מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עוֹד עַל-קִירוֹת לְבָבֵךְ מִתְרַפְּקִים וּתְלוּיִם גִּבְעוֹלִים

שֶׁל שׁוֹשַׁנֵּי אֶשְׁתַּקֵּד –

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! רְאִי: בֵּין עֲרוּגוֹת הַגָּן וְאִילָנָיו

אָבִיב חָדָשׁ מְרַקֵּד.


וּכְבָר עוֹבֵר הַמַּעְדֵּר, הִנָּעֵץ וְעַפֵּר בֶּעָפָר,

וַעֲרוּגָה, עֲרוּגָה תֵעָדֵר;

לֹא יַעֲבֹר הָאָבִיב – וּפְרָחִים חֲדָשִׁים יְשַׂגְשְׂגוּ,

אַף-יְטַפְּסוּ בִּסְרִיגֵי הַגָּדֵר.


וּמֵאִילָן לְאִילָן כְּבָר קוֹפְצָה מַזְמֵרַת הַגַּנָּן

וּמְקַצֶּצֶת בִּנְטִיעוֹת;

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! הַנּוֹבְלוֹת יְלַחֲכוּ עָפָר

וְתִחְיֶינָה הַבְּרִיאוֹת.


הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ רֵיחַ שַׁרְבִיטִים חֲדָשִׁים וִירֹקִים

בָּא עִם רֵיחַ הַנָּטָף?

כָּכָה יִשְׂגֶּה הַפַּרְדֵּס הַיּוֹנֵק וּמֵינִיק וָחַי

בְּכָל-רִבֲבוֹת שְׁבָטָיו.


לִפְנוֹת עֶרֶב – וּבָאָה הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה, הַיָּפָה,

בַּת הַגַּנָּן, לְלַקֵּט

אֶת-כָּל-מַפַּל מַזְּמֵרָה – וְהָיוּ בַלַּיְלָה לִבְעֵרָה

כֹּל גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד.

ניסן, תרנ"א.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

דברי זמר

מאת משה ליב לילינבלום (מאמרים ומסות)

“כשאדם נער אומר דברי זמר”.

כאשר ראה הירח את העלם הנעצב עומד בלילה על שפת הים – אמר:

זה האיש – אוהב וכסיל גם יחד,

ובלעדי זאת הנהו – משורר…

(משירי היינע, הפרדס ח"ג 202).

כמדומה לי, שאם היה הירח קורא איזו שירים בשפתנו מן הזמן האחרון, היה אומר על כותביהם בלי ספק: “האנשים האלה משוררים וכסילים גם יחד, ובלעדי זאת – מתחפשים לאוהבים”. אבל אם היה הירח מעמיק אל תוך הסל של העורכים בזמן האחרון והיה רואה את המון שירי-האהבה המתגוללים בו, היה אומר בלי שום ספק: “האנשים האלה אינם לא משוררים, לא אוהבים, אך כסילים”…

כעין “איפידימיא” שוררת בזמן האחרון בשירי-האהבה. שירים כאלה פרו וישרצו, זה נושא עליו שם “משירי הינה” (או היני), זה "משירי N. ", זה בשם אחר, וזה בלי שם כלל, וכלם תוכן אחד להם: עיני התכלת שלה, אנחותיו שלו ולהג סתם, ואחרי קריאת כל אחד משירים כאלה אי-אפשר לנו להסיח מלבנו שאלה גדולה: מאי קא-משמע-לן?

האהבה היא רגש בלב האדם, רגש טבעי, והיא מתגלה לנו בפנים שונות, והפנים היותר מצויות ופשוטות הן: אהבה שבינו לבינה ואהבת הורים לבנים. ואם אמנם לא ראי זה כראי זה, ויש בראשונה, הבוערת כאש והמרתחת את הדם, מה שאין באחרונה, השקטה כרוח צח; ויש באחרונה, אשר קיומה מתמיד ברובא דרובא, מה שאין בראשונה, שהיא עלולה להשתנות, אבל שתיהן רגשות טבעיים וחזקים, – בין כה לא עלתה מעולם על לב משוררינו לשיר שירים לאהבת הורים לבניהם. עוד יותר, כשם שיש דוֹד, כך יש גם רעיה, וכשם **שהוא ** מתאנח על עיני התכלת שלה, כך היא מתאנחת על עיני התכלת (או העינים השחורות) שלו, ולמה בחרו משוררינו, אשר ברובם אין מכאובי האהבה מתריעים מתוך גרונם, והם כותבים מחמדה לכתוב שירים, – למה בחרו דוקא לשורר על אנחות הדוד ולא על אנחות הרעיה?

תשובת משוררינו על השאלות האלה תהיה, כי כן מצאו בספרי-העמים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.