לִבִּי חוֹלֶה בְּאַהֲבַת-מוֹלֶדֶת.
דָּמִי- מָרעָל בְּמַשׂטַמַת-אוֹיֵב.
תָּמִיד אֲנִי שׂוֹנֵא – אֲנִי אוֹהֵב:
שִׂנאָה מֵאַהֲבָה אֵינָהּ נִפרֶדֶת;
וְעַד עוֹלָם תּוֹסִיף הִיא בִּי לִחיוֹת
(גֵּם עֵת תָּכרַח נַפשִׂי שְׁאוֹלָה רֶדֶת):
עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבַת-מוֹלֶדֶת;
שִׂנאַת-אוֹיֵב – עַזָּה מִמֶּנוּ עוֹד.
רַק פִּתרוֹן אֶחָד יֵשׁ: נִצָּחוֹן!
אוֹבֵד אוֹיֵב – שִׂנאָה אֵלָיו אוֹבֶדֶת;
יֹאבַד אוֹיֵב – חָפשִׁית תְּהִי מוֹלֶדֶת;
יֹאבַד אוֹיֵב – אֵל בְּצִיּוֹן יִשׁכֹּן!
עִם אֱלֹהִים אוֹ עִם שָׂטָן אֶכרֹת
בְּרִית-חַיִּים וָמָוֶת. עֵת לִשׂרוֹת!
תרצ"ד