מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שרטוטים

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שִׂרְטוּטִים / שאול טשרניחובסקי

I

רַבִּים יֶאֱהָבוּ דְּמִי-נֶשֶׁף, כִּנְטוֹת פְּנֵי-הַשֶּׁמֶשׁ וְהִיא בָּאָה,

וְאָרְכוּ מֻטּוֹת-הַצֵּל, דּוֹעֲכוֹת קַרְנֵי-הָאוֹר.

נָחָה הָאָרֶץ וַתִּקְדַּר. וַתָּקָם גַּם עֵין-הָעֲרָבָה

צְבָעִים מַאֲלִיפִים, מְאֹד רַכִּים וּבְרִקְמוֹת-הַחֵן

בָּאִים, נֶאֱחָזִים בְּרִשְׁתוֹת-עֲרָפֶל וּגְוָנִים נֶחְפָּזִים

לִהְיוֹת פָּרוּשׂ עַל כָּל צְעִיף-הַדּוּמִיָּה וְהָרָז.

וְרֶגַע-הַכְּשָׁפִים כִּי יָבוֹא, וּבְלִבָּם נֵעוֹרוּ חֲלוֹמוֹת,

חֶזְיוֹן-הַיָּמִים מִכְּבָר, מְלֵאִים גַּעְגּוּעִים וָחֵן;

צָצִים וְעוֹלִים מִתְּהוֹמוֹת זֶה יָם-הַנִּשְׁכָּחוֹת זִכְרוֹנוֹת

רַכִּים, חֲבִיבִים מְאֹד, וְהֵמָּה מְדַבְּרִים לַלֵּב,

שִׂפְתֵי הַיֶּלֶד שִׂפְתֵיהֶם, וְאֵין לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם אַף רָגַע.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָבוֹא גַּם גַּל דְּמָעוֹת לֹא-קְרוּאוֹת וְשָׂם

מַחֲנָק לַצַּוָּאר וּמְחַשֵּׁב לְהִתָּלוֹת עַל רִיסֵי-הָעָיִן


אַךְ אָנֹכִי לֹא כֵן! חַיִּים אָהַבְתִּי וָאוֹר,

חֶרֶס-אֲרִיאֵל אִוִּיתִי וּמְאוֹר-הַיּוֹם בִּגְבוּרָתוֹ!

וּבְהִתְפָּרֵץ בְּחַלּוֹן חֶדְרִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר,

וַעֲלִיָּתִי, אִם קְטַנָּה וְאִם צָרָה מֵהָכִיל הַנְּגֹהוֹת,

דָּמְתָה לְהֵיכַל-הָאוֹר, יָם אוֹקְיָנוּס שֶׁל פָּז;

קַרְנֵי-הַנְּגֹהוֹת צוֹבְעוֹת וּמְחַיּוֹת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ נָגְעוּ,

עוֹבְרוֹת כַּחַשְמַל עַל זְהַב כְּרִיכוֹת שָׁל גֵיטֶה וְהוֹמֵר.

זָהָב זֶה שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה, וְכֶתֶם מֵאוֹפִיר מַכְשִׁירָיו,

בּוֹעֲרוֹת כְּגַחֲלֵי-אֵשׁ עֵינֵי תְמוּנָתוֹ שֶׁל הֶרְצְל.

הִנֵּה גַם זֹאת הַגֻּלְגֹּלֶת (בְּחֶדְרִי שֶׁלִּי, כִּמְדֻמֶּנִי,

אֶחָד זֶהוּ הָאוֹת: רוֹפֵא בֶּעָתִיד פֹּה גָּר) –

בַּת-צְחוֹק מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי עַצְמוֹתֶיהָ הַכְּתֻמּוֹת, כְּאִלּוּ

שְׂמֵחָה גַּם הִיא עַל הָאוֹר, נָהֲרוּ פָנֶיהָ מִגִּיל.


II

אַךְ מַה נִּפְלָאָה הַתְּמוּנָה הַזֹּאת, הַנִּשְׁקֶפֶת בְּחַלּוֹנִי!

אֵל שַׂגִּיא-כֹּחַ! הַיְקוּם רוֹחֵץ בְּאוֹרָה, בִּנְגֹהוֹת,

וְנָהֲרוּ פָנָיו, כִּפְנֵי נַעֲרָה נָאוָה בְּשַׂחֲקָהּ.

כְּשֵׁרַת-בָּרֶקֶת מַזְהִירָה יִנְהֲרוּ גַלֵּי-הַנֶּקָּר

לַגְבִּיל אֶת אַדְנֵי הָהָר; וְהָהָר עוֹטֶה אוֹר וְהוּא אֲוִירִי.

נִדְמֶה עוֹד רֶגַע וְקָם וְנִתַּק מִמְּקוֹמוֹ, וְעָלָה

וְנָסַק שָׁמַיְמָה הָהָר. וְהוּא נֹכַח חַלּוֹנִי, וְאַחֲרָיו

נִרְאֶה הַשֵּנִי, וְהוּא אָפֵל, וְיַעֳרֵי-אֹרֶן צַמַּרְתּוֹ.

פָּנָיו נִזְעָמִים כִּפְנֵי אִישׁ שָׂעִיר, שֶׁסָּמְרוּ שַׂעֲרוֹתָיו.

וְאַחֲרוֹן,אַחֲרוֹן עַל קְצֵה גְבוּל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ,

הַרְחֵק, הַרְחֵק מְאֹד, בַּמֶּרְחָק הָעוֹטֶה עֲרָפֶל,

הָר כֻּלּוֹ תְּכֵלֶת שָׁם נִשְׁקָף, מִתְלַכֵּד עִם עָבִים כְּחֻלִּים.

הוּא, הוּא הַר זֶה חִמַּדְתִּי, וְעֵינִי לֹא תִשְׂבַּע לִרְאוֹתוֹ!

וְהָיָה מִדֵּי אֲשׁוּרֶנּוּ – וְאֶזְכְּרָה תְּכֵלֶת אַחֶרֶת,

תְּכֵלֶת בַּת-חוֹרִין וְחַיָּה וּבֵין זְרוֹעוֹתֶיהָ חוֹבֶקֶת

אַפְסֵי מֶרְחַקִּים – וְאֵין גְּבוּל… נִמְתָּחִים שָׁמַיִם חֲדָשִׁים

לִהְיוֹת אַפִּרְיוֹן לְרֹאשִׁי; וְשֶׁמֶשׁ בַּת-נֵכָר מוֹפָעַת,

חֻמָּהּ גָּדוֹל מְאֹד, וְאוֹרָהּ מְעַוֵּר עֵינֵי רוֹאִים,

אוֹרָהּ מִתְפּוֹצֵץ בַּגַּלִּים, מִתְרוֹצֵץ בְּנִבְכֵי-הַמָּיִם,

הָיָה לְאַלְפֵי נִיצֹוצוֹת וּלְרִבְבוֹת שִׁבְרֵי-הַבָּרָק,

רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַחַמַּה, וּכְאִלּוּ יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת

לְקוֹל שִׁירַת גֵּאוּת-הַיָּם וּנְגִינוֹת הָרָזִים לִזְרָמָיו.

תַּחַת כַּף רַגְלַי תִּלְהַטְנָה שִׁכְבוֹת-הַחוֹל הָאֲדַמְדָּם.

שׁוּרִי! שָׁם יָבוֹא הַשַּׁחַף, עוֹלֶה וְיוֹרֵד בַּמָּיִם.

שָׁלוֹם לָךְ, שֶׁמֶשׁ וְיָם! הַאֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶת-יָוָן,

יָוָן, עֲרִיסַת הַנְּפָשׁוֹת הַיָּפוֹת אַף הָאַדִּירוֹת.

לֹא, כִּי תַּחַת זִיו זֶה, גַּעֲרוֹת-מִשְׁבָּרִים כָּאֵלֶּה,

צָצוּ מַנְגִּינוֹת הוֹמֵר, נוֹצְרוּ חֶזְיוֹנוֹת סוֹפוֹקְלֶס!

וְאָמְנָם בְּיָוָן אֲנִי! וְאִם זֶה הַיָּם – יָם הַשָּׁחוֹר,

שְׁמֵי מַמְלֶכֶת הַצַּארִים עַל רָאשֵׁי נִמְתָּחִים, – שְׂפָתַיִךְ,

שִׂפְתֵי-בַת-יָוָן, מַדְלִיקוֹת בְּעוֹרְקַי כָּל זִרְמֵי-הַדָּמִים,

אֵלֶּה עֵינַיִךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מַעֲבִירוֹת אוֹתִי עַל דַּעְתִּי,

נַפְשִׁי גֶחָלִים תְּלַהֵט, גַּם אָתְּ…

הַמְּעַט כִּי הַדְּיוֹ כְּבָר שָׁפַכְתִּי,

רֶגַע – וְהָיְתָה הַמְּנוֹרָה כְּלֹא הָיְתָה… וּבַעֲלַת-הַבַּיִת –

הִיא מֶה הָיְתָה אוֹמֶרֶת עַל אוֹדוֹת הַדֹּב, שֶׁמִּצָּפוֹן

בָּא וּמֵחוֹפֵי הַיָּם הַשָּׁחוֹר לְאַשְׁכְּנָז אָתָא

שֶבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּהַיְדֶּלְבֶּרְג זוֹ הָעַתִּיקָה?


הידלברג

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

הקוזקים של משיח

מאת נחום סוקולוב (פרוזה)

יודע אני אך אחד שהאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. הוא היה הרבי, שמספרים עליו, שהחזיק באורוותו סוס חגור ומוכן בכל רגע, והיה מפטמו בצימוקים ובשקדים, למען רכוב עליו לקראת המלך המשיח.

מדוע היתה אך האמונה ההיא אמונה שלמה, קוראי הפיקח? בוא ואלחש לך: בשביל שהרבי ההוא, “זכותו יגן עלינו”, היה מוציא מכיסו פרוטות או דינרים! דבר שאדם מוציא כסף בשבילו, אנו יכולים להאמין לו שהוא מאמין בו. אין אדם עשוי להוציא ממונו לריק.

ועוד אחת: כל עושה דבר זר כזה, חזקה שהבריות יצחקו עליו. הוא מקבל עליו גם את היסורין של בדחנות, שתתעלל בו – מכלל שהוא מאמין בדבר שהוא עושה!

איך שיהיה – הוא עושה דבר מה, ולוא גם יפטם סוס בצימוקים ובשקדים. הלא מגוחך הדבר – האין זאת? ואני אומר לכם: לתמימות ההיא אולי אנוד, אבל לא אתלוצץ בה, ואין צריך לומר שלא אכעס עליה.

ובבחינה ידועה, אחת היא לי מה אדם עושה. הרב מגריידיץ1, למשל, היה חושב, כי טוב לעשות הכנות להעמיד מזבח. הוא כתב וגם הדפיס ספר. הוא טרח, ובודאי הוציא גם סך מועט מכיסו, וגם קיבל על עצמו את הליצנות שהתלוצצו בו. הוא האמין!

יש ציונים שונים. היו “ציונים”, שסוסיהם היו מוכנים להם; היו “ציונים” של מזבח. כל מי שעושה דבר מה לפי דרכו, מוחזק שהיה מאמין.

סתם ביטוי שפתים, “לא לי ולא לך” – כמו שאומרים הבריות – רק אמירת איזה נוסח שגור בלי הנעת אצבע, איננה מוכיחה כלל שאדם מאמין באיזה דבר.

טרייטל החסיד, מכירי מאז, היה שמח תמיד כשהיה מגיע אל אני מאמין בביאת המשיח וכו'2. הוא הרגיש כי בעוד רגע יוכל לגמא את כוס יין שרף. כלתה התפילה!

זה הוא הטוב שבעיקרים – היה יובנַל החסידי ההוא אומר בשינונו הקוצקי.

פשוט כפשוטו – “משיח” היה לו: נוסח שאומרים בסוף התפילה, ולפעמים באמצעיתה.

כמה “טרייטילים” כאלה איכא בשוקא!

ואם הם באים אלינו בטענה, שאנו כופרים בביאת הגואל – בכל פינוק נפשנו ובכל רגש הנימוס ודרך הארץ שבנו, ישיאנו יצרנו לירוק בפניהם ואחרי רגע נשוב נינחם: אינם ראויים גם לירוק בפניהם!

קשה להגיד מה זאת: בערות, או עזות; או שגעון.

הוי רוח אפנו, משיח ה' – הבט נא אל הקוזקים שלך!


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.