מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ר' נפתלי הירץ יהודה הכהן ניימאנאוויץ

מאת: נפתלי הירץ יהודה נימנוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הנודע בכנויו הספרותי “הנ”ץ" נולד ביום י“ב אדר תר”ג בעיר הקטנה יוזעפאוו פלך לובלין לאביו ר' יצחק זאב, אשר היה גדול בתורה, מליץ מפואר, יודע שפות רבות וחוטר מגזע רבנים ומשכילים, אנשי שם. אבי אביו ר' הירשקע ניימאנאוויטש היה אחד גדולי המשכילים בעיר זאמושץ הנודעת בחכמיה.

בהיות ר' נפתלי הי"נ (הנ"ץ) בן שמונה עשרה שנה בא לשבת בלובלין, ואחרי הרפתקאות רבות עזב את העיר ההיא ויבא להשתקע בווארשא.

בשבתו עוד בלובלין כתב כפעם בפעם מאמרים מעניני היהודים והיהדות בשפת פולין וידפיסום במה“ע הפולנים היוצאים בעיר ההיא ובמה”ע “איזראעליטא” המיוחד לעניני היהודים והיהדות והיוצא בווארשא.

מאז קבע את מושבו בווארשא הקדיש כל עתותיו אך להספרות, ויעש לו שם תהלה בפוליטוניו “בראש הומיות”, אשר הדפיס “בהצפירה” כמעט בכל שבוע.

פוליטוניו הקלים, הנעימים, המתובלים בחדודים יפים וטהורים היו מתאימים לתכונת רוחו הישרה, הפשוטה, הטובה והענותנית. כי היה המנוח איש תם וישר, ענו ושפל ברך, רחוק מכל ערמומיות, שונא כל נלוז ואוהב האמת והנכוחה, כל פעולה טובה וכל מדה נכונה. ואף כי היה איש מכאובות וידוע חולי כל ימיו, בכל זאת היה ביתו פתוח תמיד לרוחה ורבים מרחוק ומקרוב באו להנות ממנו עצה ותושיה והוא היה מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ולא מנע את הטוב מהדורשים בעצתו.

מלבד פוליטוניו וספוריו הקטנים הגדיל מפעלו בשנים האחרונות במקצוע החנוך, בחברו ובהדפיסו ספרים המלמדים לנערי בני עמנו תורת שפת עבר ושפות אחרות בסגנון קל ונוח מאד. וירבו קוני הספרים ההם וירבו המתלמדים לקח טוב.

באחרית ימיו תקפה עליו מחלת השחפת ויאסף אל עמיו ביום ה' ט“ז אדר שנת תרנ”ח.

ת נ צ ב ה

אין עושין נפשות לצדיקים מעשיהם הם זכרונם – גם לסופר אך למותר הוא להקים מצבות עץ ואבן, הגיוניו, דבריו, ילדי רוחו הם זכרונותיו. הנה כן ירינו עתה את אבן הפנה למצבת הנ“ץ. חוברת שלוחה אליכם, מכבדיו ואוהביו הרבים! תהי נא אבן-חפץ זאת ראש פנה לזכרו הנ”ץ:

הנ“ץ היה עובד תמים ונאמן, פועל שפעולתו אמת, וכמעט דבריו יצאו מן הלב ויהיו נכנסים אל הלב. יש סופרים שראשם נמלא טל רעיונות חדשים, נאומים ושעיפים מחוכמים, אך לבם נעור וריק. הנ”ץ לא מראש בסתר דבר, אך מן הלב דָלֹה דָלָה את מוסר תוכחתו, את רעיונותיו, וגם את מהתלותיו. אדם כשר, עניו, טהר לב מדבר אליכם מן הספר הזה! ושבח אני את הסופרים האלה בעלי הלב, שהם לא יבלו ובעפר לא ימות גזעם. מקום יש בראש להניח ב' תפלין, חליפות וצבא עם המוח המשנה את תפקידו, ולא כל אשר היה מחוכם וְעָרֵב בשכבר הימים, מחוכם וְעָרֵב הוא גם עתה. הזמנים משתנים, והטעם והסגנון עמהם, אך דברים שבלב אינם משתנים. הדבר אשר היה טוב וישר מאז, הוא יהיה טוב וישר לעולם. הנ“ץ היה אחד מיחידי הסגולה הנלבבים, ומי ידון עם סופר נלבב? מי ידון עם אב אוהב, עם אח נאמן, גם אם איננו שוקל את דבריו בפלס ואיננו מדקדק כחוט השערה? הן דגלו עליו אהבה, ודגל כזה היה גם ביד הנ”ץ. הוא אהב את עמו אהבת נפש, ותוכחתו תוכחת אוהב. דברים כאלה ראוים לשימם בספר ולהצילם מתהום הנשיה. ואני תקוה, כי גם הקוראים אשר נאותו מאז לאורו של הנ“ץ, גם אלה אשר עוד לא התענגו על דבריו, ישישו על פרי נחמד זה המוגש אליהם, והיה להם לפרי מגדים אשר ימתק לחכם, ולמשפחת הסופר ז”ללראש הדף – לפרי מאכל.

נ. סאקאלאוו.

נפתלי הירץ יהודה נימנוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של נפתלי הירץ יהודה נימנוביץ
יצירה בהפתעה
רקע

רשמי שעה

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

מצרור כתבים ישנים

(קצת פולמוס של פולמוס)

א

על משואות חיינו בכל תפוצות הגולה יושבים זה מכבר סופרים עברים מובהקים ותוהים ושואלים ל“קיום היהדות”; על פתח הגיהנום שׁל המלחמה מפָּנים ומאחור בעד קיומנו הלאומי עמדו אחדים מהם והתחילו גם “לחזור בתשובה”; ולמראה גודל הנחיצות של איזה בנין שהוא בעתיד, יש מביניהם שקמו ונתמלאו לאלתר גאוה לאומית-יהדותית: מעיקרא דדינא פירכא! אין תרבות עשירה כתרבותנו; אין לנו כלל לבקש דבר-מה “אצלם”, אלא לחזור על עברנו הגדול; יש לנו רב…

שלושה קולות.


הקול הראשון. “לשאלת קיום היהדות”. השואל ש“י איש הורוויץ, הוא ובני חברתו, ב”השילוח" וב“עתיד”, זקנים וצעירים. בספר שני של ה“עתיד” לקח על עצמו צעיר אחד – ה' קוראלניק ולא אחר – את הטורח לעסוק בשאלה מרכזית זו. את היהדות בתור השקפה פילוסופית מיוחדה אי-אפשר לחשוב; ולא עוד אלא שעד היום אין אפילו שיטה פילוסופית אחת, שתשא עליה את חותמה של התכונה העברית, שהרי על כל שאלותיה של המחשבה האנושית עונה, לפי השקפת היהדות, קול ממרום: “אני ה'”. ואם תמצא לומר: מהות היהדות היא האֶתּיקה של הנבואה – דעה נפוצה למדי בקהל המשכילים העברים – לא, גם זה לא נכון, לדעת ה' קוראלניק. ולא עוד אלא שעיקרי הצדק של הנביאים בעצמם היו בלתי פוריים כלל, בהיות שיש להם רק ערך מוסרי סובייקטיבי, אבל לא ערך עולמי כללי. “הביבליה כבר מילאה את תפקידה בתוך האנושיות”. יתר על כן: “גם ה נצרות – בתה של היהדות – מתה”. ובנוגע ליהדות של הדורות האחרונים, הן אין כלל מה לדבר: “המנהגים הדתיים שלנו הם רכוש מת”.

ובכן?

“ובכן, בשעה שהכל הולך ומתמוטט – התוכל היהדות להתקיים?”


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.