ירושלם עיה“ק ב' ניסן תרל”ד.
הועד כנסת ישראל שב אל עבודתו ביום י“ח אדר. ותהי ראשית עבודתו להשכיל בעד עניים להיות להם מצה לפסח, וקראו לכל אופי ומוכרי המצות, ומי שהוזיל במקח עשו עמו חושה על המצות שיצטרכו, והוזל המחיר הרבה, וגם מזה מפסיד הועד לעניים ערך ארבעה גרוש מכל ראטל מצה (7 פונט רוסי) ועד היום קרוב לאלף וחמש מאות ראטל מצה נמכרו לעניים במחיר שבעה גורש כל ראטל מצה שהיה במקח י”א קרוש ורביע ואת השבעה גרוש בעד כל ראטל מצה שצריכים העניים לשלם, רוב הכוללות תמכו בידי ענייהם מהקופות של הכולל הפרטים גם לזה, מובן כי הטובה הזאת יקר ערכה, והועד הפקיד על זה שני אנשים נאמני רוח, הסוחר הנגדי מ' נתן גרינגארט ור' יעקב יוסף גאלדשמיט נ“י, הם מקבלים את השבעה גרוש מכל עני מכל אלמנה ויתום והם הנותנים פתקאות אל מוכרי המצות, וקבעו לזה ימים מיוחדים ושעות מיוחדות ומקום מיוחד, והודיעו כל זה בראש כל חוצות ע”י מודעות דבוקות בקיר, ויש אנשים רבים מיקירי ירושלים והם עניים מדוכאים, האוכלים מימיהם מצה שמורה, להם הסכים הועד לתומכם בכסף והועד צוה על העוסקים הנ"ל לבלתי יבכרו איש על רעהו.
אם עינינו לא ראו “מצור פאריס” בבנות עליה מצודים גדולים והיא סוגרת ומסוגרת, עד שמתבקש דג לחולה, חלב ליונקים וכל מאכל וכל משקה, ולא נמצא; אם עינינו לא ראו כדורי אש ביום הרג רב בנפול מגדלים, עינינו תראינה בזה “מצור ירושלים”, ה' אלקים בנה עליה מצודים ויסגור דרכיה, כי זה כארבעה חדשים אשר לא חדל הגשם והשלג עד אשר לא היה במשך הזה ג' ימים רצופים בלי שלג נורא או גשם שוטף או אבני ברד וקולות וברקים, או רוח סופה כסופות בנגב.
בכל בתי ירושלים – אולי עשרה או עשרים בכל העיר יצאו מהכלל – דולפים מים על ראש יושביהם עד אפס מקום להניח הכר או הכסת ממש, ובתים רבים נהרסו ונפלו למשואות (ובזה נודה לה' חסדו ונפלאותיו ונרוממנהו בקהל עם, כי בכל המפלות לא נפגע נפש אדם, ורגיל על לשון כל העם שב וילד זקן ונער, איש ואשה מאמר “ויש אומרים אף המפולת” אשר לא הזיק בירושלם מעולם, ובית שנפל בלילה כמו קול ה' קורא אל יושביו בעוד יומם שימלטו על נפשותם ולא נודע מאיזה סיבה נפוצו בני הבית ללון זה בכה וזה בכה, מה נפלא החזיון הזה לעיני העמים השכנים האומרים “עין בעין ראינו כי ימין ה' הוציאה אתכם מזה”, ושמחת הצלתם משכחת יגונם בהשארם שוטטים באין מדור והפסידו כלי ביתם).
ומפני הגשם והשלג והקור הנורא, דרכי ציון אבלות לפני מוכרי כל ממכר ובני הכפרים המספיקים פירות וירקות, ביצים ובשר וחלב, סגר עליהם הדרך והעיקר פחמי עץ אשר עליהם כל בישול כל אוכל וכל משקה ואינם – כמה בע"ב נשואי פנים ונשים שאננות שוטטו יום יום לירכתי העיר לבקש לקנות פחמים אחדים להחם מעט מים. כמה לא יכלו לבשל אכלם גם ליום השבת – זה יום החמישי בזה השבוע אשר לא חדל הגשם והשלג, ואין להשיג ספל חלב, ובשכנותי תינוקת בת שלשה ירחים ואין לאמה שפע חלב מדדיה, כתתה האם רגליה מהלך רב להשיג מעט חלב ולא שמה לבה על השלג אשר באה בו עד הברכים, ועל השלג היורד ממעל לה, למען השיג מעט חלב לשבור רעבון היונקת ושבה עם כליה ריקם, ותשם דמעתה בנאד החלב, וכל אוכל ביוקר גדול, ה' ירחם.
ועתה הקורא הנדיב, אל מצור ירושלים תכין פניך, וזרועך חשופה בימין ישועה ורחמים, וה' ירחם את ציון ובחר עוד בירושלם בב"א.
הלבנון, כ“ח בניסן תרל”ד.