מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

“מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס”


קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;

עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.

רַב-לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה –

וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה.

רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע בֵּין הֶהָרִים –

וּבַחוֹל טָמַנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּגָרִים.

אַל-נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים,

שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ – נִפְסַח עַל-הַחֲלָלִים!

יִרְקְבוּ בִקְלוֹנָם סְרוּחִים עַל-צְרֹרוֹתָם,

שֶׁבִּכְתֵפָם נָשְׂאוּ מִמִּצְרַיִם אוֹתָם.

יִמְתַּק לָמוֹ חֲלוֹמָם, חֲלוֹם רֹב בְּצָלִים, שׁוּמִים,

דְּוָדִים מְלֵאֵי בָשָׂר רַבִּים וַעֲצוּמִים.

עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר יַחֲלֹק רוּחַ קָדִים

עִם הָעַיִט גּוּפַת אַחֲרוֹן הָעֲבָדִים.

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂמַח אֱלֵי-גִיל לִשְׁלֹחַ

בָּרִאשׁוֹנָה אוֹר עַל-פְּנֵי דוֹר כַּבִּיר כֹּחַ.

וּבִתְרוּעָה יַצְהִיל גַּם-הַדּוֹר רִאשׁוֹנָה

פָּנָיו לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ וַהֲדַר גְּאוֹנָהּ.

קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת-הַשְּׁמָמָה!

אַךְ אַל-יַעַל קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה!

פֶּן-צַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו –

אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!

אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר:

לֵךְ! הַיּוֹם אֶל-אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר!

לֹא! לֹא לֶחֶם קְלֹקֵל, שְׂלָו וּדְגַן שָׁמָיִם –

לֶחֶם עֶצֶב תֹּאכַל, פְּרִי עֲמַל יָדָיִם!

לֹא! לֹא אֹהֶל תֹּהוּ וַעֲלִיּוֹת שְׁחָקִים –

בַּיִת אַחֵר תִּבְנֶה, אֹהֶל אַחֵר תָּקִים!

כִּי מִלְּבַד הַמִּדְבָּר תַּחַת הַשָּׁמָיִם,

עוֹד לֶאֱלֹהַ עוֹלָם גָּדוֹל רְחַב יָדָיִם.

וּמִלְּבַד יְלֵל הַיְשִׁימוֹן, דְּמִי הַצִּיָּה –

תִּרְגַּשׁ תַּחַת שִׁמְשׁוֹ אֶרֶץ יְפֵה-פִיָּה."

וְעַל-פִּסְגַּת נְבוֹ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּא,

נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב,

יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן יִתֵּן קוֹל

עַל-רֹאשׁ צְבָאוֹ הֶעָצוּם וָרָב.

קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז,

דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;

גַּם-הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, הַמִּדְבָּר הָרֵיק,

עוֹנֶה אַחֲרָיו: “יִשְׂרָאֵל! קוּם רֵשׁ!”

וּמִלְּמַטָּה כַּכְּפִיר, עַם עֲלוּמִים וּדְרוֹר,

מַחֲנֶה כָבֵד כְּחוֹל שְׂפַת הַיָּם,

הַקְשֵׁב יַקְשִׁיב בְּדִמְמַת קֹדֶשׁ לַקּוֹל

הַמִּתְפּוֹצֵץ עַל-רָאשֵׁי הָעָם.

וּכְבָר תָּקְעוּ בַחֲצֹצְרוֹת לַמַּסָּע, וּכְבָר

רַד מִפִּסְגַּת נְבוֹ גַּם-הַשָּׂר –

וּמַדּוּעַ לֹא-יִסַּע יִשְׂרָאֵל? עַל-מָה

נִצָּב דּוּמָם כְּפוּף-רֹאשׁ מוֹל הָהָר?

אֶת-מָה יֵצַר עֲזֹב לוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה?

מַה-מְּשׁוֹטְטוֹת עֵינָיו בַּגָּיְא?

לָמָּה דוּמָם תִּבְכֶּינָה, תִּטֹּפְנָה? אֶת-מִי

תְּבַקֵּשְׁנָה עַל רֹאשׁ הַר-נְבוֹ?

הֵן מְבַקְשׁוֹת אֶת-מֹשֶה, אֶת-מֹשֶה הַמֵּת!

וּכְאִישׁ אֶחָד כֹּל פִּנּוֹת הָעָם

כָּרְעוּ פִתְאֹם מוּל רוּחַ אִישׁ הָאֱלֹהִים,

אֶל-מוּל רֹעָם הַנֶּאֱמָן, הָרָם.


תשרי, תרנ"ז.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בנים

מאת יצחק ליבוש פרץ (מחזות)

הנפשות:

מאיר חייט, כבן כ"ה.

שׂרה אמו, חולנית, אילמת.

מרים קרובתם, כבת י"ח. תופרת כלי לבן.

המקום: חדר המעון של המשפחה.

לשׂמאלו של הרואה דלת סגורה. לפני הדלת תנור ברזל מטולטל. אחרי הדלת, לאורך הקיר – מצע תבן מכוסה שׂמיכה קרועה, אבל לבנה. תחת כר – צרור בגדים ישנים. נוכח הרואה חלון פונה החוצה. באמצע, לרוחב החדר, שולחן עבודה. שתי מכונות תפירה משני עברי השולחן. המכונה לימין הרואה היא מכונת חייטים להניע ברגל, המכונה לשׂמאל הרואה – מכונת יד לכלי לבן.

לימין הרואה על-יד הקיר – מטת החולה. על-יד המטה – כסא מרבדים ישן-נושן. על המשענת נשען כר של עוֹר והשׂער מציץ מתוך חוריו. על המושב כסות לילה. המטה והכסא מובדלים מן החדר במחיצת קנים נמוכה.

בכל משך המחזה לא יחדל השאון. מן החוץ, בעד החלון, שהוא בעל שמשות רועדות בכל עת, מתפרצים קולות בלי הפסק. מבעד הדלת נשמעות מן החדר הסמוך הכאות של רצענים על עורות, ופעם בפעם גם – מריבה או שירה. החולה מתאנחת בהקיץ ובחלום.

מאיר ושׂרה מתאפקים בכל משך הספּור ומדברים בלחש. כשהמסך מורם רואים את מרים מעבר למחיצה, כשהיא משתדלת להרגיע את החולה, המראה לה אותות חבה והכנעת זקנים לילד ברמיזות עיניה ואצבעות ידה.

מאיר עובד עבודתו בלי הרף, אך עיניו נטויות אל מעבר למחיצה ודולקות אחרי כל תנועת ראשה של מרים, הנראה מעל להמחיצה. כצאת מרים הוא משפיל עיניו ומורידן אל עבודתו.

מרים(בצאתה אל החדר): תהילה לאל, נרדמה.

מאיר (חוזר אחריה): תהילה לאל… כן… כן… היא נרדמה… ברחמיו וברוב חסדיו!

מרים (בלחש עוז): דום, אל תנבּל פה!

מאיר (בלעג מעושׂה): שומע עבדך…

מרים (נאנחת ויושבת אל המכונה, שהיא מניעה ביד רועדת).

מאיר (מרים עיניו בחשאי ומביט על פני מרים בשארית רוגז, הנהפך חיש לדאגה, והדאגה נהפכת לרחמים).

מרים (כשהרגישה במבטו): מה?

מאיר (משפיל עיניו, בתמהון מעושׂה): מה?

מרים (בעצבון): דימיתי, כי רוצה אתה להגיד לי איזה דבר; הלא על כן הבטת בפני?

מאיר: אני? חלמת! לא רציתי להגיד כלום… אין לי מה להגיד. בכלל איני רוצה כלום… אסור לרצות…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.