מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דָּוִד וְהַצִּרְעָה וְהַעַכָּבִישׁ

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

וַיְהִי הַיּוֹם עוֹד וְדָוִד יוֹשֵׁב בְּגַנּוֹ, וַיַּרְא צִרְעָה אוֹכֶלֶת עַכָּבִישׁ, וַיֹאמַר:

“אֱלֹהִים, לָמָּה בָּרָאתָ אֶת-אֵלֶּה לַשָּׁוְא? הַצִּרְעָה הַשְׁחֵת תַּשְׁחִית אֶת-הַדְּבַשׁ וְעָשׂה לֹא תַעֲשֶׂנּוּ; וְהַעַכָּבִישׁ אָרֹג יֶאֱרֹג כָּל-הַשָּׁנָה וְקוּרָיו לֹא יִהְיוּ לְבָגֶד. מַה-בֶּצַע וּמַה-חֵפֶץ בָּאֵלֶּה?”

וְהִנֵּה קוֹל אֱלֹהִים בְּאָזְנָיו:

“דָּוִד הֲתָבוּז לִיצִירֵי כַפָּי? יָבֹא יוֹם וּמָצָאתָ בָּהֶם תְּשׁוּעָה גְּדוֹלָה וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בָרָאתִי דָבָר לַשָּׁוְא.”

וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים וְדָוִד בָּרַח מִפְּנֵי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, כִּי בִּקֵּש שָׁאוּל אֶת-נַפְשׁוֹ, וַיִּתְחַבֵּא דָוִד בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר. וַיְמַן לוֹ אֱלֹהִים עַכָּבִישׁ, וַיֶאֱרֹג אֶת-מַסַּכְתוֹ עַל פִּי הַמְּעָרָה וַיִּסְגְּרֶנָּה. וַיַּעֲבֹר שָׁם שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו, וַיֹּאמֶר הָאֶחָד: הָבָה נָבֹאָה אֶל הַמְּעָרָה וּנְרַגְּלֶנָּה, אוּלַי דָּוִד מִסְתַּתֵּר שָׁם. וַיַּעַן הַשֵּנִי: רְאֵה הַמַּסֶּכֶת הַשְּׁלֵמָה בְּפִי הַמְּעָרָה, וְלוּא בָא אִישׁ שָׁמָּה כִּי עַתָּה נִקְרְעוּ קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ לִקְרָעִים. אֵין זֹאת כִּי רֵיקָה הִיא.

וַיָּסוּרוּ הָאֲנָשִׁים מִשָּׁם וְאֶל הַמְּעָרָה לֹא בָאוּ. וְדָוִד שָׁכַב בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה וַיִּשְׁמַע אֶת-כָּל-דִּבְרֵיהֶם. וַיְהִי כִּי הִרְחִיקוּ רוֹדְפָיו, וַיֵּצֵא מִמַּחְבֹאוֹ, וַיַּרְא אֶת-הַתְּשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הָעַכָּבִישׁ, וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר:

“בּרוּך בּוֹרְאֲךָ וּבָרוּךְ גַּם אַתָּה, הָעַכָּבִישׁ!”

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשָׁאוּל עוֹדֶנוּ רוֹדֵף אֶת-דָּוִד. וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי בָאוּ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה, וַיֵּדַע אֶת-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנוּ שָׁם, וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיִּמְצָא אֶת-שָׁאוּל שׁוֹכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל, וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ וְצַפַּחַת הַמַּיִם מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְאַבְנֵר וְהָעָם שׁוֹכְבִים סְבִיבוֹתָיו. וַיִּגַּשׁ דָּוִד בַלָּאט, וַיַרְא וְהִנֵּה רַגְלֵי אַבְנֵר זְקוּפוֹת בִּשְׁנָתוֹ כִּשְׁנֵי עַמּוּדִים, כִּי אִישׁ קוֹמָה הוּא, וַיַעֲבֹר תַּחְתֵּיהֶן, כַּעֲבֹר אִישׁ בֵּין הַמְּזוּזוֹת בַּשּׁעַר, וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וַיִּקַּח אֶת-הַחֲנִית וְאֶת-צַפַּחַת הַמַּיִם מֵעִם מְרַאֲשׁוֹתֵי שָׁאוּל, וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ, כִּי כֻּלָּם יְשֵׁנִים וְתַרְדֵּמַת אֱלֹהִים נָפְלָה עֲלֵיהֶם. וַיָּשָׁב לָצֵאת – וְהִנֵּה מָתַח אַבְנֵר אֶת-רַגְלָיו וַיְּכַס עַל דָּוִד, וַתִּכְבַּדְנָה עָלָיו כִּשְׁתֵי קוֹרוֹת, עוֹד מְעַט וְהִתְמָעֵךְ. וַיֵּרַע לְדָוִד וַיִּקְרָא לֵאלֹהִים מִן הַמֵּצַר, וַתָּבֹא צִרְעָה וַתִּשְׁלַח עֻקְצָהּ בִּבְשַׂר רֶגֶל אַבְנֵר, וַיָּשָׁב וַיִּזְקֹף אֶת-רַגְלָיו, וַדָּוִד יָצָא בְשָׁלוֹם.

אָז יָדַע דָּוִד כִּי אֵין דָּבָר לָרִיק בְּמַעֲשֵׂי אֱלֹהִים, וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְהִי הַעַכָּבִישׁ מַלְאָכוֹ וְהַצִּרְעָה עוֹשַׂת דְּבָרוֹ.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

שֵׂכֶל בְּדִבְרֵי שִׁיר

מאת אברהם רגלסון (עיון)

מתוך “על המשמר”, 20.6.1967

כוחם של פסוקים עתיקים

בראותי נחיל “יורקי-אש” של צה“ל בגובה רב ברקיע, דמו לצפרים קטנות אך קול-רעמם קורע אוויר בהורסם דרומה – משמע, קירקרו קני-מרצחים סוריים והם חוזרים להחיש עזרה לאחים אשר ברזלם ואִשם מגמאים ביצוּרי-אויב בזה אחר זה בסיני – נפל בפי מלל מישעיה: משא מצרים: הנה ד' רוכב על עב קל ובא מצרים, ונעו אלילי מצרים מפניו, ולבב מצרים ימס בקרבו… (י"ט). וכהישמע ברדיו בשורות-ישועה, אחת מופלאה מחברתה, משעה לשעה, וספר-התנ”ך אשר על-ידי הנה נפתח אל מקום שהוא רגיל להיפתח, ואני קורא: “והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ד', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקווה לאיש ולא ייחל לבני-אדם; והיה שארית יעקב בגויים, בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות-יער, ככפיר בעדרי-צאן, אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל…” (מיכה ה'), כטל – בעתות שלום; כאריה בעתות קרב. ובעמוד אלופי מדינתנו ולוחמיה אצל הכותל, לאחר ריחוק ממנו כימי עשרים שנה, מה-מלים נאות יותר לאותו המעמד מפסוקי-קדמונינו, מזוּמרים בפה מלא או מרפרפים בזכרון, אלו במחובר ואלו במקוטע: “ירושלים הרים סביב לה, וד' סביב לעמו – ירושלים הבנויה כעיר שחוּבּרה-לה יחדיו ששם עלו שבטים, שבטי-יה, עדות לישראל – כצפרים עפות כן יגן ד' צבאות על ירושלים, גנוֹן והציל – ואני אהיה לה, נאום ד', חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה…” ועוד כמוהם דברי תהילה ונחמה.

סימנים

מה סוד כוחם של אותם פסוקי-השיר העתיקים? נמנה בהם סימנים:

א) השכל הישר. – דברם ברור וחתוך עתים קשה, אך לעולם, לא מגומגם, לא מבולבל, לא מעורפל.

ב) צמצום. – מפני שמלתם מרוכזת תכלית-ריכוז, הריהי דשנה ועשירה. אך נתפסה בתבונה, היא נמצאת אזורת זיקי-אש, נותנת בושמי-משמעוּת.

ג) עוז-רגש. – מפני שמחשבותיהם הם ילידי עוצם-רגש, הן מתלבשות בתמונות, נוסעות במראות-דמיון.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.