לִבִּי חוֹלֶה בְּאַהֲבַת-מוֹלֶדֶת.

דָּמִי- מָרעָל בְּמַשׂטַמַת-אוֹיֵב.

תָּמִיד אֲנִי שׂוֹנֵא – אֲנִי אוֹהֵב:

שִׂנאָה מֵאַהֲבָה אֵינָהּ נִפרֶדֶת;

וְעַד עוֹלָם תּוֹסִיף הִיא בִּי לִחיוֹת

(גֵּם עֵת תָּכרַח נַפשִׂי שְׁאוֹלָה רֶדֶת):

עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבַת-מוֹלֶדֶת;

שִׂנאַת-אוֹיֵב – עַזָּה מִמֶּנוּ עוֹד.

רַק פִּתרוֹן אֶחָד יֵשׁ: נִצָּחוֹן!

אוֹבֵד אוֹיֵב – שִׂנאָה אֵלָיו אוֹבֶדֶת;

יֹאבַד אוֹיֵב – חָפשִׁית תְּהִי מוֹלֶדֶת;

יֹאבַד אוֹיֵב – אֵל בְּצִיּוֹן יִשׁכֹּן!

עִם אֱלֹהִים אוֹ עִם שָׂטָן אֶכרֹת

בְּרִית-חַיִּים וָמָוֶת. עֵת לִשׂרוֹת!

תרצ"ד