(ליום הנחת אבן-הפנה לאוניברסיטה)

הפרופ. חיים בן עוזר ויצמן נולד בעשרים ושבע לנובמבר 1874 בעיר קטנה מוטילה, פלך הורודנא. העירה מוטילה יושבת בין הבצות הגדולות אשר בפוליסיה (“בארץ בצה עריסתך עמדה” – כאמור במגילת התהלה שהגישו לפרופ. ויצמן, מאת אנשי יהודה ויושבי ירושלם"), והיא קרובה לעיר פינסק. אביו היה סוחר ביערות, מנכבדי הסוחרים, השולחים רפסודותיהם לחו“ל, עד ארבע עשרה שנה חנך את בנו חיים בחדרים, והנער קבל חנוך עברי רגיל, נאמן אל המסורה הישנה. וילמוד תנ”ך וגפ“ת. בן ארבע-עשרה מסרוהו הוריו לבית הספר הריאלי בפינסק, שבו גמר את חק למודיו בהצטינות. את השכלתו הגבוהה קבל באוניברסיטאות מחוץ לגבולות רוסיה. הוא שמע לקח בשרלוטנבורג, למד באוניברסיטה הברלינית, ואת התואר דוקטור קבל באוניברסיטה בפרייבורג. הספר אשר כתב, כנהוג, להגן על זכותו לקבל את תואר הכבוד הזה (דיסירטציה בלעז) מתח עליו עיני החכמים, וכבר ראו שהצעיר הזה לא אחרון יהיה מקומו בקהל אנשי המדע, וכחו יהיה גדול “לדעת ולהבין יסודי יצוריו, לבוא עד חקר כח דומם וצומח”. כמו שאמרו בעלי המגילה הנזכרת, כי המקצוע שלו היה חכמת הכימיה והוא נעשה כמעין המתגבר. בן עשרים ושמונה שנה היה הד”ר ויצמן כאשר עבר בשנת 1902 לג’יניבה אשר בשוויץ המדינה, ונתקבל שם בתור מורה-הוראה באוניברסיטא, שקורין פריוואט-דוצנט. שמו הולך ומתפרסם לתהלה בקהל אנשי המדע, ואך שנתים נשאר בג’יניבה. בשנת 1904 נקרא למדינת בריטניה, והאוניברסיטה המהוללה במנשסטר נתנה לו להשמיע את שעוריו שמה, ג"כ בתור פריוואט-דוצנט, על אודות הכימיה האורגנית, ובמשרה זו נשאר עד שנת 1913. ידיעותיו הרבות ותגליותיו השונות במקצוע המדע הרבו והגדילו את כבודו, ובשנה ההיא נמנה באוניברסיטה המנשסטרית לפרופיסור קבוע למקצוע הכימיה הביאולוגית. הפרופ. ויצמן כבר פרסם כחמשים עבודות מדעיות, באנגלית ובגרמנית, מלבד העבודה הדוקטורית שלו בגרמנית, ומלבד התגליות הצבאית שלו, שכמובן לא נתפרסמו עוד. לרגלי התגליות האמורות עבר ללונדון בראשית המלחמה הנוכחית, והוא נושא משרה נכבדה אצל הממשלה הבריטית, משרת יועץ (קנסולטנט) לכימיה על יד הימיה האנגלית ובמשמרתו זו הוא רשום עד היום.

האם יש צורך לדבר על ערכו של הפרופ. ויצמן בתור ציוני, על המקום הנכבד שהאיש הגדול הזה תופס בהסתדרות הלאומית שלנו? שמו של הפרופ. ויצמן מנסר בעולם הציונות כמעט מראשית התנועה הזאת במערב אירופא. מן הקונגרס השני לא נפקד מקומו של הד“ר ויצמן אף באחד הקונגרסים ותמיד ראינו אותו בשורות הראשונות של התנועה, של העבודה יחד עם מרטין בובר ועם ברטהולד פייויל הוא מיסד את הפרקציה הדימוקרטית, זו הכתה העממית מבין צעירי הציונים, שהדגישה את ערך העבודה הקולטורית בתוך התנועה הלאומית. מבין הכתה העממית הזו יצאה הדרישה ע”ד יסוד הוצ' ספרים על יד ההסתדרות, והעבודה בא“י במקצוע החנוך מצאה לה תמיד תומכים ועוזרים בקרב בני הקבוצה הזאת, שהד”ר חיים ויצמן היה אחד מחבריה היותר אקטיביים, היותר בקיאים במצב הענינים, ושהמסורת העממית היתה יותר קרובה ללבבו. משנת 1907 היה תמיד ראש הועדה התמידית בכל הקונגרסים, ומפני חרב לשונו ובריאות הגיונו וטוהר לבו פחדו תמיד מתנגדיו בקהל תופשי ההסתדרות הציונית, בפרט אשר בשנת 1906, בקר את ארץ ישראל, ועין בעין ראה את הנעשה. לועד הפועל של ההסתדרות נבחר בשנת 1911, יחד עם הד"ר הנטקה ואחרים, כאשר ההתנגדות אל קלן ושיטתה נחלה נצחון אחר נצחון.

ואך החלה המלחמה ופרופ. ויצמן, כאמור, התישב בלונדון, התחילה עבודתו הפוליטית ברוח הציוניות. בספטמבר 1914, תיכף אחר המלחמה על המרן, היו דבריו אל מר בלפור, שהיה מכירו עוד ממנשסטר, מקום שבלפור היה נבחר אל הפרלמנט, כי העם היהודי לא ישפוך את דם בניו במלחמה העולמית הזו, מבלי אשר יבוא על שכרו בתור עם. הפרופ. ויצמן אסף אליו באנגליה כחות אחדים וביניהם הכי נכבדים: הר"ן סוקולוב ואחד העם, והשתמש בכחו המוסרי והמדעי בספירות הממשלה הבריטית לפעול לטובת הציוניות. עבודה ענקית, שלא הרפה ממנה אף רגע, עבודה מדינית ודיפלומטית היתה על שכם הפרופ. ויצמן במשך כל השנים האחרונות האלה. משא-ומתן בלתי-חדל נהל, וישר אל רוזנים “בכפם גורל ארצות, ואלהי ישראל חי, שומר בריתו אתנו, הופיע על עצתו”, ואחרית הנצחון היתה הדקלרציה הגדולה של בריטניה הגדולה. וכיום הזה זכה הפרופ. ויצמן להניח בעצם ידו את אבן הפנה לבנין האוניברסיטה העברית בירושלם, – זה הבנין אשר עליו חלם הפרופ. הרמן-צבי שפירא המנוח, זה הבנין משאת נפשו וחזון רוחו של הפרופ. חיים בן עוזר ויצמן.

אשרי העם שבנים כאלה לו! אשרי יולדתו!