מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
ריכמן, אק/"ח. (). מגפת החיוֹת. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-17. http://bybe.benyehuda.org/read/5962
MLA:
ריכמן, איוואן קרילוב / חנניה. "מגפת החיוֹת". פרויקט בן-יהודה. . 2018-01-17. <http://bybe.benyehuda.org/read/5962>
ASA:
ריכמן, איוואן קרילוב / חנניה. . "מגפת החיוֹת". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-17. (http://bybe.benyehuda.org/read/5962)

מגפת החיוֹת

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה ריכמן (מרוסית)

מוגש ברשות פרסום [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: רוסית

סוגה:


מַגֵּפַת הַחַיּוֹת / איוואן קרילוב, תרגם חנניה רייכמן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

מוּסַר-הָאֱלֹהִים, מַכַּת הַטֶּבַע – דֶּבֶר

מוּל כָּל אַחַת נִפְתַּח הַקֶּבֶר.

מַלְאַךְ-מִיתָה, בְּהָר וָגַיְא,

בְּחֶרְמֵשׁוֹ קוֹצֵר בְּלִי הֶרֶף.

עַל כָּל מִדְרָךְ – חָלָל וָטֶרֶף.

וְאַף יְצוּר שֶׁהוּא עֲדַיִן חַי,

רוֹאֶה עַצְמוֹ, רוֹעֵד מִשֶּׁבֶר

בְּצִפָּרְנֵי אֵימַת-הַדֶּבֶר.


מָה נִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי-כֹּל! הַפַּחַד הֶעֱבִיר

כָּל חַי עַל דַּעְתּוֹ. זְאֵב הָפַךְ נָזִיר:

אֵינוֹ טוֹרֵף כְּבָשִׂים אַף אִם נִתְּנָה הַיְכֹלֶת.

שׁוּעָל אֵינֶנּוּ שָׂם לִבּוֹ לְתַרְנְגֹלֶת:


הוּא מְעַנֶה נַפְשׁוֹ בְּצוֹם.

וּבֵין יוֹנִים, יוֹנֵי-הַתֹּם,

אֵין אַהֲבָה וְאֵין שָׁלוֹם.

בְּפֻרְעָנוּת כָּזֹאת, אַרְיֵה, מוֹשֵׁל הַיַּעַר,

הִזְעִיק כִּנּוּס חַיּוֹת דָּחוּף.

הֵן בָּאוּ בִּכְבֵדוּת, כָּל עוֹד נַפְשָׁן בַּגּוּף,

יָשְׁבוּ בְּדוּמִיָּה, בְּרֹב יָגוֹן וָצַעַר,

כִּתְּרוּ אֶת הָאַרְיֵה סָבִיב

וְאָזְנֵיהֶן כִּוְּנוּ אֶל פִּיו.


“רֵעַי!” – פָּתַח מַלְכָּן: "חָטָאנוּ!

אָשַמְנוּ וּבָגַדְנוּ וְתִעְתָּעְנוּ –

וְהָאֵלִים עָנְשׁוּ אוֹתָנוּ

בְּמַגֵּפָה רַבַּת-מָגוֹר.

חוֹבָה אֵפוֹא עַתָּה עַל גְּדוֹל פּוֹשְׁעֵי הָדוֹר

שֶׁמֵּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב יַקְרִיב עַצְמוֹ לָזֶבַח.

בְּזֶה נָעִיר לְרַחֲמִים

לֵב הָאֵלִים הַזּוֹעֲמִים.

מִי לֹא יֵדַע, אַחַי, עוֹד מִיָּמִים קְדוּמִים

מוֹפְתֵי קָרְבָּן-עַצְמִי, הָרְאוּיִים לְשֶׁבַח?

יְהִי כָּל פֶּה אֵפוֹא נָכוֹן

לְהִתְוַדּוּת עַל כָּל עָוֹן

שֶׁבִּשְׁגָגָה אוֹ בְּזָדוֹן.

לַחֲרָטָה, רֵעַי! רַק בָּהּ תִּקְוָת הַיֶּשַׁע!

מוֹדֶה אֲנִי – כִּכְלִי מָלֵא כְּלִמָּה –

כִּי גַּם אֲנִי לֹא חַף מִפֶּשַׁע!

הֵן לֹא כִּבְשָׂה אַחַת תָּמַה

טָרֹף טָרַפְתִּי בְּלִי אַשְׁמָה.

גַּם בְּרוֹעֵי-הַצֹּאן נָהַגְתִּי כְּרוֹצֵחַ.

הָיִיתִי בְּרָצוֹן עוֹלֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ –


אוּלָם מוּטָב הוּא שֶׁנִּשְׁקוֹל

פֹּה מַתְחִילָה פִּשְׁעֵי הַכֹּל –

וְהַחוֹטֵא הֲכִי-גָדוֹל –

אוֹתוֹ נַקְרִיבָה-נָא לְזֶבַח.

אָז בְּוַדַּאי נִזְכֶּה לְהַצָּלָה וָרֶוַח".

– “הוֹי, הַשַּׁלִּיט הַמְּהֻלֵּל!” –

אָמַר לַמֶּלֶךְ הַשּׁוּעָל:

"מַכֶּה אַתָּה עַל חֵטְא מֵרֹב חֶמְלָה וָחֶסֶד,

אַךְ הַאֲמֵן: לִבְּךָ נוֹקֵף אוֹתְךָ לַשָׁוְא.

אִם אֹזֶן לַמַּצְפּוּן נַטֶּה כַּאֲפַרְכֶּסֶת,

הֲרֵי סוֹף-סוֹף נִגְוַע כֻּלָּנוּ בָּרָעָב.

וְחוּץ מִזֶּה, שְׁמָעֵנִי-נָא אָבִינוּ:

** זֶה לַכְּבָשִׂים כָּבוֹד** גָּדוֹל,

אִם בְּטוּבְךָ אוֹתָם הוֹאַלְתָּ לֶאֱכוֹל.

וְעַד אֹדוֹת רוֹעִים – תְּחִנָּה אַחַת בְּפִינוּ:

הַכֵּם נָא עוֹד וְעוֹד, לַמְּדֵם עַד שֶׁיָּבִינוּ

כִּי עַל גִּזְעָם לִהְיוֹת עָנָו;

עַם-טֶפֶשׁ זֶה, חֲסַר-זָנָב,

עוֹד מִתְרַבְרֵב תָּמִיד עָלֵינוּ

וּמִתְיַמֵּר לִהְיוֹת מוֹשְׁלֵנוּ!"

וְכַשׁוּעָל דִּבְּרוּ שְׁאָר הַחַנְפָנִים:

בְּאֶלֶף טְעָמִים כְּלִילֵי-אֱמֶת-וָצֶדֶק

הֶרְאוּ, כִּי אֵין מַלְכָּם אָשֵׁם בְּשׁוּם פָּנִים –

וְאֵין בְּצִדְקָתוֹ שׁוּם כֶּתֶם וְשׁוּם סֶדֶק.

אֲזַי גַּם הַנָּמֵר, הַדֹּב וְהַזְּאֵב

עַל עֲוֹנוֹת קְטַנִּים הוֹדוּ בְּשֶׁבֶר-לֵב;

אַךְ תּוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת – סוֹדָן נִשְׁמַר הֵיטֵב:

עַל הַפּוֹשְׁעִים קָפְצָה שַׁכַּחַת,

וְעַל עֵדִים – מַחְלַת הַפַּחַד.


וְקִצּוּרוֹ שֶׁל הָעִנְיָן:

כָּל מִתְוַדֶּה הַמְּזֻיָּן

בְּצִפָּרְנַיִם אוֹ שִׁנַּיִם,

יָצָא טָהוֹר כְּטֹהַר הַשָּׁמַיִם –

לֹא רַק זַכַּאי, כִּי אִם קָדוֹשׁ

מִכַּף-הָרֶגֶל עַד הָרֹאשׁ.


בָּא גַם תּוֹרוֹ שֶׁל שׁוֹר. גָּעָה הַשּׁוֹר וַיּאמֶר:

"חָטָאתִי גַּם אֲנִי. בְּחֹרֶף דַּל-מָזוֹן,

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים, נִפְתֵּיתִי לְעָוֹן:

סָחַבְתִּי קְצָת חָצִיר מֵחֲצֵרוֹ שֶׁל כֹּמֶר".


אַךְ נִשְׁמְעוּ דְבָרָיו פָּרְצָה קְרִיאַת-חָמָס

מִפִּי כָּל דֹּב וּזְאֵב, נָמֵר וּבַרְדְּלָס:

"הוֹי, אֵיזֶה מִין שׁוֹדֵד! נָבָל! מִפְלֶצֶת רֶשַׁע!

הַיִתָּכֵן? לִזְלוֹל חֲצִיר זָרִים?

עַתָּה בָּרוּר, כִּי זֶה הַפֶּשַׁע

הֵבִיא אֶת כָּל הַיִסּוּרִים!

אוֹתוֹ אֵפוֹא נַקְרִיב לְזֶבַח, חֲבֵרִים –

אֶת הַפּוֹשֵׁעַ בַּעַל-הַקַּרְנַיִם!

אָז נִגָּאֵל מִמַּכּוֹתַיִם:

מִדֶּבֶר, עֹנֶשׁ מִשָּׁמַיִם,

וְגַם מִפְּגָם נַפְשִׁי כָּבֵד,

בּוֹ הִכְתִּימָנוּ זֶה הַזֵּד".


וְאֶת הַשּׁוֹר בִּן-רֶגַע דָּנוּ

וְהֶעֱלוּ עַל הַמּוֹקֵד.


וְכַךְ גַּם בַּחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית שֶׁלָּנוּ:

מַי שֶׁיּוֹתֵר שָׁקֵט –

בָּזֶה תּוֹלִים כָּל חֵטְא.

© כל הזכויות על התרגום שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה ריכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

ר' ברוך אידלמן

מאת חיים נחמן ביאליק (פרוזה)

קטעי פרוזה מן העיזבון

קטע א’

משנכנס האברך ברוך אחרי נשואיו לאכול מזונות בבית חותנו ר’ יעקב משה הזקן – הכל הרגישו, שנכנס עמו מין ריח דק ומעודן של “גבירות” לתוך הבית.

אמת, אף ר’ יעקב משה הזקן עשיר הוא בלי עין הרע, ועם זה תלמיד חכם וירא שמים הוא, מתרחק מן העסקים ועובד את ה’ כל ימיו – אבל מעמד ביתו ומנהגיו כמנהג בעל הבית פשוט בדורות הראשונים: בית פשוט, כלים פשוטים, מאכלים פשוטים, מנהגים פשוטים – הכל פשוט בתכלית הפשטות.

חדרי הבית, למשל, אף-על-פי שתשמיש מיוחד לכל אחד – בעצם אין ביניהם ולא כלום. מותר, בלי כל שמץ פגם, להחליפם זה בזה וליתן את של זה בזה. טלו משם את הכתלים החוצצים בין חדר לחברו – והכל יצטרף יפה לחדר גדול אחד בעל כלים מרובים, שמקצתם דומים זה לזה ומקצתם שונים זה מזה.

פתחים לכניסה – אף-על-פי שטרח הבנאי ועשאם שנים: פתח ראשון לבני הבית ופתח שני מאחוריו – לא טרח אלא בחנם. באמת הרי פתח ראשון סגור ומסוגר כל ימות החורף ואינו נפתח אלא בשעת דחק גדול: לפני ה“דוקטור”, רחמנא לצלן, או לפני ה“רבי” הקורוסטושובי, להבדיל. שאר כל אדם יוצא ונכנס דרך חדר הבשול ואינו חושש – מה בכך?

ומאימתי נפתח פתח ראשון לגמרי? בימים שלפני הפסח, מפני כבודן של מצות, שאין מכניסין את המצות לתוך ביתו של ר’ יעקב משה אלא דרך פתח ראשון, בפומבי ובהדר. ומשעה זו שתי דלתותיו עומדות פתוחות לרוחה כל ימות החמה וכל אדם יוצא ונכנס בפתח זה, הסמוך לו יותר. ופעמים שפתחים אלו משמשים אף קפנדריא לשכן קרוב.

הערה קטנה: פעמון לפתח אינו נוהג שם. אפשר להכנס בלא בשורה תחלה. ובחורף הרי לכך האצבעות משופות כיתדות, כדי שיקשקשו בהם על-גבי זכוכית החלון לפני כניסה.

קלעים לחלונות – למה הם? בקיץ, כשהחמה מטפטפת בחלון ואינה מניחה לישון שינת הצהרים, מגיפין את התריסים ודיו.

ורצפת הבית אינה משוחה בששר ואין עליה שטיחין, אלא נסריה מגולים בעין, כמו שהם מתחלת ברייתם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.