כְּשֶׁאֵלֵי-יָוָן גֹּרְשׁוּ מִמְּרוֹם-הָרִים,
חֻלְקוּ נַחְלוֹתֵיהֶם בְּכָל פִּסְגָּה וָרֶכֶס –
וְקָם גַּם הַר-פַּרְנַס לְמִישֶׁהוּ לְנֶכֶס.
הַגֹּעַל הֶחָדָשׁ שִׁכֵּן בּוֹ חֲמוֹרִים.
קָשֶׁה לוֹמַר, מִמִּי הַחֲמוֹרִים שָׁמְעוּ זֹאת,אַךְ הֵם יָדְעוּ, שֶׁכָּאן שָׁכְנוּ מִקֹּדֶם מוּזוֹת.
“לֹא לְחִנָּם” – אָמְרוּ – הוּבֵאנוּ לַפַּרְנַס:
מִכָּאן, שֶׁהָעוֹלָם בַּמוּזוֹת כְּבָר מָאַס
וּמִשְׁתּוֹקֵק לִשְׁמוֹעַ זִמְרָתֵנוּ.
– “וּבְכֵן” – נוֹעֵר אֶחָד: "נָשִׁירָה, אַל נֵבוֹשׁ!
אֲנִי מוּכָן לִקְפּוֹץ בְּרֹאשׁ,
וְאַחֲרַי – כֻּלְכֶם רַנֵּנוּ
זַמְּרוּ, רֵעַי, בִּמְלוֹא גָרוֹן –
וְהוֹד-קוֹלֵנוּ לֹא יָזוּז עוֹד
מִהְיוֹת מוֹפֵת לִתְשַׁע הַמוּזוֹת
עַד קֵץ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן!
וּכְדֵי לִשְׁמוֹר, אַחִים עַל טָהֲרַת הַדֶּגֶל,
נִקְבַּע-נָא קֹדֶם-כָּל הַכְּלָל הָעִקָּרִי:
כָּל מִי שֶׁבְּקוֹלוֹ אֵין נֹעַם חֲמוֹרִי –
אָסוּר לוֹ לְהַצִּיג עַל הַפַּרְנַס כַּף-רֶגֶל".
הַחֲמוֹרִים קָרְאוּ הֵידָדלִכְבוֹד הַנְּאוּם הַמְּחֻדָד:
וְכָל הַכַּת הַמְטֹרֶפֶת
פָּרְצָה בְּמִין זִמְרָה כָּזֹאת –
כְּאִלּוּ אֶלֶף עֲגָלוֹת
חָרְקוּ בְּגַלְגַּלִים לֹא-מְשׁוּחִים בְּזֶפֶת.
וּמֶה הָיְתָה אַחְרִית הָרֹן?שֶׁבַּעֲלָם, מָלֵא-חֲרוֹן,
מִן הַפַּרְנַס גֵּרְשָׁם לָרֶפֶת.
**
חָפַצְתִּי לְהַזְכִּיר אֱמֶת קְדוּמָה מְאֹד:
יְצוּר בְּלִי מֹחַ בַּקָּדְקֹד –
לֹא יַחְכִּימוֹ מְקוֹם-כָּבוֹד.