מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[זמן אסר בעוד ליל רכובו]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

זְמָן אָסַר בְּעוֹד לַיִל רְכוּבוֹ

וּבֹקֶר הֶעֱלָה מִנִּי כְרוּבוֹ

וְשָׂם בִּכְנַף נְשָׁרִים לֵב לְקָחוֹ

וְעַל כַּנְפֵי זְבוּב פֶּגֶר עֲזָבוֹ

כְּאִלּוּ אֵין לְבָבִי מִיצֻרַי

בְּעוּפוֹ אַחֲרֵי הַמַּדְאִיבוֹ

וּבָרַח מֵאֲשֶׁר יִדְרוֹשׁ שְׁלוֹמוֹ

וְנוֹסַף עַל אֲשֶׁר יַעֲצִים כְּאֵבוֹ

וְיֶלֶד הַזְּמָן הֵבִיא בְקִרְבּוֹ

בְּנֵי קַשְׁתּוֹ וְאָבִיו לֹא עֲצָבוֹ

וְאֹמַר אַךְ חֲלִי זֶה אֶסְבְּלֶנּוּ

וְאָחִיו אַחֲרָיו אֹחֵז עֲקֵבוֹ

וְסָגַר בַּעֲדִי דַלְתֵי שְׁחָקָיו

וּמָנַע מֵעֲרֹף עָלַי רְבִיבוֹ

וְדִבְרֵי מוֹעֲדָיו לִי שָׁוְא וְכָזָב

וְאֵין בַּזְּמָן אֱמֶת כִּי אִם כְּזָבוֹ

אֲבָל לֹא נוֹאֲשָׁה נַפְשִׁי בְּכָל זֹאת

תְּיַחֵל רֹאשׁ תְּלִי אַחַר זְנָבוֹ

וְהֶעֱמַדְתִּי מְצַפֶּה לַחֲזוֹת מַה

בְּמִזְרָחוֹ וּמַה מִמַּעֲרָבוֹ

עֲדֵי רָאָה וְהִנֵּה עָב קְטַנָּה

כְּכַף אִישׁ תַּעֲלֶה מִיָּם וְתָבֹא

וְאָמַר לִי רְדָה פֶּן יַעְצְרֶכָּה

מְטַר שַׁחַק וְשׁוּר עָנָן וְעָבוֹ

עֲנִיתִיהוּ כְּבָר נִחֵש לְבָבִי

וְהַדָּבָר אֱמֶת כַּאֲשֶׁר חֲשָׁבוֹ

זְמָן הֶעֱלָה נְשִׂיאֵי כַף נְשִׂיאוֹ

וְהִטְרִיחַ בְּנִדְבַת יָד נְדִיבוֹ

כְּכַף בֶּן אִישׁ אֱמָר לִי לֹא כְּכַף אִישׁ

וְעָב יִצְחָק וְלֹא שַׁחַק וְעָבוֹ

רְאֵה מַה נָּעֲמוּ צִמְחֵי מְטָרָיו

וְגַן עֶדְנוֹ וּמַה יָּפְיוֹ וְטוּבוֹ

כְּמַטֵּה אַהֲרֹן גָּמַל שְׁקֵדָיו

לְפִי רֶגַע וְצִמֵּק אֶת עֲנָבוֹ

וְקִשֵּׁר מַעֲדַנֵּי דוּד תְּאֵנִים

וּפִתַּח מֹשְׁכוֹת אֶתְרוֹג סְבִיבוֹ

צְרוֹר הַמֹּר אֲשֶׁר רָקַח זְמַנּוֹ

וְנֵר הַדּוֹר אֲשֶׁר הֵאִיר נְתִיבוֹ

הֲיִתְרַצֶּה לְךָ בֹשֶׂם בְּרֵיחוֹ

וּמִנִּשְׁמַת בְּשָׂמֶיךָ גְנָבוֹ

כְּאִלּוּ מִזְּמַן הַקֹּר וְהַחֹם

וְהַחֹרֶף וּמֵאִתְּךָ אֲבִיבוֹ

מְבַקֵּשׁ הַזְּמָן נֵר לִתְבוּנָה

וְאוֹרָיו הֹלְכִים הָלֹךְ וְכָבֹה

וְקָדַח אֵשׁ בְּאַדִּיר הַמְּזִמָּה

וְצִיר חָכְמָה וְהָיִיתָ שְׁבִיבוֹ

וְלֹא פָגַע סְגוֹר כִּי אִם פְּתָחוֹ

וְלֹא מָצָא צְרוֹר כִּי אִם הֱדִיבוֹ

וְנָתַן בָּךְ אֲסוּרֵי בִין וְיָדַע

הֱיוֹתְךָ אִישׁ אֲשֶׁר מֵאֵשׁ חֲצָבוֹ

מְהִיר צֶדֶק בְּהִיר חָכְמָה רְחַב לֵב

אֲשֶׁר סָבַב זְבוּל טֶרֶם סְבָבוֹ

תְּמַהּ מִתֹּלְדוֹת גַּלְגַּל הֱיוֹת אִישׁ

בְּתוֹךְ גַּלְגַּל וְגַלְגַּל תּוֹךְ לְבָבוֹ

וְשַׁר שָׁלוֹם מְצָאֲךָ עֵת שְׁלוֹמוֹ

וְשַׂר צָבָא נְתָנְךָ תוֹךְ קְרָבוֹ

וְאִם נִשְׁעָן עֲלֵי קָנֶה מְרֻצָּץ

אֲשֶׁר מֵעַל שְׂפַת נָהָר קְצָבוֹ

הֲלֹא נִמְצָא כְבָר בַּרְזֶל וְעַמּוּד

וְגַּם חוֹמַת נְחֹשֶׁת נִמְצְאָה בוֹ

וְעָשָׂה בוֹ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה כֵן

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּשַׁרְבִיטֵי זְהָבוֹ

וְרַב וְרָם בְּעֵין שֵׂכֶל וְעָצַם

עֲדֵי יִקְטַן עֲנָק לִפְנֵי חֲגָבוֹ

אֲהֵבוֹ כָל אֲשֶׁר נִשְׁמַר לְנַפְשׁוֹ

וְהָאוֹיֵב לְנַפְשׁוֹ הוּא אֲיָבוֹ

צְבִי טוּרָיו יְקַנְּאוּ בוֹ צְבָא רוּם

וְרָקִיעַ בְּרִקּוּעֵי כְתָבוֹ

וְיִפָּה אֶת בְּדֹלָחָיו בְּנֹפֶךְ

כְּאִלּוּ שַׁחֲרוּת יָשׁוּב לְשֵׂיבוֹ

מְצָאָהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה רְחֵקוֹ

וּמָצָא הַצֳּרִי בוֹ עַם קְרֹבוֹ

מְצָאתִיךָ צֳרִי לִכְאֵב זְמַנִּי

אֲשֶׁר שִׁלַּח בְּלִבִּי שֶׁן זְאֵבוֹ

יְחֹפֵף זִכְרְךָ סָבִיב לְלִבִּי

וְיִמְנַע הֶחֳלִי מֵהַדְאִיבוֹ

וְלֹא הֵטִיב בְּיֵין רֶקַח וְאוּלָם

שְׁמֹעַ זִכְרְךָ הַטּוֹב הֱטִיבוֹ

וְיִתְאַוֶּה רְאוֹתֶךָ כְחֹשֵׁק

אֲשֶׁר יִתְאַו רְאוֹת צוּרַת אֲהוּבוֹ. 1


  1. מקבל השיר ביקר אצל רי"ה ובנסעו שלח לו ממאלקה שקדים וצמוקים תאנים ואתרוגים.  ↩

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

הדורך

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

הוא אוכל ואוכל, אוכל לתיאבון מכל המוגש לפניו, והמגישות – אמו ואחותו. שתיהן לבושות בגדי שבת ושתיהן מביאות לשוּלחן מכל מעדני שבת, זו נותנת וזו נותנת, וקערה על קערה נוספת; והוא אוכל ואוכל – ועדיין לא מלאה נפשו…

אמו ואחותו – שתיהן שוחקות לו ונותנות לפניו עוד ועוד, והוא, – סוף סוף אימתי ישׂבּע?… התחילה אמו בוכה – והקיץ…

ריקה נפשו, לבו חלל בקרבו, וכצבת צובטת לו מתחת לחזה – והוא כולו רועד… כל הלילה ישן היה בחוץ, על הגזוזטרא שלפני בית-הכנסת – ועכשיו כמו צינה אחזתהו ולפני שמש הוא רועד. רועד, בשעה שנשימת רוחו מלהטת שפתיו…

נזדרז הבחור, הידק את החגורה שלמתניו, יחד מן החבית שלנטילת ידים, רחץ ושתה, שתה עד שמָלאה כרֵסו, ויצא אל הרחוב.

רוח בוקר, רוח חמימה משמש ורטובה מטל, נושבת לאטה על פניו, והוא הולך ומביט, אך אין איש שיביט אליו ואל מי יפנה?…

עוברים חנונים ומפתחותיהם בידיהם לפתיחת החנויות, שני דייגים נושאים סל מלא דגה מנצנצת, נחתומים – סלים מלאים הם נושאים לפניהם על גבי כרסם, סלים מלאים כעכין ועוגות הזרוּעות קצח, תופינים חמים וכל כך ריחנים והוא הרי זה לו היום השלישי שלא אכל, כלוּם לא טעם מלבד מים…

אלא היום, ברי לו, כי אכול יאכל! – והריהו נע ונד בחוצות, מביט לצדדים – ואל מי יפנה?

“יום הששי היום, ערב שבת היום” – דובבות שפתותיו, ולבו אומר לו: “היום תבקש נדבה, היום תפשוט יד – ולמה זה תחכה עוד? בקש – ויתנו לך”..

גמר ואמר: “אחכה… אין יוצאים לבקש נדבה בבוקר” – וחזר לבית הכנסת להתפלל.

התנשאה החמה, הומה כל הרחוב מאדם – והוא, זיעה תכסנו ובפיו חורב; עכשיו יתחיל, – ומן מי?

עוברים נחתומים בסלי חלה קלועה, מכריזים בקול: “לכבוד שבת! לכבוד שבת, נשים!” – צועקים הם, ודומה, שהם עצמם רעבים, אם כי הלחם, זה הלחם החם והריחני לפניהם הוא… וּראֵה כמה ירקות לפני ה“קַצַפִּים” – גלי גלים של ירקות נותנים ריח טוב, והבצלים הירוקים כמה מגרים הם בריחם החריף! – המן הגויים ומן הגויות יבקש?…

וכמה מזון יש בעולם! חֳמרים של פירות – פירות טובים ומתוקים: תפוחים, אבטיחים, שזיפים מהוּבלים כחלוּלית של טל, והענבים – אשכלות מתוקים אלו, אשכלות הזהב והדבש הזה, ענבה אחת מהם, אך אחת בלבד איך יתן לתוך פיו! – – …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.