רקע
חיים נחמן ביאליק
שְׁנֵי הַפּוֹעֲלִים אֲשֶׁר הָרְסוּ לִרְאוֹת בַּמְעָרָה
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

וְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם מִשָּׁבֵי הַגּוֹלָה יְסַפְּרוּ עַל קִבְרוֹת מַלְכֵי בֵּית דָּוִד כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי גְלוֹת הָאָרֶץ לֹא יָדַע אִישׁ מְקוֹם קִבְרוֹת הַמְּלָכִים אַיֵהוּ, כִּי בִּגְבֹר הַחֻרְבָּן בָּאָרֶץ נִשְׁכַּח הַמָּקוֹם מִלֵּב וַיֹּאבַד כָּל-זֵכֶר לוֹ.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיָּבֹא הַכֹּמֶר הַגָּדוֹל מִן הַגּוֹיִם הַמּוֹשְׁלִים בִּירוּשָׁלַיִם לִבְנוֹת לוֹ בֵית תְּפִלָּה. וַיִּשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים, וַיְצַוֵּם לְיַסֵּד אֶת-הַבַּיִת בְּאַבְנֵי הֶחֳרָבוֹת אֲשֶׁר בְּהַר צִיוֹן, עיר דָּוִד, הוּא מְקוֹם קִבְרֵי מַלְכֵי בֵּית דָּוִד לְפָנִים. וַיֵּלְכוּ שָׁמָּה שְׁנַיִם מִן הַפּוֹעֲלִים לְהַסִּיעַ אֲבָנִים, וַיְהִי הֵם מְרִימִים אֶבֶן אַחַת גְּדוֹלָה, וְהִנֵּה פִי מְעָרָה תַחְתָּהּ. וַיֹאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו; הָבָה נֵרְדָה אֶל הַמְּעָרָה וּנְחְפְּשָׂה בָהּ. אוּלַי נִמְצָא שָׁם מַטְמוֹן. וַיֵּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּרְדוּ בּפִי הַמְּעָרָה, וַיֵּלְכוּ בַּמְחִלָּה מִתַּחַת לָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ עַד אַרְמוֹן גָּדוֹל. וְהַאַרְמוֹן בָּנוּי עַל עַמוּדֵי שַׁיִשׁ וּמְצֻפֶּה כֶסֶף וְזָהָב, ְושֻׁלְחַן זָהָב עוֹמֵד בּו, וְשַׁרְבִיט זָהָב וַעֲטֶרֶת זָהָב עַל הַשֻׁלְחָן, וַאֲרוֹנוֹת אֶבֶן סְגוּרִים עוֹמְדִים שָׁם אִישׁ עַל-יַד אָחִיו, הֵם הָאֲרוֹנוֹת אֲשֶׁר נִתְּנוּ בָהֶם עַצְמוֹת מִלְכֵי יְהוּדָה, אָרוֹן לַמֶּלֶךְ, אָרוֹן לַמֶּלֶךְ. וַיַּהַרְסוּ שְׁנֵי הַפּוֹעֲלִים לָבֹא הָאַרְמוֹנָה פְנִימָה, וַתָּגַח פִּתְאֹם רוּחַ סְעָרָה וַתַּשְׁלִיכֵם מִפֶּתַח הָאַַרְמוֹן וָחוּצָה וַתַּפִּילֵם אָרְצָה, וַיִּשְׁכְּבוּ כְּמֵתִים עַד הָעָרֶב. עוֹד הֵם שׁוֹכְבִים וְהִנֵּה קוֹל בְּאָזְנָם:

“קוּמוּ, צְאוּ מִן הַמָּקוֹם, פֶּן תִּסָּפוּ.”

וַיִּתְחַזְקוּ לָקוּם, וַיֵּצְאוּ דְחוּפִים וּמְבֹהָלִים מִן הַמְּעָרָה וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לַכֹּמֶר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים.

וְשָׁם בִּירוּשָׁלַיִם אִישׁ יְהוּדִי חָסִיד, מֵאֲבֵלֵי צִיוֹן, רַבִּי אַבְרָהָם שְׁמוֹ. וַיִּשְׁלַח הַכֹּמֶר לִקְרֹא לוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ לְפֵשֶׁר הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאוּ הַפּוֹעֲלִים בַּמְּעָרָה.

וַיֹּאמֶר הֶחָסִיד:

“אֵין זֹאת כִּי-אִם מְעָרַת קִבְרֵי מַלְכֵי בֶית דָּוִד, וְלֹא טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים כִּי-יַהַרְסוּ זָרִים אֵלֶיהָ.”

וַיְּצַו הַכֹּמֶר וַיָּשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן אֶל פִּי הַמְּעָרָה וַיִּסְתְמוּהַ, לֹא הִשְׁאִירוּ בָהּ בִּלְתִי-אִם אֲרֻבָּה אֶחָת. וַיֵּעָלֵם כָּל-אֲשֶׁר בַמְּעָרָה מֵעֵינֵי אָדָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

המלצות קוראים
תגיות