַטֶּבַע מְכַסֶּה

בְּמַעֲטֶה יָפֶה עַל קְבָרִים, לְךָ

מַאֲמִינָה אֲנִי, כִּי רוּחֲךָ

מַתְאִים לִיפִי-פָּנֶיךָ, תּוֹכוֹ כְבָרוֹ.

נָא – גַּם שְׂכָרְךָ יִגְדַּל, אִם אַךְ תּוֹאִיל

לְהַעְלִים אֶת מוֹלַדְתִּי. עֲזָר-לִי

לְהִתְחַפֵּשׂ כַּטּוֹב וְכַיָּאוּת

לְמַחֲשַׁבְתִּי, כִּי אֶעֱבֹד לַדֻּכָּס.

נָא הַצִּיגֵנִי לְפָנָיו – סָרִיס.

גַּם טִרְחָתְךָ לֹא שָׁוְא: אֲנִי לָשִׁיר

יוֹדַעַת וְכָל מִינֵי נִגּוּן לָמָדְתִּי.

מִכָּאן, טוֹבָה אֲנִי כִּי אֲשָׁרְתֶנוּ.

יָמִים יַגִּידוּ מַה יִּהְיֶה בַסּוֹף.

הַתְאֵם שְׁתִיקָתְךָ לְחִדּוּדִי שֶׁלִּי.

הקברניט

אִם אַתְּ סָרִיס, אֶהְיֶה אֲנִי חֵרְשֵׁךְ.

תִּכְהֶה עֵינִי אִם תְּפַטְפֵּט לְשׁוֹנִי.

ויאולה

קַבֵּל אֶת תּוֹדָתִי. נָא, נַהֲגֵנִי.

[יוצאים]

מחזה ג

חדר בביתה של אוליביה

[נכנסים טוֹבִּיאַשׁ בֶּלְטְשׁ וּמַרִיָה]

טוביאש

לַעֲזָאזֵל! מַה לָּהּ לְבַת-אָחִי שֶׁהִיא כָּל כָּךְ

מִצְטַעֶרֶת עַל מוֹת אָחִיהָ? מֻבְטְחַנִי שֶׁהַצַּעַר –

אוֹיֵב לַחַיִּים.

מריה

בְּחַיַּי, מַר טוֹבִּיאַשׁ, גַּם אַתָּה יָפֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה,

אִלּוּ הָיִיתָ מַקְדִּים קְצָת לָשׁוּב הַבַּיְתָה בַּלֵּילוֹת.

בַּת-אָחִיךָ, הַגְּבֶרֶת, מִתְרָעֶמֶת מְאֹד עַל שְׁעוֹתֶיךָ

שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ בְּנֵי-אָדָם.

טוביאש

תִּתְרָעֵם לָהּ עַד שֶׁלֹּא יִתְרָעֲמוּ עָלֶיהָ.

מריה

אֲבָל גַּם אוֹתְךָ יִהְיֶה יוֹתֵר הוֹלֵם, כִּי תֹּאחַז

בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ.

טוביאש

יִהְיֶה הוֹלֵם! לָמָּה לִי לְהִתְלַבֵּשׁ, שְׁיִּהְיוּ בְגָדַי

הוֹלְמִים אוֹתִי יוֹתֵר. מְעִילִי זֶה דֵּי טוֹב לִשְׁתּוֹת

בּוֹ, וּמַגָּפַי אֵלֶּה גַם הֵם טוֹבִים; וְאִם לֹא, יֵלְכוּ

וְיֵחָנְקוּ בִרְצוּעוֹתֵיהֶם שֶׁלָּהֶם.

מריה

אוֹתָם הַמִּשְׁתָּאוֹת וְאוֹתָם הַמַּשְׁקָאוֹת עוֹמְדִים

לְהַעֲבִיר אוֹתְךָ מִן הָעוֹלָם. גַּם תְּמוֹל דִּבְּרָה

אִתִּי הַגְּבֶרֶת בְּעִנְיָן זֶה, וְגַם בְּאוֹתוֹ הַטִּפְּשׁוֹנִי

שֶׁהִכְנַסְתָּ אוֹתוֹ פַעַם בָּעֶרֶב, זֶה שֶׁבָּא לְהִשְׁתַּדֵּךְ

אִתָּהּ.

טוביאש

אֶל מִי אַתְּ מְכַוֶּנֶת? אֶל מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ

אֶגִיטְשִׁיק?

מריה

אֵלָיו.

טוביאש

בַּמָּה הוּא נוֹפֵל מִבֶּן-אָדָם אַחֵר בְּאִילִירְיָה?

מריה

וּמַה זֶּה נוֹגֵעַ לָעִנְיָן?

טוביאש

יֵשׁ לוֹ מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֹשֶת אֲלָפִים אֲדֻמֵּים לְשָׁנָה.

מריה

וְכָל הָאֲדֻמִּים הָאֵלֶּה לֹא יַסְפִּיקוּ לוֹ אֶלָּא לְשָׁנָה

אֶחָת. טִפֵּשׁ גָּדוֹל הוּא וּפַזְרָן.

טוביאש

הֲלֹא תֵבוֹשִׁי לוֹמַר כָּךְ! הוּא פּוֹרֵט עַל בַּטְנוּן

וּמְדַבֵּר בְּשָׁלֹש אוֹ בְּאַרְבַּע שָׂפוֹת מִלָּה-בְּמִלָּה

בְּעַל-פֶּה, וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מַעֲלוֹת.

מריה

כַּמָּה וְכַמָּה חֶסְרוֹנוֹת. וּמִלְּבַד שֶׁהוּא טִפֵּשׁ גָּדוֹל,

גַּם אוֹהֵב-מַצָּה גָדוֹל הוּא; וְאִלְמָלֵא פַּחְדָנוּתוֹ,

הַמְּעַכֶּבֶת בְּיָדוֹ, כִּי אָז כְּבָר נָחַל בּוֹר. כָּךְ סוֹבְרִים

כָּל הַפִּקְחִים.

טוביאש

בְּאֶגְרוֹפִי שֶׁלִּי נִשְׁבַּעְתִּי: מְנֻוָּלִים וְשַׁקְרָנִים כָּל

הָאוֹמְרִים עָלָיו כָּךְ. מִי הֵם?

מריה

הֲלֹא הֵם הָאוֹמְרִים, שֶׁהוּא שׁוֹתֶה אִתְּךָ לְשָׁכְרָה

בְכָל לַיְלָה וְלָיְלָה.

טוביאש

שׁוֹתֶה לְחַיֶּיהָ שֶׁל בַּת-אָחִי. וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאֶשְׁתֶּה

עַד שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ לַעֲבֹר בְּגַרְגַּרְתִּי וְיֵשׁ מַשְׁקֶה

בְּאִילִירְיָה. מוּג-לֵב וּמְנֻוָּל – כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ

שׁוֹתֶה לִכְבוֹדָהּ שֶׁל בַּת-אָחִי עַד שֶׁמֹּחוֹ סוֹבֵב

עָלָיו כְּאוֹתוֹ סְבִיבוֹן. הַסִּי, מֻפְקֶרֶת!

volto

Castiliano! הִנֵּה מַר אַנְדְרֵיאַשׂ אֶגִיטְשִׁיק בָּא.

[נכנס סיר אנדריאש]

אנדריאש

מַר טוֹבִּיַאשׁ בֶּלְטְשׁ! מַה יֵּשׁ חָדָשׁ, מַר טוֹבִּיאַשׁ בֶּלְטְשׁ?

טוביאש

יְדִיד לִבִּי, אַנְדְּרֵיאַשׂ!

אנדריאש

שָׁלוֹם לָךְ, יְפַת-תֹּאַר רָעַת-לֵב!

מריה

שָׁלוֹם וּבְרָכָה לַאֲדוֹנִי.

טוביאש

פְּגַע-בָּהּ, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ! פְּגַע-בָּהּ!

אנדריאש

מִי הִיא?

טוביאש

חַדְרָנִית שֶׁל בַּת-אָחִי.

אנדריאש

מָרַת פְּגַע-בָּהּ, רְצוֹנִי לְהַכִּיר אוֹתָךְ.

מריה

אֲדוֹנִי, שְׁמִי מַרִיָה.

אנדריאש

גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה, מַרִיָה פְּגַעבָּהּ –

טוביאש

לֹא כִּוַּנְתָּ לְדַעְתִּי. פְּגַע בָּהּ מַשְׁמַע: חֲזֹר אַחֲרֶיהָ,

סַבֵּב אוֹתָהּ, קוּם וְהִשְׂתָּעֵר עָלֶיהָ.

אנדריאש

חֵי רֹאשִׁי, בְּחֶבְרָה זוֹ לֹא הָיִיתִי מֵעֵז לְעוֹלָם

לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְזֶה מַשְׁמָעוֹ שֶׁל “פְּגַע בָּהּ”?

מריה

שָׁלוֹם, אֲדוֹנַי.

טוביאש

אִם תִּתֵּן לָהּ לְהִסְתַלֵּק כָּךְ מִכָּאן, הַלְוַאי וְלֹא

תִשְׁלֹף לְעוֹלָם חַרְבֶּךָ.

אנדריאש

אִם כָּךְ תִּסְתַּלְּקִי מִכָּאן, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁלֹף חַרְבִּי.

מָה אַתְּ סוֹבֶרֶת, גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה, כְּלוּם בַּאֲנָשִׁים

אַתְּ מְהַתֶּלֶת וְרוֹצָה לְהַטּוֹתָם בְּיָדָיִךְ?

מריה

לֹא, אֵינְךָ בְּיָדַי.

אנדריאש

אֲבָל נִהְיֶה בְיָדָיִךְ. הִנֵּה יָדִי.

מריה

אֵין שׁוֹמֵר לְרַעְיוֹנוֹת. בַּקָּשָׁתִי, הָבֵא יָדְךָ לְבֵית

הַיַּיִן, תִּשְׁתֶּה שָׁם.

אנדריאש

לְשֵׁם מָה, יוֹנָתִי? מַה כַּוָּנָתֵךְ בְּדִבְרֵי מְשָׁלֵךְ?

מריה

[2] הִיא יְבֵשָׁה.

אנדריאש

אֲבָל אֲנִי סְבוּרַנִי, שֶׁאֵינֶנִּי חֲמוֹר גָּמוּר עַד לִבְלִי

שְׁמֹר עַל יָדִי שֶׁתְּהֵא יְבֵשָׁה. וּמָה הַמַּהֲתַלָּה

שֶׁחָמָדְתְּ?

מריה

מַהֲתַלָּה יְבֵשָׁה, אֲדוֹנִי.

אנדריאש

וְיֵשׁ לָךְ רַב?

מריה

כֵּן, אֲדוֹנִי, עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הֵן, כַּמּוּבָן.

וְעַכְשָׁו, יְסַלֵּק אֲדוֹנִי אֶת יָדוֹ.

[יוצאת]

טוביאש

בֶּן-אֲצִילִים! רוֹאֶה אֲנִי שֶׁטָּעוּן אַתָּה כוֹס

יֵין-קַנַרְיָה. כְּלוּם רָאוּךָ כְּבָר בְּקַלְקְלָתְךָ כָּךְ?

אנדריאש

בְּחַיֶּיךָ – מֵעוֹלָם, חוּץ מִמַּפַּלְתִּי לִפְנֵי יֵין-קַנַרְיָה.

לְעִתִּים נִרְאֶה לִי, שֶׁיֵּשׁ בִּי חָכְמָה לֹא יוֹתֵר מִשֶּׁיֵּשׁ

בְּנוֹצְרִי סְתָם אוֹ בְּבֶן-אָדָם מָצוּי. מַרְבֶּה אֲנִי

לֶאֱכֹל בְּשַׂר-פָּרִים וְזֶה מַזִּיק לַחֲרִיפוּת מֹחִי.

טוביאש

אֵין סָפֵק.

אנדריאש

בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהָיִיתִי בָא לִכְלַל דֵּעָה זוֹ, הָיִיתִי

מִתְנַדֵּר מִמֶּנּוּ. מַר טוֹבִּיאַשׁ, מָחָר אֲנִי חוֹזֵר

הַבַּיְתָה.

טוביאש

puorqoi, יְדִידִי הַיָּקָר?

אנדריאש

מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת

pourqoi? הֵן אוֹ לָאו? לוּ בִּלִּיתִי

זְמַנִּי לְשָׂפוֹת, כְּשֵׁם שֶׁבִּלִּיתִי לְסִיּוּף, לְרִקּוּד

וּלְצֵיד-אַרְנָבוֹת! וְאִלּוּ הָיִיתִי פּוֹנֶה לְאָמָּנוּת!

טוביאש

כִּי אָז הָיָה לְךָ רֹאשׁ עִם יְפִי תַלְתַּלִּים.

אנדריאש

כְּלוּם זֶה הָיָה טוֹב לְשַׂעֲרוֹתַי?

טוביאש

בְּלִי כָּל סָפֵק. כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה, שֶׁאֵינָן רוֹצוֹת

לַעֲשׂוֹת תַּלְתַּלִּים מֵעַצְמָן?

אנדריאש

וְאַף עַל פִּי כֵן הֵן הוֹלְמוֹת אוֹתִי, כְּלוּם לֹא?

טוביאש

נֶחְמָד! לָהֶן מַרְאֵה פִשְׁתָּן תָּלוּי בַּפָּלֶךְ. תִּקְוָתִי,

כִּי עוֹד אֶזְכֶּה וְאֶרְאֶה אִשָּׁה תּוֹפֶשֶׂת אוֹתָן בֵּין

בִּרְכֶּיהָ וְטוֹוָה אוֹתָן.

אנדריאש

בְּחַיַּי, מַר טוֹבִּיאַשׁ, מָחָר אֲנִי חוֹזֵר לְבֵיתִי.

בַּת-אָחִיךָ אֵינָהּ רוֹצָה לְהֵרָאוֹת, וְאִם גַּם תֵּרָאֶה,

אֲנִי אֶעֱרֹב אַרְבָּעָה כְּנֶגֶד אֶחָד, שֶׁלֹּא אֶמְצָא חֵן

בְּעֵינֶיהָ. וְגַם הַדֻּכָּס בְּעַצְמוֹ חוֹזֵר אַחֲרֶיהָ.

טוביאש

אֵין לָהּ כָּל חֵפֶץ בַּדֻּכָּס. אֵינָהּ רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא

לְאִישׁ עוֹלֶה עָלֶיהָ בְּמַעֲלָה, בְּשָׁנִים אוֹ בְחָכְמָה.

אֲנִי בְּעַצְמִי שָׁמַעְתִּי כְּשֶׁנִּשְׁבְּעָה. יְדִידִי, לֹא עוֹד

כָּלוּ כָּל הַקִּצִּים!

אנדריאש

אִם כָּךְ, אֶשָּׁאֵר עוֹד חֹדֶשׁ יָמִים. אֵין כָּמוֹנִי אִישׁ

מוּזָר בָּעוֹלָם. לִפְעָמִים אֵין לִי בָּעוֹלָם נָעִים

מִנֶּשֶׁף מַסֵּכָה אוֹ מִשְׁתֵּה-לַיְלָה, וְיֵשׁ שֶׁגַּם זֶה וְגַם

זֶה בְּיָחַד.

טוביאש

יְדִידִי, וְכִי מֻכְשָׁר אַתָּה לִדְבָרִים כְּגוֹן אֵלֶּה?

אנדריאש

כְּכָל אָדָם מֵאַנְשֵׁי אִילִירְיָה, יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, אִם

רַק אֵינוֹ עוֹלֶה עָלַי בְּמַעֲלָה. אֶלָּא לְאָדָם גָּדוֹל

מִמֶּנִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַעֲרֹךְ.

טוביאש

עַד אָנָה הִגַּעְתָּ בִּמְחוֹל הַ-

gaillarde, אֲדוֹנִי

הָאָצִיל?

אנדריאש

בֶּאֱמוּנָתִי, אֲנִי יוֹדֵעַ כְּבָר רִקּוּד הַגְּדִי.

טוביאש

וַאֲנִי מֵבִין בְּרִקּוּד הַטָּלֶה!

אנדריאש

וַאֲנִי מַאֲמִין, שֶׁאֵין דּוֹמֶה לִי בְּאִילִירְיָה בְּרִקּוּד – –

טוביאש

מַדּוּעַ נִשְׁאָרִים כְּמוּסִים דְּבָרִים אֵלֶּה? מַדּוּעַ

נִמְתְּחָה מַסֵּכָה עַל כִּשְׁרוֹנוֹת כְּגוֹן אֵלֶּה? כְּלוּם

יֵשׁ לִירֹא שְׁיְּכַסֵּם הָאָבָק כִּתְמוּנוֹתֶיהָ שֶׁל מָרַת

[3] מַל? מַדּוּעַ אֵינְךָ הוֹלֵךְ לְבֵית-כְּנִיסָה מִתּוֹךְ

Gaillardeוְאֵינְךָ שָׁב הַבַּיְתָה מִתּוֹךְ

coranto

אֲנִי לֹא הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֶלָּא רוֹקֵד דְּלִיגָה; אֲנִי לֹא

הָיִיתִי מַסִּיךְ רַגְלַי אֶלָּא מִתּוֹךְ – – . מַה זֹּאת?

כְּלוּם נִבְרָא עוֹלָם זֶה בִּכְדֵי לְהַסְתִּיר מִדָּה טוֹבָה?

רוֹאֶה אֲנִי תַּבְנִיתָהּ הַיָּפָה שֶׁל רַגְלְךָ וְסוֹבֵר שֶׁלֹּא

נִבְרְאָה זוֹ אֶלָּא בְּמַזַּל גְּדִי.

אנדריאש

אָמְנָם, רֶגֶל-אַדִּירִים הִיא, וּכְשֶׁהִיא נוֹעֶלֶת פּוּזְמָק

סָמוּק אֵינָהּ מְכֹעָרָה כְּלָל וּכְלָל. שֶׁמָּא נַעֲרֹךְ

מְסִבָּה?

טוביאש

וְכִי מָה עוֹד לָנוּ לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת? כְּלוּם לֹא

נוֹלַדְנוּ בְּמַזַּל שׁוֹר?

אנדריאש

מַזַּל שׁוֹר? רֶמֶז לִדְחִיפוֹת וּקְטָטָה?

טוביאש

לֹא, יְדִידִי, – רֶמֶז לְדִלּוּגִים וְכִרְכּוּרִים. הַרְאֵנִי

נָא אֶת capriole שֶׁלְּךָ. [אנדריאש מכרכר]

הֲיָא –

הַגְבֵּהַּ! הֲיָא – הֲיָא! כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.

[יוצאים]

מחזה ד

חדר בארמון הדוכס

[ולנטין וּויאולה בשמלת גבר]

ולנטין

אִם יִהְיֶה הַדֻּכָּס תָּמִיד נוֹטֶה לְךָ חֶסֶד, תַּרְחִיק

לָלֶכֶת, קֵסַרְיוֹ. זֶה אַךְ שְׁלֹשָה יָמִים שֶׁהוּא מַכִּירְךָ,

וּכְבָר אֵינְךָ זָר כָּאן.

ויאולה

אוֹ שֶׁאַתָּה מִתְיָרֵא פֶּן יִהְיֶה לְאַחֵר, אוֹ שֶׁאֲנִי

אַתְחִיל לְהִתְרַשֵּׁל, כְּשֶׁאַתָּה בָא לְפַקְפֵּק בְּאוֹתוֹת

חַסְדּוֹ. כְּלוּם הֲפַכְפַּך הוּא בְחַסְדּוֹ?

ולנטין

לֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן.

ויאולה

תּוֹדָה. הִנֵּה הַדֻּכָּס בָּא.

[נכנסים הדוכס, קוּריו ורואי פניו]

הדוכס

מִי רָאָה אֶת קֵסַרְיוֹ? אָהּ?

ויאולה

אֲדוֹנִי, הִנְנִי לְשָׁרְתֶךָ.

הדוכס

וּבֵינָתַיִם עִמְדוּ פֹה. קֵסַרְיוֹ,

הֵן אַתָּה הַכֹּל יוֹדֵעַ. לְפָנֶיךָ

גִּלִּיתִי סֵפֶר לְבָבִי עַל כָּל דַפָּיו

וְעַל סוֹד סוֹדוֹתָיו. נָא טוּס

אֵלֶיהָ, חוּשָׁה וַעֲמֹד בַּדָּלֶת,

אֱמֹר לָהּ: רַגְלְךָ שָׁרְשָׁה עַד יוֹם

תֵּט אֹזֶן לָךְ.

ויאולה

אֲבָל, הוֹי, אֲדוֹנִי,

אִם כֹּה גָדוֹל עָצְבָּהּ, וְכַמְסֻפָּר,

הֵן לֹא תִתֵּן לִרְאוֹת פָּנֶיהָ הִיא.

הדוכס

תָּרִים קוֹלְךָ, תַּפְרִיעַ כָּל-נִימוּס –

מִשֶּׁתָּשׁוּב רֵיקָם כָּל עֻמַּת בָּאתָ.

ויאולה

וְאִם עַד כָּאן, מַה לָּהּ אַגִּיד, אָדוֹן?

הדוכס

גַּלֵּה לָהּ כָּל יְקוֹד אַהֲבָתִי,

סַפֵּר אֶת צַעֲרִי, תָּאֵר אֶת תּוּגָתִי.

הֲלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי עֲלוּמֶיךָ אֵלֶּה

מִפְּנֵי מַלְאָךְ זָקֵן וּקְשֵׁה-פָנִים.

ויאולה

אֵינִי סוֹבֵר…

הדוכס

הוֹי, נַעַר, תַּאֲמִין לִי,

כָּל הָאוֹמֵר עָלֶיךָ אַתָּה גֶבֶר,

מוֹצִיא דִבָּה עַל עֲלוּמֶיךָ, נָעַר.

שִׂפְתֵי דִיאַנָה לֹא רַכּוּ וְלֹא

אָדְמוּ כְשִׂפְתוֹתֶיךָ, גַּם קוֹלְךָ

כְּקוֹל הַבָּא מִגְּרוֹן הַנַּעֲרָה.

לִבִּי אוֹמֵר לִי: מַזָּלְךָ יָפֶה

לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת זֹה, וּמִכֶּם

אִתּוֹ אוֹ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה

לְלַוּוֹתוֹ, אוֹ גַם כֻּלְּכֶם וְכִרְצוֹנְכֶם.

וְכַאֲשֶׁר תִּמְעַט כָּאן הַכְּנוּפְיָא כֵּן טוֹב

גַּם לִי. וְאִם בִּשְׁלִיחוּתְךָ תַּצְלַח,

תִּהְיֶה חָפְשִׁי כַּאֲדוֹנְךָ, וְכָךְ –

אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ – שֶׁלָּךְ.

ויאולה

כָּל-מַה שֶּׁאַךְ

אוּכַל גַּם אָעַשׂ כְּדֵי לִרְכֹּש הַנַּעֲרָה.

בַּעֲמָלִי, אֲהָהּ, זֶה בִשְׁבִילוֹ –

מַשְׂאַת-נַפְשִׁי הֱיוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁלּוֹ.

מחזה ה

חדר בביתה של אוליביה

[נכנסים מריה והליצן]

מריה

וּבְכֵן, סַפֵּר לִי אֵיפֹה הָיִיתָ מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם; וּבְאִם

לֹא תְסַפֵּר, לֹא אֶפְצֶה פִי אַף כִּמְלֹא נִימָא לְלַמֵּד

עָלֶיךְ זְכוּת. גְּבִרְתִּי תְצַוֶּה לִתְלוֹת אוֹתְךָ עַל עֵץ

עַל שֶׁלֹּא בָאתָ.

הליצן

מֵילָא, תִּתְלֵנִי. מִי שֶׁתָּלוּהוּ בָעוֹלָם הַזֶּה בְּנִימוּס

– פָּטוּר לְעוֹלָם מִן הַגִּיּוּס.

מריה

עַל שׁוּם מָה?

הליצן

מִפְּנֵי שְׁבִּכְלָל אֵינוֹ מַרְבֶּה לְטַיֵּל.

מריה

תְּשׁוּבָה מְחֻכָּמָה. וַאֲנִי יוֹדַעַת מֵימְרָא זוֹ מִנַּיִן

הִיא בָאָה: פָּטוּר מִן הַגִּיּוּס.

הליצן

מִנַּיִן, גְּבֶרֶת מַרִיָה?

מריה

מִימוֹת הַמִּלְחָמָה. וּבְטִפְּשׁוּתְךָ תוּכַל לַחֲזֹר עָלֶיהָ

בְאֹמֶץ לֵב.

הליצן

מֵילָא. אֲדֹנָי אֱלֹהַי, תֵּן מֵחָכְמָתְךָ לְמִי שֶׁיֵּשׁ

לוֹ, וְיִתְּנוּ הַטִּפְּשִׁים בְּנֶשֶׁךְ וּבְרִבִּית כִּשְׁרוֹנוֹתֵיהֶם

שֶׁלָּהֶם.

מריה

וְאַף עַל פִּי כֵן יִתְּלוּ אוֹתְךָ עַל שֶׁנִּפְקַדְתָּ כָּל כָּך

הַרְבֵּה זְמָן, אוֹ שֶׁיַּשְׁלִיכוּ אוֹתְךָ מִן הַבַּיִת. כְּלוּם

אֵין זֶה בִּשְׁבִילְךָ כְּאִלּוּ הָיוּ תוֹלִים אוֹתְךָ?

הליצן

יֵשׁ שֶׁתְּלִיָּה נָאָה מַקְדִּימָה חֲתֻנָּה רָעָה. וְלַאֲשֶׁר

יַשְׁלִיכוּנִי – מָה אִכְפָּת, עַד שֶׁהַקַּיִץ בַּחוּץ לֹא

אֶפְחָד.

מריה

וּבְכֵן, אֵינְךָ זָקוּק לְעֶזְרָה וּפְעֻלָּה.

הליצן

הֱיוֹת שֶׁאֲנִי אוֹחֵז בַּעֲנִיבָה כְפוּלָה.

מריה

לִכְשֶׁתִּקָּרֵעַ אַחַת תֹּאחַז בַּשְּׁנִיָּה, אֶלָּא אִם תִּקָּרַעְנָה

הַשְּׁתַּיִם – וְנָפְלוּ הַמִּכְנָסָיִם.

הליצן

נֶחְמָד! בֶּאֱמוּנָתִי, נֶחְמָד! לְכִי בְדֶרֶךְ זוֹ. אִלּוּ חָדַל

מַר טוֹבִּיאַשׁ מִשְּׁתוֹת, וְהָיִית אַתְּ הַחֲרִיפָה בְּכָל

בְּנוֹת-חַוָּה אֲשֶׁר בְּאִילִירְיָה.

מריה

הַס, מְנֻוָּל! אַל תּוֹסִיף דַּבֵּר. הִנֵּה גְבִרְתִּי בָאָה.

יָפֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה, אִלּוּ בִקַּשְׁתָּ סְלִיחָה וּמְחִילָה

בְּהַשְׂכֵּל.

[יוצאת]

הליצן

אֱלֹהֵי-הַחִדּוּדִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ וְאֶמְצָא חִדּוּד

יָפֶה. כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים בַּעֲלֵי חִדּוּדִים סוֹבְרִים,

שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חִדּוּד, וּמְגַלִּים פְּנֵי טִפֵּשׁ, וַאֲנִי,

שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחָסֵר אֲנִי אוֹתְךָ – אֲנִי נִרְאֶה לְחָכָם.

[4] קְוִינַפַּלוּס מַה הוּא אוֹמֵר? "טוֹב טִפֵּשׁ חָכָם

מֵחָכָם טִפֵּשׁ".

[נכנסים אוליביה ומלבוליו]

בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ, גְּבֶרֶת.

אוליביה

הוֹצִיאוּ מֵעָלַי אוֹתוֹ פַּרְצוּף טִפֵּשׁ!

הליצן

כְּלוּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, רַבּוֹתַי? הוֹצִיאוּ אֶת

הַגְּבֶרֶת מִכָּאן.

אוליביה

כְּלַךְ לְךָ! טִפֵּשׁ יָבֵשׁ אָתָּה. אֵין לִי בְךָ כָּל חֵפֶץ.

וְגַם הַחִלּוֹתָ לִנְהֹג לֹא יָפֶה.

הליצן

שְׁנֵי חֶסְרוֹנוֹת שֶׁטּוֹבִים לָהֶם מַשְׁקֶה וְעֵצָה טוֹבָה.

כְּשֶׁנּוֹתְנִים לְטִפֵּשׁ לִשְׁתּוֹת, שׁוּב אֵינוֹ שׁוֹטֶה

יָבֵשׁ. עוּצוּ לְאָדָם-רַע שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר

לְמוּטָב שׁוּב אֵינוֹ אָדָם רַע. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל –

יִקָּחֶנּוּ אֹפֶל. יַעֲלֶה עָלָיו הַחַיָּט טְלַאי. כִּי כָל דָּבָר

שֶׁתִּקְּנוּ אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲלֶה טְלַאי. צַדִּיק שֶׁסָּרַח

לֹא עָשָׂה אֶלָּא הֶעֱלָה עָלָיו טְלַאי שֶׁל חֵטְא;

רָשָׁע שֶׁחָזַר לְמוּטָב לֹא עָשָׂה אֶלָּא הֶעֱלָה עָלָיו

טְלַאי שֶׁל צְדָקָה. אִם טוֹב אוֹתוֹ הֶקֵּשׁ פָּשׁוּט

– יָפֶה; אִם אֵינוֹ טוֹב – מַה לַּעֲשׂוֹת? כְּשֵׁם

שֶׁאֵין קַרְנָן אֲמִתִּי אֶלָּא אָסוֹן, כָּךְ הַיֹּפִי אֵינוֹ אֶלָּא

פֶרַח. מִכֵּיוָן שֶׁהַגְּבֶרֶת פָּקְדָה לְהוֹצִיא מֵעָלֶיהָ אֶת

הַפַּרְצוּף הַטִּפְּשִׁי, שׁוּב אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר: הוֹצִיאוּ

אוֹתָהּ!

אוליביה

אֲדוֹנִי, רָצִיתִי שֶׁאוֹתְךָ יוֹצִיאוּ.

הליצן

גְּבִרְתִּי, טָעוּת שֶׁבַּטָּעֻיּוֹת אֲנִי אוֹמֵר לָךְ!

Cucullus non facit monachum

זֹאת

אוֹמֶרֶת: מֹחִי אֵינֶנּוּ מְגֻוָּן כִּמְעִילִי שֶׁלִּי. מָדוֹנָה,

תַּרְשִׁי לִי לְהוֹכִיחַ לָךְ כִּי אַתְּ שׁוֹטָה.

אוליביה

כְּלוּם תּוּכַל?

הליצן

בְּאֹפֶן מְצֻיָּן, מָדוֹנָה טוֹבָה.

אוליביה

הָבֵא רְאָיוֹת.

הליצן

קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ אֲנִי לִבְחֹן אוֹתָךְ, מָדוֹנָה. יוֹנָתִי

חֶמְדָּתִי עֲנִי לִי.

אוליביה

בְּאֵין דָּבָר אַחֵר לְהֶסַּח הַדַּעַת, אֶשְׁמַע רְאָיוֹתֶיךָ.

הליצן

מָדוֹנָה טוֹבָה, מַדּוּעַ אַתְּ עֲצֵבָה?

אוליביה

לֵיצָנִי הַטּוֹב, כִּי מֵת אָחִי.

הליצן

מָדוֹנָה, סְבוּרַנִי שֶׁנַּפְשׁוֹ בַּגֵּיהִנּוֹם.

אוליביה

טִפֵּשׁ, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנַּפְשׁוֹ בְגַן עֵדֶן.

הליצן

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה טִפְּשִׁית אַתְּ, שֶׁאַתְּ עֲצוּבָה,

כִּי אָחִיךְ בְּגַן-עֵדֶן. רַבּוֹתַי, הוֹצִיאוּ מִכָּאן אֶת

הַפַּרְצוּף הַטִּפֵּשׁ!

אוליביה

מַלְבוֹלִיוֹ, מַה דַּעְתְּךָ עַל טִפֵּשׁ זֶה? כְּלוּם אֵינוֹ

הוֹלֵךְ וּמַשְׁבִּיחַ?

מלבוליו

אָמְנָם, וְכֵן יִהְיֶה הוֹלֵךְ וּמַשְׁבִּיחַ עַד זִבּוּלָא

בָּתְרַיְתָא. חֲכָמִים כָּל מַה שֶּׁמַּזְקִינִים – מִטַּפְּשִׁים,

וְטִפְּשִׁים – מִתְחַכְּמִים.

הליצן

וְיִתֵּן לְךָ הָאֱלֹהִים וְתַקְדִּים לָבֹא זִקְנוּתְךָ, בִּכְדֵי

שֶׁתַּעֲלֶה וְתִפְרַח טִפְּשׁוּתְךָ. מַר טוֹבִּיאַשׁ לֹא

יִשָּׁבַע שְׁבוּעָה שֶׁאֲנִי שׁוּעָל, אֲבָל גַּם שְׁתֵּי

פְרוּטוֹת לֹא יַעֲרֹב שֶׁאֵינְךָ טִפֵּשׁ.

אוליביה

מַלְבוֹלִיוֹ, מַה תֹּאמַר לָזֹאת?

מלבוליו

תְּמֵהַנִי כֵּיצַד גְּבִרְתִּי מוֹצֵאת נַחַת רוּחַ בִּמְנֻוָּל

חֲסַר כִּשְׁרוֹן שֶׁכְּמוֹתוֹ. לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים רָאִיתִי

אֵיךְ נָפַל הַלָּה לִפְנֵי טִפֵּשׁ מָצוּי, שֶׁאֵין לוֹ

בְּגֻלְגָּלְתּוֹ מֹחַ יוֹתֵר מִשֶּׁיֵּשׁ בְּ – – רְאִי נָא, אֵיךְ

כְּבָר הָיָה לְאוֹבֵד-עֵצָה; כְּשֶׁאַתְּ אֵינֵךְ צוֹחֶקֶת –

פִּיו סָתוּם. לְדִידִי, כָּל אוֹתָם הַחֲכָמִים הַקּוֹרְאִים

כְּתַרְנְגוֹלִים לְמִשְׁמַע טִפְּשִׁים שֶׁכְּמוֹתוֹ, אֵינָם

אֶלָּא טִפְּשִׁים שֶׁל אוֹתָם טִפְּשִׁים.

אוליביה

מַחֲלַת אַהֲבַת-עַצְמְךָ אַתָּה חוֹלֶה, מַלְבוֹלִיוֹ,

וְטַעְמְךָ מְקֻלְקָל. מִי שֶׁרוּחוֹ רוּחַ נְדִיבָה, לִבּוֹ

תָּמִים וּמַחֲשַׁבְתּוֹ חָפְשִׁית, בְּעֵינָיו כָּל הַתְּנוּאוֹת

הַלָּלוּ אֵינָן אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל מַה-בְּכָךְ, שֶׁהֵם

בְּעֵינֶיךָ כַּדּוּרֵי-תוֹתָחִים. הַשּׁוֹטֶה-מִטַּעַם אֵינוֹ

מַעֲלִיב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְהַתֵּל, כְּשֵׁם שֶׁאָדָם

הַנֶּחְשָׁב לְאִישׁ בַּעַל-שֵׂכֶל אֵינוֹ מְהַתֵּל בְּשָׁעָה

שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא שָׂם דֹּפִי.

הליצן

יְחָנֵךְ מַרְקוּלִיוּס כִּשְׁרוֹן הַשֶּׁקֶר, כִּי דִבַּרְתְּ טוֹבוֹת

עַל הַלֵּיצָנִים.

[נכנסת מריה]

מריה

גְּבִרְתִּי, צָעִיר אֶחָד עוֹמֵד בַּפֶּתַח, רוֹצֶה הוּא

לְדַבֵּר אִתָּךְ.

אוליביה

מֵאֵת הַדֻּכָּס אוֹרְסִינוֹ הוּא בָא, הֲלֹא?

מריה

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, גְּבִרְתִּי. צָעִיר יָפֶה וּבְנֵי לְוָיָה

הֲדוּרִים אִתּוֹ.

אוליביה

מִי מֵאֲנָשַׁי מְעַכֵּב בְּיָדוֹ?

מריה

מַר טוֹבִּיאַשׁ, גְּבִרְתִּי.

אוליביה

אָנָּא, קְחוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם. תָּמִיד הוּא מְדַבֵּר

כַּחֲסַר-דֵּעָה וּכְדַי בִּזָּיוֹן. [מריה יוצאת] לֵךְ אַתָּה,

מַלְבוֹלִיוֹ, וְאִם שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס הוּא, אֱמֹר

לוֹ שֶׁאֲנִי חוֹלָה, אוֹ שֶׁאֵינֶנִּי בַּבַּיִת. אֱמֹר מַה

שֶּׁתֹּאמַר, וּבִלְבַד שֶׁנִּפָּטֵר מִמֶּנּוּ. [מלבוליו יוצא]

רוֹאֶה אַתָּה כִּי הֲלָצוֹתֶיךָ הוֹלְכוֹת וּמִתְנַוְּנוֹת וְאֵינָן

מוֹצְאוֹת חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.

הליצן

מִלִּים הוֹצֵאת מִפִּינוּ, מָדוֹנָה, כְּאִלּוּ עוֹמֵד בְּנֵךְ

בְּכוֹרֵךְ לִהְיוֹת לֵיצָן. יְמַלֵּא יוּפִּיטֶר אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ

מֹחַ עַל גְּדוֹתֶיהָ, כִּי הִנֵּה בָא אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתֵּךְ

[5] שֶׁהָאֵם הָרַכָּה שֶׁלּוֹ חַלָּשָׁה מְאֹד.

[נכנס מר טוביאש]

אוליביה

חֵי רֹאשִׁי, הוּא כְּבָר שִׁכּוֹר לְמֶחֱצָה. בֶּן-דּוֹדִי, מִי

שָׁם בַּשָּׁעַר?

טוביאש

בַּר-נָשׁ.

אוליביה

בַּר-נָשׁ? אֵיזֶה מִין בַּר-נָשׁ?

טוביאש

[מגהק]

בַּר-נָשׁ כָּאן… יִכָּנֵס הָרוּחַ בַּמָּלוּחַ! [אל הליצן] מַה

מַּעֲשֶׂיךָ, פֶּתִי?

הליצן

מַר טוֹבִּיאַשׁ מַחְמַדִּי!

אוליביה

בֶּן-דּוֹדִי, בֶּן-דּוֹדִי! בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת זוֹ וְאַתָּה כְּבָר

בְּצוּרָה מְגֻנָּה כָּזוֹ.

טוביאש

מְגֻנָּה! הֲבֵל הֲבָלִים! אִישׁ עוֹמֵד בַּשָּׁעַר.

אוליביה

יָפֶה; וּמִי הוּא?

טוביאש

מֵילָא, וְאִלּוּ עֲזָאזֵל בְּעַצְמוֹ, אִם רוֹצֶה הוּא בְכָךְ,

מַה לִּי וְלוֹ. בֶּאֱמוּנָתִי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, כְּלוּם לֹא

אַחַת הִיא?

[יוצא]

אוליביה

לֵיצָנִי, שִׁכּוֹר לְמָה הוּא דוֹמֶה?

הליצן

שִׁכּוֹר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁטָּבַע, לְשׁוֹטֶה וְלִמְטֹרָף.

הַגְּמִיעָה הָרִאשׁוֹנָה לְמַעְלָה מִצִּמְאוֹנוֹ עוֹשָׂה

אוֹתוֹ שׁוֹטֶה, הַשְּׁנִיָּה מְטֹרָף וְהַשְּׁלִישִׁית מַטְבִּיעָה

אוֹתוֹ.

אוליביה

לֵךְ וּקְרָא לַבַּלָּשׁ וְיָשִׂים עַיִן עַל בֶּן-דּוֹדִי, כִּי כְבָר

הִגִּיעַ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית – טָבַע. לֵךְ וְשַׂמְתָּ

עָלָיו עָיִן.

הליצן

עֲדַיִן אֵינוֹ אֶלָּא בִּבְחִינַת מְטֹרָף, מָדוֹנָה. וְהַשּׁוֹטֶה

יִשְׁמֹר עַל הַמְּטֹרָף.

[יוצא]

[נכנס מלבוליו]

מלבוליו

גְּבִרְתִּי, אוֹתוֹ צָעִיר נִשְׁבַּע בְּהֵן צִדְקוֹ, כִּי נָחוּץ

לוֹ לְדַבֵּר אִתָּךְ. אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאַתְּ חוֹלָה. מַבְטִיחַ

הוּא שֶׁכְּבָר שָׁמַע זֹאת, וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בָּא לְכָאן

לְדַבֵּר אִתָּךְ. אָמַרְתִּי שֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה, וְנִרְאֶה שֶׁגַּם

זֹאת הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ. וְדַוְקָא מֵטַּעַם זֶה הוּא

בָא לְדַבֵּר אִתָּךְ, גְּבִרְתִּי. מַה לּוֹמַר לוֹ? אֵין כָּל

אֲמַתְלָא עוֹמֶדֶת בְּפָנָיו.

אוליביה

אֱמֹר לוֹ שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצָה לְדַבֵּר אִתּוֹ.

מלבוליו

גַּם זֹאת אָמַרְתִּי לוֹ, וְאוֹמֵר הוּא שֶׁיִּשָּׁאֵר עוֹמֵד

עַל עָמְדּוֹ עַל יַד הַפֶּתַח וְהַמְּזוּזָה, כְּאוֹתָהּ

סֻכַּת-מִשְׁמָר, עַד שֶׁתִּפָּנִי לוֹ.

אוליביה

אֵיזֶה מִין בַּר-נָשׁ הַלָּה?

מלבוליו

מִין זָכָר.

אוליביה

וְאֵיזֶה מִין זָכָר?

מלבוליו

מִן הַמְחֻצָּפִים שֶׁבָּהֶם. וְרוֹצֶה הוּא לְדַבֵּר אִתָּךְ

בְּאִם תִּרְצִי וּבְאִם לֹא תִרְצִי.

אוליביה

מַה מַּרְאֵהוּ? בֶּן-כַּמָּה הוּא?

מלבוליו

אֵינוֹ זָקֵן דַּיּוֹ בִּשְׁבִיל גֶּבֶר, וְאֵינוֹ דַּיּוֹ צָעִיר

בְּשְׁבִיל נַעַר. אֵינוֹ בָשָׂר וְאֵינוֹ דָג. לֹא הָא וְלֹא

הָא, בָּאֶמְצַע בֵּין הַגְּבוּלִים, בֵּין נַעַר וּבֵין גֶּבֶר.

פָּנִים יָפוֹת לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ פֶה מֵפִיק מַהֲתַלּוֹת. יֵשׁ

לוֹמַר, שֶׁחֲלֵב אִמּוֹ עוֹדֶנּוּ עַל שִׂפְתוֹתָיו.

אוליביה

יִכָּנֵס. אֶלָּא קְרָא לַחַדְרָנִית.

מלבוליו

חַדְרָנִית! הַגְּבֶרֶת קוֹרֵאת לָךְ.

[יוצא]

[מריה נכנסת]

אוליביה

תְּנִי לִי אֶת הַצָּעִיף. כַּסִּינִי בוֹ. אֶשְׁמַע עוֹד פַּעַם

דִּבְרֵי הַדֻּכָּס בְּיַד שְׁלִיחוֹ.

[נכנסת ויאולה]

ויאולה

מִי כָּאן עֲקֶרֶת-הַבַּיִת?

אוליביה

דַּבֵּר אֵלַי. אֲנִי אֶעֱנֶה בִּשְׁמָהּ. מָה חֶפְצְךָ?

ויאולה

הַמַּזְהִירָה בַּמַּזְהִירוֹת, הַנַּעֲלָה בַּנַּעֲלוֹת וְהַנֶּהְדָּרָה

בַּיָּפוֹת! בַּקָּשָׁתִי שְׁטוּחָה לְפָנַיִךְ, הַגִּידִי לִי מִי

כָאן עֲקֶרֶת-הַבַּיִת, כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת

פָּנֶיהָ. אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיָּשׁוּבוּ דְבָרַי רֵיקָם, כִּי בְעָמָל

רַב וּבְטִרְחָה מְרֻבָּה עָלָה לִי עַד שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתָם

בְּעַל-פֶּה. יְפֵהפִיּוֹת טוֹבוֹת, אַל נָא תְהַתְּלוּ בִי.

אֲנִי רָגִישׁ מְאֹד גַּם כְּנֶגֶד פְּגִיעָה בַּכָּבוֹד, קְטַנָּה

שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.

אוליביה

מֵאַיִן אַתָּה, אֲדוֹנִי?

ויאולה

אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר אֶלָּא מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי בְעַל-פֶּה.

שְׁאֵלָה זוֹ חֲסֵרָה בְּתַפְקִידִי – –

אוליביה

כְּלוּם אֲדוֹנִי שַׂחֲקָן?

ויאולה

לֹא, מַחְמַל עֵינִי; אֲבָל יָכוֹל אֲנִי לְהִשָּׁבַע כִּי

אֵינֶנִּי מַה שֶּׁאֲנִי מְשַׂחֵק לְפָנַיִךְ. כְּלוּם אַתְּ

עֲקֶרֶת-הַבַּיִת?

אוליביה

אִם אֵינֶנִּי לוֹקַחַת יוֹתֵר מִדַּי עַל עַצְמִי, אֲנִי הִיא.

ויאולה

כַּמּוּבָן, אִם אַתְּ עֲקֶרֶת-הַבַּיִת, אַתְּ לוֹקַחַת הַרְבֵּה

עַל עַצְמֵךְ. כִּי מַה שֶּׁאַתְּ יְכוֹלָה לָתֵת אֵינֵךְ

רַשָּׁאִית לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מֵאֲחֵרִים. אֶלָּא, שֶׁאֵין זֶה

נוֹגֵעַ בִּשְׁלִיחוּתִי. אֲנִי אַמְשִׁיךְ אֶת נְאוּם-שְׁבָחַיִךְ

וְאַחֲרֵי כֵן אֶמְסֹר לָךְ עִקַּר בּוֹאִי הֵנָּה.

אוליביה

אֱחֹז בָּעִקָּר, הִנְנִי מְוַתֶּרֶת עַל הַשְּׁאָר.

ויאולה

אֲהָהּ! אֲנִי כָּל כָּךְ טָרַחְתִּי לִלְמֹד אוֹתוֹ בְּעַל-פֶּה,

וְיֵשׁ בּוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְלִיצָה.

אוליביה

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁאֵין נְאוּמְךָ אֶלָּא דִבְרֵי

מְלִיצָה סְתָם, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לְךָ. שָׁמַעְתִּי כִּי

לֹא הִתְנַהַגְתָּ יָפֶה עַל יַד הַשָּׁעַר. וּכְשֶׁנָּתַתִּי לְךָ

לְהִכָּנֵס, יוֹתֵר מִשֶּׁרָצִיתִי לִשְׁמֹעַ דְּבָרֶיךָ, רָצִיתִי

לְהִתְפַּלֵּא עָלֶיךָ. אִם אֵינְךָ חֲסַר-בִּינָה, כְּלַךְ לְךָ

מִזֶּה. וְאִם פִּקֵּחַ אַתָּה, קַצֵּר בִּדְבָרֶיךָ. אֵין עִם לִבִּי

הַיּוֹם לְמַלֵּא תַפְקִיד בְּדִבּוּר מוּזָר שֶׁכָּזֶה.

מריה

אִם רוֹצֶה אֲדוֹנִי לְהַפְלִיג – דַּרְכּוֹ לְפָנָיו.

ויאולה

לֹא, פֶּרַח-שַׁיָּטִי הַטּוֹב, אֲנִי עוֹד אָשׁוּט כָּאן

אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת. – –

אוליביה

מָה אַתָּה רוֹצֶה?

ויאולה

שָׁלִיחַ אָנֹכִי.

אוליביה

וַדַּאי שֶׁדְּבָרִים נוֹרָאִים בְּפִיךָ – כִּי מָה אַתָּה

עוֹשֶׂה הֲכָנוֹת כָּל כָּךְ נוֹרָאוֹת. עֲשֵׂה אֶת

שְׁלִיחוּתְךָ.

ויאולה

אֵין זֹאת אֶלָּא בִּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ שֶׁלָּךְ. אֵינֶנִּי מְבַשֵּׂר

מִלְחָמָה וְלֹא בָאתִי לָשִׂים מַס. בְּכַפִּי עֲנַף זַיִת

וּדְבָרַי דִּבְרֵי שָׁלוֹם וַחֲשִׁיבוּת.

אוליביה

וּבְכָל זֹאת הַחִלּוֹתָ בְסָעַר. מִי אַתָּה? מָה רְצוֹנְךָ?

ויאולה

אוֹתוֹ סַעַר לָמַדְתִּי מִפּוֹגְשַׁי שֶׁפְּגָשׁוּנִי. וּמַה שֶּׁאֲנִי

רוֹצֶה כֻּלּוֹ מִסְתּוֹרִין כַּחֲמוּדוֹתֶיהָ שֶׁל בְּתוּלָה.

בִּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ – הִתְגַּלּוּת, בִּשְׁבִיל אָזְנֵי זָר –

חֻלִּין.

אוליביה

[אל מריה] עִזְבִינוּ לְנַפְשֵׁנוּ. אֲנִי רוֹצָה לִשְׁמֹעַ

אוֹתָהּ הִתְגַּלּוּת. [מריה יוצאת] וּבְכֵן, מָה הֵם דִּבְרֵי

הַטֹּפֶס?

ויאולה

הַנֶּחְמָדָה בַּנָּשִׁים! –

אוליביה

תּוֹרָה יָפָה, וְיֵשׁ לְהַגִּיד בְּעִנְיָן זֶה! אֵיפֹה הַטֹּפֶס

שֶׁלְּךָ?

ויאולה

בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹרְסִינוֹ.

אוליביה

בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹרְסִינוֹ? בְּאֵיזֶה פֶרֶק?

ויאולה

בִּכְדֵי לַעֲנוֹת בְּאֹפֶן שִׁיטָתִי – בַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן

שֶׁבְּלִבּוֹ.

אוליביה

אֲנִי קָרָאתִי בוֹ. כֻּלּוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת. וְאֵין לְךָ לוֹמַר

יוֹתֵר?

ויאולה

גְּבֶרֶת נִכְבָּדָה, תְּנִינִי וְאֶרְאֶה אֶת פָּנָיִךְ.

אוליביה

כְּלוּם פָּקַד לְךָ אֲדוֹנְךָ לְהִתְבּוֹנֵן בְּפָנַי? עַכְשָׁו

יָצָאתָ מִגֶּדֶר טָפְסְךָ שֶׁלְּךָ, אֶלָּא אֲנִי אָסִיר אֶת

הַצָּעִיף וְאַרְאֶה לְךָ אֶת הַתְּמוּנָה. [מסירה את צעיפה]

רוֹאֶה אַתָּה, אֲדוֹנִי, זֶהוּ קְלַסְתֵּר פָּנַי. הֲטוֹבָה

הָעֲבוֹדָה?

ויאולה

נֶחְמָדָה בֶאֱמֶת, אִם רַק יָדָיו שֶׁל רִבּוֹן עוֹלָם

בְּעַצְמוֹ יְצָרוּהָ.

אוליביה

כָּל זִיּוּף אֵין פֹּה, אֲדוֹנִי. הִיא עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי רוּחוֹת

וּגְשָׁמִים.

ויאולה

[6]

אוליביה

אֲבָל, אֲדוֹנִי, אֵינִי קְשַׁת-לֵב עַד כְּדֵי כָךְ. אֲנִי

אַשְׁאִיר כְּתַב-מִשְׁמוּשׁ-יָפְיִי, וּרְשִׁימָה מְצֹרֶפֶת

לְצַוָּאָתִי שֶׁל כָּל פְּרָט וְכָל קֶטַע שֶׁלּוֹ. לְמָשָׁל:

אָלֶף, שְׁתֵּי שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת; בֵּית,

שְׁתֵּי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת בְּיַחַד עִם שְׁמוּרוֹת בְּצִדָּן;

גִּימֶל, צַוָּאר, סַנְטֵר וְכוּ’ וְכוּ’. כְּלוּם שְׁלָחוּךָ הֵנָּה

כְּדֵי לְהַעֲרִיךְ אוֹתָם?

ויאולה

עֵינַי רָאוּךְ – וְאַתְּ גֵּאָה מְאֹד.

וְלוּ שֵׁדָה הָיִית – הֲלֹא יָפִית.

וַאֲדוֹנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ. אָסוּר

לֹא לִגְמֹל אַהֲבַת-אֵל שֶׁל כָּזֶה,

וְלוּ גַם הָיִית יְפַת כָּל הַיָּפוֹת.

אוליביה

אֵיךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתִי?

ויאולה

מִתּוֹךְ הַעֲרָצָה, בִּדְמִי לִבּוֹ,

בַּאֲנָחוֹת וּבְנַאֲקוֹת-עָצְבּוֹ.

אוליביה

הֲלֹא יוֹדֵעַ הוּא, כִּי לֹא אוּכַל

אוֹתוֹ אֱהֹב, גַּם אֵדַע: הוּא נָדִיב,

גַּם בֶּן-טוֹבִים וּבַעַל נְכָסִים.

וּבַאֲבִיב-יָמָיו, מַשְׂכִּיל, עַז-לֵב,

יָצָא לוֹ שֵׁם. הַטֶּבַע חַנַּנְהוּ

גַּם כִּשְׁרוֹנוֹת גַּם נוֹי שֶׁל גּוּף, אֲבָל

אֲנִי לֹא אוּכַל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ.

זֶה כְּבָר הָיָה יָכוֹל לָדַעַת זֹאת.

ויאולה

לוּ אֲהַבְתִּיךְ אֲנִי בִּיקוֹד וְאֵשׁ

אַהֲבָתוֹ שֶׁלּוֹ, לֹא אֶמְצָא טַעַם

לְסֵרוּבֵךְ הַגֵּא; לֹא הֲבִינוֹתִי

מַדּוּעַ בָּא?

אוליביה

מַה תַּעֲשֶׂה אָתָּה?

ויאולה

הָיִיתִי לִי בוֹנֶה עַל יַד דַּלְתֵּךְ

סֻכָּה שֶׁל עֲרָבוֹת, קוֹרֵא לָךְ יוֹם וָלָיִל;

כּוֹתֵב שִׁירִים עַל דְּבַר אַהֲבָתִי,

שׁוֹרֵר אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה וּבַדְּמִי;

וַתַּעַן לִי בַּת-קוֹל מִנִּי גְבָעוֹת

וּבָא הַהֵד חוֹזֵר: “אוֹלִיבְיָה”,

מָנוֹחַ לֹא תֵדְעִי בֵּינוֹת שְׁמֵי-יָהּ

וּבֵין הָאָרֶץ עַד שֶׁרִחַמְתִּינִי.

אוליביה

וּמִי יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הָיִיתָ

מַגִּיעַ. מִי מוֹלַדְתֶּךָ?

ויאולה

הִיא

עוֹלָה עַל גּוֹרָלִי, וְאִם לֹא רַע הוּא –

אֲנִי אָצִיל.

אוליביה

שׁוּבָה אֶל אֲדוֹנְךָ.

לִבִּי לוֹ זָר, וְאַל יוֹסִיף לִשְׁלֹחַ

אֶת שְׁלִיחָיו אֵלָי. בִּלְתִּי אַתָּה

תּוֹאִיל לָבֹא אֵלַי וּתְסַפֵּר אֵיךְ

קִבֵּל אֶת הַבְּשׂוֹרָה. שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!

תּוֹדָה לְךָ בְּעַד טִרְחָתְךָ. זָכְרֵנִי.

[רוצה לתת לו כסף]

ויאולה

אֵינִי שָׂכִיר. יְהִי כַסְפֵּךְ זֶה לָךְ,

אַךְ אֲדוֹנִי זָקוּק לִגְמוּל – לֹא אָנִי.

וִיהִי לְאֶבֶן לֵב אוֹתוֹ הָאִישׁ

אֲשֶׁר אַתְּ עוֹמְדָה לֶאֱהֹב, וּבוּז

לְאִשֵּׁךְ כְּבוּזֵךְ לְאֵשׁ אוֹרְסִינוֹ.

הֲיִי בְרוּכָה, יָפָה אַכְזָרִיָּה.

[ויאולה יוצאת]

אוליביה

“מִי מוֹלַדְתֶּךָ?” – "מוֹלַדְתִּי עוֹלָה

עַל גּוֹרָלִי וְאִם לֹא רַע הוּא –

אֲנִי אָצִיל". נִשְׁבַּעְתִּי כֵן הוּא.

פָּנֶיךָ, עֹז לִבְּךָ, כָּל מִנְהָגֶיךָ,

זוֹ קוֹמָתְךָ, דְּבָרֶיךָ – שֶׁלֶט מְחֻמָּשׁ –

עֵדִים עָלֶיךָ. לִבִּי, אַל תְּמַהֵר!

לְאַט, לְאַט – וְלוּ

הָיָה הַנַּעַר תַּחַת אֲדוֹנָיו.

כְּלוּם כָּךְ נָקֵל וְתִדְבַּק מַחֲלָה?

דּוֹמַנִי, מַרְגִּישָׁה אֲנִי מַעֲלוֹת

אוֹתוֹ הָעֶלֶם נִכְנָסוֹת בְּעֵינַי

סְמוּיוֹת וּבְהַפְתָּעָה רַכָּה – יְהִי כָךְ!

מַלְבוֹלִיוֹ, [נכנס] הֲיָא!

מלבוליו

הִנְנִי לְשָׁרְתֵךְ!

אוליביה

הַדְבֵּק אוֹתוֹ שָׁלִיחַ עַקְשָׁן

שֶׁל הַנָּגִיד; טַבַּעַת לִי הִשְׁאִיר,

עַל חֲמָתִי. אֵינֶנִּי בוֹ רוֹצָה.

אַל יַחֲנִיף לַאֲדוֹנָיו וְאַל

יַשְׁלֶה נַפְשׁוֹ בְתִקְוַת-שָׁוְא. לְעוֹלָם

לֹא אֶהְיֶה לוֹ. בְּאִם יָבֹא מָחָר

הָעֶלֶם, אַגִּיד לוֹ אֶת הַסִּבָּה.

מַהֵר, מַלְבוֹלִיוֹ.

מלבוליו

מִיָּד גְּבִרְתִּי!

[יוצא]

אוליביה

אֵינִי יוֹדַעַת מָה אֲנִי עוֹשָׂה.

אִירָא פֶּן שִׁחֲדָה עֵינִי לִבִּי.

אַךְ יַעַשׂ הַגּוֹרָל כָּל מַה שֶּׁיָּעַשׂ,

מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלֵינוּ יָאַת!

[יוצאת]

מערכה שנייה

מחזה א

על חוף הים

[נכנסים אנטוניו וסבסטיאן]

אנטוניו

אֵינְךָ רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר יוֹתֵר? אֵינְךָ רוֹצֶה שֶׁאֵלֵךְ

אִתְּךָ?

סבסטיאן

בִּרְשׁוּתְךָ – לֹא! מַזָּלִי מֵאִיר עָלַי בְּאוֹר עָכוּר;

וְרֹעַ מַזָּלִי יַשְׁפִּיעַ לְרָעָה עָלֶיךָ. וּמִשּׁוּם זֶה אָנוּס

אֲנִי לְבַקֶּשְׁךָ כִּי תִתֵּנִי וְאֶשָּׂא אֲנִי לְבַדִּי עָנְיִי

וּמְרוּדִי. תּוֹדָה רָעָה תִהְיֶה בְּעַד אַהֲבָתְךָ, אִלּוּ

הָיִיתִי מַעֲמִיס גַּם עָלֶיךָ מֵהֶם.

אנטוניו

נָא, הוֹדִיעֵנִי לְמִצְעָר אָנָה פָנֶיךָ מוּעָדוֹת.

סבסטיאן

לֹא, שָׂאֵנִי, אֲדוֹנִי. דַּרְכִּי לְפָנַי אֵינָהּ אֶלָּא

דֶרֶךְ-תּוֹעִים. וְאוּלָם מַכִּיר אֲנִי בְּךָ מִדָּה כֹּה יָפָה

שֶׁל צְנִיעוּת, וְאֵינְךָ בָא לְהַכְרִיחֵנִי לְגַלּוֹת מַה

שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַסְתִּיר. מִשּׁוּם זֶה מַכְרִיחָה אוֹתִי

מִדָּה טוֹבָה לִהְיוֹת אִתְּךָ גְּלוּי לֵב. אַנְטוֹנִיוֹ –

שְׁמִי סֶבַּסְטְיַאן, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתָ לִי רוֹדְרִיגוֹ.

אָבִי הָיָה סֶבַּסְטְיַאן אִישׁ מֶסַּלִינָה, שֶׁכַּיָּדוּעַ לִי

אַתָּה שָׁמַעְתָּ עַל אֹדוֹתָיו. הוּא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו

אוֹתִי וְאֶת אֲחוֹתִי, שֶׁשְּׁנֵינוּ נוֹלַדְנוּ בְּשָׁעָה אֶחָת.

וְאִלּוּ לֹא עִכְּבוּ מִן הַשָּׁמַיִם, וְהָיָה רְצוֹנִי שֶׁהָיִינוּ

גַם מֵתִים בְּשָׁעָה אֶחָת. אֶלָּא שֶׁאַתָּה הִקְדַּמְתָּ

וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִתּוֹךְ הַמִּשְׁבָּרִים שָׁעָה אַחַת קֹדֶם

שֶׁטָּבְעָה אֲחוֹתִי.

אנטוניו

אִי שָׁמָיִם!

סבסטיאן

וְאַף עַל פִּי שֶׁרַבִּים אָמְרוּ, כִּי דוֹמָה הִיא לִי,

הָיְתָה נַעֲרָה יָפָה מְאֹד. וְאִם כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל

לְהַרְחִיק כָּל כָּךְ בְּהַעֲרָכַת עַצְמִי, הֲלֹא יֵשׁ לִי

רְשׁוּת לֵאמֹר בְּעָזְמָה שֶׁהָיְתָה לָהּ נֶפֶשׁ כָּל כָּךְ

יָפָה, שֶׁגַּם הַקִּנְאָה לֹא יָכְלָה לִבְלִי הוֹדוֹת בָּזֶה.

הִיא טָבְעָה בַמַּיִם הַמְּלוּחִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה

לִי כְּאִלּוּ אֲנִי מַטְבִּיעַ שׁוּב זִכְרָהּ.

אנטוניו

סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, כִּי הֶאֱרַחְתִּיךָ כָּל כָּך רַע.

סבסטיאן

סְלַח לִי, אַנְטוֹנִיוֹ הַטּוֹב, כִּי הֶלְאֵיתִיךָ.

אנטוניו

אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לְהָרְגֵנִי עַל אַהֲבָתִי אוֹתְךָ, תַּרְשֵׁנִי

[7] לְשָׁרְתֶךָ.

סבסטיאן

אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לַהֲרֹס מַה שֶּׁבָּנִיתָ, כְּלוֹמַר, אִם

אֵינְךָ רוֹצֶה לְהָמִית אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצַּלְתָּ, אַל

תִּדְרֹש זֹאת מִמֶּנִּי. וּבְכֵן, אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה –

הֱיֵה שָׁלוֹם! לִבִּי כָּל כָּךְ רַךְ – וּמִדָּה זוֹ יְרֻשָּׁה

לִי מֵאִמִּי – אִם אַךְ יֵשׁ לִי אֲמַתְלָא כָּל שֶׁהִיא,

וּמָלְאוּ עֵינַי דְּמָעוֹת. הִנְנִי הוֹלֵךְ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל

הַדֻּכָּס אוֹרְסִינוֹ.

[יוצא]

אנטוניו

יֶהֱמוּ לְךָ רַחֲמֵי כָל הָאֵלִים!

הַרְבֵּה שׁוֹנְאִים לִי בַּחֲצַר אוֹרְסִינוֹ,

וְלוּלֵא הֵם מִהַרְתִּי לִרְאוֹתְךָ.

וִיהִי אֲשֶׁר יְהִי – יָקַרְתָּ לִי מְאֹד,

אֶשְׂחַק לַסַּכָּנָה – אֲנִי אֶרְאֶךָ עוֹד.

[יוצא]

מחזה ב

רחוב

[נכנסת ויאולה, מלבוליו בא אחריה]

מלבוליו

כְּלוּם אֵינְךָ בָא מֵרְאוֹת אֶת הַדֻּכָּסִית אוֹלִיבְיָה?

ויאולה

זֶה עַכְשָׁו. צְעָדִים מְדוּדוֹת הָלַכְתִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי

לְכָאן.

מלבוליו

אֲדוֹנִי, הֲרֵי הִיא מְשִׁיבָה לְךָ טַבַּעַת זוֹ. הָיִיתָ

מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי טִרְחַת הֲלִיכָה זוֹ, אִלּוּ הָיִיתָ לוֹקֵחַ

אוֹתָהּ בְּעַצְמְךָ. וְעוֹד הִיא מוֹסִיפָה וְאוֹמֶרֶת:

תַּסְבִּיר לַאֲדוֹנֶיךָ בָּאֹפֶן הַיּוֹתֵר נִמְרָץ, שֶׁאֵינָהּ

רוֹצָה בוֹ. וְעוֹד דָּבָר, אַל תָּעֵז שׁוּב לְעוֹלָם לָבֹא

אֵלֶיהָ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, בִּלְתִּי אִם לְהַגִּיד אֵיךְ קִבֵּל

אֲדוֹנְךָ זֹאת. הֲרֵי הִיא – טֹל אוֹתָהּ.

ויאולה

שׁוּם טַבַּעַת לֹא קִבְּלָה מִמֶּנִּי. אֵינֶנִּי לוֹקֵחַ

אוֹתָהּ.

מלבוליו

שְׁמַע נָא, בְּחֻצְפָּה זָרַקְתָּ אוֹתָהּ לָהּ, וְזֶה רְצוֹנָהּ

שֶׁאַחֲזִירֶנָּה לְךָ. אִם שָׁוָה הִיא שֶׁתְּכוֹפֵף כְּדֵי

לְקַחְתָּהּ, הֲרֵי הִיא לְפָנֶיךָ, וְאִם לֹא, יִטְּלֶנָּה כָּל

הַמּוֹצֵא אוֹתָהּ.

[יוצא]

ויאולה

כְּלוּם לֹא נָתַתִּי לָהּ. מַה הִיא סוֹבֶרֶת?

חַס וְחָלִילָה אִם פָּנַי פִּתּוּהָ!

מִמֶּנִּי לֹא גָרְעָה אִישׁוֹן, וּכְאִלּוּ

לָקְחוּ עֵינֶיהָ כֹחַ לְשׁוֹנָהּ.

דְּבָרֶיהָ לָעוּ וּלְשׁוֹנָהּ כָּשְׁלָה.

הִיא אֲהֵבַתְנִי, וּבְעָרְמַת-חִשְׁקָהּ

תַּזְמִין אוֹתִי בְיַד מַלְאָךְ נִרְגָּן.

הַדֻּכָּס לֹא שָׁלַח לָהּ כָּל טַבָּעַת.

אֲנִי הַגֶּבֶר – אִם אַךְ כָּךְ – אַךְ כָּךְ!

מוּטָב וְאָהֲבָה הַמִּסְכֵּנָה חֲלוֹם.

רוֹאֶה אֲנִי עַד מָה גָּבַרְתְּ בְּיַד

שׂוֹנֵא עָרוּם הַהִתְחַפְּשׂוּת הַ – –

מַה קַּל לְכָל צָבוּעַ לַחְקֹק

דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ בְּלֵב אִשָּׁה, לֵב רַךְ!

וּכְלוּם אָשַׁמְנוּ? לֹא! כִּי חֻלְּשָׁתֵנוּ

הָאֲשֵׁמָה. מַה שֶּׁנּוֹצַרְנוּ – אָנוּ.

וּמָה הַסּוֹף? הַדֻּכָּס אֲהֵבָה מְאֹד,

וְאָנֹכִי – מִפְלֶצֶת זְעִירָה –

דָּבַקְתִּי בוֹ. וְהִיא הִיא בִּי דָבְקָה.

וּמַה סּוֹף הַדָּבָר? עַד שֶׁאֲנִי

הַגֶּבֶר אֵין תִּקְוָה לִי מֵהַדֻּכָּס,

וְאִם אִשָּׁה אֲנִי – הוֹי אֱלֹהִים! –

שָׁוְא כָּל אַנְחוֹת אוֹלִיבְיָה הַמִּסְכֵּנָה.

אַתָּה, הַזְּמַן, תִּפְתֹּר, וְלֹא אָנֹכִי.

קָשֶׁה מִמֶּנִּי זֹאת – וְלֹא בְכֹחִי.

[יוצאת]

מחזה ג

חדר בביתה של אוליביה

[נכנסים טוביאש ואחריו אנדריאש]

טוביאש

מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ, בֹּא הֵנָּה! הַמְאַחֵר לְהַצִּיעַ מִטָּתוֹ

אַחֲרֵי חֲצוֹת – מַשְׁכִּים לָקוּם. וּמַה מַּשְׁמָעוֹ שֶׁל

Diluculo Surgere, אַתָּה יוֹדֵעַ?

אנדריאש

לֹא, חֵי רֹאשִׁי שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. אֶלָּא זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ:

הַמְאַחֵר לִהְיוֹת עֵר מְאַחֵר לִהְיוֹת עֵר.

טוביאש

מַסְּקָנָה מֻטְעָה, וְרָעָה בְעֵינַי כְּבַקְבּוּק רֵיק.

הַמְאַחֵר לִהְיוֹת עֵר אַחֲרֵי חֲצוֹת וּמַצִּיעַ אַחֲרֵי

כֵן מִטָּתוֹ – מַשְׁכִּים. וּמִכָּאן: הַהוֹלֵךְ לִישֹׁן

אַחֲרֵי חֲצוֹת מַקְדִּים לִישֹׁן. כְּלוּם לֹא עַל אַרְבָּעָה

יְסוֹדוֹת עוֹמְדִים חַיֵּינוּ?

אנדריאש

אָמְנָם וְאָמְנָם, כָּךְ אוֹמְרִים; אֶלָּא, לְדִידִי, מוּטָב

לֵאמֹר עַל שְׁנַיִם: עַל הָאֲכִילָה וְעַל הַשְּׁתִיָּה.

טוביאש

לַמְדָן אַתָּה! וּמִטַּעַם זֶה הָבָה נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה. הֲיָא,

מַרִיָה! בַּקְבּוּק יָיִן!

[נכנס הליצן]

אנדריאש

בֶּאֱמוּנָתִי, הִנֵּה הַלֵּיצָן בָּא.

הליצן

מַה שְּׁלוֹמְכֶם, מַחְמַדַּי? שֶׁמָּא רְאִיתֶם בְּחַיֵּיכֶם

אֶת שִׁלְטוֹ שֶׁל בֵּית הַיַּיִן “שְׁלֹשֶת הַשּׁוֹטִים”?

טוביאש

שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ, רֹאשׁ חֲמוֹר! שֶׁמָּא נִפְצַח בְּשִׁירָה?

אנדריאש

בֶּאֱמוּנָתִי! יֵשׁ לוֹ לַלֵּיצָן קוֹל נֶחְמָד. אַרְבָּעִים

שִׁילִינְג הָיִיתִי נוֹתֵן, אִלּוּ הָיְתָה לִי יָרֵךְ כִּירֵכוֹ שֶׁל

הַלֵּיצָן, וְקוֹל עָרֵב כְּקוֹלוֹ שֶׁלּוֹ. בֶּאֱמֶת, מַה יָּפֶה

הִתְלוֹצַצְתָּ אֶמֶשׁ, כְּשֶׁסִּפַּרְתָּ עַל פִּיגְרוֹגְרוֹמִיטוֹס

וְעַל הַוַפִּיאָנִים הָעוֹבְרִים אֶת קַו שִׁוְיוֹן הַלַּיְלָה

שֶׁל קְבֶאוּבּוּס. נִפְלָא בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמוּנָתִי! הִנֵּה

שָׁלַחְתִּי לְךָ שִׁשָּׁה פֶּנְס מִנְחָה לְיָפָתְךָ. קִבַּלְתָּ

אוֹתָם?

הליצן

הִצְפַּנְתִּי מַתְּנָתְךָ, מִשּׁוּם שֶׁחָטְמוֹ שֶׁל מַלְבוֹלִיוֹ

אֵינֶנּוּ שׁוֹט שֶׁל מַגְלֵב; יְדֵי יָפָתִי לְבָנוֹת

וְהַ“מִּירְמִידוֹנִים” אֵינָם בָּתֵּי-בִּירָה.

אנדריאש

נֶחְמָד! אַךְ זוֹ הִיא הֲלָצָה שֶׁבַּהֲלָצוֹת, לְאַחֲרֵי

כִּכְלוֹת הַכֹּל. עַכְשָׁו שִׁירָה שִׁיר.

טוביאש

תֵּן קוֹל. הִנֵּה שִׁילִינְג בִּשְׁבִילְךָ. שִׁירָה לָנוּ שִׁיר.

אנדריאש

וְהִנֵּה עוֹד – מִשֶּׁלִּי. כְּשֶׁאֶחָד נוֹתֵן, גַּם אֲנִי

נוֹתֵן.

הליצן

בַּמָּה אַתֶּם רוֹצִים, בְּשִׁיר אֲהָבִים אוֹ בְשִׁיר

מוּסָרִי?

טוביאש

שִׁיר אֲהָבִים, שִׁיר עֲגָבִים!

אנדריאש

הֵן, הֵן! אֵינֶנִּי לָהוּט אַחֲרֵי שִׁירִים מוּסָרִיִּים.

הליצן

אנדריאש

כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, בֶּאֱמוּנָתִי!

טוביאש

יָפֶה, יָפֶה!

הליצן

אַהֲבָה מַה הִיא? לֹא שָׁכִיחַ.

בֹּא וּצְחַק, בֹּא וְהַרְוִיחַ.

הַבָּאוֹת מִי מִי יֵדָע?

הַמַּדְחֶה מְאַבֵּד בַּיָּדָיִם.

בּוֹאִי שְׁקִי לִי, יְפַת-עֵינָיִם,

נֹעַר גָּז כָּל עֻמַּת בָּא.

אנדריאש

קוֹל מָתוֹק כִּדְבַשׁ, בְּנֶאֱמָנוּת כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי אָצִיל!

טוביאש

נְשִׁימָה לוֹקַחַת לֵב!

אנדריאש

מְאֹד מְתוּקָה וְלוֹקַחַת לֵב, בֶּאֱמוּנָתִי.

טוביאש

כֵּן, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתוֹ בַּחֹטֶם, מָתוֹק עַד כְּדֵי

גֹעַל נָפֶשׁ. וְאוּלַי נָרִים קוֹל עַד שֶׁיֶּחְרְדוּ הַשָּׁמָיִם.

כְּלוּם נָעִיר אֶת הָאֹחַ בְּשִׁירָה שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָהּ לִטֹּל

שָׁלֹש נְשָׁמוֹת מִתּוֹךְ גּוּפָתוֹ שֶׁל אוֹרֵג-בַּד?

אנדריאש

אִם אוֹתִי אַתָּה אוֹהֵב, עֲשֵׂה זֹאת. אֲנִי כָּמֵהַּ

לְשִׁירִים כְּכֶלֶב מַמָּשׁ.

הליצן

חֵי רֹאשׁ גְּבִרְתְּךָ, יֵשׁ כְּלָבִים הַשָּׁרִים יָפֶה.

אנדריאש

אָמְנָם וְאָמְנָם. נָשִׁיר אֶת הַשִּׁיר, “הוֹי נוֹכֵל”.

הליצן

“הֲלֹא תִדֹּם, נוֹכֵל”, אֲדוֹנִי? אָנוּס אֶהְיֶה לוֹמַר לְךָ

נוֹכֵל, אֲדוֹנִי.

אנדריאש

לֹא זוֹ הִיא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת אֲנוּסוֹת

לִקְרֹא לִי נוֹכֵל. הַתְחֵל, לֵיצָן! הַשִּׁיר מַתְחִיל

“הֲלֹא תִדֹּם”.

הליצן

אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַתְחִיל אִם עָלַי לִדֹּם.

אנדריאש

יָפֶה מְאֹד, חֵי רֹאשִׁי! נַתְחִיל, נַתְחִיל!

[הם שרים ביחד]

[נכנסת מריה]

מריה

מַה מַּנְגִּינַת-הַחֲתוּלִים שֶׁאַתֶּם עוֹרְכִים פֹּה? אִם

לֹא תִשְׁלַח הַגְּבֶרֶת לִקְרֹא אֶת בֶּן-מֶשֶׁק-הַבַּיִת,

אֶת מַלְבוֹלִיוֹ, לְצַוּוֹת לוֹ שֶׁיַּשְׁלִיךְ אֶתְכֶם בְּעַד

הַדֶּלֶת – כִּי לֹא יֵאָמֵן.

טוביאש

גְּבִרְתִּי הִיא בַת-סִין וְאָנוּ מְדִינָאִים וּמַלְבוֹלִיוֹ

מְכַשֵּׁפָה בָלָה. וְ“אָנוּ שְׁלֹשֶת הָעַלִּיזִים”. כְּלוּם

אֵינֶנִּי שְׁאֵר-בְּשָׂרָהּ שֶׁלָּהּ? אֵינֶנִּי קָרוֹב לָהּ? טִילִי

– טְרִילִי, גְּבִרְתִּי!

"אָדָם הָיָה בָּעִיר בָּבֶל,

גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי!"

הליצן

בְּחַיַּי, לֵץ מִתְלוֹצֵץ נִפְלָא, אֲדוֹנִי!

אנדריאש

כֵּן, בְּמִקְצָת זֶה עוֹלֶה יָפֶה בְיָדוֹ, כְּשֶׁדַּעְתּוֹ

בְּדוּחָה וְכֵן גַּם אָנִי. הוּא עוֹשֶׂה בְיֶתֶר טַעַם, וַאֲנִי

בְיֶתֶר טִבְעִיּוּת.

טוביאש

[שר] “בִּשְׁנֵים עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁבָט”…

מריה

אָנָּא, בְּשֵׁם אֲדֹנָי. הָס!

[נכנס מלבוליו]

מלבוליו

רַבּוֹתַי, כְּלוּם נִטְרְפָה דַעְתְּכֶם עֲלֵיכֶם? בּוֹשׁ לֹא

תֵבוֹשׁוּ. כְּלוּם אֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁאַתֶּם מַעֲמִידִים

שָׁאוֹן כָּל הַלַּיְלָה, מַמָּשׁ כְּאוֹתָם עוֹקְרֵי שִׁנַּיִם.

הַעוֹשִׂים אַתֶּם בֵּית הַנְּסִיכָה לְמִסְבָּאָה? מָקוֹם

לְגַרְגֵּר שִׁירֵי רַצְעָנִים. וְאֵינְכֶם מַבְחִינִים לֹא

בַּקֶּצֶב וְלֹא בַּזְּמָן.

טוביאש

אֲדוֹנִי, גַּם עַל הַקֶּצֶב וְגַם עַל הַזְּמַן שָׁמָרְנוּ. לֶךְ

לְךָ לַעֲזָאזֵל!

מלבוליו

מַר טוֹבִּיאַשׁ! אָנוּס אֲנִי לְדַבֵּר אִתְּךָ בְּגִלּוּי-לֵב.

גְּבִרְתִּי צִוְּתָה לִי לְהַגִּיד לְךָ, שֶׁאַף עַל פִּי

שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב אִתָּהּ כִּשְׁאֵר בְּשָׂרָהּ, אֵין לָהּ כָּל

עֵסֶק לְמַעֲשֵׂי הוֹלֵלוּתְךָ. אִם יָכוֹל אַתָּה לִזְנֹחַ

דֶּרֶךְ נְלוֹזָה זֹה, אוֹרֵחַ חָבִיב עָלֶיהָ תִּהְיֶה, וְאִם

לֹא, בְּחֵפֶץ לֵב תִּתֵּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה

לִכְשֶׁתִּרְצֶה.

טוביאש

"שָׁלוֹם שָׁלוֹם, הוֹי, מַחְמַדִּי,

אֲנִי הוֹלֵךְ מִכָּאן"…

מריה

אָנָּא, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, מַר טוֹבִּיאַשׁ!

הליצן

[שר] "הַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בוֹ:

הוּא נוֹטֶה לָמוּת"

מלבוליו

שׁוּב אַתֶּם בְּשֶׁלָּכֶם?

טוביאש

“כִּי לֹא אָמוּת לְעוֹלָם”

הליצן

“דְּבָרֶיךָ שֶׁקֶר בָּם”.

מלבוליו

לְכָבוֹד לָכֶם מַעֲשֵׂיכֶם.

טוביאש

“הַאֹמַר לוֹ: כְּלַךְ לְךָ?”

הליצן

“וּמַה יִּהְיֶה בֵּין כָּךְ?”

טוביאש

"אַשְׁלִיכֶנּוּ בְעַד הַדֶּלֶת,

בָּרוּךְ אַתָּה בְצֵאתֶךָ!"

הליצן

“לֹא, לֹא! כִּי לֹא תֶעֱרַב לִבֶּךָ”.

טוביאש

יְדִידִי, תָּעִיתָ מִנִּי קֶצֶב! לֹא נָכוֹן! אֲדוֹנִי, כְּלוּם

גָּדוֹל אַתָּה מִבֶּן-מֶשֶׁק-בַּיִת? וּכְלוּם סוֹבֵר אַתָּה

שֶׁמִּהְיוֹתְךָ בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם

עוּגוֹת וּבִירָה?

הליצן

כֵּן! נִשְׁבַּעְתִּי בְחַנָּה הַקְּדוֹשָׁה! וְגַם הַזַּנְגְּבִיל הֶחָם

לֹא יֶחְסַר בַּפֶּה.

טוביאש

צָדָקְתָּ. כְּלַךְ לְךָ, אֲדוֹנִי, לְכָל הָרוּחוֹת! תִּתְגַּנְדֵּר

בִּפְנֵי הָעֲבֻדָּה! מַרִיָה, בַּקְבּוּק יָיִן!

מלבוליו

מַרִיָה, אִלּוּ יָקָר לָךְ חֶסֶד גְּבִרְתֵּךְ בְּמַה שֶּׁהוּא, לֹא

צְרִיכָה אַתְּ לְסַיֵּעַ לְדַרְכֵי פְרִיצוּת זוֹ. וְהִיא עוֹד

תֵּדַע זֹאת, בְּהֵן צִדְקִי!

מריה

לֶךְ לְךָ וְנָהַמְתָּ כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ.

אנדריאש

זֶה הָיָה יָפֶה; מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיִינוּ שׁוֹתִים בִּשְׁעַת

רָעָב, כְּאִלּוּ תְּבָעוּהוּ לִידֵי קְרָב וְלֹא בָאוּ אֶל

הַמָּקוֹם, וְהֵתַלְנוּ בוֹ.

טוביאש

עֲשֵׂה זֹאת. אֲנִי אֶכְתֹּב לְךָ אֶת הַתְּבִיעָה, אוֹ

שֶׁאוֹדִיעַ לוֹ בַּפֶּה אֵיךְ שֶׁהִתְמַרְמַרְתָּ עָלָיו.

מריה

טוֹבִּי יַקִּירִי, אַךְ הַלַּיְלָה תִשְׁקֹט. מֵאָז הָיָה הַיּוֹם

הַצָּעִיר בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס אֵצֶל גְּבִרְתִּי אֵינָהּ

יוֹדַעַת מַרְגּוֹעַ, וְאֶת מַלְבוֹלִיוֹ תַנִּיחוּ לִי. אִם

לֹא אֶעֱשֶׂנּוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה, בִּרְשׁוּתְכֶם לַחְשֹׁב

שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ מִתְמַתְּחִים בַּמִּטָּה. אֲנִי יוֹדַעַת

מַה שֶּׁאֶעֱשֶׂה לוֹ.

טוביאש

סַפְּרִי לָנוּ, סַפְּרִי לָנוּ. תַּגִּידִי מַה יֵּשׁ.

מריה

אֲדוֹנִי, לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי, כִּי הוּא מֵעֵין

פּוּרִיטָנִי.

אנדריאש

אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁהוּא פּוּרִיטָנִי, הָיִיתִי מַלְקֶה אוֹתוֹ

כְּהַלְקוֹת אֶת הַכֶּלֶב.

טוביאש

וְכִי מָה? מִשּׁוּם שֶׁהוּא פּוּרִיטָנִי? וּמָה הֵם

הַנִּמּוּקִים הַחוֹתְכִים שֶׁלְּךָ?

אנדריאש

נִמּוּקִים חוֹתְכִים אֵין לִי, אֶלָּא נִמּוּקִים סְתָם דֵּי

טוֹבִים יֵשׁ.

מריה

לַשֵּׁד וְלַעֲזָאזֵל, יִהְיֶה פּוּרִיטָנִי, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שַׁפְשֶׁפֶת הַנּוֹטָה אַחֲרֵי כָל

רוּחַ; חֲמוֹר מְקֻשָּׁט הַיּוֹדֵעַ בְּעַל-פֶּה מְלִיצוֹת

רֵיקוֹת וּפוֹלְטָן מְלֹא חָפְנַיִם; מְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ,

וּלְדַעְתּוֹ הוּא כָּל כָּךְ מָלֵא מִדּוֹת טוֹבוֹת וּשְׁלֵמוֹת

עַד שֶׁאֵין בְּרִיָּה עוֹמֶדֶת בְּפָנָיו, כְּבִפְנֵי עִקָּר דָּתִי,

וְלֹא תֹאהֲבֵהוּ. אוֹתָהּ מִדָּה רָעָה גַם תְּסַיַּעַ לִי

לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ.

טוביאש

מָה אַתְּ רוֹצָה לַעֲשׂוֹת?

מריה

מִכְתְּבֵי אַהֲבָה סְתוּמִים אַשְׁלִיךְ בְּדַרְכּוֹ. בָּהֶם

יַכִּיר עַצְמוֹ עַל פִּי צֶבַע זְקָנוֹ, צוּרַת רַגְלָיו, אֹפֶן

הִלּוּכוֹ, מַבַּט עֵינָיו, מִצְחוֹ וְצֶבַע פָּנָיו. כְּתַב יָדִי

מַמָּשׁ כִּכְתַב יָדָהּ שֶׁל בַּת-אָחִיךָ. כְּשֶׁאָנוּ נִתְקָלוֹת

בְּפִתְקָא נִשְׁכָּחָה, אֵין אָנוּ יְכוֹלוֹת לְהַבְחִין כְּתַב

יָדָהּ שֶׁל מִי הִיא.

טוביאש

אֲנִי כְּבָר מְנַחֵשׁ מָה הַדָּבָר.

אנדריאש

גַּם בְּחָטְמִי כְּבָר נִכְנַס.

טוביאש

יַאֲמִין, שֶׁהַמִּכְתָּבִים שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ בְדַרְכּוֹ מִבַּת-אָחִי

הֵם וְשֶׁהִיא הִתְאַהֲבָה בוֹ.

מריה

כֵּן, דָּבָר מֵעֵין זֶה. מֵעֵין זֶה סוּסָתִי שֶׁלִּי.

אנדריאש

וְסוּסָתֵךְ זֹאת תַּעֲשֶׂנּוּ לַחֲמוֹר.

מריה

לַחֲמוֹר חֲמוֹרָתָיִם, אֵינֶנִּי מְפַקְפֶּקֶת.

אנדריאש

זֶה יִהְיֶה נֶחְמָד.

מריה

מִשְׂחַק מְלָכִים, בִּטְחוּ בִּי! אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאָסוּתָתִי

תַּפְעִיל עָלָיו. וְאֶתְכֶם – אֶת שְׁנֵיכֶם – אַצְפִּין

בְּמַאֲרָב, הַלֵּיצָן יִהְיֶה שְׁלִישִׁי, בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם

יִמְצָא אֶת הַמִכְתָּב. שִׂימוּ לֵב לַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּתֵּן

לוֹ. אֲבָל, דַּיּוֹ לְלַיְלָה זֶה, לְכוּ לִישֹׁן, וּרְאִיתֶם

בַּחֲלוֹמְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה. שָׁלוֹם!

[יוצאת]

טוביאש

[8] לַיְלָה יָפֶה, פֶּנְתֶּסִילֵיאָה!

אנדריאש

בַּחוּרָה נֶחְמָדָה, לְדִידִי!

טוביאש

– – – וְאוֹתִי הִיא מַעֲרִיצָה. אֶלָּא מַה בְּכָךְ?

אנדריאש

לְשֶׁעָבַר גַּם אוֹתִי הָיְתָה מַעֲרִיצָה.

טוביאש

נֵלֵךְ לִישֹׁן, אֲדוֹנִי. צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁלְחוּ לְךָ עוֹד כֶּסֶף.

אנדריאש

אִם לֹא אֶשָּׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת-אָחִיךָ, מקַּח טָעוּת

בְּיָדִי.

טוביאש

וּבִלְבַד שֶׁתִּכְתֹּב כִּי יִשְׁלְחוּ לְךָ כֶּסֶף. אִם לֹא

תִהְיֶה לְךָ בַּסּוֹף, תִּקְרָא לִי סוּס.

אנדריאש

אִם לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת, אֵינֶנִּי אָדָם יָשָׁר. הָבִינוּ אֵיךְ

שֶׁתָּבִינוּ זֹאת.

טוביאש

בֹּא, בֹּא! יַיִן שָׂרוּף אֶעֱרֹךְ. עַכְשָׁו כְּבָר מְאֻחָר

לִישֹׁן. בֹּא, אֲדוֹנִי, בֹּא, אֲדוֹנִי.

[יוצאים]

מחזה ד

חדר בארמונו של הדוכס

[נכנסים הדוכס, ויאולה, קוריו ואחרים]

הדוכס

נָא נַגְּנוּ לִי. שָׁלוֹם לָכֶם, רֵעָי!

קֵסַרְיוֹ, נָא אוֹתָהּ שִׁירָה פְשׁוּטָה

וְעַתִּיקָה נִגְּנוּ לִי אֶמֶשׁ. לִי

נִדְמֶה כִּי הִיא אֶת יְגוֹנִי הֵקֵלָּה

יוֹתֵר מִשְּׂפַת-מֵלִיץ וְהַנִּגּוּן הַקַּל

זֶה בֶּן-זְמַנּוֹ, מְהִיר הָרֶגֶל וְהַקַּל.

קוריו

יִסְלַח אֲדוֹנִי, אֲבָל זֶה שֶׁעָלָיו לָשִׁיר אֵינֶנּוּ פֹה.

הדוכס

וּמִי הוּא?

קוריו

הוּא פֶסְט הַבַּדְחָן, אֲדוֹנִי. לֵיצַן אָבִיהָ שֶׁל הַגְּבֶרֶת

אוֹלִיבְיָה שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ מְאֹד. הוּא גָר לֹא רָחוֹק

מִפֹּה.

הדוכס

וּבְכֵן מִצְאוּ אוֹתוֹ, וּבֵינְתַיִם תְּנַגְּנוּ לִי אֶת הַנִּגּוּן.

[קוריו יוצא. קול מנגינה]

הַנַּעַר, גַּשׁ! אִם פַּעַם תֶּאֱהַב

בְּעִנּוּיֵי-הַמֶּתֶק תִּזְכֹּר גַּם אוֹתִי.

כָּמוֹנִי כָּל הָאוֹהֲבִים כֻּלָּם

עַם מִשְׁתַּנֶּה וַהֲפַכְפַּךְ בַּכֹּל,

מִלְּבַד אוֹתָהּ תְּמוּנָה הַמַּתְמִידָה,

תְּמוּנַת הָאֲהוּבָה. הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ

אוֹתוֹ נִגּוּן?

ויאולה

הֵד נֶאֱמָן בִּזְבוּל

בּוֹ אַהֲבָה קִנְּנָה.

הדוכס

דִּבְרֵי אָמָּן.

חַיַּי אֶעֱרֹב, וְאִם צָעִיר אַתָּה,

וּכְבָר צָמְאָה עֵינְךָ לִפְרַס אַהֲבָה.

כְּלוּם לֹא, הַנָּעַר?

ויאולה

אַךְ כִּמְעַט, אָדוֹן.

הדוכס

מַה דְּמוּת הַנַּעֲרָה?

ויאולה

כִּדְמוּת אֲדוֹנִי.

הדוכס

כִּי אָז אֵינָהּ לְךָ עוֹד כְּדָאִית.

וּבַת כַּמָּה?

ויאולה

הִיא בַת גִּילְךָ, אֲדוֹנִי.

הדוכס

זְקֵנָה יוֹתֵר מִדַּי! חֵי אֱלֹהִים!

אִשָּׁה צְרִיכָה לָבֹר זָקֵן מִמֶּנָּה

כִּי אָז תְּזַוֵּד לוֹ, וּבְלֵב אִישָׁהּ תִּרְבֶּה

לִשְׁכֹּן, כִּי אָנוּ הַגְּבָרִים נַפְשֵׁנוּ,

וְאִם גַּם נִתְפָּאֵר, יוֹתֵר קַלָּה,

יוֹתֵר נָעָה, נָדָה, יוֹתֵר רוֹפֶפֶת

מִנֶּפֶשׁ הָאִשָּׁה.

ויאולה

דַּעְתִּי כְדַעְתְּךָ,

הוֹי, אֲדוֹנִי.

הדוכס

וּבְכֵן תָּבֹר לְךָ

אֶת יוֹנָתְךָ כְּשֶׁהִיא צְעִירָה מִמֶּךָּ,

וָלֹא – לֹא תַעֲמֹד בְּאַהֲבָתְךָ.

נָשִׁים דּוֹמוֹת לְוֶרֶד, וְנוֹי-פִּרְחָן

אַךְ הִתְפַּתַּח וּכְבָר נוֹבֵל נוֹשֵׁר.

ויאולה

אֲהָהּ, אַךְ הֵן, זֶה גוֹרָלָן לָהֶן,

קָרוֹב מוֹתָן כְּשֶׁאַךְ מָלְאוּ הַחֵן.

[נכנסים קוריו והליצן]

הדוכס

בֹּא, שִׁיר הַשִּׁיר שֶׁשַּרְתָּ לָנוּ אֶמֶשׁ.

רְאֵה, קֵסַרְיוֹ – שִׁיר פָּשׁוּט עַתִּיק,

אַךְ הָאוֹרְגוֹת וְהַשּׁוֹזְרוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ

וַעֲלָמוֹת עוֹשׂוֹת בַּסַּלְסָלוֹת,

הֵן נוֹהֲגוֹת לָשִׁיר אוֹתוֹ. הוּא כָּךְ

פָּשׁוּט וָרַךְ, וּבְאַהֲבָה תְמִימָה

תְּשַׁעֲשַׁע כִּימוֹת הַקֶּדֶם.

הליצן

הֲנַתְחִיל?

הדוכס

נָא, שִׁירָה לִי.

הליצן

הוֹי, מוֹתִי, הוֹי, מוֹתִי, בֹּא!

יַצְפִּינֵנִי אֲרוֹן-בְּרוֹשׁ עָצֵב!

וְאֶגְוַע-וְאֶגְוַע פֹּה

בְּיַד עַלְמָה יַעֲלָה רָעַת-לֵב.

שִׂים חֶלְפֵי-יָם עַל תַּכְרִיכָי.

הֵן אֵין גֶּבֶר

אֲשֶׁר יָשִׂישׂ כָּמוֹנִי – חַי

אֶל קֶבֶר.

אַךְ כָּל-צִיץ, אַךְ כָּל-צִיץ-נוֹי,

אַל תִּזְרֶה עַל שְׁחוֹר אֲרוֹנִי;

כָּל יְדִיד, כָּל יְדִיד לֹא יָבֹא

לַמָּקוֹם שָׁם אָנוּחַ אֲנִי.

לָסִיר כָּל אֲנָחָה לִי בְּרוּ

בְּמָקוֹם פֶּלִיא,

שֶׁלֹּא תִמְצָא יָפָתִי קִבְרִי

וְתִבְכֶּה לִי.

הדוכס

הֵא לְךָ שְׂכַר טִרְחָתְךָ. קַח!

הליצן

אֵין זוֹ טִרְחָה, אֲדוֹנִי. אֲנִי נֶהֱנֶה מִן הַשִּׁירָה.

הדוכס

וּבְכֵן, הֵא לְךָ שְׂכַר הֲנָאָה.

הליצן

תָּמִיד צָרִיךְ לְשַׁלֵּם בְּעַד הֲנָאָה, בֵּין תֵּכֶף וּמִיָּד

וּבֵין אַחֲרֵי כָךְ.

הדוכס

תַּרְשֵׁנִי לְשַלְּחֶךָ.

הליצן

יָחְנְךָ אֱלֹהֵי הַמָּרָה-שְׁחֹרָה, וְיַעֲשֶׂה לְךָ הַחַיָּט

מְעִיל צִבְעוֹנִין, כִּי רוּחֲךָ אַחְלָמָה בֶאֱמֶת!

בְּנֵי-אָדָם עֲצוּבִים שֶׁכְּמוֹתְךָ הָיִיתִי שׁוֹלֵחַ הַיָּמָּה,

שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִים בַּכֹּל וְיִהְיוּ מִשְׂחָק לְכָל רוּחַ; כִּי

זוֹ הַטּוֹבָה בַדְּרָכִים בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לְאֵיזֶה דָבָר. הֱיוּ

שָׁלוֹם. [יוצא]

הדוכס

לְכוּ כֻּלְּכֶם! [כולם יוצאים]

קֵסַרְיוֹ,

שׁוּב אֶל הָאַכְזָרִיָּה בָּאַכְזָרִיּוֹת,

אֱמֹר לָהּ כִּי אַהֲבָתִי רָמְתָה

עַל הָעוֹלָם. מַה לָהּ וּלְרֹב מְדִינוֹת!

וְכֹל אֲשֶׁר חָנַן אוֹתָהּ הָעֹשֶר

קַל בְּעֵינַי, מַה קַּל כִּשְׂחוֹק הָאֹשֶר.

בִּלְתִּי מִסְגֶּרֶת הַפְּלָאִים שֶׁבָּהּ

קְבָעָהּ הַטֶּבַע, הִיא אַךְ הִיא לִבְּבַתְנִי.

ויאולה

וְאִם לֹא תוּכַל הִיא לֶאֱהֹב אוֹתְךָ?

הדוכס

אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה אֵינֶנִּי מְקַבֵּל.

ויאולה

אֲבָל אָנוּס. נַנִּיחַ, אוּלַי יֵשׁ –

וְאָמְנָם יֵשׁ – עַלְמָה הַדְּבוּקָה בְךָ,

כְּדָבְקְךָ אַתָּה בְּאוֹלִיבְיָה.

אֵינְךָ אוֹהֵב אוֹתָהּ – אוֹמֵר לָהּ זֹאת,

כְּלוּם לֹא תְקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה גַם הִיא?

הדוכס

אֲבָל, כִּי לֹא יָכוֹל לֵב הָאִשָּׁה

לִסְעֹר בְּסַעַר הַתַּאֲוָה בְּעֹז

כִּסְעֹר לִבִּי. לֵב הָאִשָּׁה קָטָן

וְלֹא יָכִיל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. אֵינוֹ שׁוֹמֵר.

אַהֲבָתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא תְּשׁוּקָה –

לֹא בְלִבָּהּ כִּי בְחִכָּהּ קִנְּנָה –

תִּשְׂבַּע, תּוֹסִיף עַד בְּחִילָה, תָּקִיא.

אַהֲבָתִי הִיא רְעֵבָה כַּיָּם,

תּוּכַל כָּמוֹהוּ לְעַכֵּל. אַל תַּמְשִׁיל

אֶת עֹז אַהֲבָתִי לְאוֹלִיבְיָה

לְאַהֲבָה אֲשֶׁר תּוּכַל אֱהֹב

אוֹתִי אִשָּׁה.

ויאולה

אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ…

הדוכס

וּמָה אַתָּה יוֹדֵעַ?

ויאולה

יָפֶה אֵדַע

מַה הוּא יָכוֹל בְּאָהֳבוֹ הַגֶּבֶר.

לֵב אֱמוּנָה לָהּ כְּלֵב הַגֶּבֶר.

וּבַת אָבִי הִיא אָהֲבָה כָּמוֹנִי,

אִלּוּ הָיִיתִי, אִם אֶפְשָׁר, יַלְדָּה,

אוֹהֶבֶת אֲדוֹנִי.

הדוכס

וְקוֹרוֹתֶיהָ?

ויאולה

אַךְ דַּף חָלָק, רוּם כְּבוֹדְךָ. מִלָּה

עַל דַּל שְׂפָתֶיהָ לֹא עָבָרָה,

שׁוֹמֶרֶת סוֹד, וּכְמוֹ תוֹלַעַת פֶּקַע

נִזּוֹן סוֹדָהּ מֵאַרְגְּמַן לֶחְיָהּ.

נוּגָה וַעֲצֵבָה, חִוְרָה, חוֹלֶמֶת

יָשְׁבָה כְּפֶסֶל סֵמֶל סַבְלָנוּת

חִיְּכָה אֶל יְגוֹנָהּ. וְזֹה לֹא אַהֲבָה?

הֵן זֹה דַרְכֵּנוּ, הַגְּבָרִים – נַרְבֶּה

שִׂיחָה, נַרְבֶּה שְׁבוּעוֹת, וּבֶאֱמֶת

הַהַבְטָחָה עוֹלָה עַל רְצוֹנֵנוּ,

אִם בִּשְׁבוּעוֹת נִגְבַּר – נְקַלִּים בְּאַהֲבָה.

הדוכס

וַאֲחוֹתְךָ מֵתָה בְאָהֳבָהּ?

ויאולה

אֲנִי הִנְנִי כָּל הַנִּשְׁאָר לְבֵית

אָבִי מִכָּל בָּנָיו וְכָל בְּנוֹתָיו –

גַּם לֹא אֵדַע… שֶׁמָּא עָלַי לָלֶכֶת

אֶל הַגְּבִירָה?

הדוכס

אָמְנָם, כִּי כֵן. מַהֵר,

תִּמְסֹר לָהּ הַתַּכְשִׁיט, אֱמֹר: נַפְשִׁי

סוֹבֶלֶת כָּל דִּחוּי וְכָל אַפְשִׁי.

[יוצאים]

מחזה ה

גן אוליביה

[נכנסים טוביאש, אנדריאש ופביאן]

טוביאש

מַר פַבִּיאַן לֵךְ בְּדֶרֶךְ זֹה.

פביאן

כַּמּוּבָן שֶׁאָבֹא, כִּי אִם אוֹבֵד לִי כַּזַּיִת שֶׁל מַהֲתַלָּה

זֹאת, יִשְׁלְקוּנִי בְּמָרָה שְׁחֹרָה עַד לְמִיתָה.

טוביאש

כְּלוּם לֹא יִשְׂמַח לִבְּךָ לִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מְנֻוָּל

שֶׁבַּמְנֻוָּלִים וְכֶלֶב מְכֻלָּב נִתָּן לְחֶרְפָּה?

פביאן

אֲבָל, יְדִידִי, מְאֹד אָגִיל וְאֶשְׂמַח. הֲלֹא יְדַעְתֶּם

שֶׁבַּעֲבוּרוֹ אִבַּדְתִּי חִנִּי בְּעֵינֵי הַגְּבִירָה בִּשְׁבִיל

צוּדוֹ שֶׁל דֹּב.

טוביאש

וּכְדֵי לְהַכְעִיסוֹ, שׁוּב יִהְיֶה כָּאן הַדֹּב וְלֹא

נַשְׁאִיר עָלָיו שַׂעֲרָה כָל שֶׁהִיא. כְּלוּם לֹא, מַר

אַנְדְּרֵיאַשׂ?

אנדריש

אִם לֹא כֵן נַעֲשֶׂה לוֹ, יְרַחֲמוּ עָלֵינוּ מִן הַשָּׁמָיִם.

[נכנסת מריה]

טוביאש

הִנֵּה בָאָה הַשֵּׁדָה הַקְּטַנָּה. מַה יֵּשׁ חָדָשׁ, אוֹצָרִי

שֶׁלִּי?

מריה

עִמְדוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם מֵאֲחוֹרֵי הַסְּבַךְ, מַלְבוֹלִיוֹ בָּא

בְדֶרֶךְ זוֹ. חֲצִי שָׁעָה עָמַד בְּעֵין הַשֶּׁמֶשׁ, עוֹמֵד

וּמְעַוֶּה פָנָיו כְּנֶגֶד צִלּוֹ שֶׁלּוֹ. הִנְנִי מַשְׁבִּיעַתְכֶם

בְּכָל הַמַּצְחִיק שֶׁבָּעוֹלָם עִמְדוּ וַחֲזוּ בוֹ, שֶׁיָּדַעְתִּי

כִּי מִכְתָּבִי זֶה יַהַפְכֶנּוּ לְאִדְיוֹט מִתְפַּלְסֵף. אַךְ

הַס, אִם חֲבִיבָה עֲלֵיכֶם הַמַּהֲתַלָּה! [הם מסתתרים]

שְׁכַב כָּאן! [היא זורקת את המכתב] כִּי הִנֵּה הַדָּג בָּא

לְהֵאָחֵז בַּחַכָּה. [יוצאת]

[נכנס מלבוליו]

מלבוליו

הַכֹּל תָּלוּי בַּמַּזָּל; הַכֹּל תָּלוּי בַּמַּזָּל! פַּעַם סָחָה

לִי מַרִיָה, כִּי לִבָּהּ הוֹלֵךְ אַחֲרָי; וְגַם אֲנִי בְעַצְמִי

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁרָמְזָה בָּרוּר, כִּי אִם תִּתְאַהֵב,

תִּתְאַהֵב בְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹמָה כְּקוֹמָתִי שֶׁלִּי.

וּמִלְּבַד זֶה הִיא נוֹהֶגֶת בִּי כָבוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁהִיא

נוֹהֶגֶת בִּשְׁאָר הָעֲבֻדָּה. מַה יֵּשׁ לִי לַחְשֹׁב?

טוביאש

חֲמוֹר חָכָם-בְּעֵינָיו!

פביאן

אַךְ הָס! הִתְפַּלְסְפוּתוֹ זֹאת עוֹשָׂה אוֹתוֹ

לְתַרְנְגוֹל-הֹדּוּ נֶהְדָּר, אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַפֵּחַ בְּתוֹךְ

נוֹצוֹתָיו הַמְפֻשָּׂקוֹת.

אנדריאש

חֵי רֹאשִׁי, לְהַכּוֹת אוֹתוֹ מְנֻוָּל אֲנִי רוֹצֶה.

טוביאש

הָס!

מלבוליו

לִהְיוֹת גְּרַף מַלְבוֹלִיוֹ.

טוביאש

הוֹי, מְנֻוָּל!

אנדריאש

יָרֹה יִיָּרֶה!

טוביאש

דֹּם וּשְׁתֹק!

מלבוליו

[9] כְּבָר קָרוּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: הַגְּבֶרֶת מְחַנֶּכֶת בֵּית

הַמֶּלֶךְ נִשְּׂאָה לְנַעַר-הַחֶדֶר.

אנדריאש

יִמַּח שִׁמְךָ, אִיזֶבֶל!

פביאן

הָס! עַכְשָׁו שָׁקַע וְשָׁקָע. רוֹאִים אַתֶּם אֵיךְ שֶׁרוּחַ

דִּמְיוֹנוֹ מְפִיחָה וּמְמַלְאָה אוֹתוֹ.

מלבוליו

שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים עָבְרוּ מִיּוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ, אֲנִי יוֹשֵׁב

בְּכֻרְסָא נֶהְדָּרָה –

טוביאש

אֶבֶן לִי מִנַּיִן לִזְרֹק בְּעֵינָיו!

מלבוליו

קוֹרֵא אֲנִי לְכָל פְּקִידַי שֶׁיָּבֹאוּ אֵלָי. יוֹשֵׁב אֲנִי

לָבוּשׁ מְעִיל שֶׁל קְטִיפָה מְקֻשָּׁט בִּפְרָחִים. זֶה אַךְ

קַמְתִּי מִמִּטָּתִי כְּשֶׁאוֹלִיבְיָה יְשֵׁנָה בַּמִּטָּה –

טוביאש

חֲזִיזִים וָרָעַם!

פביאן

אַךְ הָס! אַךְ הָס!

מלבוליו

עַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל אָדוֹן תּוֹקַפְתֵנִי, אֲנִי שָׂם בָּהֶם אֶת

עֵינַי בִּיהִירוּת וְאוֹמֵר לָהֶם: אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמִי,

דְּעוּ גַם אַתֶּם אֶת מְקוֹמְכֶם, וְשׁוֹאֵל לְבֶן-אָחִי

טוֹבִּיאַשׁ, אַיֵּהוּ –

טוביאש

לַשֵּׁדִים וְלָרוּחוֹת!

פביאן

אַךְ הַס, הַס, הָס! עַכְשָׁו עַכְשָׁו!

מלבוליו

שִׁבְעָה מִמְּשָׁרְתַי נֶחְפָּזִים מִתּוֹךְ הִתְרַפְּסוּת

לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי, נִבְהָלִים לְחַפְּשׂוֹ. בֵּינְתַיִם אֲנִי

מְקַמֵּט מִצְחִי, אוּלַי אֲנִי מְכוֹנֵן שְׁעוֹנִי, אוֹ שֶׁאֲנִי

מְצַחֵק עִם טַבַּעַת-יְקָר. נִכְנָס טוֹבִּיאַשׁ, קָד קִידָה

לְעֻמָּתִי –

טוביאש

וּבַרְנָשׁ זֶה יִחְיֶה?

פביאן

תִּשְׁתֹּק, וְלוּ גַּם בָּאוּ לִמְשֹׁךְ מִתּוֹכְךָ מִלִּים

בְּאָזְנֶיךָ.

מלבוליו

אֲנִי מוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדִי, כּוֹבֵשׁ חִיּוּךְ-חֲבֵרִי בְּמַבָּט

שֶׁל אִי-רָצוֹן –

טוביאש

וְטוֹבִּיאַשׁ לֹא יִסְטֹר לְךָ עַל לֹעֲךָ?

מלבוליו

וְאוֹמֵר אֲנִי לוֹ: " טוֹבִּיאַשׁ חֲבִיבִי, מִכֵּיוָן שֶׁהָיְתָה

לִי זְכוּת לִהְיוֹת בַּעַל לְבַת-אָחִיךָ, הֲרֵי יֵשׁ לִי

רְשׁוּת לְדַבֵּר דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין בְּאָזְנֶיךָ" –

טוביאש

מָה? מָה?

מלבוליו

“חֲדַל לְךָ מִן הַשְּׁתִיָּה”.

טוביאש

כְּלַךְ לְךָ, חֲמוֹר!

פביאן

הַס, וְלֹא תְקַלְקֵל אֶת כָּל הָעִנְיָן.

מלבוליו

"יָתֵר עַל כֵּן, אַתָּה מְבַזְבֵּז אֶת עִתּוֹתֶיךָ בְּיַחַד עִם

טִפֵּשׁ שֶׁבַּטִּפְּשִׁים" –

אנדריאש

זֶה אֲנִי הוּא, הַאֲמִינוּ לִי.

מלבוליו

“וּשְׁמוֹ מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ” –

אנדריאש

הֲלֹא יָדַעְתִּי, שֶׁאֲנִי הוּא. כִּי רַבִּים קוֹרְאִים לִי

טִפֵּשׁ.

מלבוליו

[מרים את המכתב] מַה לָּזֶה פֹה?

פביאן

עַתָּה נִלְכַּד הַחַרְטוֹמָן בַּפָּח!

טוביאש

הָס! וֶאֱלֹהֵי הַמַּהֲתַלּוֹת יְבִיאֵהוּ לִידֵי קְרִיאָה

בְקוֹל!

מלבוליו

בְּחַיַּי! כְּתַב יָדָהּ שֶׁל גְּבִרְתִּי הוּא. זֶה הוּא הַצ’

שֶׁלָּהּ, וְהַפ’ שֶׁלָּהּ וְהַט’ שֶׁלָּהּ; וְכָךְ הִיא רוֹשֶׁמֶת

אֶת הַמ’. אֵין כָּל סָפֵק שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָהּ.

אנדריאש

הַצ’ שֶׁלָּהּ, וְהַפ’ שֶׁלָּהּ וְהַט’ שֶׁלָּהּ? אֵיךְ זֶה?

מלבוליו

[קורא] "לִפְלוֹנִי-אַלְמוֹנִי אֲהוּב נַפְשִׁי, מִכְתָּב וְרַב

שָׁלוֹם". הֲרֵי זֶה סִגְנוֹנָהּ שֶׁלָּהּ! בִּרְשׁוּתֵךְ לַכָּה

– לְאָט! וְהַחוֹתֶמֶת שֶׁלָּהּ. תַּבְנִית לוּקְרֶטִיָה

בָּהּ מִנְהָגָהּ לַחְתֹּם. הִיא גְּבִרְתִּי שֶׁלִּי. אֶל מִי

הַמִּכְתָּב?

פביאן

עַכְשָׁו נִתְפַּס עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ!

מלבוליו

"עֵדַי שְׁמֵי-הַשָּׁמַיִם:

אֲנִי אוֹהֶבֶת מְאֹד כַּיּוֹם.

מִי הוּא? אַל נָא תִּשְׁאֲלוּ,

כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם".

“כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם”. וּמָה עוֹד? מִשְׁקַל הַשִּׁיר

מִשְׁתַּנֶּה. “כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם”. אִלּוּ הָיִיתָ זֶה

אַתָּה, מַלְבוֹלִיוֹ!

טוביאש

אִלּוּ תָלוּךָ עַל עֵץ, כֶּלֶב!

מלבוליו

"הֲלֹא אֲנִי אֲנִי הַגְּבֶרֶת,

וּבְחִיר לִבִּי יִשְׁמַע לִי,

אוּלָם לִשְׁתֹּק אֲנִי בוֹחֶרֶת,

I, A, O, M– נַפְשִׁי שֶׁלִּי!"

פביאן

חִידָה טִפְּשִׁית.

טוביאש

בַּחוּרָה נֶחְמָדָה!

מלבוליו

“I, A, O, Mנַפְשִׁי שֶׁלִּי”. אֶלָּא קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ

עִיּוּן… צָרִיךְ עִיּוּן… צָרִיךְ עִיּוּן…

פביאן

אֵיזוֹ כוֹס תַּרְעֵלָה הִגִּישָׁה לוֹ.

טוביאש

נָפַל הַפֶּרֶס עַל הַמּוֹקֵשׁ!

מלבוליו

“הֲלֹא אֲנִי אֲנִי הַגְּבֶרֶת, וּבְחִיר לִבִּי יִשָּׁמַע לִי”.

כַּמּוּבָן, הִיא יְכוֹלָה לְצַוּוֹת לִי, הִיא גְּבִרְתִּי שֶׁלִּי.

זֶה בָרוּר לְכָל מִי שֶׁמֹּחוֹ בְרֹאשׁוֹ. אֵין כָּל קֹשִי

בָּזֶה אֶלָּא הַסּוֹף. מַה פֵּשֶׁר סֵדֶר הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ?

אִלּוּ הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת כָּל שֶׁהִיא לְלַמְּדָן עָלָי?

לְאַט-לִי.

I. A. O. M

טוביאש

אַי, אַי! לֵךְ וּמְצָא! כְּבָר הִנְּךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

פביאן

הַכֶּלֶב הִתְחִיל צוֹעֵק, כְּאִלּוּ הֵרִיחַ אֶת הַשּׁוּעָל.

מלבוליו

M– מַלְבוֹלִיוֹ;

M. בְּמ’ מַתְחִיל שְׁמִי.

פביאן

כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי שֶׁהוּא יִמְצָא אֶת שֶׁלּוֹ: חֹטֶם

נִפְלָא לוֹ.

M– מַשְׁמָעוֹ מַלְבוֹלִיוֹ; אֲבָל אֵין זֶה

מַקְבִּיל אֶל הַבָּא אַחֲרָיו. אֵינוֹ מְפַשֵּׁר אֶת הַשֵּׁנִי.

צָרִיךְ לִהְיוֹת

Aוְיֵשׁ

O

אנדריאש

וּבָאוֹת O יִגְמֹר, מֻבְטְחַנִי.

טוביאש

כֵּן, אוֹ שֶׁאֲנִי מַלְקֶה אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא

O

מלבוליו

וְאַחֲרֵי כֵן בָּאָה הָאוֹת

I

פביאן

אִי לְךָ, אִלּוּ הָיְתָה לְךָ עַיִן בְּעָרְפְּךָ, הָיִיתָ רוֹאֶה

יוֹתֵר חֶרְפָּה וּבוּשָׁה מֵאֲחוֹרֶיךָ, מִשֶּׁיֵּשׁ אֹשֶר

לְפָנֶיךָ.

מלבוליו

I. A. O. M. זֶה לֹא כָּל כָּךְ בָּרוּר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה

קֹדֶם. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לִמְעֹךְ אוֹתוֹ קֹדֶם וְהָיָה הוֹלֵם

אוֹתִי. כָּל אַחַת מֵאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת יֶשְׁנָהּ בִּשְׁמִי.

אַי, עַכְשָׁו יֵשׁ כָּאן פְּרוֹזָה: [קורא] "אִם יִפֹּל מִכְתָּבִי

זֶה בְּיָדֶיךָ עַיֵּן בַּדָּבָר. מַזָּלִי גָּבֹהַּ מִמַּזָּלְךָ, אֶלָּא

אַל תִּתְבַּהֵל מִפְּנֵי הַגְּדֻלָּה. יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים,

וְיֵשׁ נַעֲשִׂים לִגְדוֹלִים, וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת

הַגְּדֻלָּה. גּוֹרָלְךָ פּוֹתֵחַ לְפָנֶיךָ אֶת יָדוֹ. תְּפֹס

בּוֹ בְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדְךָ. וּכְדֵי לְהִתְרַגֵּל

לְמַה שֶּׁעוֹמֵד אַתָּה לִהְיוֹת, פְּשֹׁט מֵעָלֶיךָ הַקְּלִפָּה

הַצְּנוּעָה וְהוֹפַע אַחֵר. נְהַג בְּרָמָה עִם קְרוֹבֶיךָ,

זְרֹק מָרָה בַּמְשָׁרְתִים. שִׂפְתוֹתֶיךָ תַּבַּעְנָה נְאוּמִים

בְּפּוֹלִיטִיקָה; נְהַג מִנְהַג אִישׁ מוּזָר. זוֹ הִיא עֲצָתָהּ

שֶׁל אִשָּׁה הָאוֹהֶבֶת אוֹתְךָ. זְכֹר, מִי הִלֵּל תָּמִיד

אֶת פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים וְרָצָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ

[10] בְּקִשּׁוּרֵי-בִרְכַּיִם מִצְטַלְּבִים; אוֹמֶרֶת אֲנִי לְךָ,

זְכֹר נָא אֵלֶּה וַעֲרֹב לִבְּךָ! אָשְׁרְךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ אִם

אַתָּה רוֹצֶה בוֹ. וְאִם אֵינְךָ רוֹצֶה, הִשָּׁאֵר לְעוֹלָמִים

בֶּן-מֶשֶׁק-בַּיִת, מֵעֲמִיתֵיהֶם שֶׁל מְשָׁרְתִים, וְלֹא

תִהְיֶה שָׁוֶה לִנְגֹּעַ בְּכַף יָדָהּ שֶׁל הַהַצְלָחָה.

הֱיֵה שָׁלוֹם! אֲנִי, שֶׁהָיְתָה רוֹצָה לְהָמִיר גּוֹרָלְךָ

בְגוֹרָלָהּ.

הַמְּאֻשָּׁרָה-הָאֻמְלָלָה".

אוֹר הַחַמָּה אֵינוֹ יוֹתֵר בָּרוּר. לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק

אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר. אֶהְיֶה גֵאֶה, אֶקְרָא בְּסִפְרֵי

הַפּוֹלִיטִיקָאִים. אֶתְעַמֵּר בְּטוֹבִּיאַשׁ, אֶתְרַחֵק מִן

הַכְּנוּפְיָא הַנִּקְלָה, אֶהְיֶה מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי

אָדָם כִּדְבָעֵי. אֵינֶנִּי מְרַמֶּה עַצְמִי, אֵין לַדִּמְיוֹן

כָּל שְׁלִיטָה עָלָי. לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים הִלְּלָה אֶת

הַפּוּזְמְקָאוֹת הַצְהֻבִּים שֶׁלִּי, וְהִתְפַּלְאָה לַקִּשׁוּרִים

הַמִּצְטַלְּבִים שֶׁלִּי; וּבָזֶה הִיא מְגַלָּה אֶת אַהֲבָתָהּ,

וּמִתּוֹךְ רֶמֶז קַל הִיא מוֹרָה לִי אֵיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ לְפִי

טַעְמָהּ. בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ מַזָּלִי. אֲנִי מְאֻשָּׁר. אֶהְיֶה

נוֹהֵג בְּשִׁגָּעוֹן, גֵּאֶה, לוֹבֵשׁ פּוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים

וְנוֹעֵל קִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר

לְהִזְדָּרֵז. בְּרוּכִים הֱיוּ לִי שָׁמַי וּמַזָּלִי! הִנֵּה עוֹד

הוֹסָפָה כָּאן: [קורא] "אֵינְךָ יָכוֹל שֶׁלֹּא לְהַכִּיר

מִי אָנִי. אִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, הַרְאֵה זֹאת

בְּחִיּוּכְךָ. חִיּוּכְךָ מְאֹד הוֹלֵם אוֹתְךָ וְלָכֵן, אֲהוּבִי,

חֲבִיבִי, תְּחַיֵּךְ תָּמִיד כְּשֶׁאַתָּה נִמְצָא בְקִרְבָתִי.

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת". אֱלֹהִים, מוֹדֶה

אֲנִי לְךָ. אֲנִי אֲחַיֵּךְ, אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּל אֲשֶׁר תִּדְרְשִׁי

מִמֶּנִּי.

[יוצא]

פביאן

עַל חֶלְקִי בִּצְחוֹק זֶה לֹא הָיִיתִי מְוַתֵּר בִּשְׂכַר שָׁנָה

אֵצֶל הַמּוֹגוּל הַגָּדוֹל.

טוביאש

כִּשְׂכַר עֵצָה זוֹ הָיִיתִי נוֹשֵׂא לִי לְאִשָּׁה אוֹתָהּ

בַּחוּרָה!

אנדריאש

גַּם אֲנִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת.

טוביאש

וְלֹא הָיִיתִי לוֹקֵחַ כָּל נְדוּנְיָה, בִּלְתִּי עוֹד צְחוֹק

כְּמוֹתוֹ.

[נכנסת מריה]

פביאן

הִנֵּה הִיא צַיֶּדֶת-הַצִּפֳּרִים הָעֲדִינָה שֶׁלָּנוּ.

טוביאש

רוֹצָה אַתְּ לְהַנִּיחַ רַגְלֵךְ עַל עָרְפִּי?

אנדריאש

וְאוּלַי גַּם עַל עָרְפִּי שֶׁלִּי?

טוביאש

וְאוּלַי אֶעֱרֹב בִּשְׂחוֹק-הַמַּלְכָּה אֶת חֵרוּתִי שֶׁלִּי

וְאֶהְיֶה לָךְ לְעֶבֶד?

אנדריאש

בֶּאֱמוּנָתִי, וְאוּלַי אֶעֱשֶׂה גַם אֲנִי כָּךְ?

טוביאש

אַתְּ הִשְׁקַעַתְּ אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹת, עַד שֶׁיָּבֹא לִידֵי

טֵרוּף הַדַּעַת לִכְשֶׁיִּתְנַעֵר מִדִּמְיוֹנוֹ.

מריה

אֲבָל הַגִּידוּ לִי בִרְצִינוּת: הֲבֶאֱמֶת פָּעַל עָלָיו

הַדָּבָר?

טוביאש

כְּיַיִן חָרִיף עַל אִשָּׁה זְקֵנָה.

מריה

אִם רוֹצִים אַתֶּם לִרְאוֹת פְּרִי מִשְׂחָקֵנוּ, הִסְתַּכְּלוּ

בוֹ כְּשֶׁיּוֹפִיעַ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּפְנֵי הַגְּבֶרֶת.

בְּפוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים יָבֹא, וְהִיא תַכְלִית שִׂנְאָה

שׂוֹנֵאת אוֹתָם, וּבְקִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים יָבֹא, מַה

שֶּׁהִיא מְתָעֶבֶת. וּבְחִיּוּךְ יְחַיֵּךְ לָהּ – מִדָּה שְׂנוּאָה

לָהּ בְּמַצָּבָהּ עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִיא שְׁרוּיָה בְּמָרָה שְׁחֹרָה.

וְהוּא יִקְלֶה בְעֵינֶיהָ מְאֹד. אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם רוֹצִים

לִרְאוֹת זֹאת, לְכוּ אַחֲרָי.

טוביאש

עַד שַׁעֲרֵי הַגֵּיהִנּוֹם, לֵץ מִתְלוֹצֵץ שֶׁאֵין שֵׁנִי

דוֹמֶה לוֹ!

אנדריאש

וְגַם אֲנִי אִתְּךָ.

[כולם יוצאים]

מערכה שלישית

מחזה א

בגינה של אוליביה

[נכנסים ויאולה והליצן, בידיו תוף]

ויאולה

שָׁלוֹם עָלֶיךָ, יְדִידִי, וְשָׁלוֹם לַמּוּסִיקָה שֶׁלְּךָ!

הֲטוֹב לְךָ לְיַד תֻּפְּךָ?

הליצן

אֲדוֹנִי, אֲנִי גָר לְיַד הַכְּנֵסִיָּה.

ויאולה

כְּלוּם אֶחָד מִכְּלֵי-הַקֹּדֶשׁ אָתָּה?

הליצן

לֹא, לֹא, אֲדוֹנִי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי גָר בְּבֵיתִי, וּבֵיתִי

עוֹמֵד לְיַד הַכְּנֵסִיָּה.

ויאולה

אִם כָּךְ, הֲלֹא תוּכַל לֵאמֹר, שֶׁהַמֶּלֶךְ גָּר אֵצֶל

הַקַּבְּצָן, כֵּיוָן שֶׁהַקַּבְּצָן גָּר בְּקִרְבַת הַמֶּלֶךְ, אוֹ

שֶׁהַכְּנֵסִיָּה עוֹמֶדֶת עַל יַד הַטַּנְבּוּר, כֵּיוָן שֶׁהַטַּנְבּוּר

עוֹמֵד עַל יַד הַכְּנֵסִיָּה.

הליצן

כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי. צְאוּ וּרְאוּ אוֹתוֹ דוֹר שֶׁקָּם לָנוּ!

הַמֵּימְרָא אֵינָהּ אֶלָּא כְּסָיָה שֶׁל עוֹר לְגַבֵּי הֲלָצָה

יָפָה – בִּן-רֶגַע וְהִיא נֶהֱפֶכֶת עַל צִדָּהּ הַשֵּׁנִי.

ויאולה

אֲבָל, יָדוּעַ, שֶׁהַיּוֹדֵעַ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ יָפֶה בְמִלִּים,

מַשְׂכִּיל וּמְמַהֵר לִנְהֹג בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ.

הליצן

וּמִטַּעַם זֶה רָצִיתִי שֶׁלֹּא יִהְיוּ נוֹתְנִים שֵׁם

לַאֲחוֹתִי.

ויאולה

מִפְּנֵי מָה?

הליצן

מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ אֶלָּא מִלָּה, וְהַמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ

בַּמִּלָּה יָכוֹל לִנְהֹג קַלּוּת רֹאשׁ עִם אֲחוֹתִי. אֲבָל

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר נַעֲשׂוּ הַמִּלִּים מְנֻוָּלוֹת מִיּוֹם

שֶׁהַכְּתָב הֵמִיט עֲלֵיהֶן חֶרְפָּה.

ויאולה

מִפְּנֵי מָה?

הליצן

בְּהֵן צִדְקִי, אֲדוֹנִי, אֵינֶנִּי יָכוֹל לִפְנוֹת אֵלֶיךָ

אֶלָּא בְמִלִּים, וְהַמִּלִּים נַעֲשׂוּ כָּל כָּךְ כּוֹזְבוֹת, עַד

שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַאֲמִין לָהֶן.

ויאולה

הִנְנִי לַעֲרֹב, שֶׁבָּחוּר שָׂמֵחַ אַתָּה וְאֵינְךָ דוֹאֵג

לְשׁוּם דָּבָר.

הליצן

לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי, יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי דּוֹאֵג לוֹ. אֶלָּא,

תַּאֲמִין לִי, לְךָ אֵינֶנִּי דוֹאֵג; אִם זֹאת אוֹמֶרֶת

שֶׁאֵין אֲנִי דוֹאֵג לְשׁוּם דָּבָר, הָיִיתִי רוֹצֶה וְהָיִיתָ

אִי-נִרְאֶה.

ויאולה

כְּלוּם אֵינְךָ לֵיצָנָהּ שֶׁל אוֹלִיבְיָה?

הליצן

לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי, אֵינֶנִּי הַשּׁוֹטֶה שֶׁל הַגְּבֶרֶת. אֵין

לָהּ לְאוֹלִיבְיָה כָּל שְׁטוּת. עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא לְאִישׁ לֹא

יִהְיֶה לָהּ כָּל שׁוֹטֶה. הַשּׁוֹטִים וְהַבְּעָלִים הֵמָּה

מֵעֵין מְלִיחִים וְסַרְדֶּלִים אֵלֶּה כְּנֶגֶד אֵלֶּה. הַבַּעַל

הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם. אֵינֶנִּי הַשּׁוֹטֶה שֶׁלָּהּ, אֶלָּא

הַמְּעַקֵּם דְּבָרֶיהָ.

ויאולה

לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים רָאִיתִי אוֹתְךָ אֵצֶל הַדֻּכָּס

אוֹרְסִינוֹ.

הליצן

הַשְּׁטוּת הוֹלֶכֶת וְסוֹבֶבֶת אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. דּוֹמָה

הִיא לַשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה בְכָל מָקוֹם. הָיָה צַר, אִלּוּ

לֹא הָיָה הַלֵּיצָן כָּל כָּךְ מָצוּי אֵצֶל הַדֻּכָּס, כְּשֵׁם

שֶׁהוּא מָצוּי אֵצֶל הַגְּבֶרֶת. נִרְאֶה לִי שֶׁרָאִיתִי אֶת

חָכְמָתְךָ כָּאן.

ויאולה

אִם רוֹצֶה אַתָּה לְהָתֵל בִּי, אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת

פֹּה. הֵא לְךָ דְּבַר-מָה לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת לִבֶּךָ. [נותנת לו

מטבע]

הליצן

וְיִתֵּן לְךָ יוּפִּיטֶר זָקָן עוֹבֵר עַל מִדּוֹתֶיךָ מִן

הַשְּׂעָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיָּבֹאוּ לְיָדָיו.

ויאולה

בֶּאֱמוּנָתִי, שֶׁאֲנִי כָּמֵהַּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא

הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה סַנְטֵרִי מַצְמִיחַ שֵׂעָר. הֲבַבַּיִת

גְּבִרְתְּךָ?

הליצן

[מצביע על המטבע] כְּלוּם לֹא יָבִיא זוּג שֶׁכָּאֵלֶּה

אֶפְרוֹחִים?

ויאולה

בְּוַדַּאי, אִם רַק מְזַוְּגִים אוֹתָם.

הליצן

הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּתַפְקִידוֹ שֶׁל פַּנְדָּרוּס

מִפְרִיגִיָּה בִּכְדֵי לְהַמְצִיא לִטְרוֹאִילֶס זֶה אֶת

[11] הַקְּרֶסִידָה שֶׁלּוֹ.

ויאולה

בַּנְתִּי לְרֵעֲךָ: אַתָּה יוֹדֵעַ יָפֶה לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת.

[נותנת עוד מטבע]

הליצן

אֵין זֶה דָבָר גָּדוֹל, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ נְדָבָה

בְּעַד קְרֶסִידָה עֲנִיָּה. קְרֶסִידָה – – נְדָבוֹת

הָיְתָה. אֲדוֹנִי, גְּבִרְתִּי בַבַּיִת. אֲבַשֵּׂר לָהּ מֵאַיִן

אַתָּה בָא. מִי אַתָּה וּמָה רְצוֹנְךָ – אֵין זֶה נוֹגֵעַ

לִי, אֵינוֹ נִמְצָא בְּתוֹךְ הַסְּפֵירָה שֶׁלִּי, יָכוֹל לֵאמֹר

הָיִיתִי בָּאֹפֶן שֶׁלִּי, אֶלָּא שֶׁמִּלָּה זוֹ נִטַּשְׁטְשָׁה מֵרֹב

שִׁמּוּשׁ. [יוצא]

ויאולה

בָּחוּר פִּקֵּחַ הוּא בִּשְׁבִיל הֱיוֹת לֵיצָן

וּמֹחַ דֵּי חָרִיף נָחוּץ לְכָךְ.

עָלָיו לָדַעַת זְמַן וְטֶבַע אֲנָשִׁים,

וּמַצַּב רוּחַ אִישׁ עָלָיו לָצוֹן יַחְמֹד,

וְלֹא לִפֹּל כַּבַּז עַל כָּל נוֹצָה

שֶׁלְּעֵינָיו בָּאָה. זוֹ אָמָּנוּת,

וְעִמָּהּ עֲבוֹדָה כְּאָמָּנוּת חָכָם,

כִּי שְׁטוּת מִתּוֹךְ חָכְמָה – חִדּוּד,

מַה חֵפֶץ יֵשׁ בִּשְׁטוּת חָכָם יָרוּד?

[נכנסים טוביאש ואנדריאש]

טוביאש

שָׁלוֹם לְךָ, אָדוֹן!

ויאולה

שָׁלוֹם וּבְרָכָה!

אנדריאש

Dieu vous garde, Monsieur!

ויאולה

Et vous aussi; vôtre serviteur.

אנדריאש

תִּקְוָתִי שֶׁאַתָּה שֶׁלִּי, וַאֲנִי שֶׁלְּךָ – לְשָׁרֵת.

טוביאש

רוֹצֶה אַתָּה לְבַקֵּר אֶת בֵּיתֵנוּ? בַּת-אָחִי רוֹצָה

שֶׁתִּכָּנֵס, בְּאִם יֵשׁ לְךָ דָּבָר אֵלֶיהָ.

ויאולה

תְּקַבֵּל בַּת-אָחִיךָ תּוֹדָתִי; כְּלוֹמַר, זוֹ הִיא

תְעוּדָתִי.

טוביאש

וּבְכֵן שָׂא רַגְלֶיךָ וַהֲבִיאֵן לִידֵי תְנוּעָה.

ויאולה

רַגְלַי מְבִינוֹת יוֹתֵר יָפֶה אוֹתִי מִשֶּׁאֲנִי מֵבִין לְמָה

אַתָּה מִתְכַּוֵּן בְּאָמְרְךָ: שָׂא רַגְלֶיךָ.

טוביאש

רוֹצֶה אֲנִי לוֹמַר: הִכָּנֵס.

ויאולה

הִנְנִי לַעֲנוֹתְךָ בַּהֲלִיכָה וּכְנִיסָה, אֶלָּא שֶׁכְּבָר

הִקְדִּימוּ אוֹתָנוּ.

[נכנסות אוליביה ומריה]

גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה שֶׁבַּנֶּחְמָדוֹת, יַמְטִירוּ עָלַיִךְ הַשָּׁמַיִם

גִּשְׁמֵי-רֵיחוֹת.

אנדריאש

חַצְרָנִי גָדוֹל אוֹתוֹ בָּחוּר. “גִּשְׁמֵי-רֵיחוֹת”. יָפֶה!

ויאולה

קוֹלִי שֶׁלִּי אֵינוֹ אֶלָּא בְּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ הַפְּתוּחוֹת

וְנוֹטוֹת-הַחֶסֶד.

אנדריאש

“רֵיחוֹת”, “פְּתוּחוֹת”, “נוֹטוֹת-חֶסֶד”. יִהְיוּ לִי

שְׁמוּרוֹת שְׁלָשׁ אֵלֶּה.

אוליביה

סִגְרוּ פִּשְׁפַּשׁ הַגָּן וּתְנוּ לִי וְאַט אֵלָיו אֶת אָזְנִי.

[יוצאים טוביאש, אנדריאש ומריה]

תְּנָה לִי אֶת יָדְךָ, אֲדוֹנִי.

ויאולה

גְּבִרְתִּי, הִנְנִי לְשָׁרְתֵךְ כָּל אֲשֶׁר תִּפְקֹדִי.

אוליביה

מַה שִּׁמְךָ?

ויאולה

שֵׁם עַבְדֵּךְ – קֵסַרְיוֹ, בַּת-רוֹזְנִים יְפַת-תֹּאַר!

אוליביה

עַבְדִּי שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי? מִיּוֹם קֹרָא

לַחֲנֻפָּה אַךְ מַחֲמָאָה, לֹא טוֹב

הָיָה לָעוֹלָם. אַתָּה נַעַר-אוֹרְסִינוֹ.

ויאולה

וְהוּא עַבְדֵּךְ, וְכֵן עָלָיו לִהְיוֹת

לְעֶבֶד זֶה שֶׁהוּא עֶבֶד עַבְדֵּךְ.

אוליביה

אֵינֶנִּי נִזְכָּרָה בוֹ. מוּטָב וִיהִי

גַּם זִכְרוֹנוֹ חָלָק וְלֹא מָלֵא אוֹתִי.

ויאולה

וּבָא אֲנִי בִּכְדֵי לָעִיר קִרְבֵּךְ

אֶת זִכְרוֹנוֹ…

אוליביה

שְׁאֵלָתִי, חֲדָל.

צִוִּיתִי כְּבָר לְךָ שֶׁלֹּא תְדַבֵּר בּוֹ.

אֲבָל אִלּוּ הָיְתָה שְׁאֵלָתְךָ

אַחֶרֶת, וְנָטִיתִי לְךָ אָזְנִי,

וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב לְמַנְגִּינוֹת-שָׁמָיִם.

ויאולה

הוֹי, גְּבֶרֶת יְקָרָה…

אוליביה

הַרְשֵׁנִי נָא,

הָיִיתָ פֹה, קָסַמְתָּ לָנוּ קֶסֶם.

שָׁלַחְתִּי לְךָ טַבַּעַת, בָּהּ רִמִּיתִי

אֲנִי אוֹתִי, עַבְדִּי, וְיֵשׁ לִפְחֹד

כִּי גַם אוֹתְךָ. וּלְמִשְׁפָּטְךָ עַתָּה

אֲנִי גַם אֲיַחֵלָה. יַעַן כִּי

אֲנִי בְיָדְךָ הֵטַלְתִּי בְּעַרְמוּמִיּוּת נִבְזָה

טַבַּעַת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ. וּמֶה

עָלַי חָשָׁבְתָּ? כְּלוּם לֹא מַטָּרָה

לְכָל חִצֶּיךָ שַׂמְתָּ אֶת כְּבוֹדִי?

וַחֲשָׁדִים עַל חֲשָׁדִים הִרְבֵּיתָ,

הָרָה אוֹתָם לֵב-עָרִיצִים. בִּשְׁבִיל

אָדָם מֵיטִיב לִתְפֹּס כְּבָר דֵּי גִּלִּיתִי

לִבִּי, כִּי לוּט צָעִיף וְלֹא חָזֶה.

עַתָּה דַבֵּר אָתָּה!

ויאולה

לִבִּי לַגְּבֶרֶת!

אוליביה

אוּלַי בָּזֶה רֵאשִׁית הָאַהֲבָה?

ויאולה

לֹא – לֹא! לֹא כְלוּם! וְהַנִּסָּיוֹן יוֹרֵנוּ,

כִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד יִדְאַב

לִבֵּנוּ לְשׂוֹנְאֵינוּ נָפֶשׁ.

אוליביה

וּבְכֵן, יֵשׁ שׁוּב זְמַן לְחַיֵּךְ. אֲבָל

מַה מְּאֹד יֵקַל לְהִתְגָּאוֹת לַדָּל.

אִם לְשָׁלָל לִהְיוֹת, הֲלֹא יִיטַב

לִנְפֹּל לִפְנֵי אֲרִי, מִנְּפֹל לִפְנֵי זְאֵב.

[קול פעמון השעון]

הַפַּעֲמוֹן מֵעִיד עַל בִּזְבּוּז עִתּוֹתַי.

הֵרָגַע, עֶלֶם טוֹב, כִּי לֹא אוֹתְךָ אֶרְצֶה.

אֲבָל כִּבְשׁלֹ הַנֹּעַר וְהַזְּמַן,

לָהּ אִשְׁתְּךָ תִקְצֹר אִישׁ גֶּבֶר-חָיִל.

הֵן דַּרְכְּךָ נִכְחֲךָ – וּמָה?

ויאולה

וּמָה –

וִיהִי, גְּבִרְתִּי, חֶלְקֵךְ שִׂמְחָה וָטוֹב!

וְאֵין כְּלוּם לָשִׂים בְּפִי לַאֲדוֹנִי?

אוליביה

חַכֵּה. הַגֵּד נָא לִי דַעְתְּךָ עָלָי.

ויאולה

סָבוּר אֲנִי דַּעְתֵּךְ עָלַיִךְ הִיא:

וְאַתְּ אֵינֵךְ מַה שֶּׁיֶּשְׁנֵךְ.

אוליביה

אִם כָּךְ

דַּעְתִּי גַם עַל אֲדוֹנִי הִיא דַעְתִּי.

ויאולה

כִּי אָז צָדָקְתְּ: אֵינֶנִּי מַה שֶּׁאָנִי.

אוליביה

חֶפְצִי וְהָיִיתָ מַה שֶּׁזֶּה לִבִּי רוֹצֶה.

ויאולה

אִלּוּ הָיָה זֶה טוֹב מִזֶּה, כִּי אָז

רָצִיתִי גַם אָנִי – עַכְשָׁו אֲנִי שׁוֹטֵךְ.

אוליביה

כַּמָּה גָדוֹל הַבּוּז זֶה הַנִּשְׁקָף

וְרַב הַחֵן עַל שִׂפְתוֹתָיו, הַקֶּצֶף.

הָאַהֲבָה תָחוּשׁ לְהִגָּלוֹת

מֵחֵטְא-דָּמִים, לֵילָהּ אוֹר מִיָּרֵחַ.

קֵסַרְיוֹ, בְּשׁוֹשַׁנִּי אָבִיב,

בְּתֻמָּתִי, בְּכָל קָדוֹשׁ וְחָבִיב

נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ – אֲהַבְתִּיךָ מְאֹד.

גֵּאָה אֲנִי, אֲבָל לֹא אוּכַל עוֹד

לַסְתִּיר מִמְּךָ יְקוֹד אַהֲבָתִי.

וְאַל תִּשְׁתֹּק – כִּי סַחְתִּי תַאֲוָתִי.

אָכֵן, יִמְתַּק לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה,

לִמְצֹא אוֹתָהּ יִמְתַּק עוֹד פִּי שִׁבְעָה.

ויאולה

נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בְּתֹם וּבִנְעוּרִים,

לִי לֵב וְחֵיק וֶאֱמוּנָה שְׁמוּרִים

לֹא לְאִשָּׁה, וּלְעוֹלָמִים עָלָיו

אִשָּׁה גַם לֹא תִשְׁלֹט מִלְּבַד בְּעָלָיו.

הֲיִי שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי! שׁוּב לְעוֹלָם

עָדַיִךְ לֹא תָבֹא דִמְעַת הַשַּׂר הָרָם.

[יוצא]

אוליביה

הוֹי שׁוּבָה, שׁוּב! בְּיָדְךָ לִבִּי יִסֹּב

לְאַהֲבָה אֶת אֲשֶׁר לֹא אֶאֱהֹב.

[יוצאת]

מחזה ב

חדר בביתה של אוליביה

[נכנסים טוביאש, אנדריאש ופביאן]

אנדריאש

בְּחַיַּי, אֵינֶנִּי נִשְׁאָר פֹּה אַף רֶגַע.

טוביאש

מַה טַּעַם, זַעַם יַקִּיר, מַה טָּעַם?

פביאן

אַנְדְּרֵיאַשׂ, מֻכְרָח אַתָּה לְהַגִּיד לָנוּ אֶת הַטָּעַם.

אנדריאש

טוֹב! רָאִיתִי אֶת בַּת-אָחִיךָ, וְהִיא מַסְבִּירָה פָנֶיהָ

לִמְשָׁרְתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס; מֵעוֹלָם לֹא הִסְבִּירָה לִי

אוֹתָם כָּךְ. שָׁם בַּגָּן רָאִיתִי זֹאת.

טוביאש

וְאוֹתְךָ רָאֲתָה אָז, יֶלֶד זָקֵן? הַגֵּד.

אנדריאש

יָפֶה רָאֲתָה, כִּרְאוֹתִי אוֹתְךָ מַמָּשׁ.

פביאן

רְאָיָה יָפָה שֶׁאוֹתְךָ הִיא אוֹהֶבֶת זוֹ.

אנדריאש

חֲזִיזִים וָרָעַם! חֲמוֹר אַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי?

פביאן

בָּאֹפֶן הֲכִי טוֹב הִנְנִי לְהוֹכִיחַ לְךָ זֹאת. וְאָעִידָה

לִי אֶת הַשֵּׂכֶל וְאֶת הַבִּינָה וְיִשָּׁבֵעוּ.

טוביאש

וְהֵם הָיוּ שׁוֹפְטִים מֻשְׁבָּעִים טֶרֶם שֶָׁנַּעֲשָׂה נֹחַ

סַפָּן.

פביאן

אֲהָבִים הִתְנְתָה בְּפָנֶיךָ עִם אוֹתוֹ בָחוּר רַק בִּכְדֵי

לְהָעִיר גְּבוּרָתְְךָ הַנִּרְדָּמָה, בִּכְדֵי לְמַלֵּא חֻבְּךָ

אֵשׁ וְלָטַעַת בְּלִבְּךָ שַׁלְהֶבֶת. עָלֶיךָ הָיָה לְהִזְדָּרֵז

וְלִסְתֹם פִּיהוּ שֶׁל אוֹתוֹ פִּרְחָח בַּהֲלָצוֹת נַעֲלוֹת

זֶה אַךְ בָּאוֹת מִתַּחַת הַמַּקֶּבֶת. לָזֹאת קִוְּתָה

שֶׁתַּעֲשֶׂה, וְאַתָּה אִכְזַבְתָּ תִּקְווֹתֶיהָ, וְאַתָּה נָתַתָּ

לַזְּמַן שֶׁיָּסִיר מֵהִזְדַּמְּנוּת זוֹ שִׁכְבַת זְהַב מִשְׁנֶה.

וּבְדַעַת הַגְּבִירָה נָסַעְתָּ צָפוֹנָה, שֶׁשָּם תִּהְיֶה תָּלוּי

כְּאוֹתוֹ פְּתִיל-קֶרַח בְּתוֹךְ זְקָנוֹ שֶׁל הוֹלַנְדִּי, עַד

שֶׁלֹּא תִתְקֹן מְעֻוָּת זֶה בְּאֵיזֶה מַעֲשֵׂה גְבוּרָה יוֹצֵא

מִן הַכְּלָל אוֹ בְּפּוֹלִיטִיקָה פִּקְחִית.

אנדריאש

אִם זֶה צָרִיךְ לָבֹא בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, יָבֹא

עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה גְבוּרָה. פּוֹלִיטִיקָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי.

[12] בְּעֵינַי אַחַת הִיא פּוֹלִיטִיקַאי אוֹ פְּיֶטִיסְט.

טוביאש

אָז טוֹב! נִבֶן אָשְׁרְךָ עַל יְסוֹד הַגְּבוּרָה: תְּבַע

אוֹתוֹ שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס לְדוּ-קְרָב; הָטֵל בּוֹ אַחַד

עָשָׂר פְּצָעִים. בַּת-אָחִי תִשְׁמַע זֹאת; תֵּדַע, שֶׁאֵין

בָּעוֹלָם מֵלִיץ טוֹב עַל גֶּבֶר לִפְנֵי אִשָּׁה כְאוֹתָהּ

בְּשׂוֹרָה שֶׁל גְּבוּרָה.

פביאן

אֵין לְךָ כָּל אֶמְצָעִי אַחֵר, מַר אַנְדְּרֵיאַשׁ.

אנדריאש

הֲיֵשׁ מִכֶּם אִישׁ שֶׁיִּמְסֹר לוֹ אֶת תְּבִיעָתִי לַקְּרָב?

טוביאש

לֵךְ וּכְתֹב אוֹתָהּ בְּיָדוֹ שֶׁל מַרְס, בַּחֲרִיפוּת וְקִצּוּר.

לֹא הַחִדּוּד עִקָּר, אֶלָּא הַמְּלִיצָה וְהַחֲרִיפוּת.

חָרְפֵהוּ וְגַדְּפֵהוּ כְיַד הַדְּיוֹ הַטּוֹבָה עָלֶיךָ. אִם

תְּדַבֵּר אִתּוֹ אֵי אֵלֶּה שֵׁשׁ פְּעָמִים בִּלְשׁוֹן אַתָּה

אֵין בָּזֶה כְלוּם. הַרְבֵּה שֶׁקֶר עַל כָּזָב כַּמָּה שֶׁיָּכִיל

הַגִּלָּיוֹן וְאִם גַּם יִהְיֶה אָרְכּוֹ כְּאֹרֶךְ הַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה

אֲשֶׁר בְּוַרֵה בְּאַנְגְּלִיָּה. לֵךְ וַעֲשֵׂה! וְאַל תֶּחְסַר

בַּדְּיוֹ הַמָּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב בְּנוֹצָה שֶׁל

אַוָּז. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!

אנדריאש

אֵיפֹה אֶמְצָאֲכֶם?

טוביאש

נִקְרָא אוֹתְךָ מִן הַ-

cubiculum[13]שֶׁלְּךָ. לֵךְ.

[אנדריאש יוצא]

פביאן

יָקָר הוּא לְךָ, מַר טוֹבִּיאַשׁ.

טוביאש

יַקִּירִי, גַּם בִּי לֹא זָכָה בְּזוֹל. עָלִיתִי לוֹ בְּאַלְפַּיִם

לְעֵרֶךְ, וְאוּלַי לְמַעְלָה מִזֶּה.

פביאן

מִכְתָּב יְקַר-מְצִיאוּת יָבִיא לָנוּ. הֲלֹא לֹא

תִמְסְרֶנּוּ?

טוביאש

וְכִי מָה אֲנִי בְעֵינֶיךָ? אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי

אֶעֱשֶׂה בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָנֶה לוֹ הַצָּעִיר. סְבוּרַנִי, שֶׁאֵין

בְּכֹחָם שֶׁל שְׁוָרִים לְזַמְּנָם לְמָקוֹם אֶחָד. וַאֲשֶׁר

לְמַר אַנְדְּרֵיאַשׂ, אִם בָּאִים לְנַתֵּחַ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ

בִכְבֵדוֹ דָם עַד כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂאֶנּוּ הַזְּבוּב עַל קְצֵה כַף

רַגְלוֹ, הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לֶאֱכֹל אֶת יֶתֶר הַמַּפֶּלֶת.

פביאן

וְגַם יְרִיבוֹ, אוֹתוֹ צָעִיר, אֵין בְּפָנָיו כָּל סִימָן שֶׁל

אַכְזְרִיּוּת.

[נכנסת מריה]

טוביאש

הִנֵּה הָחַרְפָנִי הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ בָא!

מריה

רְצוֹנְכֶם לָמוּת מִיתַת-צְחוֹק, לְכוּ אַחֲרַי. אוֹתוֹ

טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ,מַלְבוֹלִיוֹ, נַעֲשָׂה עוֹבֵד עֲבוֹדָה

זָרָה, כָּפַר בָּעִקָּר. אֵין בָּעוֹלָם נוֹצְרִי הַמַּאֲמִין

לְהִנָּצֵל בֶּאֱמוּנָתוֹ מַאֲמִין בְּכַמּוּת גְּדוֹלָה כָּזֹאת

שֶׁל שְׁטֻיּוֹת. הֲרֵיהוּ מְטַיֵּל כְּבָר בְּפוּזְמְקָאוֹת

צְהֻבִּים.

טוביאש

וּבְקִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים?

מריה

מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס! מַמָּשׁ מְלַמֵּד-דַּרְדַּקֵּי שֶׁיֵּשׁ

לוֹ חֶדֶר בְּבֵית-מִדְרָשׁ. אָרַבְתִּי לוֹ, כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ

לְהָרְגוֹ. אֵינוֹ סָר יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה מִכָּל הַכָּתוּב

בְּמִכְתָּבִי שֶׁעָרַכְתִּי לְרַמּוֹתוֹ. וְתוֹךְ כְּדֵי חִיּוּכוֹ פָּנָיו

מִתְכַּסִּים בְּקַוִּים מְרֻבִּים מֵהַקַּוִּים שֶׁעַל הַמַּפָּה

[14] הַחֲדָשָׁה שֶׁל שְׁתֵּי אַרְצוֹת הֹדּוּ. מֵעוֹלָם לֹא

רְאִיתֶם כַּדָּבָר. בְּדֵי עָמָל הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי

שֶׁלֹּא לִזְרֹק בְּרֹאשׁוֹ דְבַר-מָה. מֻבְטְחַנִי שֶׁהַגְּבֶרֶת

תִּסְטֹר עַל לֶחְיוֹ, וְהוּא יְחַיֵּךְ וּלְחֶסֶד גָּדוֹל לוֹ

יַחְשֹׁב זֹאת.

טוביאש

נֵלֵךְ, הֲבִיאִינוּ לַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.

[יוצאים]

מחזה ג

רחוב

[נכנסים אנטוניו וסבסטיאן]

סבסטיאן

לֹא הָיָה רְצוֹנִי לְהַטְרִיחֲךָ,

אֲבָל כֵּיוָן שֶׁטִּרְחָתְךָ תְעַנְגֶּךָ,

לֹא אֶגְעַר בָּךְ.

אנטוניו

כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְעָזְבְֶךָ, גַּם

חִשְׁקִי הַחַד מֵעֶשֶׁת מְרוּטָה

אִלְּצַנִי, וְלֹא רַק חֶמְדַּת-רְאוֹתְךָ

– גַּם זֹה דַּיָּהּ בִּכְדֵי לָנוּד בַּדֶּרֶךְ –

אַף דְּאָגָה אֵיכָה תַעֲשֶׂה דַרְכְּךָ

בְּאֶרֶץ זֹה זָרָה לְךָ, וְאוֹרֵחַ

בְּאֵין יְדִיד וּבְאֵין מוֹרֶה לוֹ דֶרֶךְ

יִמְצָא גַָּסָּה, שׂוֹנֵאת-אוֹרְחִים – וְאֵלֶּה

כָּל נִמּוּקֵי אַהֲבָתִי – חֶרְדָּתִי

לִמְצֹא אוֹתְךָ.

סבסטיאן

אַנְטוֹנִיוֹ יַקִּירִי,

מָה אֶעֱשֶׂה אִם לֹא בְתוֹדָתִי,

תּוֹדָה וְשׁוּב תּוֹדָה; כִּי לְעִתִּים

קְרוֹבוֹת אַךְ זֶה גְמוּל-רֵעַ בְּעַד טוֹבָה.

אַךְ לוּ מָלֵא כִיסִי כִּמְלֹא לִבִּי,

הָיָה גְמוּלְךָ אַחֵר. מַה נַּעֲשֶׂה?

אוּלַי נִרְאֶה אֶת עַתִּיקוֹת הָעִיר?

אנטוניו

מָחָר. מוּטָב תַּקְדִּים לִמְצֹא דִּירָה.

סבסטיאן

אֵינִי עָיֵף, וְעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל.

הָבָה נַשְׂבִּיעַ אֶת עֵינֵינוּ בְכָל

מַצְּבוֹת-תִּפְאֶרֶת בִּנְיְנֵי-הַהוֹד

אֲשֶׁר בָּעִיר.

אנטוניו

אֲבָל תִּסְלַח, יְדִיד!

לִי סַכָּנָה כִּי אֲטַיֵּל בָּרְחוֹב.

בַּקְרָב שֶׁל יָם אֲנִי עוֹלַלְתִּי פַעַם

לִסְפִינוֹת הַדֻּכָּס דְּבָרִים, אֲשֶׁר

אִם יִתְפְּסוּנִי פֹה לָנוּ לֹא יִהְיֶה

כָּל פִּתְחוֹן-פֶּה.

סבסטיאן

נִרְאֶה לִי כִּי קִצַּצְתָּ

בַּאֲנָשָׁיו הַרְבֵּה.

אנטוניו

לֹא חֵטְא דָּמִים פִּשְׁעִי.

אָכֵן תְּנָאֵי הָרִיב וְהַמָּקוֹם

נָתְנוּ מָקוֹר לַעֲלִילוֹת דָּמִים.

וְגַם אֶפְשָׁר הָיָה תֵּת שִׁלּוּמִים

בְּעַד כָּל הַטּוּב אֲשֶׁר בַּזּוֹנוּ, וְכָךְ

עָשׂוּ רֹב בְּנֵי עִירִי לְשֵׁם עִסְקֵי

מִסְחָר, וְרַק אֲנִי – יָחִיד מֵאַנְתִּי.

מִטַּעַם זֶה אִם יִתְפְּסוּנִי הֵם,

וַאֲשַׁלֵּם בִּמְחִיר יָקָר.

סבסטיאן

אִם כֵּן

אַל נָא תֵרָאֶה בְגָלוּי פֹּה.

אנטוניו

לֹא, אֵין כְּדַאי. הִנֵּה אַמְתַּחְתִּי, קַח.

דִּירָה טוֹבָה תִמְצָא בִּדְרוֹם הָעִיר,

בְּאַכְסַנְיָה שֶׁשְּׁמָהּ “הַפִּיל”. אֲנִי

אַזְמִין אֶת הַסְּעוּדָה, עַד שֶׁאַתָּה

תְכַלֶּה זְמַנְּךָ, תַּרְבֶּה חָכְמָה מִתּוֹךְ

הִסְתַּכְּלוּתְךָ בָעִיר. שָׁם תִּמְצָאֵנִי.

סבסטיאן

וְהַכֶּסֶף לָמָה הוּא?

אנטוניו

לִהְיוֹת לְךָ,

בְּאִם עֵינְךָ תַּחְמֹד אֵי-צַעֲצוּעַ;

וּמְזֻמָּנְךָ לֹא רַב, כַּיָּדוּעַ לִי.

סבסטיאן

וּבְכֵן, אֶהְיֶה שַׂר-אוֹצְרוֹתֶיךָ, גַּם

שָׁעָה קַלָּה לִי אֲטַיֵּל.

אנטוניו

בַּ“פִּיל”!

סבסטיאן

אָבֹא!

מחזה ד

גן אוליביה

[נכנסות אוליביה ומריה]

אוליביה

שָׁלַחְתִּי לוֹ לִקְרֹא, וּכְשֶׁיָּבֹא

אֵיךְ אֲכַבְּדָה פָנָיו? מָה אֶתֵּן לוֹ?

נָקֵל לִקְנוֹת אֶת הַצְּעִירִים, מִקַּחַת

אוֹתָם בְּבַקָּשָׁה. דִּבַּרְתִּי

בְּקוֹל רָם יוֹתֵר מִדַּי. אֵיפֹה מַלְבוֹלִיוֹ?

לוֹ כֹבֶד-רֹאשׁ וּמַעֲשָׂיו בְּנִימוּס.

הַפַּעַם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלִיחַ טוֹב.

אֵיפֹה מַלְבוֹלִיוֹ?

מריה

הִנֵּה הוּא בָא, גְּבִרְתִּי, אֲבָל מוּזָר הוּא מְאֹד.

גְּבִרְתִּי, אֵין כָּל סָפֵק שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו.

אוליביה

מֶה הָיָה לוֹ? לָעוּ דְבָרָיו?

מריה

לֹא, גְּבִרְתִּי, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם אֶלָּא מְחַיֵּךְ.

טוֹב הָיָה, גְּבִרְתִּי, אִלּוּ הָיָה מִי שֶׁהוּא כָאן, עַל

כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא. יָצָא מִדַּעְתּוֹ, בְּנֶאֱמָנוּת.

אוליביה

קִרְאִי לוֹ וְיָבֹא הֵנָּה. [מריה יוצאת] גַּם אֲנִי

מְשֻׁגַּעַת כָּמֹהוּ, אִם יֵשׁ דִּמְיוֹן בֵּין שִׁגְעוֹן-עַצְבוּת

לְשִׁגְעוֹן-שִׂמְחָה. [נכנסים מריה ומלבוליו]

מַה שְּׁלוֹמְךָ, מַלְבוֹלִיוֹ?

מלבוליו

גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה, הוֹי-הוֹי!

אוליביה

אַתָּה צוֹחֵק? אֲנִי קָרָאתִי לְךָ בְּעִנְיָן רְצִינִי מְאֹד.

מלבוליו

עִנְיָן רְצִינִי, גְּבִרְתִּי! יָכוֹל הָיִיתִי לִהְיוֹת רְצִינִי:

אוֹתָם הַקִּשּׁוּרִים הַמִּצְטַלְּבִים מְבִיאִים אֶת הַדָּם

לִידֵי קִפָּאוֹן. אֲבָל מַה בְּכָךְ? אִם זֶה מוֹצֵא חֵן

בְּעֵינֶיהָ שֶׁל אַחַת, אָז זֶה בְעֵינַי, כְּמַאֲמָר אוֹתָהּ

סוֹנֶטָּה אֲמִתִּית – "אִם אֲנִי מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי

הָאַחַת הֲרֵי אֲנִי מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָּן".

אוליביה

מַה שְּׁלוֹמְךָ, מַלְבוֹלִיוֹ? מַה לְּךָ?

מלבוליו

נַפְשִׁי אֵינָהּ שְׁחֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁפּוּזְמְקָאוֹתַי

צְהֻבִּים. הַמִּכְתָּב בְּיָדִי, וְאֶת הַמְצֻוֶּה צָרִיךְ לְקַיֵּם.

מֻבְטְחַנִי, שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת כְּתַב הַיָּד הָרוֹמָאִי

הַנֶּחְמָד הַזֶּה.

אוליביה

וְאֵינְךָ רוֹצֶה לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה, מַלְבוֹלִיוֹ?

מלבוליו

בַּמִּטָּה? כֵּן, חֶמְדַּת לְבָבִי, וַאֲנִי אָבֹא אֵלַיִךְ אֶל

הַמִּטָּה.

אוליביה

יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ מִן הַשָּׁמָיִם! לָמָה אַתָּה מַרְבֶּה כָּל

כָּךְ לְחַיֵּךְ, וְאֵינְךָ פוֹסֵק מִזְּרֹק נְשִׁיקוֹת?

מריה

מַה שְּׁלוֹמְךָ, מַלְבוֹלִיוֹ?

מלבוליו

רְצוֹנֵךְ לָדַעַת? כְּלוּם עוֹנִים הַזְּמִירִים לְעוֹרְבֵי

הָאִילָנוֹת?

מריה

מַדּוּעַ אַתָּה מוֹפִיעַ לִפְנֵי הַגְּבֶרֶת בְּחֻצְפָּה מַצְחִיקָה

זוֹ?

מלבוליו

“אַל תִּבָּהֵל מִפְּנֵי הַגְּדוֹלִים” – מַאֲמָר יָפֶה!

אוליביה

מַלְבוֹלִיוֹ, מָה אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר בָּזֶה?

מלבוליו

“יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים”.

אוליביה

מָה?

מלבוליו

“וְיֵשׁ קוֹנִים גְּדֻלָּה”.

אוליביה

מָה אַתָּה סָח?

מלבוליו

“וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת הַגְּדֻלָּה”,

אוליביה

מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ!

מלבוליו

“זְכֹר מִי הִלֵּל אֶת פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים” –

אוליביה

פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים?

מלבוליו

"אֲשֶׁר רָצְתָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ לָבוּשׁ קִשּׁוּרִים

מִצְטַלְּבִים".

אוליביה

לָבוּשׁ קִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים?

מלבוליו

"עֲרֹב לִבְּךָ. אָשְׁרְךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ, בְּאִם אַתָּה

רוֹצֶה".

אוליביה

כְּלוּם נִטְרְפָה עָלַי דַּעְתִּי?

מלבוליו

“וְאִם לֹא, וְנִשְׁאַרְתָּ לְעוֹלָם עֶבֶד”.

אוליביה

אָכֵן, שִׁגְעוֹן שִׁלְהֵי-קַיִץ אֲמִתִּי לְפָנֵינוּ.

[נכנס משרת]

המשרת

גְּבִרְתִּי, מְשָׁרְתוֹ הַצָּעִיר שֶׁל הַדֻּכָּס שׁוּב כָּאן.

בְּדֵי עָמָל עָלָה בְיָדִי לְהַחֲזִירוֹ. הֲרֵיהוּ עוֹמֵד

לִפְקֻדָּתֵךְ.

אוליביה

תֵּכֵף אֵצֶא. [המשרת יוצא] מַרִיָה הַיְּקָרָה, דַּאֲגִי לוֹ

לָאִישׁ הַזֶּה. אַיֵּהוּ בֶן-דּוֹדִי, מַר טוֹבִּיאַשׁ? יָשִׂים

עָלָיו עַיִן פְּקוּחָה מִי שֶׁהוּא מֵהָעוֹמְדִים לָהֶם.

אֵינִי רוֹצָה בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיִּנָּזֵק.

[אוליביה ומריה יוצאות]

מלבוליו

חַה! חַה! כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה עוֹד יוֹתֵר בָּרוּר.

לָאו מָאן דְּהוּא אֶלָּא מַר טוֹבִּיאַשׁ, הוּא וְלֹא

אַחֵר, צָרִיךְ לִדְאֹג לִי. זֶה מַתְאִים בַּד בְּבַד עִם

הַמִּכְתָּב. בַּעֲבוּר זֶה הִיא שׁוֹלַחַת אוֹתוֹ, בִּכְדֵי

שֶׁאוּכַל לְהַטִּיל בּוֹ מָרָה. לָזֶה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת

בָּאִגֶּרֶת אֵלַי. “זְרֹק מֵעָלֶיךָ אֶת קְלִפַּת הַהַכְנָעָה”

אוֹמֶרֶת הִיא. "נְהַג בְּגַאֲוָה עִם הַקְּרוֹבִים שֶׁלִּי,

זְרֹק מָרָה בָּעֲבֻדָּה, שִׂפְתוֹתֶיךָ תַבַּעְנָה נְאוּמִים

בְּפּוֹלִיטִיקָה, נְהַג בְּזָרוּת". וְאַחֲרֵי כֵן הִיא מְפָרֶשֶׁת

דְּבָרֶיהָ כְּדִלְקָמָן: פָּנִים רְצִינִיִּים, הֲלִיכָה בִּזְקִיפוּת,

דִּבּוּר בִּמְתִינוּת, כְּדֶרֶךְ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, וְכַדּוֹמֶה

עָלְתָה בְחַכָּתִי! מִן הַשָּׁמַיִם סִיְּעוּ בְיָדִי וְיִתְּנוּ לִי

הַשָּׁמַיִם וְאֶהְיֶה לָהֶם אֲסִיר תּוֹדָה. עַכְשָׁו, טֶרֶם

לֶכְתָּהּ, אָמְרָה: “דַּאֲגוּ לְאָדָם זֶה”. לֹא לְמַלְבוֹלִיוֹ,

לֹא לְבֶן-מֶשֶׁק-בַּיִת, אֶלָּא לָאָדָם דָּאֲגָה. אָכֵן,

הַכֹּל מַתְאִים וּמַקְבִּיל עַד שֶׁאֵין כָּל סָפֵק, אוֹ

סְפֵק סְפֵקָא, כָּל מַעְצוֹר, שׁוּם דָּבָר אִי אֶפְשָׁרִי

אוֹ נִשְׁמָע לִשְׁנֵי פָנִים. מַה יֵּשׁ כָּאן לוֹמַר כְּנֶגֶד

זֶה? אֵין דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד בֵּינִי וּבֵין שִׂיא תִּקְווֹתַי. מִן

הַשָּׁמַיִם בָּא הַדָּבָר וְלָהֶם יָאָה תְהִלָּה.

[נכנסים מריה, טוביאש ופביאן]

טוביאש

אֲבָל אַיֵּהוּ, לְמַעַן הַשֵּׁם! אֲנִי אֶכָּנֵס אִתּוֹ בִדְבָרִים,

וְאִלּוּ הִתְכַּנְּסוּ כָאן כָּל שֵׁדֵי שַׁחַת, וְאִלּוּ נִכְנַס בּוֹ

לִגְיוֹן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.

פביאן

הִנֵּה הוּא! הִנֵּה, הִנֵּה הוּא! מַה שְּׁלוֹמְךָ, אֲדוֹנִי?

מַה שְּׁלוֹמְךָ, יְדִידִי?

מלבוליו

לְכוּ לָכֶם! אֲנִי מְפַטֵּר אֶתְכֶם כֻּלְּכֶם. רוֹצֶה אֲנִי

לֵהָנוֹת מִבְּדִידוּתִי. לְכוּ לָכֶם!

מריה

כְּלוּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, אֵיךְ שֶׁהַשֵּׁד מְדַבֵּר

צְרוּדוֹת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ? כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם? מַר

טוֹבִּיאַשׁ, בִּקְשָׁה מִמְּךָ הַגְּבֶרֶת שֶׁתִּדְאַג בִּשְׁבִילוֹ.

מלבוליו

אֲהָהּ, בִּקְשָׁה בֶאֱמֶת!

טוביאש

הַס, הָס! שֶׁקֶט, שֶׁקֶט! בְּנַחַת וּבְרֹךְ צָרִיךְ לִנְהֹג

בּוֹ. הַנִּיחוּ לִי, אֲנִי כְבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג. מַה

לְּךָ, מַלְבוֹלְיוֹ? הֲשָׁלוֹם לְךָ? יְדִידִי, לַשָּׂטָן צָרִיךְ

לְסָרֵב מְאֹד. זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח שֶׁהוּא הוּא שׂוֹנְאוֹ

שֶׁל אָדָם.

מלבוליו

הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מַה שֶּׁאַתָּה סָח?

מריה

רוֹאִים אַתֶּם אֵיךְ הוּא מִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים

סָרָה בַּשָּׂטָן? הַלְואַי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְכֻשָּׁף.

פביאן

אוּלַי נִקְרָא לַמְכַשֵּׁפָה וְתִבְדֹּק בְּשִׁתְנוֹ?

מריה

מָחָר הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר נַעֲשֶׂה זֹאת. גְּבִרְתִּי אֵינָהּ

רוֹצָה בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיִּפָּקֵד.

מלבוליו

עַד כָּאן, נֶחְמָדָתִי?

מריה

אֲדֹנָי אֱלֹהִים!

טוביאש

בְּבַקָּשָׁה, רַק תֵּרָגְעוּ. לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ. כְּלוּם אֵינְכֶם

רוֹאִים שֶׁאַתֶּם מַרְגִּיזִים אוֹתוֹ?

פביאן

אַךְ בְּנוֹחוּת וָרֹךְ. אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. הַסִּטְרָא אָחְרָא

רָעָה וְאֵינָהּ אוֹהֶבֶת כְּשֶׁפּוֹגְשִׁים אוֹתָהּ בְּרָעָה.

טוביאש

מַה מַּעֲשֶׂיךָ, גּוֹזָלִי שֶׁלִּי? וּמַה שְּׁלוֹמְךָ, אֶפְרוֹחִי?

מלבוליו

אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד!

טוביאש

גֵּשׁ הֵנָּה, צִיפ, צִיפ יְדִידִי! לֹא נָאֶה וְלֹא יָאֶה

לְצַחֵק עִם הַשָּׂטָן. גְּעַר בּוֹ!

מריה

אֱמֹר וְיַעֲשֶׂה תְפִלָּתוֹ. טוֹבִּי יַקִּירִי, אֱמֹר לוֹ וְיַעֲשֶׂה

תְפִלָּה.

מלבוליו

תְּפִלָּתִי? קִיפוֹף!

מריה

רוֹאִים אַתֶּם, אֵין יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבּוֹ.

מלבוליו

יִקָּחֲכֶם כֻּלְּכֶם הַשֵּׁד! כֻּלְּכֶם טִפְּשִׁים מְטֻפָּשִׁים

– אֵינֶנִּי מִשֶּׁלָּכֶם. עוֹד תָּבוֹאוּ וְתִשְׁמְעוּ עַל

אוֹדוֹתַי.

[יוצא]

טוביאש

כְּלוּם אֶפְשָׁר הַדָּבָר?

פביאן

אִלּוּ הָיוּ מַצִּיגִים כְּגוֹן זֶה עַל הַבָּמָה, הָיִיתִי אוֹמֵר

אַךְ חָזוֹן בָּדוּי הוּא.

טוביאש

יְדִידִי, רֹאשׁוֹ מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו אַמְצָאָתֵנוּ!

מריה

אַל נֶחְדַּל מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנָּדֵף מַהֲתַלָּתֵנוּ.

פביאן

הֲלֹא נְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי.

מריה

וְיִגְדַּל הַשֶּׁקֶט בַּבַּיִת.

טוביאש

הָבָה וְנָשִׂים אוֹתוֹ בְּחֶדֶר אָפֵל וְנִכְפְּתֶנּוּ. בַּת-אָחִי

[15] כְּבָר מַאֲמִינָה שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו. נֵלֵךְ

וְנַמְשִׁיךְ אֶת מַהֲתַלָּתֵנוּ וְהָיָה לָנוּ לְעֹנֶג וְלוֹ לְעֹנֶשׁ

עַד שֶׁנִּתְיַגַּעַ, וְאָז נְרַחֵם עָלָיו. נָבִיא אַת הַדָּבָר

עַד לִידֵי מִשְׁפָּט, וְאַתְּ תִּהְיִי לְשׁוֹמֶרֶת הַמְשֻׁגָּעִים;

[נכנס אנדריאש] אֲבָל רְאוּ גַם רְאוּ!

פביאן

שׁוּב חֹמֶר לְמִשְׁתֵּה-חֲגִיגָה.

אנדריאש

הִנֵּה הַתְּבִיעָה לַקְּרָב. הִנְנִי עָרֵב, כִּי יֵשׁ בָּהּ חֹמֶץ

וּפִלְפְּלָא חֲרִיפְתָּא דַּי וְהוֹתֵר.

פביאן

כָּל כָּךְ חֲרִיפָה?

אנדריאש

יֵשׁ וָיֵשׁ! הִנְנִי עָרֵב. אַךְ קְרָא.

טוביאש

[קורא] "צָעִיר, הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה, סוֹף-סוֹף אֵינְךָ

אֶלָּא מְנֻוָּל".

פביאן

יֵשׁ כָּאן מִן הַיֹּפִי! וְהָעָזְמָה!

טוביאש

"אַל תִּשְׁתּוֹמֵם וְאַל תִּתְפַּלֵּא, כִּי אֲנִי מְכַנֶּה אוֹתְךָ

כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אֹמַר לְךָ אֶת סִבַּת הַדָּבָר".

פביאן

אֲמַתְלָא טוֹבָה: תְּרִיס הִיא לְךָ כְּנֶגֶד כָּל קֻבְלָנָא.

טוביאש

"אַתָּה מְבַקֵּר אֶת הַגְּבֶרֶת אוֹלִיבְיָה, וְהִיא קוֹרֶצֶת

לְךָ עַיִן בְּפָנַי; אֶלָּא שֶׁשֶּׁקֶר וְכָזָב הַדָּבָר, אִם

אַתָּה בָא לוֹמַר שֶׁמִּטַּעַם זֶה אֲנִי בָּא לִתְבֹּעַ אוֹתְךָ

לְדוּ-קְרָב".

פביאן

קִצּוּר נִמְרָץ, וְגַם נִבְחָר בִּבְחִינַת נִיב-חַרְחַר.

טוביאש

"אֲנִי אֶאֱרֹב לְךָ בִּשְׁעַת שׁוּבְךָ הַבַּיְתָה, וְאִם יַעֲלֶה

בְיָדְךָ לְהָרְגֵנִי – "

פביאן

יָפֶה!

טוביאש

“תַּהַרְגֵנִי, כַּהֲרֹג נָבָל וּמְנֻוָּל”.

פביאן

תָּמִיד אַתָּה מֵעֵבֶר לִמְקוֹם הַסַּכָּנָה.

טוביאש

"הֱיֵה שָׁלוֹם, וֶאֱלֹהִים יָחוּס עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל אֶחָד

מִשְּׁנֵינוּ! בְּיָדוֹ לְרַחֵם עַל נַפְשִׁי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי

תִקְוָתִי לְסוֹף יוֹתֵר טוֹב. וְכֵן אֲנִי מְחַכֶּה לְךָ.

יְדִידְךָ, זֶה תָלוּי בָּאֹפֶן שֶׁתִּפְגְּשֵׁנִי – אוֹ שׂוֹנְאֲךָ

בַּנָּפֶשׁ. אַנְדְּרֵיאַשׂ אֶגִיטְשִׁיק".

אִם לֹא יְזַעְזַע מִכְתָּבוֹ זֶה אֶת הַגֹּלֶם, לֹא יְזַעְזְעוּהוּ

כָל הַכֹּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אֲנִי אֶמְסְרֶנּוּּ לוֹ.

מריה

בְּנָקֵל תִּהְיֶה לְךָ הִזְדַּמְנוּת לָזֶה. הֲרֵיהוּ מְסַפֵּר

עַכְשָׁו עִם הַגְּבֶרֶת וְתֵכֶף יֵלֶךְ מִכָּאן.

טוביאש

לֵךְ, אַנְדְּרֵיאַשׂ, חַכֵּה לוֹ אֵצֶל פֶּתַח הַגִּנָּה. כְּאוֹתוֹ

בַלָּשׁ תְּחַכֶּה לוֹ. תֵּכֶף לִכְשֶׁתִּרְאֶנּוּ תְפֹס בּוֹ,

תְּחָרְפֶנּוּ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת

אָדָם קוֹנֶה לוֹ שֵׁם גִּבּוֹר בְּחֶרְפָּה אֲיֻמָּה זְרוּקָה

בְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה קוֹנֶה אוֹתוֹ בְּמוֹפֵת

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל גְּבוּרָה. לֵךְ!

אנדריאש

טוֹב, תְּנוּ לִי וְאֵלְכָה לְחָרְפוֹ.

[יוצא]

טוביאש

אֲנִי אֶת מִכְתָּבוֹ לֹא אֶמְסֹר. מִנִּימוּסָיו שֶׁל אוֹתוֹ

הַצָּעִיר יֵשׁ לִלְמֹד, שֶׁאָדָם מַשְׂכִּיל הוּא וְקִבֵּל

חִנּוּךְ טוֹב, וְגַם תַּפְקִידוֹ בֵין אֲדוֹנָיו וּבֵין בַּת-אָחִי

מְאַשֵּׁר דַּעְתִּי זוֹ. מִטַּעַם זֶה לֹא יְעוֹרֵר מִכְתָּב

טִפֵּשׁ זֶה כָּל פַּחַד בְּלֵב הַצָּעִיר. תֵּכֶף יַרְגִּישׁ שֶׁהוּא

עוֹמֵד בִּפְנֵי גֹּלֶם – אֶלָּא שֶׁאֶמְסֹר לוֹ תְבִיעָה

זוֹ בְּעַל-פֶּה, אֲתָאֵר תְּמוּנָה נוֹרָאָה מִגְּבוּרָתוֹ

שֶׁל אֶגִיטְשִׁיק, וְהַצָּעִיר יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

בְּעֶבְרָתוֹ, זְרִיזוּתוֹ וְחָרִיצוּת כַּפָּיו. זֶה יַבְעִיתֵם

כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לַהֲרֹג זֶה אֶת זֶה בְּעֵינֵיהֶם,

כְּאוֹתָם הַצִּפְעוֹנִים.

פביאן

הִנֵּה הוּא בָא עִם בַּת-אָחִיךָ. אַל תִּגַּע בּוֹ עַד

שֶׁיִּפָּרֵד מִמֶּנָּה. אַחֲרֵי כֵן תֵּכֶף וּמִיָּד בֹּא אַחֲרָיו.

טוביאש

וַאֲנִי בֵּין כֹּה וָכֹה אֶמְצָא בִּטּוּיִים אֲיֻמִּים בִּשְׁבִיל

הַתְּבִיעָה.

[יוצאים טוביאש, פביאן ומריה]

[נכנסות אוליביה וויאולה]

אוליביה

יוֹתֵר מִדַּי דִּבַּרְתִּי עַל לֵב אֶבֶן,

מִבְּלִי חֲשֹׁב נָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי לְזָר.

יֵשׁ בִּי דְּבַר-מָה מוֹכִיחַ עַל פִּשְׁעִי,

אֲבָל אוֹתוֹ פִשְׁעִי אַדִּיר כַּבִּיר

לוֹעֵג לְתוֹכָחָה.

ויאולה

וּכְגֹדֶל זֶה חִשְׁקֵךְ יִבְעַר בְּלִבֵּךְ,

גָּדֵל גַּם צַעַר אֲדוֹנִי.

אוליביה

הֵא טַבַּעְתִּי וְשָׂא – בָּהּ תְּמוּנָתִי.

אַל תְּסָרֵב, אֵין פֶּה לָהּ לְצַעֵר.

שְׁאֵלָתִי, נָא בֹא אֵלַי מָחָר.

מַה יֵּשׁ וְאֶמְנַע מִמְּךָ, בִּלְתִּי

דָּבָר אֲשֶׁר אֶת כְּבוֹדִי יַעֲלֹב.

ויאולה

אַחַת שְׁאֵלָתִי: אַהֲבָה לַשָּׂר.

אוליביה

אֵיכָה יִתֵּן לוֹ זֹאת כְּבוֹדִי, הֲלֹא

לְךָ הִיא נְתוּנָה.

ויאולה

אַךְ בִּרְשׁוּתִי.

אוליבה

טוֹב-טוֹב! אַךְ בֹּא מָחָר. הֱיֵה שָׁלוֹם|!

שֵׁד כָּמוֹךָ יַנְחֵנִי שַׁעֲרֵי-תְהוֹם.

[יוצאת]

[נכנסים טוביאש ופביאן]

טוביאש

שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הַצָּעִיר!

ויאולה

עָלֶיךָ שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי!

טוביאש

יְהִי אֲשֶׁר יְהִי נִשְׁקְךָ, הֲכִינוֹ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בַּמָּה

עָלַבְתָּ אוֹתוֹ, אֲבָל הִנֵּה יְרִיבְךָ מְחַכֶּה לְךָ בִקְצֵה

הַגָּן, מְלֵא חֵמָה, שׁוֹאֵף לְדָם כְּצַיָּד. שְׁלֹף חַרְבְּךָ,

הֲכִינָהּ מַהֵר חִישׁ, כִּי יְרִיבְךָ מְהִיר-יָדַיִם, זָרִיז

וְקַטְלָנִי.

ויאולה

טָעוּת בְּיָדְךָ, אֲדוֹנִי. לֹא הָיְתָה לִי מְרִיבָה עִם

אָדָם. זִכְרוֹנִי נָקִי וְחָפְשִׁי מִכָּל מֻשַּׂג עַוְלָה מִיָּדִי

לְאִישׁ.

טוביאש

מֻבְטְחַנִי שֶׁתְּשַׁנֶּה אֶת דַּעְתְּךָ. אִם יְקָרִים בְּעֵינֶיךָ

חַיֶּיךָ הִזָּהֵר לְךָ – כִּי יְרִיבְךָ יֶשׁ לוֹ הַכֹּל: נְעוּרָיו,

כֹּחוֹתָיו, הַשְׂכֵּל וָזָעַם.

ויאולה

בְּבַקָּשָׁה, אֲדוֹנִי, מִי וָמִי הוּא?

טוביאש

הֲרֵיהוּ אַבִּיר שֶׁהֱרִימוּהוּ לְמַצָּב זֶה עַל יְדֵי נְגִיעָה

בְּחֶרֶב לֹא פְגוּמָה עַל גַּבֵּי שָׁטִיחַ, אֲבָל אֵינוֹ

אֶלָּא שֵׁד בְּדוּ-קְרָב. כְּבָר הִפְרִיד בֵּין שָׁלֹש

נְשָׁמוֹת וּגְוִיּוֹת וּבְרֶגַע זֶה עֶבְרָתוֹ גְדוֹלָה וְאֵינָהּ

יוֹדַעַת כֹּפֶר. אֵין לוֹ בְעוֹלָמוֹ הֲנָאָה אֶלָּא הַמָּוֶת

וְהַקְּבוּרָה. “עֲלֵה וְהַצְלַח” – זוֹ הִיא הַסִּיסְמָא

שֶׁלּוֹ: אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ יַרְכְּתֵי-שְׁאוֹל.

ויאולה

אֲנִי אָשׁוּב הַבַּיְתָה וַאֲבַקֵּשׁ מֵאֵת הַגְּבֶרֶת

בְּנֵי-לְוָיָה. אֵינֶנִּי מְחַרְחֵר-רִיב. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים,

כִּי יֶשְׁנָם בְּנֵי-אָדָם הַמְעוֹרְרִים מְרִיבוֹת עִם

אֲחֵרִים בִּכְדֵי לְהָעִיד עַל אֹמֶץ לִבָּם. אוּלַי גַּם

הַלָּה אֶחָד מֵהֶם.

טוביאש

לֹא-לֹא, אֲדוֹנִי. עֶבְרָתוֹ שְׁמוּרָה לְךָ בְּעֵקֶב עֶלְבּוֹן

גָּדוֹל. וּבְכֵן, קוּם וַעֲשֵׂה אֶת רְצוֹנוֹ. הַבַּיְתָה לֹא

תָשׁוּב, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לְהַתְחִיל אִתִּי, וְהֲלֹא בֵּין

כָּךְ וּבֵין כָּךְ תִּלְחֹם אִתּוֹ. וּבְכֵן, קָדִימָה, אוֹ שְׁלֹף

תֵּכֶף וּמִיָּד חַרְבְּךָ; כִּי עָלֶיךָ לָצֵאת לְדוּ-קְרָב,

אַחַת הִיא, אוֹ לְעוֹלָם לֹא תַּחְגֹּר חָרֶב.

ויאולה

זֶה לֹא יָפֶה וְגַם מְשֻׁנֶּה. אָנָּא שֶׁתַּעֲשֶׂה אִתִּי

חֲטִיבָה וְתִּשְׁאַל אוֹתוֹ אַבִּיר בַּמָּה עָלַבְתִּי פָנָיו.

וְאִם הָיָה הַדָּבָר, בְּוַדַּאי שֶׁבִּשְׁגָגָה וְלֹא בְּכַוָּנָה

תְחִלָּה.

טוביאש

זֹאת אֶעֱשֶׂה. מַר פַבִּיאַן תַּעֲמֹד אַתָּה אֵצֶל אָדוֹן

זֶה עַד שֶׁאָשׁוּב.

[יוצא]

ויאולה

אָנָּא, אֲדוֹנִי, שֶׁמָּא אַתָּה יוֹדֵעַ דְּבַר-מָה בְּעִנְיָן

זֶה?

פביאן

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ אַבִּיר כּוֹעֵס עָלֶיךָ עַד

מְאֹד, וְיוֹצֵא לְמִלְחָמָה הֵן לַמָּוֶת אוֹ לַחַיִּים. וְתוּ

לֹא אֵדַע כְּלוּם.

ויאולה

בְּבַקָּשָׁה, מַה טִּיבוֹ שֶׁל אָדָם זֶה?

פביאן

בִּקְלַסְתֵּר פָּנָיו אֵין כְּלוּם יוֹצֵא מִן הָרָגִיל. אֶלָּא

מִתּוֹךְ הַנִּסָּיוֹן תִּלְמַד לָדַעַת אֹמֶץ לִבּוֹ. הוּא

בֶאֱמֶת הַיָּרִיב הַזָּרִיז, הַנּוֹרָא וְהַגָּדוֹל בֵּין כָּל

שׁוֹאֲפֵי הַדָּם שֶׁבְּאִילִירְיָה. רוֹצֶה אַתָּה לִפְגֹּש

אוֹתוֹ? אֲנִי אַשְׁלִים בֵּינֵיכֶם אִם אַךְ אוּכָל.

ויאולה

אֲסִיר תּוֹדָה אֶהְיֶה לְךָ. לְדִידִי מוּטָב לְהִתְוַדֵּעַ

לְכֹמֶר מִלְּהִתְוַדֵּעַ לְאַבִּיר. אֵינֶנִּי דוֹאֵג לָזֶה

שֶׁיַּחְשְׁבוּנִי לְאַמִּיץ לֵב.

[יוצאים]

מחזה ה

רחוב סמוך לגינה של אוליביה

[נכנסים טוביאש ואנדריאש]

טוביאש

אֲבָל, יַקִּירִי, אֵין זֶה אֶלָּא הַשֵּׁד בְּעַצְמוֹ. שׁוֹאֵף

לִקְרָבוֹת כָּמֹהוּ אֲנִי טֶרֶם רָאִיתִי. נִסִּיתִי לָצֵאת

כְּנֶגְדּוֹ בְּחֶרֶב וּנְדָן וְהִתְנַפְּלֻיּוֹתָיו כָּל כָּךְ זְרִיזוֹת,

עַד שֶׁאֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶן. וּכְשֶׁהוּא

בָא לַעֲנוֹת, מַכּוֹתָיו כָּל כָּךְ נֶאֱמָנוֹת כַּפְּסִיעוֹת

שֶׁאַתָּה פוֹגֵעַ בַּקַּרְקַע. וְאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהָיָה

רַב-סַיָּפִים אֵצֶל הַשֻּׂלְטָן.

אנדריאש

לַשֵּׁד וְלַעֲזָאזֵל! אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַעֲרֹך אִתּוֹ קְרָב!

טוביאש

אֲבָל עַכְשָׁו הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁלִים. אַךְ בְּדֵי

עָמָל עוֹצֵר בּוֹ פַבִּיאַן.

אנדריאש

יִקָּחֵהוּ אֹפֶל! אִלּוּ יָדַעְתִּי קֹדֶם שֶׁהוּא אַמִּיץ-לֵב

וְסַיָּף מְצֻיָּן שֶׁכָּזֶה, הָיָה מַקְדִּים וְיוֹרֵד שְׁאוֹל

תַּחַת עַד שֶׁהָיִיתִי תוֹבֵעַ אוֹתוֹ לְדוּ-קְרָב. הִשְׁתַּדֵּל

אֶצְלוֹ שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִכָּל הָעִנְיָן, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת סוּסִי

אֶת הָאָפֹר.

טוביאש

אֲנִי אַצִּיעַ לוֹ. הִשָּׁאֵר כָּאן וְהַעֲמֵד פְּנֵי אַמִּיץ-לֵב.

[הצִדה] הַדָּבָר יִגָּמֵר בְּלִי שְׁפִיכַת דָּמִים, יַקִּירִי,

וַאֲנִי אֶרְכַּב עַל סוּסְךָ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹכֵב עָלֶיךָ.

[נכנסים פביאן וויאולה]

[אל פביאן] הוּא נוֹתֵן לִי אֶת סוּסוֹ וּבִלְבַד שֶׁאֶעֱשֶׂה

שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. אֲנִי הוֹכַחְתִּיו כִּי צָעִיר זֶה אֵינוֹ

אֶלָּא שֵׁד בְּצוּרַת-אָדָם.

פביאן

גַּם הַלָּה יֵשׁ לוֹ מֻשָּׂג אָיֹם מִזֶּה. הוּא מַרְעִיד וְחִוֵּר

כְּאִלּוּ דֹּב בָּא בְּעִקְּבוֹתָיו.

טוביאש

[לוויאולה] אֵין רֶוַח וְאֵין הַצָּלָה, אֲדוֹנִי! רְצוֹנוֹ

לְהִלָּחֵם אִתְּךָ, כִּי עַל כֵּן נִשְׁבַּע. וַאֲשֶׁר לַמְּרִיבָה,

הִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר וּמוֹצֵא הוּא שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה כְלוּם.

וּבְכֵן, שְׁלֹף חַרְבְּךָ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בִּשְׁבוּעָתוֹ.

וּמַבְטִיחַ הוּא, שֶׁלֹּא תִהְיֶה בְךָ פְּגִיעָתוֹ רָעָה.

ויאולה

[הצדה] אֲדֹנָי אֱלֹהִים חַנֵּנִי וְעָזְרֵנִי. עוֹד רֶגַע וַאֲגַלֶּה

לָהֶם מַה בֵּינִי וּלְגֶבֶר.

פביאן

כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁהוּא מַתְחִיל בְּאֵשׁ-חֵמָה, תִּסּוֹג

אָחוֹר.

טוביאש

בֹּא נָא, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ. אֵין רֶוַח, וְהַצָּלָה אָיִן.

הָאַבִּיר רוֹצֶה לְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ רַק מִשּׁוּם דַּרְכֵי

כָבוֹד. אֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק מִן הַקְּרָב לְפִי חֻקֵּי

הַדּוּ-קְרָב, אֶלָּא שֶׁהִבְטִיחַ לִי בְּהֵן צִדְקוֹ שֶׁל

אַבִּיר שֶׁלֹּא יִפְגַּע בְּךָ. וּבְכֵן תֵּכֶף מִיָּד תַּתְחִיל!

אנדריאש

אָנָּא הַשֵּׁם, וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ.

[שולף חרבו]

ויאולה

[שולפת חרבה] תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה כְּנֶגֶד

רְצוֹנִי.

[נכנס אנטוניו]

אנטוניו

[אל אנדריאש]

טֹל הַסַּיִף! אִם הַצָּעִיר הַזֶּה

עָלַב פָּנֶיךָ – מִיָּדִי תְבַקְשֶׁנָּה;

וְאִם אַתָּה עוֹלְבוֹ – אֲנִי תוֹפֵס מְקוֹמוֹ!

טוביאש

אַתָּה, אָדוֹן! וּמִי וָמִי אָתָּה?

אנטוניו

הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּאַהֲבָה אֵלָיו,

יוֹתֵר מִשֶּׁהֵעֵז הַלָּה בְאִמְרֵי פִּיו.

טוביאש

אִם אִישׁ-מָדוֹן אַתָּה, מַה טּוֹב הִנֵּנִי!

[שולף חרבו]

פביאן

חֲדַל, טוֹבִּי, חֲדָל! בָּאִים קְצִינִים!

טוביאש

[אל אנטוניו] עוֹד נִפָּגֵשׁ.

ויאולה

[אל אנדריאש] אָנָּא, הָשֵׁב חַרְבְּךָ, אִם בִּרְצוֹנְךָ.

אנדריאש

אֲדוֹנִי, בְּחֵפֶץ-לֵב. וּבְנוֹגֵעַ לְמַה שֶּׁהִבְטַחְתִּי, אִם

בְּדִבּוּרִי אֶעֱמֹד. הוּא לֻמַּד יָפֶה וְנָקֵל לִנְהֹג בּוֹ.

הקצין הראשון

הִנֵּה הָאִישׁ! עֲשֵׂה אֶת חוֹבָתְךָ.

הקצין השני

אַנְטוֹנִיוֹ, הִנְנִי אוֹסֵר אוֹתְךָ בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס!

אנטוניו

טָעוּת בְּיָדְךָ, אֲדוֹנִי.

הקצין הראשון

לֹא, אֲדוֹנִי. אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ,

וְאִם אֵין כִּפַּת-הַמַּלָּחִים עָלֶיךָ.

תְּפֹס בּוֹ, יוֹדֵעַ הוּא כִּי אַכִּירֶנּוּ.

אנטוניו

אֲנִי נִכְנָע לָכֶם. [אל ויאולה] וְכָל זֶה בָּאַנִי

מִשּׁוּם שֶׁחִפַּשְׂתִּיךָ, וְאֵין כָּל הַצָּלָה.

אַתָּה מַה תַּעֲשֶׂה? אָנוּס בְּעָנְיִי

אֶדְרֹש מִמְּךָ בַּחֲזָרָה כַּסְפִּי.

גָּדוֹל זֶה צַעֲרִי, כִּי לֹא אוּכַל עֲשׂוֹת

כְּלוּם בִּשְׁבִילְךָ, מִשֶּׁגָּדַל בְּשֶׁלִּי.

אַתָּה עוֹמֵד נִדְהָם – אֲבָל חֲזָק!

הקצין השני

אֲדוֹנִי, קוּם וָלֵךְ.

אנטוניו

אָנוּס אֲנִי לָקַחַת קְצָת מִכַּסְפִּי.

ויאולה

אַךְ אֵיזֶה כֶּסֶף? אֲדוֹנִי, בְּעַד

טוּבְךָ הֶרְאֵיתָ לִי, בְּצָרָתְךָ

לִי צַר. הִנְנִי וְאַלְוֶה לְךָ מִמְּעַט

זֶה – מַשְׂכֻּרְתִּי. טוֹב לְךָ דְּבַר מָה.

כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי אִתְּךָ אֶחְלֹק.

הִנֵּה מַחֲצִית הוֹנִי.

אנטוניו

כְּלוּם לִי תִתְכַּחֵשׁ?

וּכְלוּם נָחוּץ שֶׁאָבִיא הוֹכָחוֹת

לִצְדָקָתִי? אַל נָא תָבִיא עָנְיִי

לִידֵי כָל נִסָּיוֹן בִּלְתִּי הָגוּן,

כִּי אָבֹא לְסַפֵּר בְּאָזְנֶיךָ כָּל

רֹב הַטּוֹבוֹת לְךָ עָשִׂיתִי.

ויאולה

כְּלוּם

אֵינִי יוֹדֵעַ. זָר קוֹלְךָ לִי, זָרִים

פָּנֶיךָ. וַאֲנִי לִי תוֹעֵבָה

כְּפוּי-טוֹבָה מִמְּשַׁקֵּר, מִגֵּא,

מִמִּתְפָּאֵר וְשׁוֹתֶה שִׁכּוֹר, מִכָּל

מִדָּה רָעָה הַמַּרְעִילָה הַדָּם.

אנטוניו

אֵל אֱלֹהִים!

הקצין השני

קוּם, אֲדוֹנִי, וָלֵךְ –

שָׁאָלְתִּי.

אנטוניו

חַכֵּה, מִלִּים מִסְפָּר.

[16]

מערכה רביעית

מחזה א

רחוב מול בית אוליביה

[נכנסים סבסטיאן והליצן]

הליצן

וְרוֹצֶה אַתָּה לְהוֹכִיחַ לִי, שֶׁלֹּא אֵלֶיךָ שְׁלָחוּנִי.

סבסטיאן

דַּי, לֵךְ! דַּי, לֵךְ! בָּחוּר טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ. הַנִּיחָה

לִי.

הליצן

יְדִידִי הַנֶּאֱמָן, יְהִי כֵן! אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתְךָ, וְלֹא

אֵלֶיךָ שְׁלָחַתְנִי גְבִרְתִּי בִּכְדֵי שֶׁתָּבֹא לְסַפֵּר אִתָּהּ;

שִׁמְךָ לָאו קֵסַרְיוֹ; וְאֵין זֶה חָטְמִי שֶׁלִּי. אֵין דָּבָר

שֶׁהוּא כְּמוֹת שֶׁהוּא.

סבסטיאן

בְּמָטוּתָא, לֵךְ וּזְרֹק שִׁגְעוֹנְךָ בִּפְנֵי אַחֵר. אֲנִי אֵינִי

מַכִּיר אוֹתְךָ.

הליצן

לִזְרֹק אֶת שִׁגְעוֹנִי? וַדַּאי שָׁמַע דִּבּוּר זֶה מִפִּי

אָדוֹן גָּדוֹל וּבָא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְגַבֵּי לֵיצָן. לִזְרֹק

אֶת שִׁגְעוֹנִי! מַאֲמִין אֲנִי שֶׁאוֹתוֹ גֹלֶם גָּדוֹל,

הַקָּרוּי עוֹלָם, יֵהָפֵךְ לְטַרְזָן. בְּמָטוּתָא זְרֹק מֵעָלֶיךָ

אוֹתוֹ מִנְהָג מוּזָר וֶאֱמֹר מַה לִּי לַעֲנוֹת לִגְבִרְתִּי,

מָה אֶזְרֹק בִּפְנֵי גְּבִרְתִּי, הַאֶזְרֹק לָהּ, כִּי מוּכָן אַתָּה

לָבֹא?

סבסטיאן

סַרְסוּר לַעֲבֵרָה טִפֵּשׁ, כְּלַךְ לְךָ! וּמַטְבְּעוֹת הֵא

לְךָ. אִם תְּפַגֵּר יֵשׁ בְּיָדַי גָרוּעַ מִזֶּה.

הליצן

בְּנֶאֱמָנוּתִי, יָדְךָ יָד פְּתוּחָה. אוֹתָם פִּקְחִים

הַנּוֹתְנִים כֶּסֶף לְטִפְּשִׁים קוֹנִים לָהֶם שֵׁם טוֹב

כַּעֲבֹר תְּרֵיסַר שָׁנִים שֶׁל עֲבוֹדָה.

[נכנסים טוביאש, אנדריאש ופביאן]

אנדריאש

וּבְכֵן, שׁוּב אֲנִי פוֹגֶשְׁךָ, אֲדוֹנִי. הֲרֵי לְךָ. [מכה את

סבסטיאן]

סבסטיאן

[מכה את אנדריאש] וְגַם לְךָ. הֵא לְךָ! וְעוֹד! וְשׁוּב!

כְּלוּם יְצָאתֶם כֻּלְּכֶם פֹּה מִדַּעְתְּכֶם?

טוביאש

חֲדָל! וְאִם לֹא וְתַָעוּף חַרְבְּךָ לְמַעְלָה מִגַּג הַבָּיִת.

הליצן

תֵּכֶף וּמִיָּד אֲסַפֵּר זֹאת לַגְּבֶרֶת. גַּם בִּמְחִיר דִּינָר

לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּעוֹרְךָ.

[יוצא]

טוביאש

אֲבָל, אֲדוֹנִי, חֲדָל!

[תופס בסבסטיאן]

אנדריאש

לֹא, תֵּן לִי, אֲנִי בְּאֹפֶן אַחֵר אֶשְׁפֹּט אוֹתוֹ. אֲנִי

אָבֹא בְּקוּבְלָנָא עָלָיו בְּעִנְיְנֵי תִגְרָה, וְאִם אַךְ יֵשׁ

מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בְּאִילִירְיָה. מַה שֶּׁאֲנִי הַחִלּוֹתִי, אֵין

זֶה כְלוּם.

סבסטיאן

אֱסֹף יָדְךָ!

טוביאש

אֲבָל אֵינֶנִּי רוֹצֶה לֶאֱסֹף יָדִי. טֹל חַרְבְּךָ לִנְדָנָהּ,

גִּבּוֹר צָעִיר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה אַמִּיץ-לֵב, דַּי

לְךָ!

סבסטיאן

אֲנִי אֵחָלֵץ מִמְּךָ! [חולץ עצמו ממנו]

מָה רְצוֹנֶךָ.

אִם תּוֹסִיף לְצַחֵק, שְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ.

[שולף חרבו]

טוביאש

מָה? מָה? כִּי אָז אַקִּיז לְךָ

מִסְפַּר אוּנְקִיּוֹת מִדָּמֶיךָ הַוְּרֻדִּים.

[שולף חרבו]

[נכנסת אוליביה]

אוליביה

[לטוביאש] מַר טוֹבִּיאַשׁ, חֲדַל, כִּי בְּחַיֶּיךָ!

טוביאש

מָדָם!

אוליביה

הַלְעוֹלָם אַךְ כָּךְ, הוֹי, זֵד יִהְיֶה!

לֻמַּד הָרִים וּמְעָרוֹת הַפֶּרֶא,

נִימוּס שָׁם זָר. כְּלַךְ לְךָ מֵעַל פָּנָי!

אַל תֵּעָצֵב, קֵסַרְיוֹ יַקִּירִי.

לֵךְ לְךָ, גַּס רוּחַ!

[יוצאים טוביאש, אנדריאש ופביאן]

בְּמָטוּתָא יְדִיד!

הַבֵּט לְחָכְמָתְךָ וְאַל תַּבֵּט

לְאַף, בְּשֶׁל חִלּוּל שְׁלוֹמְךָ וְלֹא

בְּצֶדֶק וּפְרָאִי. אִתִּי בֹא אֶל בֵּיתִי,

וַאֲסַפֵּר לְךָ כַּמָּה וְכַמָּה מַעַלְלֵי

אוֹתוֹ רַעֲשָׁן, לְמַעַן תִּצְחַק לוֹ.

עָלֶיךָ בֹּא אִתִּי, נָא – אַל תְּסָרֵב.

יוּאַר בַּעֲבוּרִי, כִּי הִטִּיל צַעַר

בְּאֶחָד מִלְּבָבַי שֶׁבְּךָ, הַנָּעַר.

סבסטיאן

אַךְ סַעַר זֶה מִנַּיִן בָּא הֲלוֹם?

הֲנִטְרְפָה דַעְתִּי, אוֹ אֵין זֶה אַךְ חֲלוֹם?

הֲזָיָתִי, לוּ מָוֶת לִי נָתַתְּ

אַךְ לַחֲלֹם, אַל אֶתְנַעֵר לָעַד!

אוליביה

נָא בֹּא אֵלַי, וּבְדַבְּרִי תֵצֵא!

סבסטיאן

בְּחֵפֶץ לֵב, גְּבִרְתִּי.

אוליביה

אֱמֹר וְכֵן עֲשֵׂה.

[יוצאים]

מחזה ב

חדר בארמונה של אוליביה

[נכנסים מריה והליצן. מלבוליו בחדר אפל סמוך]

מריה

בְּמָטוּתָא, לְבַשׁ אוֹתוֹ מְעִיל וְאוֹתוֹ זָקָן. יַאֲמִין לְךָ

שֶׁאַתָּה תּוֹפַּאס הַכֹּמֶר. מַהֵר עֲשֵׂה. אֲנִי בֵינְתַיִם

אֶקְרָא אֶת מַר טוֹבִּיאַשׁ.

[יוצאת]

הליצן

אֶלְבָּשֶׁנּוּ וְאֶתְחַפֵּשׂ. אֵינֶנִּי הָרִאשׁוֹן הַמִתְחַפֵּשׂ

בְּאִצְטְלָא זוֹ. אֵינֶנִּי דֵי גָדוֹל שֶׁיַּהַלְמֵנִי מְעִיל-

פְּקִידִים, וְלֹא דֵי רָזֶה שֶׁיַּחְשְׁבוּנִי לְתַלְמִיד-חָכָם.

אֶפֶס, אָדָם יָשָׁר וּבַעַל-בַּיִת הָגוּן אֵינוֹ נוֹפֵל

מֵאָדָם חָשׁוּב וּמִלַּמְדָן מֻפְלָג. וְהִנֵּה בַּעֲלֵי בְרִיתִי

בַּקֶּשֶׁר בָּאִים.

[נכנסים טוביאש ומריה]

טוביאש

יְבָרֶכְךָ אֲדוֹנָי, אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר!

הליצן

Bonos dies, מַר טוֹבִּיאַשׁ. גַּם אֲנִי אוֹמֵר כְּמוֹ

[17] שֶׁאָמַר בְּחָכְמָה אוֹתוֹ נָזִיר מִפְּרַאג, שֶׁלֹּא יָדַע

קְרֹא וּכְתֹב, לְנֶכְדָּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ גּוֹרְבּוֹדוּק: "מַה

שֶּׁיֵּשׁ – יֵשׁ". עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי כֹּמֶר, הֲרֵינִי כֹמֶר,

כִּי “מָה” אֵינוֹ אֶלָּא “מָה”, וְ“יֵשׁ” אֵינוֹ אֶלָּא

“יֵשׁ”.

טוביאש

דַּבֵּר אִתּוֹ, אַבָּא טוֹפַּאס.

הליצן

הֲיָא, מִי כָּאן. שָׁלוֹם לְבֵית-כֶּלֶא זֶה!

טוביאש

יָפֶה מְחַקֶּה הָרַמַּאי. רַמַּאי נִפְלָא!

מלבוליו

[מבפנים] מִי קוֹרֵא לִי?

הליצן

כְּבוֹדוֹ שֶׁל טוֹפַּאס הַכֹּמֶר, שֶׁבָּא לִרְאוֹת אֶת

מַלְבוֹלִיוֹ הַסַּהֲרוּרִי.

מלבוליו

[מבפנים] מַר טוֹפַּאס, מַר טוֹפַּאס, מַר טוֹפַּאס

יַקִּירִי, לֵךְ נָא אֶל הַגְּבֶרֶת!

הליצן

צֵא, צֵא הַשָּׂטָן! לָמָה אַתָּה מְצַעֵר אוֹתוֹ אָדָם?

אֵינְךָ מְסַפֵּר אֶלָּא בִּנְסִיכוֹת.

טוביאש

יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי, אַבָּא טוֹפַּאס.

מלבוליו

[מבפנים] אַבָּא טוֹפַּאס, מֵעוֹלָם לֹא צִעֲרוּ כָּךְ אָדָם.

אַבָּא טוֹפַּאס הַיָּקָר, אַל תֹּאמַר שֶׁדַּעְתִּי נִטְרְפָה

עָלָי. בַּמַּחְשַׁכִּים הוֹשִיבוּנִי.

הליצן

שָׂטָן טָמֵא! הִנְנִי קוֹרֵא לְךָ בְשִׁמְךָ הַיּוֹתֵר רַךְ,

מִפְּנֵי שֶׁמִּהְיוֹתִי אִסְטְנִיס הִנְנִי מַסְבִּיר פָּנַי גַם

לַשֵּׁד. אוֹמֵר אַתָּה שֶׁחֹשֶךְ בְּבֵית-כֶּלֶא זֶה?

מלבוליו

[מבפנים] כְּבִשְׁאוֹל-תַּחַת, אַבָּא טוֹפַּאס.

הליצן

וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן תְּרִיסִים שְׁקוּפִים כְּחַלּוֹנוֹת מַמָּשׁ,

וְהַלְּבֵנִים שֶׁבְּצַד נֶגֶב-צָפוֹן מַבְרִיקוֹת כְּהָבְנִים –

וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁחֹשֶךְ בְּבֵית-כֶּלֶא זֶה?

מלבוליו

[מבפנים] אֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע. וְאוֹמֵר אֲנִי לְךָ, חֹשֶךְ בְּבַיִת

זֶה.

הליצן

טָעוּת בְּיָדְךָ, הַמְשֻׁגָּע. וְאוֹמֵר אֲנִי, אֵין חֹשֶךְ

אֶלָא בַּעֲרוּת, שֶׁאַתָּה שָׁקוּעַ בָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁשָּׁקְעוּ

הַמִּצְרִים בָּעַרְפִלִּים שֶׁלָּהֶם.

מלבוליו

[מבפנים] וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ, חֹשֶךְ בַּבַּיִת, חֹשֶךְ

כַּבַּעֲרוּת, אִם הַבַּעֲרוּת חֲשֵׁכָה כִּשְׁאוֹל-תָּחַת.

וְשׁוּב אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: מֵעוֹלָם לֹא הֵתֵלּוּ כָּל כָּךְ

נוֹרָא בְאָדָם. מְשֻׁגָּע אֲנִי כָּמוֹךָ, אַבָּא. שְׁאָלֵנִי

קֻשְׁיוֹת חֲמוּרוֹת בִּכְדֵי לְנַסּוֹתֵנִי.

הליצן

מָה אוֹמֶרֶת תּוֹרָתוֹ שֶׁל פִּיתָגוֹרַס בְּנִדּוֹן לְעוֹף

הַשָּׁמָיִם?

מלבוליו

[מבפנים] שֶׁמְּאֹד אֶפְשָׁר, כִּי הַסַּבְתָּא שֶׁלָּנוּ שׁוֹכֶנֶת

בּוֹ כָבוֹד.

הליצן

וּמַה דַּעְתְּךָ עַל דַּעְתּוֹ זֹה?

מלבוליו

[מבפנים] יֵשׁ לִי רֶגֶשׁ הַכָּבוֹד בִּפְנֵי הַנְּשָׁמָה, וְאֵינֶנִּי

מַסְכִּים לוֹ.

הליצן

הֱיֵה שָׁלוֹם! הִשָּׁאֵר בַּמַּאְפֵּלְיָה עַד שֶׁאֹמַר שֶׁדַּעְתְּךָ

דַּעַת צְלוּלָה וְתִהְיֶה מוֹדֶה לְתוֹרָתוֹ שֶׁל פִּיתָגוֹרַס

וְנִשְׁמַרְתָּ מְאֹד לְנַפְשְׁךָ שֶׁלֹּא תַהֲרֹג חַרְטוֹמָן בִּכְדֵי

שֶׁלֹּא תְגָרֵשׁ חַס וְחָלִילָה נַפְשָׁהּ שֶׁל הַסַּבְתָּא

שֶׁלְּךָ. שָׁלוֹם!

מלבוליו

[מבפנים] מַר טוֹפַּאס! מַר טוֹפַּאס!

טוביאש

מַחְמַל לִבִּי, אַבָּא טוֹפַּאס!

הליצן

הֲלֹא אֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הוֹלְמֵנִי.

מריה

הָיִיתָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת גַּם בְּלִי מְעִיל וְזָקָן. הֲלֹא

אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתְךָ.

טוביאש

עַכְשָׁו דַּבֵּר אִתּוֹ בְקוֹלְךָ שֶׁלְּךָ וּתְסַפֵּר לִי אֵיךְ

אַתָּה מוֹצֵא אוֹתוֹ. רְצוֹנִי, שֶׁנִּפָּטֵר מִמַּהֲתַלָּה זוֹ

בְּאֹפֶן יָפֶה. אִם אַךְ אֶפְשָׁר לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ בְּאֹפֶן

יָפֶה, נְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ. הַיְחָסִים שֶׁבֵּינִי וּבֵין בַּת-אָחִי

מְאֹד רָעִים עַתָּה, וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּבִטָּחוֹן

אֶת הַמַּהֲתַלָּה עַד לִידֵי גְמַר טוֹב. בֹּא תֵכֶף וּמִיָּד

אֶל חַדְרִי.

[טוביאש ומריה יוצאים]

הליצן

[משורר]

"זַלְמַן-בֶּרְל, זַלְמַן-בֶּר,

מַה לְּיוֹנָתְךָ, סַפֵּר".

מלבוליו

[מבפנים] טִפֵּשׁ!

הליצן

“הִיא שׂוֹנֵאת אוֹתִי מְאֹד”.

מלבוליו

[מבפנים] טִפֵּשׁ!

הליצן

“אוֹי לִי, מִפְּנֵי מָה?”

מלבוליו

[מבפנים] טִפֵּשׁ, אֲנִי מְדַבֵּר…

הליצן

“יַעַן יֵשׁ לָהּ דּוֹד”.

מִי קוֹרֵא לִי, אָהּ?

מלבוליו

[מבפנים] לֵיצָנִי הַטּוֹב, אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת

אִתִּי חֲטִיבָה, אָנָּא הַמְצֵא לִי נְיָר, עֵט, דְּיוֹ

וְנֵר. בְּהֵן צִדְקִי נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ, שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח זֹאת

לְעוֹלָם.

הליצן

אֲדוֹנִי מַלְבוֹלִיוֹ?

מלבוליו

[מבפנים] מָה אַתָּה אוֹמֵר, לֵיצָנִי הַטּוֹב?

הליצן

אֵיכָה אָבְדוּ לְךָ חֲמֵשֶׁת חוּשֶׁיךָ?

מלבוליו

[מבפנים] מֵעוֹלָם לֹא עָלְבוּ אָדָם בְּאֹפֶן רַע כָּזֶה. כָּל

חֲמֵשֶׁת חוּשַׁי אִתִּי כָּמוֹךָ, הַלֵּיצָן.

הליצן

וּבְכֵן, בֶּאֱמֶת יָצָאתָ מִדַּעְתְּךָ, אִם חוּשֶׁיךָ לֹא

טוֹבִים מֵחוּשָׁיו שֶׁל טִפֵּשׁ.

מלבוליו

[מבפנים] הֵם שָׂמוּנִי בְּצִינוֹק, מַשְׁהִים אוֹתִי

בַּמַּחְשַׁכִּים, שׁוֹלְחִים אֵלַי כְּמָרִים, חֲמוֹרִים,

וְעוֹשִׂים כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר בִּכְדֵי שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתִּי

עָלָי.

הליצן

שִׂים לִבְּךָ לְמַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר. הַכֹּמֶר הֲרֵיהוּ

כָאן. [משנה את קולו] מַלְבוֹלִיוֹ, מַלְבוֹלִיוֹ! יְרַפְּאוּ

מִן הַשָּׁמַיִם לְשִׂכְלְךָ. הִשְׁתַּדֵּל לִישֹׁן וַחֲדַל לְךָ

מִפַּטְפֵּט הֲבֵל הֲבָלִים!

מלבוליו

[מבפנים] סֶיר טוֹפַּאס –

הליצן

אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה אִתּוֹ, יְדִידִי הַיָּקָר – מִי,

אֲנִי? לֹא לֹא, אַבָּא טוֹפַּאס הַטּוֹב, יְסַיְּעוּ לְךָ מִן

הַשָּׁמָיִם. – אָמֵן וְאָמֵן. – כִּדְבָרֶיךָ אֶעֱשֶׂה.

מלבוליו

[מבפנים] לֵיצָן, לֵיצָן, לֵיצָן, שְׁמַע נָא!

הליצן

אֲבָל, אֲדוֹנִי, הֵרָגַע. מָה אַתָּה אוֹמֵר? גּוֹעֲרִים בִּי

עַל שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר אִתְּךָ.

מלבוליו

[מבפנים] לֵיצָנִי הַטּוֹב, אָנָּא הָבֵא לִי חֲתִיכַת נֵר

וּמְעַט נְיָר. הִנְנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁאֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע יוֹתֵר

מִשְּׁאָר בְּנֵי-אָדָם בְּאִילִירְיָה.

הליצן

אֱלֹהִים אֱלֹהַי, וְלוּ אֱמֶת בְּפִיךָ!

מלבוליו

[מבפנים] בְּהֵן צִדְקִי, אֱמֶת הַדָּבָר. לֵיצָנִי הַטּוֹב,

הָבֵא לִי מְעַט דְּיוֹ, נְיָר, וַחֲתִיכַת נֵר וּמְסֹר לִגְבִרְתִּי

אֶת אֲשֶׁר אֶכְתֹּב, וּשְׂכָרְךָ יִהְיֶה גָדוֹל מִשְּׁכַר כָּל

נוֹשֵׂא מִכְתָּבִים.

הליצן

אֲנִי אָבִיא לְךָ זֹאת, אֲבָל אֱמֹר לִי אֶת הָאֱמֶת,

שֶׁמָּא בֶאֱמֶת נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַעְתְּךָ? וְאוּלַי אַתָּה

מַעֲמִיד פְּנֵי מְטֹרָף?

מלבוליו

[מבפנים] תַּאֲמִינָה לִי – לָאו. אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר.

הליצן

לְעוֹלָם לֹא אַאֲמִין לִמְטֹרָף עַד שֶׁרָאִיתִי אֶת מֹחוֹ.

תֵּכֶף אָבִיא לְךָ נֵר, נְיָר וּדְיוֹ.

מלבוליו

[מבפנים] לֵיצָנִי, שְׂכָרְךָ אִתִּי רַב מְאֹד. בְּמָטוּתָא,

לֵךְ.

הליצן

משורר

הִנְנִי הוֹלֵךְ, מַר.

וְעַל דִּבְרָתִי, מַר

עוֹד אָשׁוּב לְכָאן

בְּעוֹד רֶגַע קָט,

רַק חַכֵּה כִמְעָט.



מחזה ג

בגן אוליביה

[נכנס סבסטיאן]

סבסטיאן

הוּא הָאֲוִיר, וְהוּא גַם בְּרַק הַשֶּׁמֶשׁ.

פֹּה הַתַּכְשִׁיט – אֶרְאֶנּוּ אֲמַשְּׁשֶׁנּוּ.

וְאִם מִקְסַם הַפֶּלֶא יַכְתִּירֵנִי,

אֵין זֶה כָּל שִׁגָּעוֹן. אַיֵּה אַנְטוֹנִיוֹ?

בְּבֵית “הַפִּיל” אֲנִי לֹא מְצָאתִיהוּ,

אֲבָל הָיָה גַם שָׁם, וְגַם סִפְּרוּ לִי

בָּעִיר נָדַד בִּכְדֵי לִפְגֹּש אוֹתִי.

מַה לִּי יָקְרָה עַכְשָׁו זוֹ עֲצָתוֹ:

שִׂכְלִי לוֹ רִיב עִם כָּל חוּשַׁי, הַאִם

אֵין זוֹ טָעוּת, אֲבָל לֹא שִׁגָּעוֹן.

אַךְ שֶׁפַע זֶה אָשְׁרִי עוֹלֶה עַל כָּל

מֻשָּׂג, עַל כָּל מָשָׁל, עַד שֶׁמּוּכָן

אֲנִי וְלֹא אֶתֵּן אֵמוּן בְּעֵינַי,

וְעִם שִׂכְלִי אָרִיב, שֶׁהִיא רוֹצָה

בְּאַחֵר. וְאַאֲמִין שֶׁהִנְנִי מְטֹרָף,

אִם לֹא הַגְּבֶרֶת הִיא. וְאִלּוּ כָּךְ,

אֵיכָה תִשֹּר בָּעֲבֻדָּה בַּבַּיִת,

וַעֲסָקִים וּמַשָּׂא וּמַתָּן לָהּ;

תִּנְהַג רַכּוֹת, מַצְנִיעָה וּבְטוּחָה.

עֵינַי רָאוּהָ. יֵשׁ פֹּה סוֹד, אָכֵן,

וְיֵשׁ טָעוּת. הִנֵּה הַגְּבֶרֶת – הִיא.

[נכנסים אוליביה וכומר]

אוליביה

נָא אַל תִּכְעַס, כִּי נֶחְפָּזָה אָנֹכִי.

אִם אַךְ תִּרְחַשׁ לִי טוֹב, אִתִּי תָבֹא

אֶל הַמִּקְדָשׁ הַזֶּה, בִּפְנֵי כֹהֵן

תִּשָּׁבַע לִי אֱמוּנִים, וּבְרִית עוֹלָם

תִּכְרֹת אִתִּי לְמַעַן יֵרָגַע

לִבִּי אֲשֶׁר מָנוֹחַ לֹא יֵדַע

מֻכֵּה קִנְאָה, מָלֵא סְפֵקוֹת בְּלִי דַּי.

הוּא יַצְפִּינֵהוּ עַד שֶׁלִּי תֹאמַר:

בָּאָה הָעֵת – וְיִגָּלֶה לַכֹּל,

וַחֲתֻנָּה נָחֹג וְכַיָּאֶה

לְבַת-מַעֲלָתִי. מַה בְּפִיךָ?

סבסטיאן

אֵלֵךְ אַחֲרֵי הָאִישׁ הַטּוֹב. וּשְׁבוּעָתִי

גַּם אֲקַיֵּם כָּל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי.

אוליביה

אֲבָל נַהֲגֵנוּ, אַבָּא, נָא, וּבִרְכַּת-אֵל

תָּבֹא עַל כָּל אֲשֶׁר נֹאמַר נָחֵל.

[יוצאים כולם]

מערכה חמישית

מחזה א

רחוב לפני בית אוליביה

[נכנסים הליצן ופביאן]

פביאן

אִם אוֹהֵב אַתָּה אוֹתִי, תֵּן לִי וְאֶקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב

שֶׁלּוֹ.

הליצן

וְאַתָּה, יַקִּירִי פַבִּיאַן, תַּעֲשֶׂה לִי חֲטִיבָה אַחֶרֶת

בִּשְׂכַר זֶה.

פביאן

כָּל מַה שֶׁתִּשְׁאָל.

הליצן

אַל נָא תִרְצֶה לִרְאוֹת מִכְתָּבוֹ זֶה.

פביאן

זׁאת אוֹמֶרֶת: אַתָּה נוֹתֵן לִי בְּמַתָּנָה כַּלְבְּךָ, וְדוֹרֵשׁ

בִּשְׂכַר זֶה אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה.

[נכנסים הדוכס, ויאולה, קוריו ורואי פניו]

הדוכס

יְדִידַי, אַתֶּם מִבְּנֵי בֵיתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת אוֹלִיבְיָה?

הליצן

כֵּן, אֲדוֹנִי, אָנוּ מִבְּנֵי-בֵיתָהּ.

הדוכס

אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ יָפֶה. מַה שְּׁלוֹמְךָ, בַּחוּרִי

הַטּוֹב?

הליצן

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, אֲדוֹנִי: מַרְבֶּה שׂוֹנְאִים –

מַרְבֶּה טוֹבָה, מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה רָעָה.

הדוכס

דַּוְקָא לְהִֵפֶך: מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה טוֹבָה.

הליצן

לֹא אֲדוֹנִי, מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה רָעָה.

הדוכס

אֲבָל, אֵיךְ זֶה?

הליצן

הֵם מְשַׁבְּחִים אוֹתִי וְעוֹשִׂים אוֹתִי חֲמוֹר; וּלְהֵפֶך,

שׂוֹנְאַי אוֹמְרִים עָלַי בְּפֶה מָלֵא שֶׁאֲנִי חֲמוֹר.

וּמִכָּאן, הַיּוֹצֵא מִזֶּה, שֶׁמִּפִּי שׂוֹנְאַי אֲנִי לָמֵד

לָדַעַת מָה אֲנִי; וְאוֹהֲבַי מַתְעִים אוֹתִי. וּבְכֵן, אִם

דּוֹמוֹת מַסְּקָנוֹת לִנְשִׁיקוֹת, וְאִם אַרְבָּעָה שׁוֹלְלִים

הֵם שְׁנַיִם מְחַיְּבִים, הֲרֵי מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה

רָעָה, וּמַרְבֶּה שׂוֹנְאִים – מַרְבֶּה טוֹבָה.

הדוכס

אַךְ הַפְלֵא וָפֶלֶא!

הליצן

בְּנֶאֱמָנוּתִי – לֹא, אֲדוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה

רוֹצֶה לִהְיוֹת מִידִידַי שֶׁלִּי.

הדוכס

אֲבָל מִידִידוּתִי לֹא תִצְמַח לְךָ כָּל רָעָה: הֵא לְךָ

דִּינַר זָהָב.

הליצן

אִם אֵינְךָ זָקוּק בִּשְׁבִיל זֶה לִהְיוֹת אָדָם-מִשְׁנֶה,

יְהִי רָצוֹן וִיהִי כָּפוּל.

הדוכס

עֵצָה רָעָה אַתָּה מְיַעֵץ לִי.

הליצן

הַפַּעַם יַצְפִּין אֲדוֹנִי רוּחַ-נְדִיבָתוֹ בַּכִּיס, וְיִכָּנְעוּ

לָהּ בְּשָׂרוֹ וְדָמוֹ.

הדוכס

יָפֶה! אֶחֱטָא הַפַּעַם וְאֶהְיֶה אָדָם-מִשְׁנֶה. הִנֵּה

עוֹד דִּינָר.

הליצן

Primo, secundo, tertio:– וְהַכֹּל יִהְיֶה יָפֶה.

כְּדִבְרֵי הַמָּשָׁל הַקַּדְמוֹנִי: "כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים

– שְׁלֹשָה". הַמִּשְׁקָל הַשְּׁלִישָׁנִי הֲרֵיהוּ מִשְׁקָל

שָׂמֵחַ, וּרְאָיָה לִדְבָרַי: קוֹל פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה

שֶׁאוֹמְרִים תָּמִיד דִּין – דִּין – דִּין. אַחַת,

שְׁתַּיִם, שָׁלֹש!

הדוכס

בְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא תוֹצִיא מִמֶּנִּי כֶסֶף, וְאִלּוּ אָמַרְתָּ

לִגְבִרְתְּךָ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד פֹּה וְרוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּהּ

וְהָיִיתָ מַכְנִיס אוֹתָהּ פֹּה, אוּלַי הָיִיתָ שׁוּב מְעוֹרֵר

נִדְבַת-רוּחִי.

הליצן

שֵׁנָה נְעִימָה וּמְתוּקָה לְנִדְבַת-רוּחֲךָ, אֲדוֹנִי, עַד

שֶׁאָשׁוּב. אֲבָל אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר, כִּי

רְצוֹנִי לְקַבֵּל הוּא תַּאֲוַת-מָמוֹן; אֶלָּא, כִּדְבָרֶיךָ,

שֶׁתָּנוּם קְצָת נִדְבַת-רוּחֲךָ – וַאֲנִי בָא לְהָעִיר

אוֹתָהּ.

[יוצא]

ויאולה

הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצִּיל אוֹתִי!

[נכנסים אנטוניו וקצינים]

הדוכס

אֲנִי נִזְכָּר יָפֶה בְּאוֹתָם פָּנִים,

וּכְשֶׁרְאִיתִים בָּאַחֲרוֹנָה שָׁחֲרוּ

כִּפְנֵי ווּלְקַן בְּאֵד-הַמִּלְחָמָה.

וְהוּא קַבַּרְנִיטָהּ שֶׁל אֳנִיָּה זְעִירָה

דַּלָּה לְעֶרֶךְ בְּשֶׁטַח וּבְעֹמֶק,

וּבָהּ הָיָה אָיֹם, וְהִתְגָּרָה

עִם הַטּוֹבוֹת בְּכָל הַצִּי שֶׁלָּנוּ,

וּשְׂפַת-קִנְאָה וּלְשׁוֹן הָאֲבֵדָה

נִלְאוּ לִגְמֹר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל.

מַה יֵּשׁ?

הקצין הראשון

אוֹרְסִינוֹ, הִנֵּה הוּא אַנְטוֹנִיוֹ

גּוֹזֵל “הַפוֹיְנִיקְס” וְשׁוֹדֵד טוּב קֶנְדִּי;

וְהוּא חִלֵּל אֶת כְּבוֹד הַ“טַּיְגֶּר”, בְּיוֹם

אִבֵּד בּוֹ בֶּן-דּוֹדְךָ רַגְלוֹ בַּקְרָב.

בָּרְחוֹב נָדַד בְּעֹז-לֵב וּבְחֻצְפָּה.

תְּפַסְנוּהוּ שָׁם בִּשְׁעַת מַצָּה עִם אִישׁ.

ויאולה

הוּא לִי הֵיטִיב וְלִימִינִי עָמַד,

אוּלָם בַּסּוֹף דִּבֵּר נִיבִים זָרִים,

בַּל אֵדַע מָה – אוּלַי מִן הַמְּבוּכָה.

הדוכס

פִּירָט נוֹדָע-לְשֵׁם, גַּנַּב-הַיָּם!

אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ פֹּה הִגַּעְתָּ אֶל

הָאֲנָשִׁים שֶׁהֲפַכְתָּם אוֹיְבִים

בְּיָד נוֹטֶפֶת דָּם וּבִזְרוֹעַ קָשָׁה?

אנטוניו

אוֹרְסִינוֹ, שַׂר נָדִיב! הַרְשֵׁנִי נָא

וַאֲסַעֵר כִּנּוּי נָתַתָּ לִי.

גַּנָּב, פִּירַט-הַיָּם אַנְטוֹנִיוֹ לֹא הָיָה.

הֲגַם, בָּזֶה אוֹדֶה, שׂוֹנֵא-אוֹרְסִינוֹ.

גַּם יֵשׁ לִי יְסוֹד לָזֶה. בְּקֶסֶם מְשָׁכַנִי

אוֹתוֹ צָעִיר כְּפוּי-הַטּוֹבָה מִכֹּל.

אֲנִי מְשִׁיתִיו מִלֹּעַ יָם סוֹעֵר

וְקֶצֶף מִשְׁבָּרָיו, נוֹאַשׁ מֵרְאוֹת פְּנֵי-אוֹר;

נָתַתִּי לוֹ חַיִּים, וְעוֹד נָתַתִּי לוֹ

יְקוֹד אַהֲבָתִי בְּלֹא תְנַאי, בְּלִי גְבוּל,

מָסַרְתִּי כָּל לִבִּי; וּבִגְלָלוֹ

הֵעַזְתִּי הֵנָּה בֹא. בְּאַהֲבָה

סִכַּנְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּעִיר שׂוֹנֵאת,

נִלְחַמְתִּי בִּשְׁבִילוֹ עֵת עֲלָבוּהוּ.

וְאַךְ כְּשֶׁאֲסָרוּנִי, אָז הִכַּרְתִּי

עַד מָה חָנֵף הוּא (כִּי מִיִּרְאָתוֹ

פֶּן יֵרַע לוֹ, בִּהְיוֹת חֶלְקוֹ אִתִּי)

כְּאִישׁ שֶׁהוּא אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתִי

וּבְרֶגַע זֶה רָחַק מִמֶּנִּי כְדֵי

עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְגַם כִּחֵשׁ כִּי יֵשׁ

כַּסְפִּי בְיָדָיו אֲשֶׁר נָתַתִּי לוֹ

חֲצִי שָׁעָה אַךְ קֹדֶם.

ויאולה

אֲבָל – וְאֵיךְ?

הדוכס

מָתַי הָעִירָה בָא?

אנטוניו

הַיּוֹם, הוֹי אֲדוֹנִי, אֲבָל לִפְנֵי

אַךְ שְׁלֹשָה יְרָחִים אֲנַחְנוּ לֹא

נִפְרַדְנוּ רֶגַע קָט יוֹמָם וָלָיְלָה.

[אוליביה נכנסת עם רואי פניה]

הדוכס

הִנֵּה גַם הַדֻּכָּסִית! שְׁחָקִים עַל אֶרֶץ!

אֲבָל אַתָּה, אָדָם – אָדָם, דְּבָרֶיךָ

אַךְ שִׁגָּעוֹן. אוֹתוֹ צָעִיר עוֹבֵד

אוֹתִי זֶה חֳדָשִׁים שְׁלֹשָה – וְעוֹד

בָּזֶה עוֹד נְדַבֵּר. הוֹצֵא אוֹתוֹ

מִפֹּה!

ויאולה

גְּבֶרֶת!

הדוכס

אוֹלִיבְיָה הַנֶּחְמָדָה –

אוליביה

[אל ויאולה] קֵסַרְיוֹ, מַה יֵּשׁ בְּפִיךָ?

[אל הדוכס] אֲדוֹנִי –

ויאולה

הֵן אֲדוֹנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר; אֶשְׁתֹּק בְּיִרְאַת כָּבוֹד.

אוליביה

אִם שׁוּב אוֹתוֹ פִּזְמוֹן,

תָּפֵל הוּא לְאָזְנַי אַךְ מְשַׁעֲמֵם

כִּילֵיל הַבָּא אַחֲרֵי הַמַּנְגִּינָה.

הדוכס

עוֹדֵךְ אַכְזָרִיָּה?

אוליביה

עוֹדִי מַחֲזִיקָה בְדַרְכִּי, דֻּכָּס!

הדוכס

בְּעִקְּשׁוּתֵךְ, יָפָה זוֹעֶפֶת. עַל

מִזְבְּחוֹתַיִךְ כְּפוּיֵי הַטּוֹבָה

נָשְׁפָה נַפְשִׁי קָרְבַּן-הָאֱמוּנָה,

מִיּוֹם יֵשׁ אֱמוּנָה לֹא בָא כָּמֹהוּ.

וּמַה לִּי לַעֲשׂוֹת?

אוליביה

כִּרְצוֹנְךָ וְכַטּוֹב

בְּעֵינֶיךָ.

הדוכס

מַדּוּעַ לֹא אֶעֱשֶׂה אֲנִי כַּעֲשׂוֹת

[18] אוֹתוֹ גַנָּב מִצְרִי אֲשֶׁר הֵמִית דּוֹדוֹ

בִּמְצוּקָתוֹ. אִלּוּ בְלִבִּי תִשְׁכֹּן

קִנְאַת פְּרָאִים, וְיֵשׁ שֶׁהִיא גוֹבֶלֶת

לְלֵב-נָדִיב. אֲבָל שְׁמָעִינִי, אַתְּ,

הֱיוֹת שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ שָׂמָה לִי לֵב,

וּקְצָת אֲנִי מַכִּיר מִי הַתּוֹפֵס

וּבִלְבָבֵךְ מָקוֹם אֲנִי אֵלָיו אֶכְמַהּ,

חֲיִי, הָאַכְזָרִיָּה אֲשֶׁר לָהּ לֵב שַׁיִשׁ.

אוּלָם אֲהוּב-נַפְשֵׁךְ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי

גַּם אָנִי, בְּחַיַּי, אוֹתוֹ אֶעֱקֹר

מִתּוֹךְ עֵינַיִךְ הָאַכְזָרִיּוֹת,

אֲשֶׁר בָּהֶן יִמְשֹׁל עַל אַף מָשְׁלוֹ

וְעַל חֲמָתוֹ. הַנַּעַר, לֵךְ אִתִּי.

אֲנִי רָעָה חָרַצְתִּי וְאֶעֱשֶׂנָּה:

אֶטְרֹף טָלֶה, וְאִם לִי מְאֹד יָקָר,

בִּכְדֵי לַכְאִיב לֵב-הָעוֹרֵב אֲשֶׁר

לוֹ מָעוֹן חֲזֵה יוֹנָה רַכָּה.

ויאולה

לְנַחֶמְךָ אֶשְׂמַח, וּבְלֵב תָּמִים

לִקְרַאת מוֹתִי אֵלֵךְ גַּם אֶלֶף פְּעָמִים.

אוליביה

אַתָּה, קֵסַרְיוֹ, לְאָן?

ויאולה

אֲנִי הוֹלֵךְ

אַחֲרֵי אִישׁ לִי יָקָר מֵאוֹר עֵינַי,

וּמֵחַיַּי, מִבְּלִי הִסּוּס, מִבְּלִי חָשׁוֹב;

וּכְאָהֳבִי אוֹתוֹ אִשָּׁה לֹא אֶאֱהֹב.

וְאִם יֵשׁ מִרְמָה בְּפִי, עֵדִים שָׁמָי,

וּנְקַמְתֶּם אֶת הָאַהֲבָה בְדָמָי.

אוליביה

אוֹי וַאֲבוֹי לִי, כִּי רִמָּה אוֹתִי!

ויאולה

אַךְ מִי רִמֵּךְ? וּמִי עִלֵּב אוֹתָךְ?

אוליביה

שָׁכַחְתָּ עַצְמְךָ? כְּלוּם זֶה מִזְּמַן?

קִרְאוּ נָא לַכֹּהֵן – יָבֹא.

[אחד מרואי-פניה יוצא]

הדוכס

[אל ויאולה] לֵךְ אִתִּי.

אוליביה

לְאָן? אִישִׁי קֵסַרְיוֹ, הִשָּׁאֵר!

הדוכס

אִישֵׁךְ?

אוליביה

כֵּן, הוּא אִישִׁי. וּכְלוּם תַּכְחִישׁ?

הדוכס

אַתָּה אִישָׁהּ?

ויאולה

לֹא, אֲדוֹנִי. לֹא אָנִי.

אוליביה

אֲהָהּ, זֶה פַּחְדְךָ אַךְ הוּא

מַכְחִישׁ בְּךָ מַה שֶּׁאַתָּה. הָסֵר

כָּל פַּחַד מִלִּבְּךָ, טֹל אָשְׁרְךָ,

הֱיֵה אֶת שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מָה אָתָּה,

גָּדוֹל תִּהְיֶה מִזֶּה אֶת שֶׁתִּירָא.

[רואה-הפנים שב עם הכוהן]

שָׁלוֹם לְךָ, כֹּהֵן! בְּהוֹד מַעֲלָתְךָ

אַשְׁבִּיעֲךָ: גַּלֵּה, לַמְרוֹת שֶׁאָז

אָמַרְנוּ לְכַסּוֹת מַה שֶּׁגִּלָּה

מִקְרֶה (בְּטֶרֶם זְמַן) מַה שֶּׁיָּדַעְתָּ,

אֶת שֶׁאֵרַע בֵּינִי וּבֵין הַנָּעַר.

הכוהן

בְּרִית-אַהֲבָה, בְּרִית-אַהֲבַת עוֹלָם,

וְיָד בְּיָד מְאֻחָדוֹת, אִמְּתוּהָ

עֵדִים לָהּ, לַחַץ קֹדֶשׁ שֶׁל שְׂפָתַיִם,

וְטַבָּעוֹת הֶחֱלַפְתֶּם הֵם אִשְּׁרוּהַָ,

וְטֶכֶס כָּל-הָאָמְנָה נֶחְתַּם

בְּמִשְׂרָתִי וּבְעֵדוּתִי עָלֶיהָ.

מֵאָז קָרַבְתִּי, סָח לִי הַשָּׁעוֹן,

אַךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת קִדְמַת קִבְרִי.

הדוכס

הוֹי, בֶּן צָבוּעַ, וְעַד הֵיכָן תַּגִּיעַ

כְּבֹא הַזְּמַן וְהָפַךְ אֶת רֹאשְׁךָ לָבָן?

אוֹ יוֹם יָבֹא וּבַהֲמוֹן תְּכָכֶיךָ

תִּפֹּל בַּבּוֹר כָּרִיתָ בְעַצְמֶךָ.

הֱיֵה שָׁלוֹם! קָחֶנָּה, וְאוּלָם

אַל תִּפְגֹּשׁ אוֹתִי שׁוּב עַד-עוֹלָם!

ויאולה

נִשְׁבַּעְתִּי, אַלּוּפִי –

אוליביה

אַל תִּשָּׁבַע, וְלוּ

תִּשְׁמֹר בְּפַחְדְּךָ אֵמוּן וְאִם כָּל שֶׁהוּא.

[נכנס אנדריאש, פצוע ראש]

אנדריאש

אָנָּא, לְמַעַן הַשֵּׁם, הַבְהִילוּ לִי אֶת הַחוֹבֵשׁ,

וְשִׁלְחוּ תֵכֶף וּמִיָּד שֵׁנִי לְמַר טוֹבִּיאַשׁ!

אוליביה

כִּי מַה קָּרָה?

אנדריאש

רֹאשִׁי בִּקַּע! וְגַם מַר טוֹבִּיאַשׁ יָצָא בְּכֶתֶר דָּם.

לְמַעַן הַשֵּׁם, עִזְרוּנִי! אַרְבָּעִים לִירוֹת הָיִיתִי נוֹתֵן

וּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה עַכְשָׁו בְּבֵיתִי.

אוליביה

מִי עָשָׂה זֹאת, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ?

אנדריאש

נַעֲרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס – קֵסַרְיוֹ שְׁמוֹ. סְבוּרִים הָיִינוּ,

שֶׁהוּא מוּג-לֵב, אֶלָּא לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֵינוֹ אֶלָּא

הַשֵּׁד בְּעַצְמוֹ.

הדוכס

נַעֲרִי קֵסַרְיוֹ?

אנדריאש

לַשֵּׁדִים וְלַעֲזָאזֵל. הֲרֵיהוּ כָאן! עַל לֹא דָבָר

בִּקַּעְתָּ לִי רֹאשִׁי. וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, עָשִׂיתִי מִפְּנֵי

שֶׁמַר טוֹבִּיאַשׁ הוּא הִשִּׁיאַנִי.

ויאולה

כִּי מַה לְּךָ וְלִי? בְּךָ גַם לֹא נָגַעְתִּי.

מִבְּלִי סִבָּה שָׁלַפְתָּ אֶת סֵיפְךָ,

טוֹבוֹת דִּבַּרְתִּי לְךָ וְלֹא צִעַרְתִּיךָ.

אנדריאש

אִם יֵשׁ לוֹמַר שֶׁכֶּתֶר-דַּם בִּכְלַל צַעַר, כִּי אָז

צִעַרְתַּנִי. נִרְאֶה לִי, שֶׁבְּעֵינֶיךָ כֶּתֶר-דָּם אֵינוֹ וְלֹא

כְלוּם! הִנֵּה בָא מַר טוֹבִּיאַשׁ צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. עוֹד

תִּשְׁמְעוּ דְבָרִים. אִלּוּ לֹא הָיָה שִׁכּוֹר, הָיָה מְכַבֶּדְךָ

בְּאֹפֶן אַחֵר.

[נכנס טוביאש, הליצן נוהג אותו]

הדוכס

אֲדוֹנִי הָאָצִיל, מַה לְּךָ?

טוביאש

הֲלֹא אַחַת הִיא: פְּצָעַנִי – וְסוֹף דָּבָר. תַּיִשׁ,

רָאִיתָ אֶת דִּיק הַחוֹבֵשׁ, תַּיִשׁ?

הליצן

אֲדוֹנִי טוֹבִּיאַשׁ זֶה שָׁעָה שֶׁהוּא שִׁכּוֹר. עֵינָיו

שָׁקְעוּ לוֹ עוֹד בִּשְׁמוֹנֶה בַבֹּקֶר.

טוביאש

מִכָּאן, שֶׁהוּא אִישׁ גַּס וְנַמְנְמָן. שָׂנֵאתִי בּוּר שׁוֹתֶה

שִׁכּוֹר.

אוליביה

הוֹצִיאוּהוּ מִלְפָנָי! מִי וָמִי הוּא שֶׁחֲבָלְךָ כָּך?

אנדריאש

אֲנִי אֶעֱזֹר לְךָ, מַר טוֹבִּיאַשׁ. יַחְבְּשׁוּ שְׁנֵינוּ יַחְדָּו.

טוביאש

אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹשִיעַ לִי? אַתָּה – רֹאשׁ חֲמוֹר,

מוּג-לֵב וְנָבָל, נָבָל-שֶׁבַּנְּבָלִים, טִפֵּשׁ!

אוליביה

הֲבִיאוּהוּ לַמִּטָּה. דַּאֲגוּ לְפִצְעוֹ.

[יוצאים הליצן, פביאן, טוביאש ואנדריאש]

[נכנס סבסטיאן]

סבסטיאן

לִבִּי מְאֹד יִכְאַב, גְּבִרְתִּי, אֲשֶר

פָּצַעְתִּי בֶן-דּוֹדֵךְ הַלָּה; אוּלָם

אַחֶרֶת לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת,

לוּ גַם הָיָה אָחִי; עָמַדְתִּי עַל נַפְשִׁי.

כִּבְזָר תִּתְבּוֹנְנִי בִי, גְּבִרְתִּי – סִימָן

כִּי עֲלַבְתִּיךְ. נָא סִלְחִי לִי, יוֹנָה.

זִכְרִי נָא לִי אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר

נִשְׁבַּעְנוּ זֶה לָזֶה לִפְנֵי שָׁעָה.

הדוכס

פָּנִים, וּלְבוּשׁ וְקוֹל אַךְ אֲחָדִים,

וּשְׁנַיִם הֵם – חֲזוֹן תַּעְתּוּעִים

שֶׁיֶּשְׁנוֹ וְאֵינֶנּוּ.

סבסטיאן

אַנְטוֹנִיוֹ, אַנְטוֹנִיוֹ יָקָר!

אֵיכָה עִנּוּנִי, צִעֲרוּנִי מְאֹד

שְׁעוֹת פְּרֵדָתֵנוּ.

אנטוניו

סֶבַּסְטְיַאן

הַאַתָּה זֶה?

סבסטיאן

וּכְלוּם תְּפַקְפֵּק?

אנטוניו

וְאֵיכָה זֶה לִשְׁנַיִם הִתְפַּלַּגְתָּ?

כְּלוּם שְׁנֵי פִלְחֵי רִמּוֹן דּוֹמִים כָּל כָּךְ

כִּשְׁנַיִם אֵלֶּה? מִי מִכֶּם סֶבַּסְטְיַאן?

אוליביה

פִּלְאֵי-פְלָאִים!

סבסטיאן

הֲשָׁם אֲנִי עוֹמֵד? אָח לֹא הָיָה לִי,

וְלֹא טֶבַע-אֵל לִי, וְאֶהְיֶה פֹה גַּם שָׁם,

בְּכָל מָקוֹם. אוּלָם הָיְתָה אָחוֹת לִי

וּמִשְׁבְּרֵי-יָם סוּמִים בָּלְעוּ אוֹתָהּ.

[אל ויאולה] אָנָּא בַשֵּׁם, שְׁאֵר-בְּשָׂרִי אָתָּה?

וְאֵי מִזֶּה אַתָּה? מַה שִּׁבְטְךָ וּשְׁמֶךָ?

ויאולה

מִמֶּסַּלִינָה, וְאָבִי סֶבַּסְטְיַאן.

סֶבַּסְטְיַאן כָּזֶה הָיָה אָחִי,

וְכָךְ לָבוּשׁ יָרַד אֶל קֶבֵֶר לַח.

וְרוּחַ אִם תּוּכַל קַבֵּל צוּרָה

וּלְבוּשׁ – הֲלֹא בָאתָ לְהַבְעִיתֵנוּ.

סבסטיאן

אָכֵן, כִּי רוּחַ אָנִי; אַךְ בִּלְבוּשׁ

בָּשָׂר וָדָם חוֹלַלְתִּי בוֹ מִיּוֹם

גִּיחִי מֵרֶחֶם הוֹרָתִי. וְאִלּוּ

הָיִיתָ אִשָּׁה, וְהִרְטַבְתִּי לֶחְיְךָ

בְּשֶׁטֶף דִּמְעוֹתַי וְאָמַרְתִּי לְךָ:

“בָּרוּךְ שׁוּבֵךְ וִיאוֹלָה שֶׁאָבְדָה”.

ויאולה

עֲלֵי גַבַּת אָבִי הָיְתָה צַלֶּקֶת.

סבסטיאן

גַּם לְאָבִי.

ויאולה

וּבוֹ בַיּוֹם הוּא מֵת מָלְאוּ לָהּ

לְוִיאוֹלָה שְׁלֹש-עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

סבסטיאן

אוֹתָהּ שָׁעָה עוֹדָהּ חַיָּה בְנַפְשִׁי.

אָבִי חַיִּים שָׁבַק לְכָל חַי יוֹם בּוֹ

הָיְתָה בַּת שְׁלֹש-עֶשְׂרֵה אֲחוֹתִי.

ויאולה

וְאִם אֵין דָּבָר מַפְרִיעַ אֶת אָשְׁרֵנוּ,

בִּלְתִּי שִׂמְלַת-הַגֶּבֶר זוּ לָבַשְׁתִּי,

אַל תְּחַבְּקֵנִי עַד יוֹכִיחַ כָּל

צֵרוּף מָקוֹם וּזְמַן וְהַמְּסִבּוֹת:

וִיאוֹלָה זֹה אֲנִי. אַךְ לְשֵׁם זֶה

אֲבִיאֲךָ בֵּית קַבַּרְנִיט בְּעִיר זֹה,

שָׁם שַׂלְמַת הַנָּשִׁים שֶׁלִּי. מִלְּטַנִי,

וּבְרֹב טוּבוֹ בֵּית הַדֻּכָּס שָׂמָנִי.

וְכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתִי מֵאָז וְעַד

הַיּוֹם – דִּבְרֵי הַגְּבֶרֶת וְהַדֻּכָּס.

סבסטיאן

וּבְכֵן, טָעוּת הָיְתָה בִּידֵי הַגְּבֶרֶת –

אֲבָל הַטֶּבַע הוּא, הוּא לֹא רִמֵּךְ.

רָצִית לְהִנָּשֵׂא אַתְּ לִבְתוּלָה,

וּבְהֵן צִדְקִי, כִּי לֹא הִשְׁלֵית נַפְשֵׁךְ:

נִשֵּׂאת לְאִישׁ, לְגֶבֶר עוֹד תָּמִים.

הדוכס

אַל תִּתְמַהִי. כִּי דַם-טוֹבִים דָּמָיו.

אִם בַּמְּצִיאוּת כָּל זֶה וְלֹא בַחֲלוֹם,

כִּי אָז גַּם לִי בָּא גָד, אָשְׁרִי נָכוֹן

עִם שֶׁבֶר הַסְּפִינָה זֶה מְאֻשָּר.

[אל ויאולה] כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים אָמַרְתָּ לִי,

כִּי מֵעוֹלָם לֹא תֶאֱהֹב, הַנַּעַר,

אִשָּׁה, כְּאָהָבְךָ אוֹתִי – הֲלֹא?

ויאולה

כָּל אֲמָרַי יִהְיוּ עָלַי שְׁבוּעוֹת,

וּשְׁבוּעוֹתַי אֲנִי כֻלָּן אֶשְׁמֹר

כִּשְׁמֹר אוֹתוֹ עוֹלָם כַּדּוּר אִשּׁוֹ,

הַמַּבְדִּילָה בֵין לַיְלָה וּבֵין יוֹם.

הדוכס

תְּנָה לִי יָדְךָ! תְּנִי לִי וְאֶחֱזֶה בָךְ

בְּשִׂמְלַת נָשִׁים.

ויאולה

הַקַּבַּרְנִיט, רִאשׁוֹן

שֶׁהֱבִיאַנִי פֹה וְאֶצְלוֹ שְׁמוּרוֹת,

הוּא נֶאֱסַר בִּגְלַל דָּבָר וּבְצַו

מַלְבוֹלִיוֹ מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַגְּבֶרֶת.

אוליביה

יֻתַּר מִיָּד! קִרְאוּ לִי הֵנָּה אֶת

מַלְבוֹלִיוֹ. עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי: הוּא,

אוֹמְרִים, יָצָא מִדַּעְתּוֹ, הַמִּסְכֵּן.

[נכנס הליצן ומכתב בידו ופביאן]

וְגַם אֲנִי, מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל גָּדוֹל –

בִּלְבּוּל דַּעְתִּי שֶׁלִּי – כָּלִיל שָׁכָחְתִּי.

מַה מַּעֲשָׂיו?

הליצן

אָכֵן, גְּבִרְתִּי, הוּא נִלְחָם בַּשָּׂטָן עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר

לוֹ לְאָדָם בְּמַצָּבוֹ שֶׁלּוֹ לְהִלָּחֵם בּוֹ. הִנֵּה בְיָדִי

מִכְתָּב אֲשֶׁר כָּתַב לָךְ. עוֹד בַּבֹּקֶר הָיָה עָלַי

לְתִתּוֹ לָךְ; אֶלָּא, הֱיוֹת שֶׁאֵין אִגַּרְתּוֹ שֶׁל מְטֹרָף

אֶבַנְגֶּלְיוֹן, הֲלֹא אַחַת הִיא מָתַי שֶׁמּוֹסְרִים

אוֹתָהּ.

אוליביה

פְּתַח אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָא.

הליצן

עַתָּה צְאוּ וְלִמְדוּ: טִפֵּשׁ קוֹרֵא מִכְתָּבוֹ שֶׁל מְשֻׁגָּע.

[קורא] “חֵי אֱלֹהִים, גְּבִרְתִּי – ”

אוליביה

מַה לְּךָ? יָצָאתָ מִדַּעְתְּךָ?

הליצן

חַס וְחָלִילָה, גְּבִרְתִּי. אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶלָּא קוֹרֵא

דְבָרָיו שֶׁל מְשֻׁגָּע; וְאִם רוֹצָה אַתְּ שֶׁאֶקְרָא כַּהֹגֶן,

אַל נָא תַּפְרִיעִי בַעֲדִי.

אוליביה

בְּמָטוּתָא, שֶׁתִּקְרָאֶנּוּ בְּהַסְבֵּר.

הליצן

כִּדְבָרַיִךְ אֶעֱשֶׂה, מָדוֹנָה. אֶלָּא בִּכְדֵי לִקְרֹא אוֹתוֹ

בְּהַסְבֵּר, צָרִיךְ לִקְרֹא אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי קוֹרֵא;

וּמִטַּעַם זֶה, גְּבִרְתִּי, הַטִּי אָזְנָיִךְ.

אוליביה

[אל פביאן] קְרָא אָתָּה!

פביאן

[קורא] "חֵי אֱלֹהִים, גְּבִרְתִּי, כִּי עָלַבְתְּ אוֹתִי,

וְכֻלֵּי עָלְמָא יֵדַע זֹאת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹשַׁבְתִּינִי

בַּמַּחְשַׁכִּים וְהִרְכַּבְתְּ עָלַי אֶת דּוֹדֵךְ הַשִּׁכּוֹר, אֲנִי

שׁוֹלֵט בְּחוּשַׁי כָּמוֹךְ, גְּבִרְתִּי. בְּיָדִי מִכְתָּבֵךְ,

שֶׁהוּא הֱבִיאַנִי לִידֵי הִתְנַהֲגוּת יְדוּעָה; וְאֵינֶנִּי

מְסֻפָּק, כִּי בוֹ אוּכַל לְהַצְדִּיק אֶת נַפְשִׁי וּלְבַיֵּשׁ

אוֹתָךְ מְאֹד. תַּחְשְׁבִי עָלַי מַה שֶּׁתַּחְשְׁבִי, לִרְצוֹנֵךְ.

לְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת רִגְשׁוֹת כְּבוֹדִי וּמְדַבֵּר

בִּלְשׁוֹן אָדָם נֶעֱלָב. הַנֶּחְשָׁב לִמְשֻׁגָּע, מַלְבוֹלִיוֹ".

אוליביה

וְהוּא כָתַב אֶת הַמִּכְתָּב?

הליצן

כֵּן, גְּבִרְתִּי.

הדוכס

אֵין בּוֹ הַרְבֵּה מִטֵּרוּף דָּעַת.

אוליביה

[אל פביאן] הַתֵּר אוֹתוֹ וַהֲבִיאֵהוּ הֵנָּה.

[פביאן יוצא]

אִם עַל הַדֻּכָּס טוֹב, וְיֹאהַב

אוֹתִי כְּאֶת אָחוֹת וְלֹא כְּאֶת אִשָּׁה,

צֵא וַחֲשֹׁב – כִּי אָז נָחֹג בְּיַחַד

שְׁתֵּי חֲתֻנּוֹת, וּפֹה עַל חֶשְׁבּוֹנִי.

הדוכס

בְּחֵפֶץ לֵב אֲנִי עוֹשֶׂה דְבָרָיִךְ.

[אל ויאולה] רַבֵּךְ מַדְרִיר אוֹתָךְ, אוּלָם בִּשְׂכַר

שֵׁרוּת הַזָּר לְפַחַד לֵב-אִשָּׁה,

רָחוֹק כָּל כָּךְ מִטֶּבַע רַךְ עָדִין,

הִנֵּה יָדִי – וּמֵהַיּוֹם וָהָלְאָה

הֲיִי לַאֲדוֹנֵךְ לִגְבֶרֶת.

אוליביה

וְלִי אָחוֹת.

[נכנסים פביאן ומלבוליו]

הדוכס

הוּא הַמְטֹרָף?

אוליביה

הוּא, הוּא זֶה, אֲדוֹנִי.

מַה לְּךָ, מַלְבוֹלִיוֹ?

מלבוליו

אַךְ עַוְלָה עָשִׂית לִי.

עַוְלָה גְדוֹלָה, גְּבִרְתִּי.

אוליביה

עַוְלָה עָשִׂיתִי לְךָ? חַס וְחָלִילָה!

מלבוליו

אֲבָל עָשִׂית. קִרְאִי נָא אֶת הַמִּכְתָּב.

וּכְלוּם תֹּאמְרִי הַכְּתַָב לֹא כְּתַב-יָדֵךְ?

כִּתְבִי, אִם בִּיכָלְתֵּךְ, אַחֶרֶת;

אִמְרִי: לֹא חוֹתַמְתִּי, לֹא לָךְ הַהַמְצָאָה.

כְּלוּם תַּכְחִישִׁי? וּבְכֵן, תּוֹדִי בָזֶה.

אִמְרִי לִי, בַּעֲבוּר כְּבוֹדֵךְ וּשְׁמֵךְ,

מַדּוּעַ לִי הִרְבֵּית אוֹתוֹת אַהֲבָתֵךְ,

צִוִּית כִּי מְחַיֵּךְ אָבֹא אֵלָיִךְ,

פּוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים עִם קִשּׁוּרִים

הַמִּצְטַלְּבִים אֶלְבַּשׁ, וּלְהִשְׂתָּרֵר

עַל טוֹבִּיאַשׁ וְעַל יֶתֶר הַמְשָׁרְתִים;

וּכְשֶׁעָשִׂיתִי כָּךְ מִתּוֹךְ תִּקְוָה

נִכְנַעַת, סְגַרְתִּינִי בַּסֹּהַר,

וּבַמַּחְשַׁכִּים הוּשַׁבְתִּי, וְכֹהֵן

שָׁלַחַתְּ אֵלַי. שַׂמְתִּינִי בּוּר שׁוֹטֶה,

לֹא עָשׂוּ מֵעוֹלָם כָּזֶה. מַדּוּעַ?

אוליביה

אֲבָל, מַלְבוֹלִיוֹ, זֶה לֹא כָתַבְתִּי.

אָכֵן, אוֹדֶה בָזֶה: יֵשׁ לוֹ דִּמְיוֹן;

אֵין כָּל סָפֵק – זוֹ יַד מַרִיָה. גַּם

נִזְכַּרְתִּי: הִיא הָרִאשׁוֹנָה אָמְרָה

דַעְתְּךָ כִּי נִטְרָפָה. וּמְחַיֵּךְ

גַּם בָּאתָ וּמְלֻבָּשׁ כְּצַו הָאִגֶּרֶת.

נָא הֵרָגַע, כִּי אַךְ הִתְעַלְּלוּ בְךָ.

אֲבָל אִם נֵדַע מִי וָמִי עֲלָלוּךָ

וְהַסִּבּוֹת, אַתָּה תִהְיֶה שׁוֹפֵט

וְגַם תּוֹבֵעַ בְּרִיבְךָ שֶׁלְּךָ.

פביאן

גְּבִרְתִּי, אֲדַבֵּרָה. אַל יָעִיב כָּל רִיב

וְצֵל-מָדוֹן שְׁעַת-רָצוֹן זוֹ לָנוּ,

לָהּ אֶתְפַּלֵּא. וּבְתִקְוָתִי זוֹ גַם

אֶתֵּן תּוֹדָה: אֲנִי וְטוֹבִּי זֹאת

עָשִׂינוּ לְמַלְבוֹלִיוֹ גְּמוּל גַּסּוּת

וְחֹסֶר-דֶּרֶךְ-אֶרֶץ. מַרִיָה הִיא

כָּתְבָה אֶת הַמִּכְתָּב, כִּי בָהּ הִפְצִיר

מַר טוֹבִּי מְאֹד, וּבִשְׂכָרָהּ נְשָׂאָהּ.

וּבְיַד עָרְמָה רָעָה עוֹלַלְנוּ זֹאת.

מוּטָב לִצְחֹק עַל זֹאת מֵהִנָּקֵם בָּהּ,

אִם בְּמֹאזְנַיִם אִישׁ יִשְׁקֹל עֶלְבּוֹן

שְׁנֵי הַצְּדָדִים.

אוליביה

אֲהַָהּ, מִסְכֵּן, כַּמָּה הִתְעַלְּלוּ בְךָ!

הליצן

כֵּן, "יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים, וְיֵשׁ קוֹנִים לָהֶם גְּדֻלָּה

וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת הַגְּדֻלָּה". גַּם לִי הָיָה

תַפְקִיד בְּאוֹתוֹ שְׂחוֹק הַמַּהֲתַלּוֹת. אוֹתוֹ אַבָּא

טוֹפַּאס, אֲדוֹנִי, אֲנִי הוּא. אֲבָל אֵין זֶה כְלוּם.

“חֵי אֲדֹנָי, לֵיצָן, שֶׁאֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע”. וְאוּלַי עוֹדְךָ

זוֹכֵר: "גְּבִרְתִּי, לָמָה אַתְּ צוֹחֶקֶת לִדְבָרָיו שֶׁל נָבָל

חֲסַר-כִּשְׁרוֹן שֶׁכְּמוֹתוֹ. כְּשֶׁאֵינֵךְ צוֹחֶקֶת פִּיהוּ

סָתוּם". הִנֵּה כֵן נָקַם בְּךָ גַלְגַּל הַזְּמָן.

מלבוליו

עוֹד אִנָּקֵם בְּכָל הַכְּנוּפְיָא שֶׁלָּכֶם!

[יוצא]

אוליביה

אֲבָל, כִּי הִתְעַלַּלְתֶּם רַע מְאֹד בּוֹ.

הדוכס

לְכוּ עִצְרוּהוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּיֵּס.

הֲלֹא לֹא הִגִּיד כְּלוּם עַל דְּבַר הַקַּבַּרְנִיט;

וּכְשֶׁנִּשְׁמַע, וּכְבֹא שָׁעָה יָפָה,

נִכְרֹת בְּרִית-נְפָשׁוֹת וְיוֹם-שִׂמְחָה.

עַד אָז אִתָּךְ נִהְיֶה וְלֹא נִטְּשֵׁךְ,

הוֹי, אֲחוֹתִי. אִתִּי לֵכָה, קֵסַרְיוֹ,

וְזֶה תִהְיֶה כָּל עוֹדְךָ גֶבֶר, אַךְ

מִשֶּׁתִּלְבַּשׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְהָיִיתָ

מַלְכַּת אוֹרְסִינוֹ וְכַלָּתוֹ אָהֵב.

[כולם יוצאים חוץ מהליצן]

הליצן

[משורר] וַיְהִי בְעוֹדֶנִּי יֶלֶד פָּעוּט

הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!

קָרְאוּ הַבְּרִיּוֹת לִרְעוּת-רוּחַ שְׁטוּת –

עַל שׁוּם שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.

וַיְהִי כְּשֶׁגָּדַלְתִּי עֶלֶם צָעִיר,

הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!

סָגְרוּ מִפְּנֵי גַנָּבִים בָּתֵּי הָעִיר –

מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.

וַיְהִי כְּשֶׁאֵרַסְתִּי, אַלְלַי לִי, אִשְׁתִּי,

הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!

רָעִיתִי רוּחַ – וְאֵין כְּלוּם בְּיָדִי –

מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.

וּכְשֶׁעֲבָרַנִי הַיַּיִן הַטּוֹב

הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!

נִחַר בִּי גְרוֹנִי וְקוֹלִי קוֹל אוֹב –

מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.

זֶה כַּמָּה דוֹרוֹת עוֹלָמֵנוּ קַיָּם,

הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲָזִיז!

וְאֵין כֹּל וְאֵין כְּלוּם – וְהַמִּשְׂחָק כְּבָר תַּם!

נִהְיֶה חֲבִיבִים עֲלֵיכֶם לְעוֹלָם.

תל אביב, 1933

הַשִּׁיר הַכְּלָלִי

אִי לְֶךְ לְךָ בּוּר

אִי לֶךְ לְךָ בּוּר

עַד שֶׁיֵּשׁ בְּעוֹלָמֵנוּ

עַד שֶׁיֵּשׁ הַשִּׁיר הַשִּׁיר

יַיִן יַיִן יֵשׁ יֵשׁ

יַיִן יַיִן יֵשׁ יֵשׁ

בַּמִּטְבָּח מְפַעְפֵּעַ הַסִּיר

יֵשׁ בָּרְחוֹב, בָּעִיר, בַּכְּפָר,

בָּעִיר, בַּכְּפָר, בָּעִיר בַּכְּפָר –

יְפוֹת עָיִן.

הֲלֹא עוֹד טוֹב, הֲלֹא עוֹד טוֹב, הֲלֹא עוֹד טוֹב,

טֹל יַיִן, טֹל יַיִן, טֹל יָיִן.

שִׁיר מַרִיָה

מִי הַיָּפָה בַּבַּחוּרוֹת,

מִי הַיָּפָה בַּכֶּרֶם?

אֲנִי יְפַת כָּל הַבָּנוֹת –

גַּם הַשְּׁחֹרוֹת גַּם הַלְּבָנוֹת –

אֲנִי, אֲנִי, אָנֹכִי!

מִי הַיָּפֶה בַּבַּחוּרִים,

מִי הָעֶלֶם הַיָּפֶה?

אַךְ זֶה אֲשֶׁר אָשִׂיחָה בּוֹ,

אֲשֶׁר אֲנִי נוֹשֶׁקֶת לוֹ –

אֲנִי, אֲנִי אָנֹכִי!

שִׁיר וִיאוֹלָה

יְלִיל

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ

לָהּ אֶקְרָא יְלִיל

לִכְשֶׁאֶפְגְּשָׁהּ בַּיַּעַר, בַּשְּׁבִיל

לִכְשֶׁאֲבָרְכֶנָּה בְּסַעַר הַגִּיל

יְלִיל, יְלִיל!

הַיְדַעְתֶּם מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם

לֹא שָׁמְעָה מִפִּי אָב וָאֵם

כִּי אוֹתוֹ לֹא בִּטֵּא בְּאָזְנֶיהָ שׁוּם אִישׁ

כִּי שֵׁם זֶה יָדַעְתִּי גַּם יָמוּת חִישׁ

מוֹת נִצָּן בִּכְלִיל

יְלִיל יְלִיל. לראש הדף


  1. חץ האהבה, כלומר חצו של אליל האהבה.  ↩

  2. כל השיחה מוסבת על המלים hand ו-dry שהיא יבש וגם גס, עוקץ, מקנטר. רמז לחידוד יבש ועוקץ. יד יבשה סימן לחולשה גופנית ושכלית. וכשמריה אומרת שידו יבשה, היא אומרת שאינו שווה ולא כלום.  ↩

  3. במאה ה–16 היו האנגלים נוהגים לכסות בצעיף את התמונות. יש סוברים כי מנהג זה השתרש מפני שהרבה תמונות היה תוכנן בלתי נימוסי. רמז לזה אנו מוצאים בשמה של מרת מַל. מפרשי שקספיר דעתם שיש לראות בה את מֶרי אֶמברי, אחת הזונות המפורסמות בימיו. היא, ועוד אחת, מַלי קרוטפרז, יש להן כמה תפקידים חשובים בקומדיות בני זמנו של שקספיר. אחרי כן הייתה אחת הגיבורות החביבות של הבלדה העממית.  ↩

  4. חכם שלא היה ולא נברא.  ↩

  5. Dura mater – קרום-המוח הקשה. כך נקרא בימי-הביניים בספרות העברית.  ↩

  6. המלבה“ד (המביא לבית הדפוס) מעיר בראש הטקסט כי ”מילים ושורות החסרות בטקסט סומנו כך: – – – –“ [הערת פב”י]  ↩

  7. לפי אמונתם של המון העם בשוטלנדיה בימים ההם, המציל נפש הטובע כאילו לוקח על עצמו את האסון אשר היה עתיד לאיש אשר הצילו. הוא אומר לו: היות שהצלת אותי, יש לך לירוא שיבוא אסון עליך.  ↩

  8. פֶּנְתֶּסִילֵיאָה – מלכת האמזונות.  ↩

  9. באנגלית strachy lady – מלה שלא מובנת עכשיו.  ↩

  10. הייתה מודה לקישורים מצטלבים בימיו של שקספיר.  ↩

  11. קבצנית על פי Chaucer. כך נגזר עליה – למות כקבצנית (Testament of Creseyde).  ↩

  12. פּיֶטיסט – תלמידו של בראון (Browne) שחי בימי אליזבטה.  ↩

  13. Cubiculum – קֻבָּה.  ↩

  14. מפה זו הייתה בימי שקספיר חזון יוצא מן הכלל בעולם הגיאוגרפיה. נדפסה בשנת 1598, והיא כולה קווים וקווים שקשה מאוד לעמוד עליהם ולהבין אותם. שתי מדינות הודו הן הודו המזרחית והודו המערבית.  ↩

  15. כך היו נוהגים אז – ועד סוף המאה השמונה-עשרה – בכדי לשכך את המטורפים.  ↩

  16. המלבה“ד מעיר בראש הטקסט: ”1. מילים ושורות החסרות בטקסט סומנו כך: – – –; 2. בסיומה של המערכה השלישית חסר קטע – לא נמצא בכתב-היד“ [הערת פי”ב].  ↩

  17. ה – – – מפראג לא Jerome of Prague, אלא אחר, שגם הוא נולד בפראג והיה קרוי הנזיר של Camaldoli (בטוסקנה).  ↩

  18. הטירן המצרי טלאמיס, שהרג לפני מותו את אהובת לבו חַרַקלִיָה.  ↩

ויליאם שייקספיר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ויליאם שייקספיר (מחבר)
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

זכרונות

מאת דוד פרישמן (זכרונות ויומנים)

על ספּך, בית אלהים, אנכי עומד ומביט על כתליך הנושנים והנאהבים, וכמעט אשר לא יקום בי רוח לבוא אל הבית פנימה. כמו זר היה לי כלֿֿאשר מסביב פה. מעולפים צללים נשקפים אלי ספריך הישנים מתוך הארונות אשר על פני כתליך, והם רומזים אלי. ראה, עיף ויגע באתי אליך, שבתי אליך ובאתי, מני עמים זרים ומארצות רחוקות. אי לא הייתי עד עתה! ועתה הנני חרש אשר נשבר, ריק אני וערם ואין כל. לא נתנו לי דבר ואני מה הרביתי לבקש. עתה אין אנכי מבקש עוד דבר בלתי אם מעט נחמה. תנני נא ואבכה פה את לבי הפצוע ואתה שמע ֿ הלא אזנים לכתליך. הוי, עד מה בקשתי לי אוזן!

על ספּך אנכי עומד וכל-אשר מסביב פה מביט אלי והוא זר ונכרי ככה. האם באמת הייתי זר לך? ואם את לשוני לא תבין עוד? מה-שונו פה כל הדברים, הוי מה שונו!

התזכור? – הימים היו ימי חדש אלול. “הימים הנוראים” כבר שולחים את צלליהם מלפניהם וכל-אשר מסביב ילך הלוך ונורא. השמים תלוים כעופרת מלמעלה והלב אשר בקרב כבד ככה. הנער הקטן יודע כי גדולות ונוראות, אשר את שחרן לא ידע, הולכות לקראתו. אימה ופחד נופלים על אדם, והאדם איננו יודע מה. קודר יוצא השמש מחופּתו הדלוחה ומבית-המדרש ישמע קול ממושך אשר לאחד השופרות באין-נחמה ומלא שממון. מן הבית עולה קול המזמור “לדוד אדני אורי וישעי” – מזמור זה אשר ידבר על האור ועל הישע ואשר פעולתו פעולה להפך: עומד העולם כלו באין קו אור ובלי נטף ישע. השחוק גוא על פני כל שפה. מן העצים נושרים העלים הכמושים והצהובים. הרוח נושב ומיבב. מחנות שלמות נוסעות ויוצאות אל הקברים אשר בחצר המות. אמי יוצאת גם היא ואני עמה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.