מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עוֹד עַל-קִירוֹת לְבָבֵךְ מִתְרַפְּקִים וּתְלוּיִם גִּבְעוֹלִים

שֶׁל שׁוֹשַׁנֵּי אֶשְׁתַּקֵּד –

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! רְאִי: בֵּין עֲרוּגוֹת הַגָּן וְאִילָנָיו

אָבִיב חָדָשׁ מְרַקֵּד.


וּכְבָר עוֹבֵר הַמַּעְדֵּר, הִנָּעֵץ וְעַפֵּר בֶּעָפָר,

וַעֲרוּגָה, עֲרוּגָה תֵעָדֵר;

לֹא יַעֲבֹר הָאָבִיב – וּפְרָחִים חֲדָשִׁים יְשַׂגְשְׂגוּ,

אַף-יְטַפְּסוּ בִּסְרִיגֵי הַגָּדֵר.


וּמֵאִילָן לְאִילָן כְּבָר קוֹפְצָה מַזְמֵרַת הַגַּנָּן

וּמְקַצֶּצֶת בִּנְטִיעוֹת;

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! הַנּוֹבְלוֹת יְלַחֲכוּ עָפָר

וְתִחְיֶינָה הַבְּרִיאוֹת.


הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ רֵיחַ שַׁרְבִיטִים חֲדָשִׁים וִירֹקִים

בָּא עִם רֵיחַ הַנָּטָף?

כָּכָה יִשְׂגֶּה הַפַּרְדֵּס הַיּוֹנֵק וּמֵינִיק וָחַי

בְּכָל-רִבֲבוֹת שְׁבָטָיו.


לִפְנוֹת עֶרֶב – וּבָאָה הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה, הַיָּפָה,

בַּת הַגַּנָּן, לְלַקֵּט

אֶת-כָּל-מַפַּל מַזְּמֵרָה – וְהָיוּ בַלַּיְלָה לִבְעֵרָה

כֹּל גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד.

ניסן, תרנ"א.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

חַטַּאת הַכִּפּוּרִים

מאת קרל אמיל פרנצוז / שמואל ליב ציטרון (פרוזה)

א.

הילדה לאה, ראש פנת ספורי זה, היתה כבת ארבע שנה. שערות ראשה שחורות כעורב, ועיניה הגדולות – כיונים על אפיקי מים. אפס כי העינים האלה לא הפיצו אור ברק, וכמו צעיף עלטת כסתה אותן ואת כל פניה הענוגים המעולפים בחורת מות. הוריה היו מבני דלת העם ושמלה אחת מטולאה פנים ואחור היתה לעורה בימי השבת והחול, וכה נשחת תארה, עד כי רק בכבדות יכלו להכיר את צבעה הצהוב שהיה לה בימי קדם.

אולם לא עצבון רוחה ויגונה על דבר עניה ומרודה, ארגו וירקמו את מעטה האפל אשר על עיניה ופניה, כי מה ללאה ולרישה? מדי יום ביום הטו אליה אוכיל, ואם כי לא לשבע, אך גם הרעב לא הכביד את אכפו עליה ולא ידעה מחסור; בכל יום ויום נתנו לה להשתעשע ולצחק כנפשה שבעה תחת רקיע השמים לרוח צח ובהיר, לרוח עדן וענג, מחליץ עצמות ומשיב נפש, ומה מאד נעים ונחמד למראה היה המקום אשר אותה לה לאה לשעשועיה! המקום הזה היה ככר גדול ורחב-ידים אשר דמית-מות שוררת בו, עטוף בדשא ירקרק חרוץ, מעולף באלפי ציצים ופרחים מרהיבים עין ביפעת חמדתם ובקסם תפארתם, ומלא בהמון ספסלי עשב נפלאים מעשי ידיה בריאה אשר עצים רעננים שלחו עליהם סעפותיהם ודליותיהם המכוסות בעלים ירקרקים ועין להם כמו זה עתה רוו מטל שמים. הככר הזה הוא חצר המות אשר לעדת ישרון בעיר ברנע. כתמונה נפלאה אשר עברו עליה צבעים שונים חליפות, נראתה הילדה הזאת ברגעים אשר התהלכה במבטי – חשך בלי אמר ודברים בין שורות הקברים, או בשבתה על אחת מאבני המצבות ועיניה משוטטות ברוח אחרי זבובי השדה המזהבים אשר עפו וידאו וישתקשקו בכנפיהם בחדוה וצהלה ממעל לראשה.

אך גם פחד המות לא פרש את צללי החשך על פניה, כי מה לה ללאה ולמות? היא ידעה כי אביה מת ובדמיונה נתנה למת תאר איש ישן אשר איננו רעב ללחם לעולם; ועוד גם זאת, כי מראה הקברים לא יכל לפחת בה רוח נכאה ולפרוש עליה ענן-תוגה למסך, אחרי אשר ראתם בעיניה יום יום… לא, לא יד כל אלה פעלה ועשתה זאת, וגם יהודי-ברגע לא דברו נכוחה באמרם איש אל רעהו לאמר: הן הילדה הזאת “חטאת הכפורים” היא, ועל כן תכסה צלמות את פניה וערפל חתולתם! אותות התלאה ותוי היגון אשר האריכו למעניתן על פניה, נחלת הורים הנה לה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.