להמשורר הצעיר, הסופר המהיר

השר שיר ה' בלשון נכר

עָלֶה נָבַל אָנֹכִי – אַתָּה צִיץ פֹּרֵחַ,

יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי – אַתָּה מָלֵא לֵחַ;

יוֹמִי יִפְנֶה לַעֲרֹב, זִמֹּתַי נִתָּקוּ –

בָּךְ חָזוֹן וָנֹעַר נִפְגָּשׁוּ נָשָׁקוּ.

הֵא לָךְ קֹמֶץ עָלִים! הֲפֹךְ בָּם כִּי בָם שַׂמְתִּי

אֶת כָּל חֲלוֹמוֹתַי בִּימֵי חָלְדִּי חָלַמְתִּי,

וּבְעֵת גַּם חָלְדִּי זֶה לַחֲלֹם עָבַר יָהִי

הֵן אַתָּה לַחֲלֹם בִּמְקוֹמִי אָז תָּהִי.

רוּחַ שִׁיר אֲדֹנָי פָּעַם תְּפָעֲמֶךָ

וּבְלִבְּךָ תּוּקַד אֵשׁ אַהֲבַת עַמֶּךָ,

וּשְׂפָתוֹ בִּשְׂפָתְךָ אִם אָמְנָם אֵינֶנָּה

כָּל בְּנוֹת שִׁירֶךָ לְשִׁבְרֵנוּ תֵּהִימֶנָּה;

וְשִׁבְרֵנוּ גָּדוֹל כַּיָּם, אֵין גְּבוּל לַקָּרֶץ,

נַאֲקָתֵנוּ עוֹלֶה מִקְּצוֹת כָּל הָאָרֶץ;

בֵּין כָּל עַם וְלָשׁוֹן נִרְדַּפְנוּ, עֻנֵּינוּ,

וּבִלְשׁוֹן כָּל עַם יִשְׁמַע בִּכְיֵנוּ.

הָרֵם אֵפוֹא קוֹלְךָ קוֹל חוֹצֵב לֶהָבוֹת,

הַכֵּה הַכִּנּוֹר וְיִרְעֲשׁוֹ הַלְּבָבוֹת!

אִם יָכֹל לֹא נוּכַל לַעֲזֹר לַצָּרָה –

נָקַל חָלְיֵנוּ בְּהֵאָנְחֵנוּ מָרָה.

שִּׁירָה שִׁירֶיךָ לִמְשַׂנְּאֵינוּ בִּלְשׁוֹנָם,

סַפֵּר לָהֶם עָנְיֵנוּ, סַפֵּר אֶת זְדוֹנָם;

מַה-נַּטִּיף לָעִבְרִים? הֵם עָנְיָם יֵדָעוּ!

נַטִּיף לָעַמִּים – יֶחֶרְדוּ, יִשְׁמָעוּ!!

שוואלאווא (הסמוכה לפ"ב) ט“ו תמוז תרמ”ד.