מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יוסף ז'ולינון

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הפרס הספרותי של “רנסנס” לשנת 1929 ניתן ליוזף ז’ולינון.

אחד מעוזרי ה“נוּבל ליטרר” מתאר את ז’ולינון בשוּרות הבאת: “הכל בו אומר שמחה ובריאוּת, שתי סגולות המעידות על כוחות הנפש, כי עד עתה לא פנקוּהוּ החיים”.

בלי ספק אין לראות את ה“קלוד לונן” ­– הספר שהוּכתר – כאבטוביוגרפיה של יוסף ז’ולינון. ואוּלם יש ברומן הזה מרשמי חייו במידה רבה. כי אַיה איפוא לקח את הצלילים הנוקבים הללוּ על מרי חיי האדם, על מלחמת הקיוּם, על התאוה, על אבק ספרי הלימוד, על ריחות הבושם של גבעות “שרולה”, אם לא בחייו שלו?

בימי בית-הספר לא התאמץ ז’ולינון להיות הראשון בכתה. הצטיינותו לא היתה אלא בהתעמלות אשר משכה את לבו, כמו גם מאוחר יותר, בליאון. במקום שלמד את תורת המישפטים. ואוּלם אם התפתחות שרירים אינה מובילה ישר אל תעוּדת הבגרוּת ואל תואר של דוקטור, הרי היא עושה את שלה. וזמנו של ז’ולינון, בשעה שיצר לעצמו גוּף בריא משכן לרוח הבריאה לא אָבד חנם.

שנים משלושת כרכי “קלוד לונן” משקפים את התקופה ההיא בחייו כשהגן על ה“אני” שלו ונלחם בעד עצמוּתו. אכן יש לאמר כי כיבּוש ה“אני” וההגנה עליו הנם הנושא של שני הספרים הללוּ, וזה, יחד עם שליטה מוחלטת בשׂפה ועם כשרון הסופר, מעלה אותם למדרגת יצירות רבות-ערך. הספר השלישי מוּקדש לחזיות המלחמה, כי ז’ולינון עשה חמש שנים בחזית. בכוח עצום מתאר הוא את הרגעים הטרגיים ביותר של דכדוך הפש החייל ומריו. בחוגים ידועים הגיבו על הספר בהתרגזוּת רבּה.

“ספוּרי קורפוסקו” שלו ממשיכים את חוּט המסורת הספרוּתית העתיקה, זו של ספורי-מעשיות, מה שעושים אותם לחטיבה מיחדת במינה בספרוּת הצרפתי המודרנית.

תרפ"ט

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

על המשמר

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

מה גברה יללת התנים הלילה! נביחות-הכלבים מן הכפרים הקרובים התערבו עם נביחות כלביהם של הבדואים, החונים על הגבעה לא רחוק מגבול המושבה, וקול נהמם הולך הלוך וחזק. אף “ידידת השומר”1 אינה שקטה, וקריאותיה באות תכופות, כאילו היא מזהירה על השומרים: הכונו!…

אך הנה נשתתקה הנביחה. גם התנים, אחרי שהעירו את יללתם, ילל ויבּב בקול משונה המעורר זוָעה – נשתתקו גם הם. לעתים, עוד יתעורר אחד מהם ביללה ממושכה, והולך קולו ונבלע יחידי בעלטה, ושבה השתיקה על כל הסביבה הנרדמה.

בלאט, צעד אחר צעד, עושה אני את “ההקפה” הראשונה ובודק כל סימני הפרצות שציינתי לי לפנות ערב. הנשק בידי, ואנכי כוּלי עֵר לכל רשרוש קל, ועיני נטויות אל קבוצות השיחים והברקנים, ידידי הגנבים ואויבי השומרים, אשר על הבוּר. מאחורי שיחים כאלו יש אשר הגנבים יסתתרו וארבו להשומר לילות רצופים, מחכים לשעת-הכושר להתנפל עליו. עושה אני את דרכי, מגשש באפילה במשעול, וקוצי הבוּר דוקרים ברגלי, – לבי מנבא לי, כי הלילה הזה יתרחש איזה מקרה…

נשמעה שריקה. שריקתו של חברי היא, העומד על המשמר השני. הרחבתי את צעדי להתקרב עליו.

– מין הָדָא? (מי זה) – הרעים החבר בקול פתאומי.

– אנכי.

– מין? – שנה קול קריאתו, אבל בטון יותר שקט.

– אל תירא – הרגעתיו.

– אבל יש לחשוש – התרגז הוא – כששורקים לך – ענה! מבין אתה, או לאו?

השתקתיו והסברתי לו כי בכוָנה לא עניתיו, כי דומני, שמתרחש מה בסביבה, ומוטב שלא נשרוק הלילה כלל, כדי שלא ירגישו בנו. חברי מסכים ואומר:

– כן, אי-שקט בסביבה. לפני רבע שעה שמעתי על הגבעה בין אהלי הבדואים איזו תנועה, המולה, ואחרי-כן – ירידה בעמק; ודומני, שפניהם מועדות לשם, אל הכפר…

הפסקה של הקשבה.

– ואיזו מדורה שם בעמק?… נפּרד, נעשה “דוֹר” (הקפה)… עלינו הלילה לפקוח עינים…

כן, צריך לפקוח עינים. מן הידיעות שבאו אלינו למקוּטעין, אפשר לשער שיש איזו התעוררות חשאית בין ה“שבּאב” (השובבים, הבחורים) של הכפרים הקרובים וכנראה, גם ידידינו הבדואים השכנים עמם בדברים… דממה ואפילה, חושך ושממון-הקשבה… הקשבה עד כדי שעמום. – קורא אני לדמיוני, להשתעשע בו כמעט מתוך הקשבה.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.