כּוֹכָבָי / אלתר לוין

בָּדָד אֵתַע עִם כּוֹכָבִים,

הֵמָּה לֹא רִמּוּנִי;

כּוֹכְבֵי כִימָה, כְּסִיל וָנֹגַהּ,

לְנוֹדֵד לֵיל שָׂמוּנִי.

אִם רִמּוּנִי: הֵם בְּנֵי אָדָם

בְּפִיהֶם וּבִלְבָבָם;

אֵין בָּם אֵמוּן, אָדָם כּוֹזֵב,

מִרְמָה בְתוֹךְ נָוָם.

לִיפִי כוֹכָבִי קָרָא כְסִיל

אָדָם מֵחָכְמָתוֹ:

וְאוּלָם חָכַם כְּסִיל פִּי שִׁבְעָה

מֶנּוּ וּמִרְמָתוֹ!