מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יש עיר נדחת בגליל

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

*

יֵשׁ עִיר נִדַּחַת בַּגָּלִיל

וּלְרוֹפֵא אוֹתָהּ הָעִיר

חָלוּק עִם כִּיס זָעִיר.

אֵין פֶּלֶא בַּדָּבּר עַד כָּאן:

חֲלוּק רוֹפְאִים עִם כִּיס קָטָן

חָזוֹן מְאֹד רָגִיל.

עַד כָּאן אֵין פֶּלֶא. אַךְ פִּתְאֹם

בַּכִּיס הַקָּט נִמְצָא מָקוֹם,

נִמְצָא מָקוֹם בּוֹ דַּי

לְמַה שֶׁהוּא רָחָב כַּיָּם,

לְמַה שֶׁהוּא פּוֹעֵם וְחָם,

רוֹצֶה, סוֹבֵל וְחַי!

לֵב בַּת-אָדָם בַּכִּיס הַצַּר.

הַיְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר?…

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

אין רואה

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

הרבה מצטערים אצל מיטתו של שמואל בראנפמאן, שעלה עליה ולא ירד ממנה זה יותר משלושה שבועות. שכנים ושכנות טובות, קרובים ממדרגה ראשונה וממדרגה שניה, הכול מצטערים עליו. אבל שרה אשתו מצטערת ביחידות. אין צערה דומה כלל לצערם של כל אלו.

מודה היא בינה לבין עצמה, שבימים הראשונים למחלתו לא האמינה לו. משערת היתה, שהוא אינו אלא מעמיד פני חולה. אבל מוצאה היא לעצמה הצטדקות על הדבר: הלא כך דרכו תמיד. אוהב הוא להשתרר על הכול, ואפילו על הזכות שיש לחולה על חמלה בלבות בני אדם. הכול חפץ הוא לחטוף ברשותו. קנאי הוא על כל מה שיש בו דררא (*נזק) של קנין עצמו.

והלא לפיכך מקנא היה אותה תמיד במבט עיניה, בהארת פנים לגבר אחר. קנאי היה אם נגע איש בקצה שמלתה, ומתרגז היה אם ראה בני אדם מביטים עליה בהסתכלות.

הוא היה קורא לרגשותיו אלה – אהבה.

והיא הבינה “אש” זאת מהיכן היא מתלקחת, הבינה אותה ב“כולה שלי” מן השעה הראשונה. אבל מה יכלה לעשות? אשה חלשה היא. ואז היתה נערה חלשה, נערה עבריה, שיש לה “פרק,” ושמיד כשהיא מגיעה לפרקה הרי היא “נותר,” הרי אין לה זכות עמידה ברשות עצמה.

וכששואלים את פיה בדבר ה“נכבדות,” אין שואלין כל-כך לשם תשובה, אלא כדי לקיים “נקרא לנערה ונשאלה את פיה.” די להם כשהיא שותקת ואינה מסרבת.

להתנקם חפצה על הדבר. ומה יכלה לעשות? פינה אחת נשארה בלבה פנויה ונסתרת מעינים, פינה שרק באהבה יכולים למלאותה. בפינה זו לא נתנה לו מקום מעולם. כמדומה לה, שיכולה היא למלאות פינה זו באהבה לאיש אחר, אלא שלפי שעה לא נמצא לה איש הגון לזה.

אין אוהבים מתוך קנאות.

ובזה כבר גמרה את חשבונותיה עמו. היא אינה שונאה לו. מתנקמת היא בו. דיו במה שהפקירה לפניו את גופה כאסקופה נדרסת. ואת נפשה מנעה ממנו.

ויודעת היא אמנם, שכאשה עבריה היא חוטאה, חוטאה לא במעשה אלא במחשבה; ולא מתוך תאווה אלא מתוך קנאה. מרמה היא אותו.

ומוצאה היא זכות לעצמה. כלום היא היא שמרמה אותו? כלום שאל את פיה קודם החופה אם מתרצה היא לו והיא אמרה הן?

אילו היה שואל אותה… אפשר שהיתה מתרצה.

אבל הוא לא מצא לנחוץ לשאול, הסתפק במה שמצא אותה מקושטה לקבלת פנים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.