מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שְׁנֵי הַפּוֹעֲלִים אֲשֶׁר הָרְסוּ לִרְאוֹת בַּמְעָרָה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

וְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם מִשָּׁבֵי הַגּוֹלָה יְסַפְּרוּ עַל קִבְרוֹת מַלְכֵי בֵּית דָּוִד כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי גְלוֹת הָאָרֶץ לֹא יָדַע אִישׁ מְקוֹם קִבְרוֹת הַמְּלָכִים אַיֵהוּ, כִּי בִּגְבֹר הַחֻרְבָּן בָּאָרֶץ נִשְׁכַּח הַמָּקוֹם מִלֵּב וַיֹּאבַד כָּל-זֵכֶר לוֹ.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיָּבֹא הַכֹּמֶר הַגָּדוֹל מִן הַגּוֹיִם הַמּוֹשְׁלִים בִּירוּשָׁלַיִם לִבְנוֹת לוֹ בֵית תְּפִלָּה. וַיִּשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים, וַיְצַוֵּם לְיַסֵּד אֶת-הַבַּיִת בְּאַבְנֵי הֶחֳרָבוֹת אֲשֶׁר בְּהַר צִיוֹן, עיר דָּוִד, הוּא מְקוֹם קִבְרֵי מַלְכֵי בֵּית דָּוִד לְפָנִים. וַיֵּלְכוּ שָׁמָּה שְׁנַיִם מִן הַפּוֹעֲלִים לְהַסִּיעַ אֲבָנִים, וַיְהִי הֵם מְרִימִים אֶבֶן אַחַת גְּדוֹלָה, וְהִנֵּה פִי מְעָרָה תַחְתָּהּ. וַיֹאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו; הָבָה נֵרְדָה אֶל הַמְּעָרָה וּנְחְפְּשָׂה בָהּ. אוּלַי נִמְצָא שָׁם מַטְמוֹן. וַיֵּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּרְדוּ בּפִי הַמְּעָרָה, וַיֵּלְכוּ בַּמְחִלָּה מִתַּחַת לָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ עַד אַרְמוֹן גָּדוֹל. וְהַאַרְמוֹן בָּנוּי עַל עַמוּדֵי שַׁיִשׁ וּמְצֻפֶּה כֶסֶף וְזָהָב, ְושֻׁלְחַן זָהָב עוֹמֵד בּו, וְשַׁרְבִיט זָהָב וַעֲטֶרֶת זָהָב עַל הַשֻׁלְחָן, וַאֲרוֹנוֹת אֶבֶן סְגוּרִים עוֹמְדִים שָׁם אִישׁ עַל-יַד אָחִיו, הֵם הָאֲרוֹנוֹת אֲשֶׁר נִתְּנוּ בָהֶם עַצְמוֹת מִלְכֵי יְהוּדָה, אָרוֹן לַמֶּלֶךְ, אָרוֹן לַמֶּלֶךְ. וַיַּהַרְסוּ שְׁנֵי הַפּוֹעֲלִים לָבֹא הָאַרְמוֹנָה פְנִימָה, וַתָּגַח פִּתְאֹם רוּחַ סְעָרָה וַתַּשְׁלִיכֵם מִפֶּתַח הָאַַרְמוֹן וָחוּצָה וַתַּפִּילֵם אָרְצָה, וַיִּשְׁכְּבוּ כְּמֵתִים עַד הָעָרֶב. עוֹד הֵם שׁוֹכְבִים וְהִנֵּה קוֹל בְּאָזְנָם:

“קוּמוּ, צְאוּ מִן הַמָּקוֹם, פֶּן תִּסָּפוּ.”

וַיִּתְחַזְקוּ לָקוּם, וַיֵּצְאוּ דְחוּפִים וּמְבֹהָלִים מִן הַמְּעָרָה וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לַכֹּמֶר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים.

וְשָׁם בִּירוּשָׁלַיִם אִישׁ יְהוּדִי חָסִיד, מֵאֲבֵלֵי צִיוֹן, רַבִּי אַבְרָהָם שְׁמוֹ. וַיִּשְׁלַח הַכֹּמֶר לִקְרֹא לוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ לְפֵשֶׁר הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאוּ הַפּוֹעֲלִים בַּמְּעָרָה.

וַיֹּאמֶר הֶחָסִיד:

“אֵין זֹאת כִּי-אִם מְעָרַת קִבְרֵי מַלְכֵי בֶית דָּוִד, וְלֹא טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים כִּי-יַהַרְסוּ זָרִים אֵלֶיהָ.”

וַיְּצַו הַכֹּמֶר וַיָּשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן אֶל פִּי הַמְּעָרָה וַיִּסְתְמוּהַ, לֹא הִשְׁאִירוּ בָהּ בִּלְתִי-אִם אֲרֻבָּה אֶחָת. וַיֵּעָלֵם כָּל-אֲשֶׁר בַמְּעָרָה מֵעֵינֵי אָדָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

אמת מארץ ישראל

מאת אחד העם (זכרונות ויומנים)


אחר שנים רבות שעברו עלי בהגיונות ודמיונות על דבר ארץ אבותינו ותחיית עמנו בה, זכיתי עתה סוף סוף לראות בעיני את נושא חלומותי, את ארץ הפלאות ההיא, המושכת אליה רבבות לבבות מכל העמים ומכל המדינות. כשלשה חדשים עשיתי בארץ. ראיתי את חרבותיה – שארית חייה לשעבר, התבוננתי אל מצבה האומללה בהווה, אך בייחוד שמתי לב אל העתיד, ובכל אשר התהלכתי היתה שאלה אחת נגד עיני תמיד: מה תקוותנו פה לאחרית הימים? האם מוכשרת עוד הארץ לשוב ולחיות, ואם מוכשרים בני ישראל לשוב ולהחיותה? – על שאלת הארץ לא כבד היה לי למצוא תשובה: די ללכת הלוך ונסוע בה ימים אחדים, לראות את הרריה ועמקיה, שדותיה וכרמיה, הנותנים פריים למרות כל עצלות הערביים, למען דעת, כי עוד לא נס לחה וככוחה אז כוחה עתה, לתת חיים ואושר לרבבות בניה, אשר ישובו אליה בלב שלם ובידיים חרוצות יעבדוה. אבל לעומת זה, לא נקל היה למצוא תשובה על שאלת ישראל, להביא במשפט את הכוחות הפועלים, ללמוד מן המעשים על עושיהם, עד כמה מסוגלים הם להביאנו עד המטרה הדרושה.

עתה הנה עזבתי את הארץ משאת נפשי, עזבתי בלב נשבר ורוח נכאה. דמיוני לא בן חורין הוא עוד עתה להגביה עוף כמלפנים, לא חלום נעים לי עוד הארץ ויושביה וכל מעשה שם, כי אם אמת מוחשית, המוגבלת בצורה ידועה ומורכבת מחזיונות ידועים, טובים ורעים, שאי אפשר לי להעלים עין מהם. מן האמת הזאת רוצה אני פה לגלות טפח – את הטפח היותר מכוער; רוצה אני לא להיות “כינור לשירי ציון”, להלהיב דמיון הקוראים ורגשותיהם על ידי ציורים נעימים – כינורות כאלה יש לנו כבר די והותר, המיישנים אותנו בזמירות יפות – כי אם כל חפצי, להפך, לעורר את אחי באהבת ציון משנתם המתוקה, להציע לפניהם, כעד ראיה, את החלק הרע אשר במהלך “התנועה”, למען ידעו לשפוט גם הם, אם מתאימות פעולותינו עתה לתכלית חפצנו, ואם אין לנו סיבה לדאוג לעתידות העניין, למרות החזיונות היפים אשר נפגשו כה וכה: גם שגיאה אחת תאַבּד לפעמים טובה הרבה, ואף כי שגיאות רבות ויסודיות…

                                    ***

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.