מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל פְרוּג

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

להמשורר הצעיר, הסופר המהיר

השר שיר ה' בלשון נכר


עָלֶה נָבַל אָנֹכִי – אַתָּה צִיץ פֹּרֵחַ,

יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי – אַתָּה מָלֵא לֵחַ;

יוֹמִי יִפְנֶה לַעֲרֹב, זִמֹּתַי נִתָּקוּ –

בָּךְ חָזוֹן וָנֹעַר נִפְגָּשׁוּ נָשָׁקוּ.


הֵא לָךְ קֹמֶץ עָלִים! הֲפֹךְ בָּם כִּי בָם שַׂמְתִּי

אֶת כָּל חֲלוֹמוֹתַי בִּימֵי חָלְדִּי חָלַמְתִּי,

וּבְעֵת גַּם חָלְדִּי זֶה לַחֲלֹם עָבַר יָהִי

הֵן אַתָּה לַחֲלֹם בִּמְקוֹמִי אָז תָּהִי.


רוּחַ שִׁיר אֲדֹנָי פָּעַם תְּפָעֲמֶךָ

וּבְלִבְּךָ תּוּקַד אֵשׁ אַהֲבַת עַמֶּךָ,

וּשְׂפָתוֹ בִּשְׂפָתְךָ אִם אָמְנָם אֵינֶנָּה

כָּל בְּנוֹת שִׁירֶךָ לְשִׁבְרֵנוּ תֵּהִימֶנָּה;


וְשִׁבְרֵנוּ גָּדוֹל כַּיָּם, אֵין גְּבוּל לַקָּרֶץ,

נַאֲקָתֵנוּ עוֹלֶה מִקְּצוֹת כָּל הָאָרֶץ;

בֵּין כָּל עַם וְלָשׁוֹן נִרְדַּפְנוּ, עֻנֵּינוּ,

וּבִלְשׁוֹן כָּל עַם יִשְׁמַע בִּכְיֵנוּ.


הָרֵם אֵפוֹא קוֹלְךָ קוֹל חוֹצֵב לֶהָבוֹת,

הַכֵּה הַכִּנּוֹר וְיִרְעֲשׁוֹ הַלְּבָבוֹת!

אִם יָכֹל לֹא נוּכַל לַעֲזֹר לַצָּרָה –

נָקַל חָלְיֵנוּ בְּהֵאָנְחֵנוּ מָרָה.


שִּׁירָה שִׁירֶיךָ לִמְשַׂנְּאֵינוּ בִּלְשׁוֹנָם,

סַפֵּר לָהֶם עָנְיֵנוּ, סַפֵּר אֶת זְדוֹנָם;

מַה-נַּטִּיף לָעִבְרִים? הֵם עָנְיָם יֵדָעוּ!

נַטִּיף לָעַמִּים – יֶחֶרְדוּ, יִשְׁמָעוּ!!


שוואלאווא (הסמוכה לפ"ב) ט“ו תמוז תרמ”ד.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

בשל "אביב"

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

1

בחשכת לילה שבסוף ימי החורף הלך וואסיל פרוקופוב ברחוב ועסק במלאכתו,. שוטר חרש הוא, ופקודה ניתנה לו לחזור ולבדוק אחרי חשוד אחד.

הרחוב הוא קנין המדינה, האדמה אדמת הממשלה, הפנסים דולקים על חשבון העיר ומאירים לו את הדרך, והרי הוא במובן ידוע איש שורר בביתו. הכול נברא בשבילו. אפילו הבריות הללו, העוברים ונחפזים לעסקיהם, כשהוא מוצא צורך בדבר, יכול הוא לעכבם.

ובין אותם הנחפזים אפשר יש שנחפזים לעניינים נכבדים. אפשר, שהאחד קבלן, המספיק בגדים חמים לחיילות, השני דוקטור או חובש; אפשר שהם נחפזים בשביל אותם העניינים, ואף-על-פי-כן הרי הוא, וואסיל פרוקופוב, יכול לעכבם.

וכשהוא מהרהר בדבר ומכיר בכוח שלטונו, מזדעזע הוא ומרגיש הכנעה בפני עצמו. הרי הוא אדם, שנושא בקרבו צפונות כל-כך נשגבות, שהוא-גופו אין לו בהן הכרה ברורה. אילו היו נותנים לו עכשיו אוצרות קורח, לא היה בוגד בחובת משרתו.

והפנסים מאירים לו; ואף-על-פי-כן הוא תועה כצל בין האורות, ומריח בחוטם אחר כל עובר כשהוא נסתר מעין. כשם שהחשודים מסתתרים מפניו, כך הוא מסתתר מפניהם, לבל ירגישו בו. בני אדם מסתכלים בחשוד ובמרגל, ושניהם נעשים חשודים בעיניהם; שניהם מבכרים את החושך על האור.

הולך הוא ומריח, אורב בעיניו אחר החשוד, ומטה אוזן לשיחתו של זה, כשהוא סח עם הנפגשים.

ובין כך הוא מהרהר באותה “ציפור.”

זהו אצלו חשוד חדש ומעניין.

מוצא וואסיל פרוקופוב, שהעולם אינו עומד וקופא על מקום אחד. הכל משתנה ולובש צורות חדשות.

לשעבר היו לו עסקים עם חשודים, שהיתה לו בהם הבנה. עכשיו… קנליה (*נוכל) זו, החשוד במשמע, נמתח עליו חשד, מפני שעמד בתוך קהל שומעים ודבר בשבח “האביב.”

“נו, זה דבר ידוע, הללו מדברים רק מה שאסור לדבר, כשהם מדברים באביב, הרי מוכח, שזו מלה מוחרמת.”

אין הוא מסוגל כל כך למחשבות. כמה שהרחיבו את גבולו והרשאתו במעשה, כך צמצמו לו את גבול המחשבה. אסור להרהר אחרי מידותיו של הגבוה ממנו, ובעצם הדבר, למה לו לחשוב? צריך הוא למלאות בדיוק מה שמצווה עליו, ודי לו. יש מי שיחשוב בשבילו.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.