עַל כָּל תְּרִיס וָגַג

סוּפָה תָחֹג חַג,

כַּעֲסָהּ לֹא פָג.

פֹּה בְּעֶרֶשׂ צַח

יָנוּם רֵימִי-רַךְ;

אָבִיו עָלָיו שַׁח.

מָה אֶחְזָיָה בּוֹ?

מִצְחוֹ רָחָב כֹּה,

אֹרֶךְ עַפְעַף לוֹ.

בַּת צְחוֹק עֲלֵי פִיו:

מֵחֲלוֹמוֹ זִיו,

אִם מִלִּבִּי שְׁבִיב? –

כִּי מִלִּבִּי אַט

חִבָּה תֵּט בַּלָּאט,

תָּעִיר עַל הַקָּט;

כְּיוֹנָה חַמַּת-גַּף,

תִּשְׁמְרוֹ מֵאַף:

פָּנָיו אוֹר תְּחַף.

הַאִם יַרְגִּישׁ עוֹד

רַחַשׁ כְּנַף-הַסּוֹד,

גַּם כִּי אַרְחִיק נוֹד?

גַּם כִּי אֶעֱבֹר

לְמֶרְחַקֵּי אוֹר

אוֹ לְעֹמֶק בּוֹר?