מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שירת רחל

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שירת רחל באיטלקית / רחל המשוררת

רחל בלובשטיין

(1890–1931)

תרגם:

ראו גם

© כל הזכויות על התרגומים שמורות לדניאל שלו

הפרסום ברשות המתרגם

חלק מפרויקט בן-יהודה –

שם השיר באיטלקית

שם השיר בעברית

Attesa

צִפִּיה

Con te, o forse no

פגישה, חצי פגישה

Resa

הכנעה

Voce

זמר נוגה

Oh, Terra

אל ארצי

Sul lago

כנרת

Lo sognai

ואולי לא היו הדברים

Furie silenti

זמר

A volte d’estate

לא פעם, בקיץ

Dono

שי

I miei morti

מֵתַי

Solo di me

רק על עצמי

Giorno di festa

שבת

ראו גם

חלק מפרויקט בן-יהודה –

חשוב לנו שהטקסט יהא מדויק וחף משגיאות.

נשמח לקבל תיקונים (קטנים כגדולים) והערות, בדואר אלקטרוני: asaf@benyehuda.org

Or via fax 09–7486141 (+972–9–7486141 internationally)

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

שימֶלֶה

מאת שלום עליכם (פרוזה)

[א]

שימלה אחי

כמו חי עוד ניצב לנגד עיני! את עיניו המלאות והשחורות אשר הפיצו אש; שערות ראשו העגול, השחורות כעורב, אשר ניצבו כמסמרות, תמונתו העליזה, שפתו הנמהרה וכל יצורי גוו, כל ימי חיי לא אוכל לשכוח אם כי גלים ומשברים הרבה עברומהעת ההיא; ומי יודע אם נשמתו איננה צרורה כבר בצרור החיים? אם מכבר לא יציץ ציץ על גל קברו?…

על אודות שימלה אדבר! על אודות אחי שימלה, אשר צעיר הייתי ממנו כעשר שנים, על אודות שימלה אשר אזכרהו כחלום חזיון לילה.

שימלה ‘בן-רשף’! נודע בשמו בעודנו נער את ילדי החדר, שימלה ‘אש אוכלה’, קראוהו בימי בחרותו, ושימלא ‘שקץ’ היה שמו בכל העיר, עת נשא אשה ויגרשנה, ויוסף ויקח אשה, וישב ויגרש גם אותה, ולא חדל להיות איש ריב ומדון לכל יושבי העיר אחד לא נעדר, ולהסתולל במו ולעולל למו עלילות, וגם אחד לא היה בכל העיר אשר לא עמד כעצם בגרונו, אשר לא היה כרצח בעצמותיו, עד כי כל באי שער עירו מנעו רגלם מנתיבתו, ומעט מעט החלו לשאת פניו ולירוא ממנו…

הוי רכי-לב שפלים! לשוא פחדו פחד לא היה פחד! כמו באמת היה שימלה נורא על כל סביבותיו, וידו לאל היתה לחבּל ולהרע! איש טוב כמוהו, בעל נפש יקרה ולב בשר ורוח נדיבה כשימלי לא מצאתי עוד! את קשיטתו האחרונה בלעו מפיו, גם שמלתו לעורו נכון היה בכל עת לתת לכל איש אשר הראה לו פנים נזעמים ורוח נכאה, נשבעתי כי באיש כמוהו נמצא ‘את מי לאהוב’.

ובכל זאת בעיני כל רואיו לא נשא חן וחסד, לא אדע מדוע? בשל מה? ובשל מי?

– חפצך להיות שימלה? לא! לא תהיה שימלה! בטרם תגדל להיות כמוהו אקדים להכין לך קבר, ואורידך חיים שאולה! התשמע בן ממר?

דברים בוטים כאלה עלי היה לשמוע כפעם בפעם מפי אבי עת הכיר בי אותות אי-רצון ללימודי (כי מי מבני גילי שבע רצון מלימודו? הלא רק אנוסים היינו על-פי הדיבור!).

– מה חפצך מהילד? – קראה אמי אשר היתה מגן בעדי – שימלה שמעון! מה זה תשמיעהו מוסר כלימתו תמיד? הוא לא יהיה כשימלה בישע אלוהים! אל רחום וחנון הוא! בידו יכאיב, ובימינוֹ יחבוש, ולא אוסיף לדאבה עוד. אקווה כי יהי שומרי ומצילי! אך אם הרביתי חלילה לפשוע, אם לא נותרה לי זכות אבות מעט מזער!… אל תוכיחני באפך על דברי אלה אב הרחמים!

– זלאטי התראי? התתבונני? שימלה הנהו! עצם מעצמי! …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.