מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בֶּרֶ'לֶה חוֹלֶה

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּמֶּה מְנַגְּבִים וּבַמֶּה אֵין מְנַגְּבִים פָּנִים שֶׁרָטָבוּ?

– מְנַגְּבִים בְּמַפָּה, בִּנְיָר, בִּסְמַרְטוּט שֶׁעַל גַּב הָרִצְפָּה,

בְּשַׁרְווּל הַבֶּגֶד, בְּקַשׁ, לְרַבּוֹת שְׂרוֹךְ וְאַנְפִּילָאוֹת –

דִּבְרֵי בֶּרֶ’לֶה-בּוץ; וְיַבְדּוֹכָה אוֹמֶרֶת: בַּאֲלוֹנְטִית.

נִתְקַשּוּ בְּאוֹתָהּ שְׁאֵלָה, מְנַצְּחִים זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה, –

וַהֲלָכָה כְּיַבְדּוֹכָה! אֶלָּא שֶׁזּוֹ קַיְמָא לָנוּ:

דִּבְרֵי הֲלָכָה לְחוּד, וּלְחוּד שׁוֹטֵף זֶרֶם הַחַיִּים.

וְאִם בִּגְדוֹלִים הַדִּין כָּךְ, הֲרֵי קַל-וָחֹמֶר בִּקְטַנִּים.

יוֹשֵׁב בֶּרֶ’לֶה “בּוּץ” (כִּנּוּי שֶׁל חִבָּה כִּנּוּהוּ),

יוֹשֵׁב עַל גַבֵּי הַסַּפְסָל, וְעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת מְשׁוֹטְטוֹת

אָנֶה וָאָנָה בַּחֶדֶר לִרְאוֹת, מַה יֵעָשׂ בַּפִּנּוֹת.

וְנִמְצָא לוֹ בְּהֶסַּח-הַדַּעַת מַמְתָּק מִשׁוּפְרָא-דְשׁוּפְרֵי:

חֲתִיכָה קְטַנָּה שֶׁל כַּרְכָּשׁ, גְּנוּבַת הֶחָתוּל הַזּוֹלֵל.

גָּנוֹב גְּנָבָהוּ – וְנִתְפַּשׂ וְהָחְרַם מִלָּבֹא בַּקָּהָל,

וְחָתוּל זֶה בְּצֵידוֹ לֹא זָכָה –

וּבֶרֶ’לֶה מָצָא הַכַּרְכָּש.

וְיָדַע הַבָּחוּר הַנָּאֶה, שֶׁלֹּא דַעְתּוֹ – דַּעַת הַגְּדוֹלִים.

מוֹחִים יִהְיוּ בְּיָדוֹ (וְאֵין חָכָם מִבַּעַל-נִסָּיוֹן),

תּוֹקֵף עָלָיו אָז יִצְרוֹ וְכָל מַעְיָנָיו וְהִרְהוּרָיו,

כֵּיצָד יִהְיֶה זוֹכֶה מֵאוֹתוֹ הַהֶפְקֵר? – וְלֹא שָׁעָה

לְדִבְרֵי יַבְדוֹכָה אוֹמַנְתּוֹ, כְּשֶהִיא מְזָרַזְתּוֹ לִתְפִלָּה:

"יָקָם-נָא בֶּרֶ’לֶה-בּוּץ וִיקַיֵּם תְּפִלָּתוֹ שֶׁל בֹּקֶר!

בֶּרֶ’לֶה! בֶּרֶ’ל, עֲמוֹד לִנְטִילַת-יָדַיִם וּ’מוֹדֶה'!

וְהֵיכָן הַטַּלִּית הַקְּטַנָּה? שֶׁקֶץ רַע שֶׁכְּמוֹתוֹ…

אֵלֶּה הֵם דְּבָרַי יוֹם יוֹם; מִתּוֹךְ הַכָּאָה יִתְפַּלֵּל.

גָּדֵל אַתָּה לִשְׁמַד, חֵי רֹאשִׁי! – בּוּר וְעַם-הָאָרֶץ…

קוּמָה! מָה אַתָּה – גּוֹי?! שֵׁד! – אַל יַחְשָׁב לִי אֵל לַחֲטָאָה"…

מִהֲרָה לְהַצְלִיב בְּיָדָהּ יַבְדּוֹכָה אוֹמַנְתּוֹ הַזְּקֵנָה,

(שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנָה שִׁמְּשָׁה בְּבָתֵּי יְהוּדִים

וְעָמְדָה עַל כָּל דִּין וָדִין וְהֵטִיבָה לְדַבֵּר “יְהוּדִית”).

הָיְתָה לוֹ שָׁעָה לְבֶרֶ’ל! נִפְתְּחָה דֶּלֶת-הַחֶדֶר,

נִכְנַס אוֹמֶלְקָה הַשּׁוֹמֵר – הוּא, וּמַגָּפָיו וּמַקְלוֹ,

נוֹתֵן שָׁלוֹם וּמְקַבֵּל מֵאֵת שׁוֹשְׁבִינָתוֹ יַבְדּוֹכָה.

שָׁלַח בּוֹ בֶּרֶ’לֶה עֵינָיו מְאִירוֹת וְסַקְרָנִיּוֹת כְּאֶחָת.

נָתַן אוֹמֶלְקָה מִשְׁקָפָיו בַּקָּטָן וְשָׁהָה וְגָזַר:

– בָּחוּר נָאֶה מְאֹד! אוֹ לִסְטִים יִהְיֶה אוֹ יִשְׁלַח

יָדוֹ בִּגְנֵבָה!" – כַּלֵּךְ-לָךְ! – מִתְוַכְּחָה יַבְדּוֹכָה וְעוֹנָה;

– לָאו גַּנָּבֵי נִינְהוּ – רַמָּאִים! כְּלוּם לֹא יָדַעְתָּ דַּרְכֵיהֶם?

מוּטָל בַּעֲרִיסָה, הֲרֵי לָךְ: אִם מִשֶּׁלָּהֶם – רֹאשׁוֹ פּוֹנֶה

לִרְאוֹת, הֲיֵשׁ מִי לְרַמּוֹת; וְאִם מִשֶּׁלָּנוּ – אֶת כַּפָּיו

פוֹרֵשׂ לִצְדָדִין; הַאֵין לוֹ לִזְכּוֹת בַּמָּה מִן הַהֶפְקֵר?" –

וְכֵוָן שֶׁסִּלְּקָה יַבְדּוֹכָה אֶת הַשְׁגָּחָתָהּ, וּבֶרֶ’ל

הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, – מִיָּד טָס עַל הַמְּצִיאָה וּבְלָעָהּ.

קַלּוֹת וּמְהִירוֹת רַגְלֵיהֶם שֶׁל נִשְפֵי-חֳרָפִים חַשָּׁאִים,

רוֹעֵד וּמְפַרְכֵּס לוֹ נִים שֶׁל עַצְבוּת קְדוֹשָׁה וּצְנוּעָה.

לֹבֶן הָאָרֶץ מַכְחִיל וּפְנֵי חַמָּה גְּדוֹלָה מַאְדִּימִים.

דּוֹמָה לְבַעַל, שֶׁפּוֹרֵשׁ מֵעַל בַּת-זוּגוֹ לְעוֹלָם,

פִּתְאֹם זוֹכֵר מִתּוֹךְ קְרִירוּתוֹ חֶסֶד נְעוּרֶיהָ,

לוֹחֲשִׁים פָּנָיו – וְהִיא פָּנֶיהָ חִוְּרִים, מַשְׁחִירִים…

וְכִתּוֹת-כִּתּוֹת שֶׁל עָבִים קַלִּילִים, כְּחַלְחַלִּים-אֲפוֹרִים

צָפוֹת וְעוֹלוֹת מִתּוֹךְ מֶרְחַבְיָה זְהַבְהַבָּה-חִוֶּרֶת,

כְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶן הֲמוֹנִים וַעֲלֵיהֶם נִטְפָּלִים אֲחֵרִים

לְמַלֵּא כְּנַף תֵּימָן וָיָם. נִצְמָדִים מְקַבְּלִים הֵם צוּרַת

כָּנָף – כְּנַף-עֲנָקִים שֶׁל צִפּוֹר פֶּלִאי, מַאֲפִילָה

עַל הַשָּׁמַיִם, וְעַל תְּחוּם הַכְּפָר וְעַל כָּל בָּתָּיו.

שׁוֹקְטִים הֵם וְנִרְאִים לְךָ בַּיִת וּבַיִת עַל גַּגּוֹ,

עַל חַלּוֹנוֹתָיו וְעַל אִצְטְבוֹתָיו כְּחַיִּים.

דִּירָה קְטַנָּה הֲרֵי לָךְ: חַלּוֹנוֹתֶיהָ פְּעוּטִים,

כּוֹפֵף עָלֶיהָ זֶה גַּגָּהּ וְסוֹפֵי שִׁפּוּלָיו נִגְרָרִים

אַחַר כְּלוֹנְסוֹת כְּתָלֶיהָ, הַשׁוֹמְרִים מִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת.

דָּמְתָה לִזְקֵנָה כְּמוּשָׁה לְאַחַר שִׁשִּׁים, הַיּוֹצֵאת

בְּסוֹפֵי-קַיִץ גַּם הִיא לִתְלֹש לָהּ כַּרְפָּס בַּגִּנָּה,

כְּפוּפָה וַעֲקוּמַת-הַגַּב, וְעֵינֶיהָ טְרוּטוֹת וְדוֹמְעוֹת.

וְהִנֵּה גַם “גַּבַּאי” –הַבָּתִּים: פָּרוּשׁ וְנִבְדָּל לְפִי כְּבוֹדוֹ,

יוֹשֵׁב בְּהַרְחָבַת-הַדַּעַת, וְיֵשׁ בִּישִׁיבָתוֹ קְצָת שְׁכִיבָה,

מַבְלִיט כְּתָלָיו וְחוֹבֵשׁ לְרֹאשׁוֹ גַּג רְעָפִים חֲדָשִׁים,

עֵינָיו-חַלּוֹנוֹת מַשְׁקִיפוֹת מִתּוֹךְ חִיּוּךְ חָבוּי וּמְרַקֵּד,

כְּאוֹמֵר: “הֲרֵינִי לִפְנֵיכֶם!” – וְהַבַּיִת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מֶה חָצוּף!

כְּתָלָיו לַבְנוּנִים מָגְבָּהִים, וּפְאַת-גַגּוֹ נְמוּכָה לְפִי עֶרְכּוֹ,

מֵצִיץ מִכָּל זְכוּכִיּוֹתָיו מִתּוֹךְ גּוֹנֵי גְּוָנִים הַשֶּׁמֶשׁ.

נִטְפָּל הוּא לְהַ“חֶבְרָה הַלְּבָנָה” בִּכְפָרוֹ מִסְּתָמָא;

הִנֵּה מִצְנַפְתּוֹ עוֹטֶרֶת אֶת פַּדַּחְתּוֹ, וְנִרְאִים

מִצְחוֹ הַבּוֹלֵט וּשְׁתֵּי עֵינָיו הַקּוֹדְחוֹת, הַחֲצוּפוֹת.

עוֹמֵד לוֹ אָסָם בַּצַּד עַל מַסַּד אֲבָנִים לְבַנְבַּנּוֹת,

רָהִיטֵי כְּתָלָיו שְׁקַעֲרוּרִים: זֶה בּוֹלֵט, זֶה יוֹצֵא, זֶה נִכְנָס.

גַּגּוֹ מְדֻלְדָּל וְטָרוּף מֵחֲמַת הָרוּחוֹת הַשּׁוֹלְטוֹת,

צְבָתִים לְכָאן וּלְכָאן, אֲלֻמָּה-אֲלֻמּוֹתַיִם,

מַבִּיט בְּחַלּוֹנוֹת אֲטוּמִים בְּבוּז וּבְדַעַת נִזְחַחַת

מַמָּשׁ כְּפִרְחֵי-הַפְּקִידוּת – כְּפָקִיד קָטָן שֶׁל דֹּאַר

מְגַדֵּל-בְּלוֹרִיתוֹ, בְּצַוָּארוֹן, וּפָנָיו – בֶּהָרוֹת וַחֲטָטִים;

שׁוֹלְחָה לוֹ עֵינֵי אוֹר בְּמַבַּט אֲלַכְסוֹן עוֹד דִּירָה

קְטַנָּה וּשְׁטוּפַת אוֹר-שֶׁמֶשׁ, כְּעַלְמָה נִשֵּׂאת זוֹ הַשָּׁנָה:

חֵן בְּתוּלֶיהָ עָלֶיהָ וּרְוַת אַהֲבָה פָּרְחָה, בָּגָרָה,

וְסָבוּר אַתָּה, שֶׁאוֹתוֹ הַבִּנְיָן מְשַׁמֵּשׁ “שַׂר-מֵאָה”.

מַכִּיר רוֹמְמוּת כְּבוֹדוֹ הוּא נִבָּט מִתַּחַת לְמִצְנַפְתּוֹ,

אֶפֶס שְׁמוּרוֹתָיו, שֶׁכָּבְדוּ מִבִּסּוּמֵי יוֹם יוֹם, בּוֹ בָּגְדוּ,

לְלֹא הַפִּיל אֵימָה. כִּי כֵן חֲצָאֵי אֶשְׁנַבָּיו מוּגָפִים;

צְבָתִים, מַקִּיפִים אֶת גַּגּוֹ, סְמוּכִים לְכָל חַלּוֹנוֹתָיו,

וַאֲלֻמּוֹתָיו הַנּוֹשְׁרוֹת כְּגַבּוֹת-עֵינַיִם עֲבֻתּוֹת.

וְהוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ לוֹ מַעֲמָד הַלַּיִל בַּכְּפָר, וְהַבָּתִּים

פּוֹשְׁטִים צוּרָה וְלוֹבְשִׁים, עַד אֵין בָּם עוֹד לְהַכִּיר כְּבָר

וּבְיַחַד עִם מְאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם כָּבוּ הַמְּאוֹרוֹת בְּעֵינֵי

בֶּרֶ’לֶה בּוּץ וְנִשְׁתַּתֵּק, וַיֶּחֱרַד לֵב קְרֵינָה לִבְנָהּ זֶה.

עָמְדָה מִסְתַּכְּלָה בְּעֵינָיו, לַשָּׁוְא שִׁדּוּלֶיהָ וְחִבָּתָהּ!

מְאוּמָה לֹא טָעַם וְלֹא שָׁת לֵב לַמַּמְתַּקִּים וְלַכְּעָכִים;

כָּכָה שָׁכַב בְּמִטָּתוֹ וְקָם מִתּוֹךְ שֵׁנָה חֲטוּפָה,

בּוֹכֶה, וְנֶאֱנָח, וּבוֹעֵר מִתּוֹךְ אֵשׁ פְּנִימִית אוֹכַלְתּוֹ.

כָּכָה עָבַר הַלַּיִל לִקְרֵינָה לְלֹא שְׁעַת-מַרְגּוֹעַ,

כָּלוֹת עֵינֶיהָ לְאוֹר יוֹם, לִתְשׁוּבַת אִישָׁהּ הַבַּיְתָה

וְנִמְלְכָה עִמּוֹ; סוֹף סוֹף שָׁמְעָה קוֹל צְעָדִים – וַתִּשְׂמַח.

נִכְנְסוּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח שְׁתֵּי נָשִׁים מְקַבְּצוֹת נְדָבוֹת,

דַּרְכָּן הָיָה בְּכָךְ, לְהַכְנָסַת-כַּלָּה אָסָפוּ:

הִנְדָּה שַׁמָּשִׁית הִיא זוֹ, וְ“הַיְּהוּדִית הַשְּׁחוֹרָה” מְלַוָּתָהּ,

שָׁפְכָה בְּאָזְנֵי הַבָּאוֹת מְרִי-שִׂיחָהּ הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה.

עָנְתָה הַיְּהוּדִית הַשְּׁחוֹרָה וְקוֹלָהּ – קוֹל עָבֶה, קוֹל אִכָּר

(גְּבוֹהָה וְרָזָה מְאֹד, וּשְׁחוֹרָה וְלֹא נָאוָה הָיָתָה):

– "שִׁמְעִי וְכֵן תַּעֲשִׂי, קְרֵינָה: יֻקַּח לַנַּעַר מְעַט מַיִם,

מַיִם, שֶׁקָּדְשׁוּ בְּכֶלִי, וְשַׁעֲוָה מִנֵּר שֶׁל מִיקוֹלָה;

מִשְׁחִי אֶת מִצְחוֹ בְּשַׁעֲוָה, תְּנוּךְ-אָזְנוֹ, חָזֵהוּ וְגַבּוֹ,

וְהָיָה הַפֶּגַע כְּלֹא הָיָה, כִּבְיָד יוּסַר מֶנּוּ, חֵי-נַפְשִׁי!"

קָפַץ רֻגְזָהּ שֶׁל הִנְדָה שַׁמָּשִׁית לְשֵמַע כָּל אֵלֶּה

וְדִבְּרָה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים בְּאָזְנֵי הַיְּהוּדִית הַשְּׁחוֹרָה:

– "תָּמִיד אַתְּ קוֹפְצָה בְּרֹאשׁ! אַךְ אַתְּ – וְאֵין בִּלְתֵּךְ לָדַעַת!

מַיִם קְדוֹשִׁים וְנֵר שֶׁל מִיקוֹלָה – הֲרֵי לָךְ סְגֻלָּה?!

“מָשָׁל לִלְבִיבוֹת שֶׁל בַּד!” – קְרֵינָה, יוֹנָתִי תַּמָּתִי,

נַפְשֵׁךְ אִם חֲרֵדָה אֶל בְּנֵךְ – לִדְבָרַי שִׁמְעִי וְכֵן תַּעֲשִׂי.

שַׁאֲלִי אֶת צִפָּה הַפִּסְחִית וְתִשְׁמְעִי מַה יֵּשׁ בְּפִיהָ:

יֵשׁ לָהּ לְצִפָּה זוֹ אָח וְהוּא יוֹשֵׁב בְּ“מִצְרַיִם הַקְּטַנָּה”,

וְאִשָּׁה לוֹ לָקַח מִשָּׁם – בַּת-בִּתּוֹ שֶׁל חֶמֶלֶה לָקָח

(אוֹמְרוֹת הַבְּרִיּוֹת: “מֵיטַב הַסִּירִים לַגָּדוֹל בַּחֲזִירִים”),

וְיֵשׁ לוֹ, בָּרוּךְ-הַשֵּׁם, חֲנוּת-מַכֹּלֶת, וְאוֹמְרִים

עָתִיד הוּא לִהְיוֹת “גְּבִיר” וּמָקוֹם כְּבָר קָנָה בַּמִּזְרָח,

מָכַר לוֹ דָּן אֶת שֶׁלּוֹ, כִּי יָצָא לְקָמִנְקָה לָגוּר,

וַאֲחוֹתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ לָהּ בֵּן – וּשְׁנַיִם כְּבָר מֵתוּ עָלֶיהָ –

לֹא עֲלֵיכֶם, קְרֵינָה! – וַחֲרֵדָה הִיא אֶל הַנַּעַר.

בְּ“קוּזְמָה-דֶמְיַן”1 הָיוּ פֹּה וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת הַיֶּלֶד,

וְאֶזְכֶּה כֵן לִרְאוֹת אֶת בְּנִי מֶנְדֶּלִי נִכְנָס לְחֻפָּה.

מַה-לָכֶם אַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים? – אָמַרְתִּי, וְעָשׂוּ כְּמִצְוָתִי –

יִמְצְאוּ זוּגוֹת, אַרְבָּעָה זוּגוֹת חֲתָנִים וְכַלּוֹת,

שֶׁאֲבוֹתֵיהֶם חַיִּים בֵּין מִצַּד חָתָן בֵּין מִצַּד כַּלָּה,

וְלָקְחוּ מִכָּל זוּג וְזוּג, מֵאַרְבַּעַת הַזּוּגוֹת יִקָּחוּ,

עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ גֵּרָה: אַרְבָּעָה מַטְבְּעוֹת שֶׁל כָּסֶף,

יִתְּנוּ הַכֶּסֶף לְצוֹרֵף, וְיַעֲשֶׂה עָגִיל לַנָּעַר,

וְיִשָּׂא עָגִיל שֶׁל כֶּסֶף – סְגֻלָּה לַאֲרִיכוּת שֶׁל יָמִים –

עָגִיל שֶׁל כֶּסֶף עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית כָּל יָמָיו".

חָרְדָה קְרֵינָה לִשְמוֹעַ הַדְּבָרִים, כִּי כְּבָר שְׁנֵי בָּנֶיהָ

מֵתוּ עָלֶיהָ גַּם הֵם, וּבְשָׂפָה רָפָה עָנָתָה:

– “לִשְׁאוֹל בָּרוֹפֵא אָמַרְתִּי, וְיָבֹא אִישִׁי וִיבַקְּשׁוֹ”

קָפַץ עָלֶיהָ רֻגְזָהּ שֶׁל אוֹתָהּ “הַשְּׁחוֹרָה” וְאָמְרָה:

– רוֹפְאִים – רוֹפְאֵי-אֱלִיל! כְּלוּם מֵבִין הָרוֹפֵא בְּמַחֲלוֹת?

מוֹדָה לְדוֹקְטוֹר כַּיּוֹם! כְּלוּם יָדְעוּ לְפָנִים מַה-דּוֹקְטוֹר?!

אוֹתוֹ רוֹפֵא מָה עוֹשֶׁה? אִמְרִי נָא אַתְּ? מַה הוּא עוֹשֶׂה?

בָּא הוּא וְכוֹתֵב הוּא סַמִּים – מְאוּמָה לֹא יַעֲשׂוּ – כּוֹתְבִים!

וְכִי כְּבָר פַּסּוּ בַּכְּפָר יַדְעָנִים וְיוֹדְעוֹת לְחָשִׁים?!

וְהֵיכָן טָרָס, וְאֵיפֹה כְרוּשְׁטְשׁ, וְהַ“וּוֹלְחוֹבִיטְקָה” אַיָּהּ?

חָלְתָה טְשַׁרְנָה שֶׁלִּי לֹא עֲלֵיכֶן, הִנְדָּה וּקְרֵינָה,

חֹם לָהּ, קַדַּחַת, כְּלוּם אֵדַע? בְּמֵעֶיהָ וְרֹאשָׁהּ הִיא חָשָׁה,

קָמָה, מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ קַדַּחְתָּהּ דְּבָרִים מַתְמִיהִים!

וְהִתְחִיל הַזָּקֵן שֶׁלִּי טוֹעֵן בְּלִי הֶרֶף ‘הָרוֹפֵא!’

רוֹפֵא? – יָבֹא הָרוֹפֵא! הוּא בָּא וּמִתְבּוֹנֵן בַּדֹּפֶק

וְאוֹמֵר הוּא, שֶׁזֶּה “טִיף”. “טִיף”? יְהִי “טִיף”! שֶׁמָּא אֵדַע?

יַבְחִין כָּךְ בְּנִשְׁמָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא מַבְחִין בָּחֳלָיִים!

מַה-לִּי לְהוֹסִיף דְּבָרִים: אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת עָבְרוּ:

טְשַׁרְנָה עַל עֶרֶשׂ-דְּוַי מוּטֶלֶת כִּבְיוֹם בּוֹ עָלָתָה.

וְרוֹאָה אֲנִי, כִּי אֵין סוֹף – אָסַפְתִּי כָּל הַפִּתְקָאוֹת

וְכָל הַצִּנְצָנוֹת בִּכְלִי וְהִשְׁלַכְתִּים לַשֵּׁד וְלַעֲזָאזֵל.

כֵּן! כָּךְ אֶזְכֶּה וְאֶרְאֶה אֶת מֶנְדֶּלִי נִכְנָס לְחֻפָּה.

וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם קָרָאתִי אֲנִי אֶת הַ“וּוֹלְחוֹבִיטְקָה”,

וְלָקְחָה מִשְּעָרוֹ שֶׁל פַּר שָׁחוֹר, שֶׁאֵין בּוֹ כָּל כֶּתֶם,

וְלָקְחָה גַחֶלֶת שֶׁל אֵשׁ וַתָּשֶׂם עָלֶיהָ הַשְּׂעָרוֹת,

וְקִטְּרָה עַל הַחוֹלָנִית, וְלָחֲשָׁה עָלֶיהָ אֶת לַחְשָׁהּ.

שֶׁמָּא יוֹדְעוֹת אַתֶּן? עוֹד בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ הֵן טְשַׁרְנָה

קָמָה, וְעָמְדָה, וְחָיְתָה, – כֵּן אֶחְיֶה, רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם!

וְיוֹדְעָה אַתְּ, קְרֵינָה, מָה? תֵּלֵךְ יַבְדּוֹכָה וְתִקְרָא.

אִמְרִי: אָנֹכִי שָׁלַחְתִּי. הַבְהִילִי אֶת הַ“וּוֹלְחוֹבִיטְקָה”!

וְאָנוּ, הִנְדִּ’נְיוּ, נֵלֵךְ: כְּלוּם יוֹדְעוֹת אַתֶּן? יְמוֹת-סְתָוִים!

בְּטֶרֶם פָּקַחַתְּ עֵינַיִךְ – הַלַּיְלָה כְּבָר אַחַר כָּתְלֵנוּ.

וְשָׁלוֹם לָךְ, קְרֵינָה חַיָּתִי… מִצְוָה הִיא, מִצְוָה גְדוֹלָה!

כַּלָּה עֲנִיָּה וְאֵין כְּלוּם, וְהָיָה בִּזְכוּת זֶה, יוֹנָתִי,

יָקוּם וְיַבְרִיא זֶה בְּנֵךְ – וְקִרְאִי לְ“הַוּוֹלְחוֹבִיטְקָה”!

שֶׁמָּא תֹּאמְרִי: לֹא תּוֹעִיל? – הֲלֹא קַל-וָחֹמֶר לֹא תַּזִּיק,

וְהֵא לָכֶם “קַמְצוּץ טַבַּק” בְּעַד כָּל הַדּוֹקְטוֹרִים בָּעוֹלָם!"

קַלַּת-רֶגֶל יַבְדּוֹכָה וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן שׁוֹלְחָהּ מִהֵרָה.

זְקֵנָה וּכְפוּפַת-הַגֵּו, אֶפֶס עֵינֶיהָ עוֹד חַיּוֹת,

חוֹדְרוֹת וְנוֹקְבוֹת, וְהֵן מְלֵאוֹת אוֹר חָכְמָה וּבִינָה,

בָּאָה לְשָׁם הַיַּדְעָנִית, מְקַשְׁקֶשֶׁת לְאַט בְּמַגָּפֶיהָ.

– "שָׁלוֹם הֱיִי! אַךְ זֶה יוֹם! מָטָר וְלֹא מָטָר, וְשֶׁלֶג –

וְשֶׁלֶג אֵינֶנּוּ, אַךְ עִרְבּוּב מְשֻׁנֶּה שֶׁל גֶּשֶׁם וְשֶׁלֶג,

וְרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה בָּאָה וּמְטַאטָה וּמַזָּה,

לְסַמֵּא עֵינַיִם, וְהַפֶּה יִסָּתֵם, עַד אֵין רוּחַ לִנְשֹׁם.

הַיְנוּ דְאָמְרֵי אֵינָשֵׁי: הָמָן שֶׁלָּכֶם וְיַבְדּוֹכָה2

יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת כַּיּוֹם. – הָבָה אֲחַמֵּם עַצְמוֹתַי".

לְאִטּוֹ הִתְכַּנֵּס הַחֹם בְּעַצְמוֹת הַזְּקֵנָה כְּשִׁקּוּי

מַבְרִיא וּמְחַמֵּם הַדָּם, הַנִּקְפָּא בְּעוֹרְקֶיהָ הַבּוֹלְטִים

כְּמַעֲשֶׂה שְׂבָכָה עַל-גַּב יָדֶיהָ וּפֶלַח-רַקָּתָהּ.

קָמָה וְהָלְכָה לַחֲדַר-הַמְּבַשְּׁלִים, וְתַחַת הַתַּנּוּר

אָסְפָה בְּנַחַת כִּמְלֹא-חָפְנַיִם שְׁבָבִים וּגְבָבָא,

פָּרְשָׁה לַכֹּתֶל הַצַּח וְלָקְחָה מִשָּׂם יְעֵה-בַּרְזֶל,

שָׂמָה הַכְּלִי עַל הָאָח, עוֹשָׂה בִּדְמָמָה מַעֲשֶׂיהָ;

לָקְחָה מֵאֲרוֹן הַסִּירוֹת סִיר-חֶרֶשׂ, סִיר קָטָן,

וְשַׁעֲוָה צֶחָה כְּעַנְבָּר שָׂמָה בַּסִּיר וְגַפְרוּרִית

הֶעֶלְתָה תַּחַת הַשְּׁבָבִים – וְאֵשׁ קְטַנָּה נֶאֶחְזָה בַּשְּׁבָבִים.

הָיְתָה מְדוּרָה עַלִּיזָה – וַתִּמַּס הַשַּׁעֲוָה הַרַכָּה.

מַיִם שָׁאֲבָה אָז מִכַּד-הַמַּיִם בַּסֵּפֶל

וְהָפְכָה עַל פִּיהוּ הַסִּיר. וַתַּעַל הַשַּׁעֲוָה וַתָּצָף.

דּוּמָם הִבִּיטָה הַזְּקֵנָה בַּסֵּפֶל בְּשִׂרְטוּטֵי הַשַּׁעֲוָה,

רַבּוֹת הִתְבּוֹנְנָה בָּהּ, לָדַעַת לְסִתְרֵי הַצּוּרָה,

אַחַר נָשְׂאָה אֶת קוֹלָהּ, אוֹמֶרֶת לִקְרֵינָה: "רְאִי, בִּתִּי,

מַרְאֵה פְּנֵי-גֶבֶר רְאִי, וְשַׂעֲרוֹת-רֹאשׁוֹ הַפְּרוּעוֹת.

עֵינוֹ הָרָעָה הִיא שָׁלְטָה בִּבְנֵךְ, “עֵין-הָרָע” שָׁלָטָה;

בֵּיצָה הָבִיאִי הֲלוֹם וְאֶלְחַשׁ עָלֶיהָ, יוֹנָתִי!"

מִהֲרָה קְרֵינָה לַסַּל וּבֵיצָה לְבָנָה הֵבִיאָה.

רָמְזָה הַזְּקֵנָה לְבֶרֶ’ל, וַיִּגַּשׁ אֵלֶיהָ הַקָּטָן.

וְאוֹתָהּ הַבֵּיצָה הַלְּבָנָה גִּלְגְּלָה בְּנַחַת הַזְּקֵנָה.

הָלֹךְ וְגַלְגֵּל מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קְצֵה קָדְקָדוֹ,

הָלֹךְ וְגַלְגֵּל לְאַט, וְדוֹבְבוֹת שְׂפָתֶיהָ הַבָּלוֹת:

"עַיִן רָעָה כָּאן בָּאָה,

הַמּוֹזֵג וְיֵינוֹתָיו,

"שָׁקֵד וְעֵנָב –

"מִי אֲשֶׁר נָתַן הָעַיִן-הָרָעָה –

“תִּמַּקְנָה שְׁתֵּי עֵינָיו”.

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כָּךְ אָמְרָה וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים גִּלְגְּלָה,

הָלֹךְ וְגַלְגֵּל הַבֵּיצָה עַל כָּל גּוּפוֹ, גִּלְגְּלָה בְּנַחַת.

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּאָה וְיָרְקָה מְלֹא פִּיהָ הַזְּקֵנָה.

אוֹרוּ פְּנֵי בֶּרֶ’לֶה-בּוּץ לְמַרְאֵה הַבֵּיצָה הַצֶּחָה,

חָשׁ בִּאְצְטֻמְכָתוֹ – וְהִיא רֵיקָה, שׁוֹאֶלֶת תַּפְקִידָהּ

פָּנָה אֶל אִמּוֹ וְאָמַר: “אִמָּא, רָעַבְתִּי לְבֵיצָה”.

מִהֲרָה קְרֵינָה לַסַּל וַתַּעַשׂ הַבֵּיצָה – וַיֹּאכַל.

אָכַל וְשָׁבַע, וּפָנָיו הָרָעִים חָלְפוּ, וַיָּגֶל,

עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה-נַעֲרוּת וְנִתְקָל בְּרַגְלֵי הַזְּקֵנָה,

אוֹתָהּ יַדְעָנִית, שֶׁיָּשְׁבָה לְשֻׁלְחָנָהּ שֶׁל קְרֵינָה בִּרְחָבָה,

יוֹשְׁבָה וּמוֹזְגָה לָהּ כּוֹס קְטַנָּה וְעוֹד אַחַת וְגוֹמֵר,

בְּנַחַת – וְאַחַר כָּל כּוֹס מַפְטִירָה חַלָּה שֶׁל שַבָּת.


כפר יאסטרובוניה, 1907


  1. חג מחגי הפראבוסלאבים בחודש נובמבר.  ↩

  2. יום קדוש של הנוצרים, הקרוי על שם “יבדוקיה” חל בעונת–פורים.  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
1 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מוֹתַר הָאָדָם

מאת יהודה ליב גורדון (שירה)

אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.

וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ,

תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו,


אָדָם אִם מֵחֹמֶר קֹרָץ כַּשׁוֹר כַּעֵגֶל,

בַּית אֵל בַּית נַפְשׁוֹ, בִּשְׁמוֹ יָרִים דֶּגֶל;

גֵּר הוּא בָּאָרֶץ, בִּמְקוֹם רוּחוֹ תָּגֶל

לֹא תַּעֲבָר בָּה רֶגֶל אָדָם.


אָדָם – דִּבֶּר יוֹצְרוֹ – זֶה תִּכַּנְתִּי בַּזֶּרֶת

“הַהוּא יִהְיֶה טֶרֶף לַשֹׁד וּמִגְעֶרֶת?”

וַיַעֲנוֹד עַל רֹאשׁוֹ חָכְמָה עֲטֶרֶת,

וַיַעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִיש כְּתִפְאֶרֶת אָדָם


אָדָם זֶה עַל אֶרֶץ רַבָּה יָדוֹ מוֹשֶׁלֶת,

חֶלֶד יָשִׂים כִּמְכוֹנָה, לַיָּם דֶּלֶת,

טֶרֶף יַצִּיל מִשּׁנֵי הָאִוֶּלֶת

אוֹכֶלֶת אָדָם.


אָדָם יַעֲבוֹר אָרְחוֹת יַמִּים יִכְלָא הָרוּחַ,

כָּל תַּכְלִית חוֹקֵר, כָּל סוֹד לוֹ פָּתוּחַ,

לִשְׁאוֹל יַחַת, יַמְרִיא לִמְקוֹר אוֹר זָרוּחַ –

מִי יוֹדֵעַ רוּח הָאָדָם!


אָדָם מֻצָּב אַרְצָה נַפְשׁוֹ כַּס יָהּ תַּגִּיעַ,

נֵרוֹ, נִשְׁמַת שַׁדַּי, דַּרְכּוֹ יַגִּיהַּ;

סוֹדוֹ בַּמַּרְאָה הָאֵל לוֹ יַשְׁפִּיעַ

לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם.


אָדָם, עֶלְיוֹן עַל כֹּל, רַב חָכְמָה, בַּעַל נֶפֶש,

פֶּה דּוֹבֵר, לֵב הוֹגֶה וּמַעֲמִיק חֵפֶשׂ,

צֶלֶם אֱלֹהִים – הַהוּא יִהְיֶה רֶפֶשׁ

בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם?


אָדָם! קַוֵּה, וּמִצָהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד,

רַק הִתַּמֵּם עִם רֵעֲךָ שָׂב וָיָלֶד,

שֶהָאֱלֹהִים עָשָׂה אָדָם אֶחָד בֶּחָלֶד

וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד אָדָם.


אָדָם תָּם-דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה תִּצּוֹר;

לִבּוֹ יַאֲמִין בַּחַיִּים כִּי יֵש אוֹצָר

גַּם אַחֲרֵי רִדְתּוֹ דּוּמָה נַפְשׁוֹ בּוֹ יֶאֱצוֹר

נוֹצַר הָאָדָם


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.