מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בשעמום הרב

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּשִּׁעֲמוּם הָרָב / שאול טשרניחובסקי


יֵשׁ גִּיל שֶׁאֵינוֹ גִיל, יֵשׁ יוֹם שֶׁאֵינוֹ יוֹם!

יֵשׁ יוֹם הַבָּא כְּבֹא יְלֵל עֲרַאִי שֶׁל פַּנְטֵר

וּכְאַחֲרוֹן שִׁיר וּצְלִיל בִּפְסִיקַת נִימֵי-פְסַנְתֵּר,

קוֹל נִקְטָף בְּאֵין-הַסּוֹף, קוֹל גּוֹסֵס בְּרַחֲבֵי-תְהוֹם,


וְעַד גְּמַר הַצְּלִיל לֹא בָּא – עוֹד יָלִין אִתּוֹ תֹּם!

וְכָל דַּק וָדַק שֶׁבּוֹ בָּא מֵצִיק לָךְ וּמְקַנְתֵּר;

דַּק יִרְדֹּף דַּק, דַּק – דָּק, כִּמְטַפְטֵף מִתּוֹךְ צַנְתֵּר:

“חַכֵּה, וּסְבֹל וּשְׁמָע! חַכֵּה, וּסְבֹל וָדֹם!”


" וְהַיּוֹם אֵינֶנּוּ יוֹם – הַנֶּצַח הוּא וַחֲלָלוֹ

עִם צַעֲרוֹ הַמַּר בַּעֲקֵבוֹ וּבִגְלָלוֹ,

כִּי הִקְרִים, לָבַשׁ עוֹר עַד כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ בּוֹ.


וְהַשִּׁעֲמוּם הָרַב בָּא חוֹרֵק שֵׁן לִקְרָאתוֹ…

וּכְבַלַּע רִיק הָרִיק וְכִלָּה בּוֹ חֲמָתוֹ,

יִתְרוֹקֵן גַּם הַלֵּב לְמִתְמַהְמֵהַּ בֹּא.


אודיסה 1919

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

"הבריכה" -- שירה של שלמות

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

“הבריכה” 1היא אבן הראשה בנזר-ביאליק, מרגליתא המזוקקת לזוך ומלוטשת לשלימות.

השירה הזאת – יציקתה לפי סדר מחושב מראש, אדריכלותה פשוטה וברורה, והיא מוכרזת על-ידי מלים מוקדמות, גם ילד יעמוד עליה:

א. “אני יודע יער, וביער אני יודע ברכה צנועה אחת” – זו פתיחה המציגה לפנינו את העצם, ידובר בו.

ב. תיאור הבריכה בכמה מעתותיה:

(1) “בבוקר”; (2) “ובליל ירח”; (3) “וביום הסערה”; (4) “בשחר”.

ג. הקשר האישי עם הבריכה ועם מסגרתה הטבעית: “ואני בימי נעורי” – “מבית לפרוכת של העלים” – “ובשבתי שם על-שפת הבריכה”.

ד. “שפת אלים חרישית יש” זו נעילה המשבצת את הבריכה במסגרתה הקוסמית.

כל חלק לא יחסר המזג ולא יגדשהו. משל הסומא - כגון השמש, חודר עפאי יער, הנלכד בבריכה כשמשון בידי דלילה “ברשת-פז של-עצמו מקבל אסוריו בחיבה” – אינו נמשך אלא כדי הבהרתו כפי נמשלו. וכך אגדת בת המלכה המכושפה העולה מתוך דממת ליל ירח – רמז וזכר לאגדות ממין זה, כמי שמעמיק להירהורה של הבריכה. כל מצב טבע המתואר, בסוף ניתנת תגובת הבריכה לו, כי למענה הוא בא.

עצם צלצול המלים, במורגש ולא במורגש, מתלווה אל הנעשה כפי שעולים 2 הרבה רישי“ן ושרוקות בעת סערה, הרבה למ”דין בעת שלשונות רוחות-בוקר “מלקקות את חלב האדים הלבנונים”.

כתיבת השירה בשורות לבנות (יאמבים נטולי-חרוז), שונות באורכן, בעלות הברה רפה בסוף. פתאומיות ואפתעה בגילוי הסערה, מבוטאות על-ידי קריאות קטועות, ויש על-ידי שורה בת מילה אחת.

ופתאם – זיק! ברק-נור! היער חור,

העולם הבהב,

הך-הך! התפוצץ רעם, זע היער –

וירתח!

אם כי מחשבת-הבריכה בליל-ירח היא על בת-מלכה, שבויית-יער, הנודעת מאגדות-הגויים, המלים העבריות כשהן לעצמן מריחות – בבושם דק-דק, רחוק מן הרחוק – משיר-השירים ומדרש-גאולה; “עד יבוא בן-המלך, דודה גואלה, וגאלה…”


  1. ftn2  ↩

  2. ftn3  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.