מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לרבי יהושע (אבו סעיד) בן דוסא (אבן קרקא)

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

גָּבַר זְמָן וַיֵרְדְּ בִּיהוֹשֻׁעַ

לֹא תַּעֲנוּג לַלֵּב וְלֹא שַׁעְשׁוּעַ

מַה לִּי אֱלֵי חָנֵס וְדֶרֶךְ תַּחְפְּנֵס

אִם לֹא בְמַלְאָכָיו אֱהִי פָגוּעַ

אֲשֶׁר בְּרָקָיו בִּקְרוּנִי בַחֲלוֹם

הָלוֹךְ בְּרֶגַע מַהֲלַךְ שָׁבוּעַ

רָאָה חֳלִי לִבִּי בְאַהְבָתוֹ וְלֹא

חָדַל לְשַחֵר אֶת פְּנֵי נָגוּעַ

יִטַּע בְּמוֹרָשָׁיו שְׁתִילֵי אַהֲבָה

כָּל עֵת וְאֵין עֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ

מִי חִתְּמוֹ תוֹךְ הַכְּלוּא לֹא סִתְּמוֹ

אוֹר קִדְּמוֹ מִטּוּב שְׁמוֹ זָרוּעַ

אוֹר סַהֲרוֹ מִסָּהֳרוֹ בָא זָהֳרוֹ

יוֹם תָּאֳרוֹ לִמְשַׁחֲרוֹ מָנוּעַ

טוֹב טַעֲמוֹ מִנָּעֲמוֹ נִשְׁמַע שְׁמוֹ

קוֹל רַעֲמוֹ מִזַּעֲמוֹ שָׁמוּעַ

חָכְמָה וּמִשְׁפָּחָה וּמִשְׂרָה וּרְבָ-

עָם שֵׁם בְּחשֶׁן נַעֲשָׂה רָבוּעַ

כָּל מַעֲלוֹתָיו עַל אֱמוּנָה יֻסְּדוּ

כֵּן אָהֳלוֹ עַל הָאֱמֶת תָּקוּעַ

נֵר הָאֱמֶת נִתַּן בְּעַד מָסָךְ וְכֵן

יַד הָאֱמֶת מָטָה וְרָם תַּעְתּוּעַ

רֶכֶב רְתוֹם סֵפֶר חֲתוֹם כִּי אֵין מְתֹם

בִּזְמָן חֲתוּר חוֹמָה סְתוּם מַבּוּעַ

חָדְלוּ רְפוּאוֹתָיו וְחָדַל הַמְּתוֹם

וַיְהִי זְמָן מֻכֵּה שְׁחִין צָרוּעַ

עֵת הֶחֳלִי אֶרְאֶה לְבוּשׁ אָדֹם כְּמוֹ

דֹּרֵךְ בְּגַת בִּדְמֵי אֱנוֹשׁ צָבוּעַ

וָאֶחֱזֶה אַךְ הַמְּתֹם תּוֹךְ מַחֲנֶה

בָּדָד בְּסוּת פָּרוּם וְרֹאשׁ פָּרוּעַ

יִיטַב לְבָבְךָ הַגְּבִיר אַל תֶּחֱרַד

מִסַּעֲרַת רוּחַ וְיָם רָגוּעַ

יַד חַסְדְּךָ בָּנְתָה לְךָ מִגְדָּל וְעַל

רֹאשְׁךָ יְצִיעַ צִדְקְךָ רָקוּעַ

מוֹשָׁבְךָ אֵיתָן וְלֹא יָזוּעַ

מִסְעָדְךָ חָזָק וְלֹא יָנוּעַ

כָּל שׁוֹמְעֶיךָ יֹאמְרוּ לִי אַחֲלַי

עַפְעַף בְּאַבְקַת רַגְלְךָ קָרוּעַ

מָה אוֹמְרָה הֵן עִמְּךָ לִבִּי וְהֵן

סוֹד מִשְׁאֲלוֹתַי עִמְּךָ יָדוּעַ

יוֹם כָּל עֲבָדִים יִהְיוּ מִתְפָּרְצִים

מֵאֵת אֲדֹנִי אֶהְיֶה רָצוּעַ

חֶמְדַּת בְּנֵי הַדּוֹר לְדוֹר וָדוֹר חֱיֵה

וֶהְיֵה בְּכָל חֶמְדַּת זְמַן פָּדוּעַ.


בהיותו בבית-הכלא.


ב

לִכְבוֹד גְּדֻלַּת קְדֻשַּׁת צְפִירַת-הַתִּפְאָרָה, וְטִירַת-הַשְּׂרָרָה, וְדִירַת-נֵר הַמַּעֲרָכָה, וְנִיר הַמַּמְלָכָה, מָרָנָא וְרַבָּנָא יְהוֹשֻׁעַ, יַעַלְצוּ-אֹהֲבָיו, וְיַעַרְצוּ-אוֹיְבָיו, בֶּן כְּבוֹד גְּדֻלַּת הֶחָכָם הַמֻּפְלָא, הֶחָבֵר הַמְעֻלֶּה, מָרָנָא וְרַבָּנָא דוֹסָא תנצב“ה. מֵאֵת עַבְדּוֹ, וּמִקְנַת חַסְדּוֹ, הַמִּתְהַלֵּל-בִּשְׁמוֹ, הַמִּתְפַּלֵּל-בִּשְׁלוֹמוֹ, יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר שְׁמוּאֵל נ”ע.

מִי זֶה אֲשֶׁר יִפְתַּח צְרוֹר

צָרוּר בְּתוֹכוֹ מָר-דְּרוֹר

מִי יִתְּנֵנִי לַעֲלוֹת

אֵלָיו עֲלֵי-כַנְפֵי דְרוֹר

כִּי אֵין דְּרוֹר לִי עַד אֲשֶׁר

יִקְרָא אֱלֹהִים לוֹ דְרוֹר

אֶל חֲצַר הַמַּטָרָה, אֶל מְקוֹם הַשְּׂרָרָה, אֶל מוּסַר הַמְּלָכִים, וּמַעֲצַר הַנְּסִיכִים, אֶל הַשַּׂר אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ שִׁמְעוֹ, וְיָצָא בְכָל הָעוֹלָם טִבְעוֹ, וְאִוִּינוּ לְפָגְעוֹ, גְּאוֹן הַיַרְדֵּן בְּכָל חָכְמָה, גֵּאוּת הַיָּם בְּכָל מְזִמָּה, מַשְׁבִּיחַ-אֻקְיָנוֹס, וּמַשְׁכִּיחַ -בֶּן-הוּרְקָנוֹס, מָר-דְּרוֹרֵנוּ, וּמְאוֹר-דּוֹרֵנוּ, רַבֵּנוּ וּמָרֵנוּ, בָּשְׂמֵנוּ וּמוֹרֵנוּ, וְשִׁגְיוֹן מִזְמוֹרֵנוּ, יְהוֹשֻׁעַ יִוָּשַׁע מִמְּצוּדָה, וּבְיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, אָמֵן.

מֵאֵת צְעִיר תַּלְמִידָיו, וּקְטֹן עֲבָדָיו, יְהוּדָה הַלֵּוִי הַשֹּׁאֵל לִשְׁלוֹמוֹ, הַשּׁוֹאֵף אֶל מְקוֹמוֹ, קֹצֶר אִגַּרְתּוֹ, מֵאֹרֶךְ תִּפְאַרְתּוֹ, וּמְעַט דְּבָרוֹ, מֵרֹב יְקָרוֹ. בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד ה' שֶׁיַּפְגִּיעֵנִי, בְּחֶסֶד אֲדוֹנִי, וְהִנֵּה סְגוּרָה הַדֶּלֶת, וְהִתְאֲחֲרָה הַמִשְׁאֶלֶת. חָשַׁבְתִּי לָגַעַת, בְּעֵץ חַיִּים וָדַעַת, וְהֵצַר צַעֲדִי מִלֶּכֶת, לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת. כִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת. גָּדְרוּ אָרְחוֹ, וְהִכְבִּידוּ בְרִיחוֹ, וְלֹא יָכְלוּ הַצְפִּינוֹ, מִנֹּגַה פְּנִינוֹ, וְלֹא הִסְתִּירוּ יְרֵחוֹ, וְלֹא הֶעֱלִימוּ רֵיחוֹ, כִּי אָצַל עַל הָרוּחַ רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח לְמִזְרָח נֹגַהּ זַרְחוֹ וּלְמַעֲרָב תִּימְרוֹת שִׁבְחוֹ. אֲשֶׁר בְּחָנוֹ, יְסוֹבְבֵהוּ בַעֲנָנוֹ, וַאֲשֶׁר צְרָפוֹ, יְסוֹכְכֵהוּ בִכְנָפוֹ, הַמּוֹצִיא חַמָּה – מִמְּקוֹמָהּ, וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ, וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ, יוֹצִיאֵהוּ מִכִּלְאוֹ, וְישִׁיבֵהוּ עַל כִּסְאוֹ, עַל כַּפֵּי מַלְאָכָיו יִשָּׂאֵהוּ, וְאֶל עַמּוֹ יְבִיאֵהוּ, וּבְאוֹרוֹ יֵאוֹרוּ, וּבְמִשְׂרָתוֹ יָשׂרוּ, וְיוֹצִיא יָקָר מִזּוֹל, וְהַקֹּדֶשׁ מִן הַחֹל, וְהַכֶּתֶם מִן הַחוֹל, וְהַזָּהָב יַבְדִּיל, מֵאֶבֶן הַבְּדִיל, וְיִתֵּן הַר הַגָּדוֹל לְפָנָיו לְמִישׁוֹר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ. וּשְׁלוֹם צְעִירָיו וּשְׁלוֹם כָּל יְדִידָיו, יַגִּיעַ עָדָיו, אֶל מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם, וְצֶדֶק לְפָנָיו יַהֲלֹךְ, וּמִבֵּית הָסוּרִים יֵצֵא לִמְלֹךְ, אָמֵן.


בהיותו בבית האסורים.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

אחד העם

מאת משה גליקסון (מאמרים ומסות)

1

א

חג לנו היום.

היום, י“ב באדר, מלאו עשרים וחמש שנה מיום שהופיע ראשונה על במתנו המורה הגדול של תנועת התחיה בישראל. בי”ב אדר תרמ“ט נדפס ב”המליץ" מאמרו הראשון של אחד-העם “לא זה הדרך!” ברשימה קצרה אי אפשר, כמובן, לסכם את עבודתו הגדולה של האיש, ששמו לבד הוא לדורו פרוגרמה שלמה. “העולם” עוד ישוב לברר את עבודתו של אחד-העם מצדדים שונים. עכשיו אומרים אנו רק לסמן בקוים כלליים את הרכוש, שהכניס אחד-העם לאוצר המחשבה הלאומית והמפעל הלאומי שלנו.

אחד-העם לא היה צופה-מבשרה של תנועת התחיה שלנו, לא הוא הביא ראשונה לרחוב היהודים את בשורת התקומה והגאולה. בדבר זה קדמוהו אחרים כמה שנים לפניו, אבל לא קדם לו ולא היה עוד כמוהו עד היום בתנועתנו הלאומית צופה-מחנך,

שדברו-יצירתו הטביע את חותמו על תקופת הסערה של מעבר, להעביר את הערבוביה ואת התהו-ובהו שבשאיפות ערפליות ובמעשים מבוהלים ולהשליט את המחשבה הלאומית הברורה ואת הרצון הלאומי הברור.

כי למפעל של סינתזה, למפעל של בנין ויצירה התכון אחד-העם “השולל והסותר הגדול”, מן השעה הראשונה. קצרי-הראות רגילים לאמר: אין כחו של אחד-העם אלא בשלילה ובסתירה, ואין הם רואים, כי סתירה זו סתירת-בונים היא. אין הם מבינים, כי לא הרס אחד-העם את ה“מקדשות”, שנקדשו בעיני תמימים, אלא כדי לפנות מקום למקדש אחר, טוב ויפה ומוצק מהם. אין הם מבינים, כי האזהרה התקיפה “לא זה הדרך”, הבוקעת ועולה מכל דבריו ומעשיו של אחד-העם, לא באה לרפות את ידי העובדים, אלא להיפך “להצילם מרפיון ידים,, שעתיד לבוא סוף-סוף כשיפקחו גם הם את עיניהם ויראו כי בזבזו את כחם ללא תועלת ממשית”. יחד עם האזהרה הראשונה על הדרך שאינה נכונה באה גם ההכרזה על “דרך הרוח”, שהיא היא “דרך החיים”. “לא זה הדרך” – קריאה ראשונה זו של המורה מעוררת גם “לתחית הלבבות” ולחנוך הרצון הלאומי ומכריזה על לב העם, כי “הוא היסוד אשר עליו תבנה הארץ”.


  1. ftn1א  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.