בְּאַפָּיו חָרַש אַבָּא שָׁנִים, שִׂדֵּד.

וּבְאַפָּיו הֵרִיחַ מֵרָחוֹק יְבוּל.

עַתָּה, עֵת הָאָסִיף, כֻּסּוּ שְׂדוֹתָיו –

חָרוּל – –

עַל כִּתְפֵי אַבָּא עוֹמֵד רֹאשׁ

(חֲנוּת– – )

כַּעֲמֹד עַל גֶּדֶר-סְתָו צִפּוֹר נִבְעֶתֶת

וּרְטֻבָּה מִשּׁוּט – –

רָעַבְתָּ, אַבָּא? מַה כָּאן, בָּרְחוֹב פָּשַׁט הָרֶגֶל,

עֵינֶיךָ תַּאֲכִיל?

הַא, בֹּא הַבַּיְתָה וְאַלְעִיטֶךָ

מִנְּזִיד-הַמַּשְׂטֵמָה הַמַּהְבִּיל – –

תרפ"ט