יָמִים רַבִּים נִלְחַם אֲרִי

בַּבַּרְדְּלָס הָאַכְזָרִי

בְּשֶׁל סִכְסוּךְ גְּבוּלוֹת בַּיַּעַר.

אֶפְשָׁר הָיָה אָמְנָם לִמְצוֹא בּוֹרֵר כָּשֵׁר –

אַךְ לֹא לְפִי טִבְעָם הָיָה לְהִתְפַּשֵּׁר.

הֲרֵי בְּחֹק וָדִין כָּל בַּעַל-כֹּחַ – בַּעַר.

לַחֲזָקִים יֵשׁ כְּלָל פָּשׁוּט:

הַמְּנַצֵּחַ – לוֹ הַזְּכוּת.

אַךְ גַּם בַּמִּלְחָמָה יֵשׁ הֲפוּגוֹת-בֵּינַיִם:

שֶׁאִם לֹא כֵּן, מֻבְטָח לַשְּׁנַיִם

שֶׁיְּקַפְּחוּ הַצִּפָּרְנַיִם.

עָיְפוּ הַגִּבּוֹרִים – וּבֵינֵיהֶם הֻחְלַט

לִמְסוֹר רִיבָם לִידֵי מִשְׁפָּט:

לַחְדּוֹל מִכָּל מִלְחֶמֶת-רֶצַח,

מִן הָאֵיבָה הַנּוֹשָׁנָה,

וּבְרִית-שָׁלוֹם לִכְרוֹת לָנֶצַח –

עַד הַתִּגְרָה הָרִאשׁוֹנָה.

“כְדֵי שֶׁהַבֵּרוּר יִהְיֶה מָהִיר וְנוֹחַ” –

אוֹמֵר הַבַּרְדְּלָס: "נִבְחַר-נָא בָּאֵי-כֹּחַ,

וְכָל אֲשֶׁר יַחְלִיטוּ הֵם –

כַּךְ יִכָּתֵב וְיֵחָתֵם.

שֶׁלִּיחִי יִהְיֶה חָתוּל, נַנִּיחַ.

אֵינוֹ יְצוּר הָדוּר, אַךְ תָּם וּטְהוֹר-מַצְפּוּן;

וּמִצִּדְךָ – חֲמוֹר מַנֵּה-נָא לְשָׁלִיחַ:

אַךְ זֶהוּ כְּלִי יָקָר! פִּקֵּחַ וְשָׁנוּן!

אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ, כִּי אֲקַנֵּא בַּסֵּתֶר

שֶׁיֵּשׁ לְךָ כָּזֶה: כָּל יוֹעֲצֵי-הַכֶּתֶר

אֵינָם שָׁוִים, כֻּלָּם יַחְדָּו,

פַּרְסָה אַחַת מִפַּרְסוֹתָיו.

וּבְכֵן נוּכַל לִסְמוֹךְ בְּלִי פַּחַד

עַל הַחְלָטַת שְׁנֵי אֵלֶּה יַחַד".

גַּם הָאַרְיֵה בְּדֶרֶךְ-כְּלָל

הִסְכִּים לַסֵּדֶר בְּלִי וִכּוּחַ

וְרַק תִּקוּן קָטָן הִכְנִיס בִּשְׁעַת נִסּוּחַ:

בְּמָקוֹם חֲמוֹר – מִנָּה שׁוּעָל.

“כַּךְ” – סָח הוּא לְעַצְמוֹ – "יִהְיֶה יוֹתֵר בָּטוּחַ:

מָה שֶׁכְּדַאי לְמִתְנַגדַי –

לִי בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּדַאי".