מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אהבה

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִי יִתְּנֵנִי / כִימֵי אֱלוֹהַּ יִרְצֵנִי,

כִּי יַעֲנֵנִי, / אֶקְרָא – וְאָמַר: הִנֵּנִי!


אֵיךְ חִלְּלַנִי / דּוֹדִי וּבִי גָעְלָה נַפְשׁוֹ?

אָז הֶעֱלַנִי / מִנֹּף וּבַעְנָנוֹ וְאִשּׁוֹ

אַט נִהֲלַנִי, / וָאֶפְגְּעָה בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ,

וַיְקַדְּשֵׁנִי / וַיַעֲמֵד צִיר יוֹרֵנִי

בֵּינֹו וּבֵינִי / וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינִי.


בְּנַחֲלָתִי, / אֶרֶץ טְהוֹרָה, רָאִיתִי

כָּל שֶׁאֱלָתִי, / וּבֵית זְבוּל שָׁם בָּנִיתִי

לָאֵל מְנָתִי, / עִמּוֹ שְׁלֵוָה הָיִיתִי –

וַיְפַרְפְּרֵנִי / עָוֹן אֲשֶׁר לֹא יַרְפֵּנִי,

וַיִּשְׁכָּחֵנִי / הַצּוּר אֲשֶׁר לֹא יִנְשֵׁנִי.


רוֹעִי לְפָנִים, / אַיֵּה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ?

אֵין קֵץ לְשָׁנִים / מָאַס בְּצִיּוֹן עִיר שִׁבְתּוֹ.

שׁוֹמֵר אֱמוּנִים / נָתַן בְּיַד עוֹבְדֵי בִלְתּוֹ.

הֵן יַחְקְרֵנִי / אִם אֶעֲבֹד בִּלְתּוֹ שֵׁנִי,

אֵיךְ יִטְּשֵׁנִי / עַד כֹּה וְלֹא יִגְאָלֵנִי?


מִדֵּי הֱיוֹתִי / חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה,

אֶשְׁכַּח עֱנוּתִי, / וּמִלְּבָבִי אָסִירָה

אֹרֶךְ שְׁבוּתִי, / וּבְרִית נְעוּרִים אַזְכִּירָה,

הִיא תִּצְּרֵנִי / מִצַּר וְלֹא יִבְלָעֵנִי –

וִישׁוֹבְבֵנִי / אִישִׁי וְעוֹד יֶאְהָבֵנִי.


אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

ביבליוגרפיה ("חלומו של מאקאר" לקורולנקו)

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

חלומו של מאקאר. מאת ול. קורולנקו. תרגום א.ז רבינוביץ. הוצ' הספריה “בכפר”. יפו, תרע"ט.


בימי ממשׁלת ניקולאי הראשון “הפֶלְדְפֶבֶּל הגדול”, כאשׁר קרא לו הֶרְצֶן, נחשׁב במדינת-רוסיה ובחברת-רוסיה האיכר המשועבד לצאן-אדם, אשר כל אוכלו לא יאשם. משפט העבד הכפרי הרוסי בספרות הרוסית התחיל רק בשנות השלושים למאה שעברה, כחצי-יובל שנה לפני ה“שחרור”, שחרור-האיכרים משיעבוד-הגוף על-ידי ממשלת “מלך-החסד” אלכסנדר השני. הרעיון שהונח ביסוד ציוּרי-טורגניב הראשונים (“כתבי-הצייד”), כי גם האיכר אדם הוא ולא בהמה – נחשב לרעיון ריבולוציוני שאין דוגמתו. חמלתו של גריגוֹרוֹביץ על ההמון הכפרי נחשבה למלה חדשה בספרות. אחרי ה“שחרור”, כשראש המדברים באותה ספרות נהיה בן מעמד-הבינים, בן הגלח, המורה, הרופא, לעתים, הסוחר, ועל ידם האציל ה“יורד” בתור “אציל”, “האציל בעל-התשובה”, נשתנה היחס אל האיכר עד כדי הערצה. אפילו טולסטוי, שבתור אמן מי ידמה לו בבהירות ובתפיסת-המציאות, לא ניקה מאותה הטנדנציה לראות באיכר חזות-הכל. “ממנו נלמד וכן נעשה”, דיברה אז הספרות. “הכפר הוא ינחמנו”. מן הכפר הרוסי תבוא הגאולה לעולם.–

בשנות השבעים היו, אמנם, בספרות הרוסית אנשים כגלֶבּ אוספֶּנסקי, שׁיצא באמצע ימיו מדעתו, אשׁר רחקו מאד מאידיאליזציה של הכפר. הם ראו את כל הבערוּת, הפראות, השכרון, את כל “ממשלת-החושך” שבחיי האיכרים ה“משוחררים”, ונפשם יצאה בדברם ובספרם על כל זה. אבל לא הם היו נותני-הטוֹן. השפעת המספר העממי זלאטוֹבראטסקי וחבריו שלטה שלטון גמור. –

בממשלת אלכסנדר השלישי ואחריו, בשנות הריאקציה הנוראות, היתה שוב למוֹדה בספרות הרוסית להשחיר את פני ההמון הרוסי עד כמה שאפשר. הממשלה אהבה לראות את ההמון הזה כפני חיתו-טרף, שאין תריס בפניו אלא ברבבות-שוטרים וז’אנדארמים. והאֶסתטיזם הספרותי, שדרכו להתגבר עם כל ריאקציה מדינית, הליט אף הוא את פני בפחד מפני הכיעור של הכפר הנמק בשכרונו, באמונותיו התפלות ובקלקולו. ורק מספר בעל נפש נאורה באמת כולאדימיר קוֹרוֹלֶנקו יכול היה להגיד את המלה הנכונה בנדון זה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.