מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֵיךְ קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֵיךְ קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה / מִפִּי אָהֳלִיבָה,

וְיַד בֶּן הַגְּרוּשָׁה / עַל בֶּן הָאֲהוּבָה!

בִּבְכִי וְתַאֲנִיָּה / נִשְׁמַע קוֹל צְבִיָּה,

מַכָּתָהּ טְרִיָּה, / לֹא מָצְאָה רְטִיָּה.

עַל חֶמְדַּת נְשִׁיָּה / אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה

אֵיךְ הָיְתָה לְרֹאשָׁה? / אַךְ עַתָּה חֲרֵבָה,

סוּת אֵבֶל לְבוּשָׁה / כְּמוֹ אִשָּׁה עֲזוּבָה.

רָפוּ יְדֵי אֱמוּנִים / עַל יַד צִיר אֱמוּנִים,

הָיוּ לְבַז לְשׁוֹנִים / וּבְעָלוּם אֲדוֹנִים;

וַיִּכְסְפוּ לְשָׁנִים / עָבְדוּ אֵל לְפָנִים,

יָקְרוּ בְדָת קְדוֹשָׁה / מִנִּי יָם רְחָבָה –

הֵן כָּל דָּת חֲדָשָׁה / מֵאִתָּהּ גְנוּבָה!

מָעוֹן, אֱמֶת – הֲיִקְרָךְ / אֶת מִקְרֶה יְצִירָךְ?

אֵיךְ תֶּחֱזֶה בְכוֹרָךְ / יִתְמַכֵּר לְצָרָךְ?

יֵאָמֵן דְּבָרָךְ / לִשְׁלֹחַ אֲסִירָךְ!

בַּעֲבוּר זְכוּת שְׁלֹשָה / זְכֹר עִירָךְ לְטוֹבָה –

וְתִקָּרֵא: דְּרוּשָׁה, / עִיר לֹא נֶעֱזָבָה!

אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

מעשה בר' יוחנן הגבאי

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

עייף ויגיע מעבודתו, עבודת-הצבור, נחפז הגבאי ר' יוחנן הביתה. בעברו את חדר-הבשול, שאף אל אפו בחפץ לב ריח מרק ובשר, וריח תפוחים צלויים, ויחש את פעמיו אל החדר השני, אבל – אשתו סושה לא קבלה אותו שם בסבר פנים יפות.

– בטלן! קראה בזעם, בהראות הגבאי על המפתן.

– ומה החרי, סושה? – שאל הגבאי, בשבתו על כסא לנוח.

– עוד ישאל! ומתי, בטלן, תעשה לביתך?

– לביתי? – השתומם הגבאי – ומה לי לעשות לביתי? בנינו, תהלה לאל, כבר היו לאנשים, וגם אנחנו, כאשר אדמה, לא נדע מחסור… ומה לי לעשות. הגידי?

ובפנותו כה וכה, הוסיף: המטה, רואה אני, מוצעת בלעדי; הרצפה מברקת בלי עזרתי; ידי לא נגעו בקירות, ואין בהם לא מראות נגעים ולא קורי-עכביש. והנה גם השולחן ערוך: המפה לבנה כשלג, הסכינים והכפות מזהירים כאור החמה, וגם צנון אני רואה, גם חזרת, ויין-שרף הולך למישרים בבקבוק…

– הרף מלהג, לך ורחץ!

– לא, סושה, אני לא ארחץ ולא אוכל, עד אם דברתי דברי; עד אשר תוכחי לדעת, כי אתי הצדקה. הלא רואה את, כי פה אין לי עבודה, אבל שם, בבית-המדרש, עבודה רבה לי, כי מי ישית לב לבית-המדרש, בלעדי? היתעסק בצרכי הצבור יוסי הסוחר, אשר אין לו פנאי לבלוע רוקו? או יחיאל הרוכל, היוצא במוצאי-שבת אחרי ההבדלה לנוע על הכפרים ושב בערב שבת עם חשכה? או ראובן המלווה, המחזיר כל היום על פתחי העניים לקבּץ את פרוטות הנשך? או אולי הצאן, צאנו, בעלי-המלאכות, העובדים בזעת אפיהם להביא טרף לנשיהם ולטפם וגם – לראובן המלווה?

– אבל אני אינני רוגזת עוד.

– אין דבר, אין-דבר; אני יודע, כי נוחה את לרצות, אבל עתה חפץ אני להוכיח לך, כי אמנם אני עושׂה לביתי, סוֹשה. הביטי נא אל לובן זקני ופאותי! האומנם תחשבי, כי עוּל-ימים אנוכי? האם לא הגיעו הימים להכין צידה לדרך?

– לדרך? לאיזו דרך? – שאלה סוֹשה בתמהון, ותוך כדי דבּוּר, כאשר ירדה לסוף דעתו, קפצה ממקומה ותקרא בחרדה?

– חס ושלום! אל תפתח פה לשׂטן!

– אל תפחדי, אשתי סוֹשה, גם אַתּ לא בת עשׂרים… ומה נעשׂה, אם ישאלונו שם על מעשׂינו בעולם הזה? מה נאמר ומה נדבר? אכלנו, נאמר, שתינו; ומה יאמר הקב"ה? אַתּ, למשל, תתהללי בהתעסקך בהכנסת כלה…

– דום! – קראה סוֹשה, מיראה פן יקוּפּח שׂכרה בעולם-הבא.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.