שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, שֶׁהָיָה רַב גָּדוֹל בַּתּוֹרָה

וְהֶעֱמִיד תַּלְמִידִים רַבִּים,

שֶׁלֹּא עַל-מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס,

הִתְפַּרְנֵס מִגִּדּוּל תַּרְנְגוֹלוֹת.

וְהָיָה הָרַב צַדִּיק הַיּוֹדֵע נֶפֶשׁ תַּרְנְגוֹלוֹתָיו

וְעוֹשֶׂה לָהֶן נִפְלָאוֹת.

פַּעַם אַחַת יָצָא לְחֲצֵרוֹ וְרָאָה תַּרְנְגוֹלֶת צוֹלַעַת,

שֶׁרַגְלָהּ הָאַחַת רְצוּצָה.

מֶה עָשָׂה? הִשְׁתִּיל לָהּ רֶגֶל מִקָּנֶה

וְהָיְתָה מְדַדָּה עַל רַגְלָהּ הַתּוֹתֶבֶת לִמְצֹא אֶת מְזוֹנָהּ

וַאֲפִילוּ עוֹדֶרֶת בָּהּ בֶּעָפָר.

מַעֲשֶׂה בְּתַרְנְגוֹלֶת אַחֶרֶת שֶׁהָיוּ נוֹצוֹתֶיהָ נוֹשְׁרוֹת,

לִפֵּף רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת כְּנָפֶיהָ בְּמַטְלִית שֶׁל עוֹר

וְהוֹשִׁיב אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת הַקֵּרַחַת בַּחֲמִימוּת.

שָׁבָה הַתַּרְנְגוֹלת וְהִצְמִיחָה נוֹצוֹת רַבּוֹת וְנוֹצְצוֹת.

[חֻלִין נז]