מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

התרבות היהודית החדשה בא"י

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(בנשף שנערך ב“בית העם” בברלין, תשרי תר"ץ)

– – – עם כל מיעוט מספרם של היהודים בא“י, יש לה לא”י תרבות יהודית במדה מרובה יותר מבארצות הגולה. יהודי הגלות נוטלים תרבות מן המוכן, שיצרוה אחרים ונהנים ממנה, גם משתתפים בה. ואילו בא"י יוצרים היהודים תרבות משלהם, הם נעשים במדה זו לעם תרבותי, עד כמה שעולה בידם ליצור בכוחם וכשרונם עצמם דבר חדש. בית ספר יהודי עממי, שנבנה על-פי תכנית ארדיכל יהודי, בידי פועלים יהודים, ושיש בו מורים יהודים וספרי למוד עבריים – הרי הוא מעשה יצירה תרבותי עליון ושלם יותר מכל מה שיוצרים יהודים באוניברסיטאות של נכרים.

הרבה דנו והתוכחו על המושג של תרבות יהודית בגלות; החוג של התוכן החיוני שיש במושג זה הלך ונצטמצם יותר, את התרבות היהודית בנו על הדת או על המוסר. אבאר את דברי במשל ציורי, למה הדבר דומה? למקהלות נוגנים בסימפוניה על פני הקרח, שכל כלי-זמר יש לו נעימה מיוחדה שלו, פתאום נשבר הקרח וכל אחד מכלי-הזמר נסחף עם גוש קרח. החלקים שנתפרדו אינם מוציאים עוד סימפוניה, כל חלק וחלק מוכרח כדי לברוא את האילוסיה של המשך הסימפוניה, לנגן סולו. בתקופות הקדומות לקיומנו בתור עם היה המושג של תרבות יהודית רחב הרבה יותר ולא נשמע מעולם על יסוד אחר שלה לבד. היו חלוקי דעות, אבל לא עיקרי אמונה קבועים. היו מפלגות, אך לא שררה קנאות שאמרה, כגון “אגודת-ישראל”, להבדל מכנסת-ישראל.

הקנאות צרת הלב היא פרי הגלות, כל אחד מחזיק רק בקטע שלו מגוש הקרח, היהדות הפסידה את תכנה החיונו הממשי ובקשה מפלט לה ברעיונות מופשטים. החלקים שנקרעו הסתגלו לצורות חיים נכריות, לסימפוניות נכריות והפסידו את עצמיותם שלהם, את הנעימה המיוחדת שלהם. בא“י עתיד כל דבר שיברא שם לשאת את החותם של תרבות עצמית מיוחדת. בא”י נוצר כבר דבר למופת, לדוגמה; על-פי דוגמה זו יוסיפו לבנות גם בגלות. לגבי עבודת יצירה הרי עיקר החשיבות באיכות ובדוגמה קטנה אבל רבת-צדדים.

הלשון העברית שבעבר נדחקה מן החיים ונעשתה רק ללשון הספר, אבדו לה מעינות החיים של עצם החיים, הזורמים אל הלשונות החיות דרך הדיאלקטים. כמו מן היהדות כן גם מן הלשון נוּטל התוכן הממשי. את השמות הנרדפים הרבים, שמדע הלשון העברית מוצא, יש לבאר על-ידי-זה, שעם ההפרדה מן החיים הממשיים אבד גם התוכן המיוחד של המושגים הממשיים ונשאר רק התוכן הכללי, הטפוסי. אך אולי היה הדבר לברכה לתחית הלשון העברית, כי לא היתה לשון החיים של יום יום, אלמלא כך היתה, עם הנדודים הרבים של העם, ניתנת לשנויים גדולים וסוף סוף היתה נחרבת. אבל מתוך שהיתה שמורה בספרות מצאנוה כיום, בזמן שהלשון הגיעה לידי תחיתה, כלשון ספרותית. מן הלשון האידית קבלה הלשון העברית את האינטימיות ואת החיוניות; שתי הלשונות רכשו להן, כמו בחיים משותפים של נושאים, כמה וכמה קוים משותפים. בא“י חדלה הלשון העברית להיות לשון הקודש, ז”א אבדה לה ההצטמצמות במקצועות אחדים של החיים ונהפכת ללשון של יום יום; לעומת זאת הפסידה האידית את קרקע החיים תחת רגליה ומבקשת לה מפלט, כמו העברית לפנים, בספרות. – עברית נעשתה לשון-החיים, אידית – אידיאולוגיה. הלשון היא רק חלק אחד, אם גם חשוב של התרבות. בא"י חדלה הלשון העברית להיות אידיאל וסימן להשקפת עולם, אלא היא הופעה טבעית מאד. בשלשים השנים האחרונות נתעשרה הלשון העברית במלים מרובות יותר מאשר באלפים השנים האחרונות, אף כי אני דוחה כמה מן המלים המחודשות.

הישוב היהודי בא"י, הקטן בערך, יוצר, עם אמצעיו המועטים ביחס לקושי התפקידים, צורות חיים חדשות בשביל כל האומה; מחובתה של כל היהדות היא לתמוך בישוב הזה בתעודתו הקשה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך פנקסי

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


מה שיהיה הלאה – אין אנו יודעים; ואולי גם אי-אפשר לדעת. מה שאנו יודעים: כיום הננו עשרות-אלפים יהודים בארץ זו, קשורים בהרגשתנו עם רבבות-היהודים שבכל חלקי-תבל ואנו רוצים לחיות; להתפתח ולפתח; להתפתח ולפתח; לפעול ולחיות. חיים וספרות.

____

ספרות. או יותר נכון: איזו הופעות ספרותיות. על אלה אמרתי לעשות בעמודים האלה – בקובץ הזה ובבאים אחריו – איזו הערות-הארות.

איזו הופעות ואיזו הערות. כי מבקר ספרותי כולל אינני כלל. איני מתכוון בזה לתת סקירות כלליות על עולם-ספרותנו בתקופה האחרונה, לעמוד על המומנטים העיקריים והיותר חשובים, לגלות ולחשוף את החזיונות, הזרמים והמלות הכי-חדשים, להקיף את הכל במבט אחד ולמצוא את החוט היחידי וכו' וכו' – חס ושלום! כקורא פשוט הנני בא; לעסוק בפרטים ולהעיר הערות ארעיות – בלי מטרה אחת קבועה ומסויימה – על דא ועל הא, על מחברת פלונית ועל קונטרס אלמוני, לאו דוקא על העומד במדרגה ראשונה.

כקורא אמרתי; טוב להיות קורא.

ברם, מזלי וריחוּק-מקום-ישיבתי ממרכזי-ספרות גורמים לי, שלא אוכל להתחיל את דברי מחתיכות ספרותיות, שבכמותן, בכל אופן, ראויות הן להתכבד. “נתיבות”, המאסף הגדול, שעל פי מה שנתפרסם במודעות, הרי הוא כלי מחזיק ברכה רבה וראוי היה שידברו בו ראשונה, עוד לא הגיע אלינו; כמו כן “העתיד” החמישי עוד אינו. ומה שכתוב אצלי מאז על “העתיד” הרביעי ועל “על פרשת-דרכים” הרביעי ביחס לעבודה הציונית ולהערכתנו העצמית לא אוכל להביא פה, כמו שעלה במחשבה, מפני שכבר דנו ודיברו בזה למדי בעמודי הקובץ הזה לעיל. ואף שאיני אומר, כי אחרי אותם המאמרים שוב לא הונח שום מקום גם להערותי אני בנדונים שלפנינו – אדרבה, אותם המאמרים גופם הרי מעוררים מצדם הרהורים והערות שונים – הנה, בכל אופן, הלא טוב לו למו"ל שיתרחק כפי האפשר מתוכן חד-גוני; וההערות והכתבים הללו נדחים, איפוא, מאליהם לפעם אחרת.

ובכן גם אלמלא נאמר: “עניי עירך קודמין”, הייתי אנוס על פי זה ללכת תחילה אל מה שקראתי תחילה – לא אל ספרים ומאספים, כי אם אל קובצים, אל הקובצים הארץ-ישראליים הקטנים, שהופיעו בשוק-ספרותנו בזמן האחרון: “יזרעאל” ו“בינתים”.

____

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.