מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בשעמום הרב

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּשִּׁעֲמוּם הָרָב / שאול טשרניחובסקי


יֵשׁ גִּיל שֶׁאֵינוֹ גִיל, יֵשׁ יוֹם שֶׁאֵינוֹ יוֹם!

יֵשׁ יוֹם הַבָּא כְּבֹא יְלֵל עֲרַאִי שֶׁל פַּנְטֵר

וּכְאַחֲרוֹן שִׁיר וּצְלִיל בִּפְסִיקַת נִימֵי-פְסַנְתֵּר,

קוֹל נִקְטָף בְּאֵין-הַסּוֹף, קוֹל גּוֹסֵס בְּרַחֲבֵי-תְהוֹם,


וְעַד גְּמַר הַצְּלִיל לֹא בָּא – עוֹד יָלִין אִתּוֹ תֹּם!

וְכָל דַּק וָדַק שֶׁבּוֹ בָּא מֵצִיק לָךְ וּמְקַנְתֵּר;

דַּק יִרְדֹּף דַּק, דַּק – דָּק, כִּמְטַפְטֵף מִתּוֹךְ צַנְתֵּר:

“חַכֵּה, וּסְבֹל וּשְׁמָע! חַכֵּה, וּסְבֹל וָדֹם!”


" וְהַיּוֹם אֵינֶנּוּ יוֹם – הַנֶּצַח הוּא וַחֲלָלוֹ

עִם צַעֲרוֹ הַמַּר בַּעֲקֵבוֹ וּבִגְלָלוֹ,

כִּי הִקְרִים, לָבַשׁ עוֹר עַד כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ בּוֹ.


וְהַשִּׁעֲמוּם הָרַב בָּא חוֹרֵק שֵׁן לִקְרָאתוֹ…

וּכְבַלַּע רִיק הָרִיק וְכִלָּה בּוֹ חֲמָתוֹ,

יִתְרוֹקֵן גַּם הַלֵּב לְמִתְמַהְמֵהַּ בֹּא.


אודיסה 1919

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

[ז]

688 היה יום-פגרה. אין “חדר”, אין מוֹרא-רב ואין עול תורה.

חירות!

והחבריא מתהוללת בחוץ כרצונה. זה דוהר כסייח וזה מקפץ כעגל, זה קורא כתרנגול וזה מקרקר כצפרדע. הכל מותר, ואין מוחה. נמלך הקונדס הגדול ופשט את בגדו ועמד על ראשו, והרי הוא מהלך בידיו כשרגליו מכשכשות באוויר.

כל החבריה צוהלת על כוחו וגבורתו של הקונדס הגדול, העושה את הידיים רגליים.

ניגש זקן אחד ונסתכל במעשי ידיו ורגליו של הקונדס, רקק רקיקה גדולה ורגז רוגזה גדולה:

–­ ילד שוטה! כלום אין אתה יודע להלך ברגליך, שאתה מהלך בידיך?!…

689 בקרון הרכבת:

בחור מרבה שיחה עם בחורה. פתאום נסתמה השיחה ושתיקה ירדה על שניהם. לאחר שעה קלה הפסיקה הבחורה את השתיקה ואמרה לבחור:

על מה אתה מהרהר עכשיו?

החזיר הבחור:

אני מהרהר על אותו הדבר, שגם את מהרהרת עליו עכשיו.

רגזה הבחורה ופרשה הימנו:

– מאוסים עלי גסי-הרוח…

690 כשהגיעה הידיעה, שהצדיק חלה מחלה מסוכנת, גזרו תענית, והכריזו שהקהל יבוא לבית-המדרש על-מנת לנדב ימי-חיים לחולה. בא הקהל ונדב. זה נדב יום אחד וזה נדב שני ימים. היה גם מי שנדב שבוע שלם.

עד שהמנדבים עמדו מסביב לשולחן ורשמו נדבותיהם ניגשה בתולה זקנה ונדבה – עשר שנים. נבהל הקהל ואחד מן המעשים שאל:

קצת בחייך?

החזירה הבתולה הזקנה:

חס וחלילה! אני רוצה להצעיר…

691 בחורים ישבו בבית-המדרש וסיפרו על ראשונים ועל אחרונים והישוו אלו לאלו. שמע פייבוש הזקן שיחתם, נענה ואמר:

מה אתם מדמים את הראשונים לאחרונים? הראשונים היו גדולים בתורה ובחכמה וגם בזיקנה. ואילו בני-אדם של עכשיו מה ממש יש בהם? לא תורה ולא חכמה, ואפילו לא זיקנה. דור של פרחחים.

אמר לו בחור אחד:

והרי אתה, רבי פייבוש, וכבר הגעת, ברך השם, לגבורות.

גיחך הזקן:

גולם! כלום מאלה של עכשיו אני? מן הקודמים אני.

692 ההוא שקבל לפני חברו על ההפקרות של הדור:

אתמול היה בבית-הקברות ובעיניו ראה כוהנים מטיילים בין קברי מתים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.