רקע
דוד פרישמן
חֲלוֹם הַכַּלִּיף וּפִתְרוֹנָיו
mנחלת הכלל [?]
Eמשלים

(מָשל קדמוֹני לדוֹר אחרון)


כַּלִּיף הָיָה בָאָרֶץ, הַכַּלִּיף עֶבֶד-אוּר-שְׁלֹמֹה,

וַיְהִי הוּא יָשֵׁן שְׁנָתוֹ, וַיַּחֲלוֹם וַיַּרְא בַּחֲלוֹמוֹ:

וְהִנֵּה עֵץ רַב-עֲנָפִים, גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה,

צוֹמֵחַ מִן-הָאָרֶץ וְעוֹלֶה בְאוֹר הַחַמָּה.

וּפִתְאֹם מִן-הַמִּדְבָּר רוּחַ סְעָרָה עוֹלָה,

רוּחַ-קֶטֶב סוֹעָה, חֲזָקָה מְאֹד וּגְדוֹלָה,

וַתָּנַע אֶת-הָעֵץ אַחַת אָנָה וְאַחַת אָנֶה,

כַּאֲשֶׁר יָנִיד אִישׁ בְּיָדוֹ מַקַּל-יָד אוֹ קָנֶה.

אָז שַׁחוּ כָל-עֲנָפָיו יַחְדָּו תַּחַת עֻלָּם,

אָז שֻׁפְּלוּ, נָפְלוּ אַרְצָה, אָז נִשְׁבְּרוּ כֻלָּם כֻּלָּם,

כָּל-עָנָף עִם-יוֹנְקוֹתָיו, כָּל-עָנָף עוֹד עִם-בַּדּוֹ,

וְלֹא נוֹתַר מִן-הָעֵץ בִּלְתִּי גִזְעוֹ רַק-לְבַדּוֹ.

הַכַּלִּיף קָם בַּבֹּקֶר, הַכַּלִּיף עֶבֶד-אוּר-שְׁלֹמֹה,

וַיִּקְרָא אֶת-חֲכָמָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת-חֲלוֹמוֹ.

אָז קָם רַב-מָג הָאַשָּׁף, הוּא הָאִישׁ הַפּוֹתֵר

הַגָּדוֹל מִכָּל-אֶחָיו, כִּי הוּא הִתְחַכֵּם יוֹתֵר,

וַיִּקְרָא בְקוֹל וַיֹּאמַר: „עֵץ זֶה אוֹתְךָ יַלִּיף

כָּל-מַה-שֶּׁאַלַּה עוֹשֶׂה! יִתְבַּשֵּׂר אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף:

כָּל-אַנְשֵׁי בְנֵי-מִשְׁפַּחְתְּךָ יָמוּתוּ עַל-פָּנֶיךָ,

כָּל-קְרוֹבֶיךָ וְגוֹאֲלֶיךָ בְּחַיֶּיךָ לְעֵינֶיךָ!”

שָׁמַע הַכַּלִּיף וַיִּרְגַּז, וַיִּקְרָא אֶת-עֲבָדָיו

וַיְצַוֵּם: „קְחוּ הַפּוֹתֵר וּפִשְׁטוּ אֶת-בְּגָדָיו

וְרִמְסוּ עַל-בִּטְנוֹ אוֹתוֹ, וְגַם בַּעֲרָבוֹת רַכּוֹת

חַלְּקוּ לוֹ בְכֹחַ מֵאָה וְאַחַת מַכּוֹת,

וּמֵאָה וְאַחַת הַכּוּ בְמַטֶּה גַם עַל-רַגְלוֹ

הַיְמָנִית, וְיֵדַע הָאִישׁ כִּי קְסָמִים לוֹ וּמַג לוֹ!”

אָז פָּנָה מִשָּׁם הַכַּלִּיף, הַכַּלִּיף עֶבֶד-אוּר-שְׁלֹמֹה,

וַיִּקְרָא לְפוֹתֵר שֵׁנִי וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת-חֲלוֹמוֹ.

הַחַרְטֹם כָּרַע וַיֹּאמַר: „יְחִי הַכַּלִּיף לְעוֹלָם!

חָכָם הַכַּלִּיף מֵאָדָם, וַאֲנִי רַק כְּסִיל וְגוֹלָם;

וְאוּלָם יֵדַע-נָא כַלִּיפִי: כַּלִּיפִי יַרְבֶּה יָמִים

מִכָּל-שְׁאֵרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶלֶף כָּכָה פְעָמִים,

וְהֶאֱרִיךְ מִכֹּל לִחְיוֹת, עַד-זִקְנָה יַאֲרִיךְ וְשֵׂיבָה,

כַּאֲשֶׁר יַאֲרִיךְ מֵעֲנָפָיו גֶּזַע הַמַּצֵּבָה.

הִנֵּה זֶה דְבַר הַחֲלוֹם. – יְחִי הַכַּלִּיף לְעוֹלָם!

וְהַכַּלִּיף חָכָם מֵאָדָם, וַאֲנִי רַק כְּסִיל וְגוֹלָם!”

שָׁמַע הַכַּלִּיף וַיִּשְׂמַח וַיָּגֶל וַיָּאֶר פָּנָיו

לָאִישׁ הַפּוֹתֵר הֶחָכָם, הוּא הַמָּג הֶעָנָו,

וַיְצַו עֲבָדָיו לֵאמֹר: „תְּנוּ לוֹ גְמַלִּים חֲמִשִּׁים,

וַעֲיָרִים תְּנוּ לוֹ שְׁלשִׁים וּפָרִים מֵאָה וְשִׁשִּׁים,

וְשִׁקְלֵי זָהָב טָהוֹר כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים

וּבְחוּצוֹת הָעִיר קִרְאוּ לְפָנָיו: רַב-הָאַשָּׁפִים –

וְיֵדְעוּ כָל-יוֹשְׁבֵי בַגְדַּד, כִּי חָפֵץ אֲנִי בִיקָרוֹ,

כִּי הֵיטִיב מְאֹד לִפְתּוֹר, כִּי הִשְׂכִּיל בְּמַאֲמָרוֹ!”

וּבַחֲצַר הַכַּלִּיף אִישׁ, וְהוּא אִישׁ תָּם וְנָבָר,

אֲשֶׁר שָׁמַע מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד-אַחֲרִיתוֹ כָל-הַדָּבָר,

וְלֹא יָכֹל עוֹד הִתְאַפֵּק וַיֹּאמַר: „הוֹי, אֵל נוֹרָא!

מַה-פֵּשֶׁר כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הֵן לִכְאוֹרָה

רַק רַעְיוֹן אֶחָד בִּטְּאוּ הַפּוֹתְרִים גַּם-שְׁנֵיהֶם,

גַּם-הָרִאשׁוֹן וְגַם-הַשֵּׁנִי, וּכְפִי-הַנִּרְאֶה אֵין בֵּינֵיהֶם

אֶלָּא שִׁנּוּי-לָשׁוֹן לְבַדּוֹ, וְאִם אֵפוֹא עַל-כָּכָה

זֶה יוּסַר וְיֵעָנֵשׁ וְזֶה יִשָּׂא כָל-בְּרָכָה?”

וְשָׁם גַּם-אִישׁ „מְבַקֵּר” הַכּוֹתֵב לְכִתְבֵי-עִתִּים,

אִישׁ הַמַּשְׁלִיךְ עַל-סְבִיבָיו דִּבְרֵי תוֹרָה כְפִתִּים.

וַיַּעֲנֵהוּ זֶה וַיֹּאמַר: „הוֹי יְדִידִי הַתָּמִים!

שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר: דַּע, כִּי לִפְעָמִים

לֹא הַתֹּכֶן הוּא הָעִקָּר, בִּלְתִּי-אִם הַצּוּרָה,

לֹא הַנֶּאֱמָר לִכְשֶׁעַצְמוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא כַשּׁוּרָה,

לֹא מַה-שֶּׁתֹּאמַר, רַק אֵיךְ שֶׁתֹּאמַר הַדְּבָרִים –

חָק-הוּא לַחַרְטֻמִּים וְגַם לְכוֹתְבֵי הַמַּאֲמָרִים”.

המלצות קוראים
תגיות